Guémara
Mais s'il a dit uniquement: « Je suis voué à distance de toi », les deux sont interdits de tirer bénéfice l'un de l'autre. C'est comme ce qu'a dit Rabbi Yossei bar Rabbi 'Hanina: si l'on dit « Je suis voué à distance de toi », les deux sont interdits.
אֲבָל אָמַר ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ לְחוֹדֵיהּ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין.
La Guemara demande: nous avons appris dans une Michna [47b] que si l'on dit à autrui: « Je suis pour toi comme un objet consacré au Temple », celui à qui le vœu a été adressé est interdit de tirer bénéfice de celui qui a fait le vœu, mais celui qui a fait le vœu n'est pas interdit de tirer bénéfice de celui à qui le vœu a été adressé. Or, selon Chmouel, les deux devraient être interdits! La Guemara répond: il s'agit d'un cas où il a précisé en disant: « Et toi, tu n'es pas pour moi comme un objet consacré au Temple ».
תְּנַן: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם״ — הַמּוּדָּר אָסוּר, אֲבָל מַדִּיר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וְאַתְּ עֲלַי לָא״.
« Tu es pour moi comme un objet consacré au Temple » — celui qui fait le vœu est interdit [de tirer bénéfice de l'autre], mais celui à qui le vœu est adressé ne l'est pas. La Guemara demande: cette même Michna enseigne aussi cela, alors que selon Chmouel les deux devraient être interdits! La Guemara répond: ici aussi, il s'agit d'un cas où il a précisé en disant: « Et moi, je ne suis pas pour toi comme un objet consacré au Temple ».
״אַתְּ עָלַי חֵרֶם״ — הַנּוֹדֵר אָסוּר, אֲבָל מוּדָּר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וַאֲנָא עֲלָךְ לָא״.
Mais s'il a formulé son vœu de manière non spécifiée, qu'en est-il? Les deux sont-ils interdits l'un envers l'autre? Or, du fait que la fin de la Michna enseigne que si l'on dit: « Je suis ceci pour toi, et toi tu es cela pour moi », comme un objet consacré au Temple, les deux sont interdits l'un envers l'autre, on peut déduire que c'est précisément dans ce cas [où les deux formules sont dites] que les deux sont interdits, mais si le vœu est formulé de manière non spécifiée, celui qui a parlé est interdit envers l'autre, tandis que l'autre est autorisé envers lui. Cela n'est pas conforme à l'opinion de Chmouel!
אֲבָל סְתָמָא מַאי? שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים. הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי״, שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים, הָדֵין הוּא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, הָא סְתָמָא — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר!
Il faut donc dire que l'opinion de Rabbi Yossei bar Rabbi 'Hanina a été formulée ainsi: [si l'on dit] « Je suis voué à toi », les deux sont interdits l'un envers l'autre; [mais si l'on dit] « Je suis voué à distance de toi », lui est interdit envers l'autre, tandis que l'autre lui est permis.
אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדָּר אֲנִי לָךְ״ — שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר.
Mais la Michna elle-même enseigne [l'expression] « à distance de toi », et nous avons établi que la Michna, selon Chmouel, enseigne que dans tous ces cas, ce n'est que s'il dit: « Ce que je goûte de chez toi » ou « Ce que je mange de chez toi » qu'il est interdit envers l'autre alors que l'autre lui est permis; mais dans le cas de « Je suis voué à distance de toi », les deux sont interdits! Il en résulte donc que Chmouel ne distingue pas entre les expressions « voué à toi » et « voué à distance de toi ».
וְהָא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי ״הֵימָךְ״, וְאוֹקִימְנָא לְמַתְנִיתִין לִשְׁמוּאֵל: בְּכוּלָּן עַד שֶׁיֹּאמַר ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״, הוּא דְּאָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר, אֲבָל בְּ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין.
Il faut donc dire que l'opinion originelle de Chmouel a été formulée ainsi: la raison pour laquelle, s'il dit « Ce que je mange de chez toi » ou « Ce que je goûte de chez toi », il n'est interdit que pour la consommation, c'est [que la formule le limite à cela]. Mais s'il dit « Je suis voué à distance de toi » sans autre précision, il est interdit même pour toute autre forme de bénéfice.
אֶלָּא מֵעִיקָּרָא דִּשְׁמוּאֵל הָכִי אִיתְּמַר: טַעְמָא דְּאָמַר ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ הוּא דְּאֵין הוּא אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה. הָא ״מוּדְּרַנִי מִמְּךָ״ — אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה.
La Guemara demande: si c'est ainsi, que Chmouel dise plutôt: et s'il n'a dit que « Ce que je mange de chez toi » ou « Ce que je goûte de chez toi », il n'est interdit que pour la consommation [mais autorisé pour le reste]!
אִי הָכִי, לֵימָא שְׁמוּאֵל הָכִי: וְאִם לָא אָמַר אֶלָּא ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״, אֵין אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה.
Il faut donc dire que l'opinion a été formulée ainsi: la raison pour laquelle, s'il dit « Ce que je mange de chez toi » ou « Ce que je goûte de chez toi », il est interdit [de consommer], c'est [propre à cette formule]. Mais s'il dit « Je suis voué à distance de toi », cela n'indique pas qu'il a voulu dire qu'il est interdit de consommer. Quelle en est la raison? [L'expression] « Je suis voué à distance de toi » signifie: je ne te parlerai pas. [L'expression] « Je suis séparé de toi » signifie: je ne ferai pas d'affaires avec toi. [L'expression] « Je suis éloigné de toi » signifie: je ne me tiendrai pas dans un rayon de quatre amot de toi.
אֶלָּא הָכִי אִיתְּמַר: טַעְמָא דְּאָמַר ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״, הוּא דְּאָסוּר. אֲבָל אָמַר ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — לָא מַשְׁמַע דְּאָמַר אָסוּר. מַאי טַעְמָא: ״מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ״ — לָא מִשְׁתַּעֵינָא בַּהֲדָךְ מַשְׁמַע. ״מוּפְרְשַׁנִי מִמָּךְ״ — דְּלָא עָבֵידְנָא עִמָּךְ מַשָּׂא וּמַתָּן מַשְׁמַע. ״מְרוּחֲקַנִי מִמָּךְ״ — דְּלָא קָאֵימְנָא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּילָךְ מַשְׁמַע.
Rachi
אבל אמר מודרני הימך לחוד - דלא אמר שאני אוכל לך:,שניהן אסורין - דכיון דאמר שאני אוכל לך משמע דאסר נפשיה בלבד שאינו אוכל מחבירו אבל כי אמר מודרני הימך סתם משמע דמדיר נמי חבריה מיניה מכל וכל:
תנן - בפ' השותפין (לקמן מז:):,הריני עליך חרם המודר אסור - והא הכא דלא אמר שאני אוכל לך חרם ולא הוי אסור אלא המודר ולא שניהן:,כגון דמפריש - בהדיא אבל את עלי לא:
אבל סתמא - דלא פריש ואת עלי לא מאי שניהן אסורין:,הדין הוא דשניהן אסורין - דאמר בפירוש הריני עליך ואת עלי אבל סתמא דאמר הריני עליך ולא אמר ואת עלי לא הוו שניהן אסורין אלא חד בלבד:
אלא הכי איתמר אמר ר' יוסי בר' חנינא מודרני ממך הוא אסור וכו' - דהיינו כמתניתין הריני עליך חרם וכו':
והא מתני' מודרני הימך - קתני ואוקמא שמואל דאמר בכולן עם כל אחד ואחד שאני אוכל דאהכי איהו אסור וחבירו מותר אבל אמר מודרני הימך בלבד ולא אמר שאני אוכל שניהן אסורין והיינו דלא כרבי יוסי בר' חנינא:
אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר - הכי מתרץ לה למתניתין ולא כדאוקימנא דתיקשי לר' יוסי:,הא אמר מודרני הימך - דלא מפרש כלום ודאי מכולה מילתא מדיר ואסור אפי' בהנאה:
א"ה לימא שמואל הכי - למה ליה אפושי למימריה כולי האי לימא הכי אמר שמואל ואם לא אמר שאני אוכל לך דלא אמר אלא מודרני הימך אסור אפילו בהנאה:
אלא הכי אתמר - אמר שמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך דכיון דאמר בפירוש אכילה אסור אבל לא אמר בפירוש אכילה לא אסור למיכל מדידיה דדילמא הא דאמר מודר אני ממך אדיבוריה קאמר דלא מישתעי בהדיה אבל לא למיכל מיניה וכן כי אמר מופרשני ממך דלא אמר שאני אוכל דדילמא ממשא ומתן קא פריש מיניה מרוחקני ממך נמי דלא ליקרב בארבע אמות דיליה משמע ולא דמדיר מאכילתו:
Tossafot
תנן הריני עליך חרם המודר אסור אבל לא המדיר - ולשמואל דאמר מודרני ממך משמע תרוייהו הכי נמי נימא הריני עליך חרם משמע הריני על ממונך חרם וגם מדיר נמי ליתסר ומשני דפריש ואת עלי לא ועתה פריך הרי את עלי חרם אסור ומודר מותר ואמאי נימא דה"ק הרי את עלי וממוני חרם ואסור גם מודר:
אלא אי איתמר דרבי יוסי בר חנינא הכי אתמר מודר אני ממך הוא אסור וחבירו מותר - תימה מאי אתא לאשמעי' הא תנא בברייתא הכי וי"ל דאשמעי' דמודרני ממך לא משמע מודר ממונו אע"ג דהריני חרם ר"ל מודר ממונו זה לא אמר הכי:
והא מתני' דממך תנן - כלומר אכתי [קשה] דשמואל קאמר דאמר דמודרני ממך דשניהם אסורים:
אלא שמואל הכי אתמר טעמא דאמר שאני אוכל הוא דאין אסור אלא באכילה. דלישנא דאסור במתני' משמע ליה אסור באכילה ולא בהנאה אבל מודרני ממך אסור בהנאה ומודרני דקתני בברייתא אסור בהנאה וה"ק שמואל וכולן אסור בהנאה עד שיאמר שאני טועם לך:
אי הכי לימא שמואל הכי אם לא אמר שאני טועם לך אסור [אפי'] בהנאה - דלישנא עד שיאמר שאני טועם לך משמע כשאני טועם אסר עצמו טפי ממודרני והא ליתא דאדרבה מודרני חמור טפי ויש ספרים דגרסי לימא שמואל ואם לא אמר אלא שאני אוכל לך אינו אסור אלא באכילה וקשה ליישבו. וה"ה דלעיל דשמואל קאמר אבל מודרני שניהם אסורים מצי למפרך לימא שמואל אם לא אמר שאני אוכל לך שניהם אסורים:
אלא הכי איתמר - לעולם כדאמר מעיקרא דלשמואל מודרני לחודיה לא אסר כלל דלמא לא משתעי בהדך קאמר וקשה מברייתא דלעיל דמודרני אסור בלא שאני טועם לך וי"ל דהאי אסור ר"ל דלא מישתעי בהדיה א"נ מעתה נחית לומר תנאי היא דברייתא דלעיל ס"ל כרבנן דידים שאינם מוכיחות הויין ידים ושמואל סבר דמתני' כרבי יהודה דאמר לא הויין ידים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.