Guémara
Les Sages répondent: concernant la dîme, ce n'est pas la terre qui engendre l'obligation, mais le fait de mettre les produits en tas — c'est seulement à ce moment-là qu'on est obligé de dîmer ses produits. Par conséquent, la neutralisation de l'interdit n'est pas provoquée par le fait de le planter en terre.
אָמְרִי: מַעֲשֵׂר, דִּיגּוּן הוּא דְּקָא גָרֵים לֵיהּ.
Rami bar Ḥama souleva une objection contre l'opinion de Rabbi Yannaï, à partir de la michna [57a]: Celui qui dit: « Ces fruits sont konam sur moi », ou « ils sont konam sur ma bouche », ou « ils sont konam pour ma bouche » — il lui est interdit de consommer ces fruits, leurs équivalents [obtenus par échange], et ce qui pousse d'eux. [Mais] s'il dit: « je ne mangerai pas de ces fruits », ou « je n'y goûterai pas » — il lui est permis de consommer leurs équivalents et ce qui en pousse, [mais ceci] concernant une chose dont la semence disparaît [une fois semée]. Cependant, concernant une chose dont la semence ne disparaît pas, même les pousses des pousses sont interdites. Apparemment donc, les pousses permises ne neutralisent pas l'interdit.
מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא: ״קֻוֽנָּם פֵּירוֹת הָאֵלּוּ עָלַי״, ״קֻוֽנָּם הֵן עַל פִּי״, ״קֻוֽנָּם הֵן לְפִי״ — אָסוּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן. ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל״, וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — מוּתָּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה — אֲפִילּוּ גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין.
Rabbi Abba dit: les konamot sont différents, car s'il le désire, il peut demander à une autorité halakhique de dissoudre ces vœux; leur statut juridique est donc celui d'une chose qui peut devenir permise, et son interdit n'est pas annulé par une majorité d'éléments permis.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: שָׁאנֵי קוֹנָמוֹת, הוֹאִיל וְאִי בָּעֵי מִתְּשִׁיל עֲלַיְיהוּ — הָווּ לְהוּ כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, וְאֵין בָּטֵיל בָּרוֹב.
[La Guemara demande]: mais n'y a-t-il pas le cas de la teroumah, où, s'il le désire, il peut demander à une autorité halakhique de dissoudre sa désignation comme teroumah, et pourtant elle est annulée par une majorité d'éléments permis? Comme nous l'avons appris dans une michna [Teroumot 5,1]: une séa de teroumah impure tombée dans moins de cent séa de produits non consacrés doit être laissée à pourrir. [La Guemara en déduit:] Donc si elle était tombée dans cent séa, elle serait permise! Les Sages répondent: il s'agit ici d'une teroumah se trouvant entre les mains d'un cohen, qui ne peut plus demander sa dissolution [puisqu'il n'en est pas le propriétaire d'origine].
וַהֲרֵי תְּרוּמָה, דְּאִי בָּעֵי מִיתְּשִׁיל עֲלַהּ, וּבָטְלִי בְּרוֹב. דִּתְנַן: סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִּין — תֵּרָקֵב. הָא לְמֵאָה — תַּעֲלֶה! אָמְרִי: בִּתְרוּמָה בְּיַד כֹּהֵן עָסְקִינַן, דְּלָא מָצֵי מִיתְּשִׁיל עֲלַהּ.
[La Guemara objecte]: si c'est ainsi, examine la suite de la michna: « si elle était pure, elle serait vendue à un cohen! » Cela indique que la michna traite d'une teroumah encore entre les mains de son propriétaire, non encore donnée à un cohen. En réalité, il s'agit du cas d'un Israël qui l'a héritée de la maison du père de sa mère, un cohen. L'héritier est propriétaire de la teroumah; cependant, comme ce n'est pas lui qui l'a désignée comme telle, il ne peut pas en demander la dissolution.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: אִם הָיְתָה טְהוֹרָה תִּמָּכֵר לְכֹהֵן! אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן עָסְקִינַן.
[Mais] n'est-il pas enseigné dans la suite de cette michna: « elle sera vendue à un cohen, sauf la valeur de cette séa [de teroumah] »? Si la michna concerne le cas d'un héritier propriétaire de la teroumah, pourquoi ne pourrait-il pas également en percevoir la valeur, puisque c'est sa propriété?
[וְהָא] קָתָנֵי סֵיפָא: תִּימָּכֵר לְכֹהֵן חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה?
Il faut plutôt dire: certes, concernant les konamot, il y a une mitsva de demander leur dissolution à une autorité halakhique, en raison de l'enseignement de Rabbi Nathan. Car Rabbi Nathan a dit: quiconque fait un vœu, c'est comme s'il avait construit un autel personnel hors du Temple, et celui qui l'accomplit, c'est comme s'il y offrait un sacrifice. Mais concernant la teroumah, quelle mitsva y a-t-il à en demander la dissolution? [Il n'y en a pas] — c'est pourquoi les objets interdits par konamot sont considérés comme des choses pouvant devenir permises, alors que la teroumah ne l'est pas.
אֶלָּא אֵימָא: בִּשְׁלָמָא קוּנָּמוֹת — מִצְוָה לְאִיתְּשׁוֹלֵי עֲלֵיהֶן, מִשּׁוּם דְּרַבִּי נָתָן. דְּאָמַר רַבִּי נָתָן: כׇּל הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְטִיר עָלֶיהָ. תְּרוּמָה מַאי מִצְוָה לְאִיתְּשׁוֹלֵי עֲלַהּ?
Pour en revenir au sujet lui-même: Rabbi Yohanan a dit: une litra d'oignons qu'on a dîmée puis semée est dîmée selon la totalité [de la récolte issue de cette litra]. Rabba était assis et rapportait cet enseignement. Rav Hisda lui dit: qui t'écoute, toi et Rabbi Yohanan ton maître? La partie permise [de la litra originale, déjà dîmée], où est-elle passée? [Pourquoi devrait-on la redîmer avec le reste?] Rabba lui répondit: n'avons-nous pas appris une chose semblable [dans une michna]: des oignons [de la sixième année] sur lesquels sont tombées des pluies [pendant l'année de chemita] et qui ont germé,
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לִיטְרָא בְּצָלִים שֶׁתִּיקְּנָהּ וּזְרָעָהּ — מִתְעַשֶּׂרֶת לְפִי כוּלָּהּ. יָתֵיב רַבָּה וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: מַאן צָאֵית לָךְ וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ! הֶיתֵּר שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלַךְ? אֲמַר לֵיהּ: מִי לָא תְּנַן דִּכְווֹתַהּ: בְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצִימְּחוּ,
Rachi
תריץ מעשר - תרומת מעשר דיגון הוא [דקא גרים]. ליה דלא מחייב בתרומת מעשר עד דמידגן והאי מאשתקד נידגנה הלכך מעשר עליה משל אשתקד ולא הוי איסורו על ידי קרקע הלכך לא הוי בטילתו ע"י קרקע:
אפילו גידולי גידולין אסורין - אלמא דאין גידולי היתר מעלין את האיסור וקשיא לרבי אמי:
ואין בטיל ברוב - כלומר ברוב מדתו בגדוליו רבים:
הרי תרומה דיאי בעי מיתשיל עלה - שאם היה בדעתו להפריש תרומה ומעשר על פירותיו מפירות קופה זו וטעה ונתן מקופה אחרת יכול לשאל עליה לפני חכם ולומר לו לא היה בדעתי ליתן מקופה זו אלא מזו ולא הויא תרומה ואפילו הכי בטלה ברובא דתנן וכו':,תירקב - הכל שאין לה תקנה לא לכהן ולא לישראל:,הא אם נפל למאה תעלה - סאה אחת ושאר מותר אלמא דבטלה ברוב דידיה כמו האי דהיינו במאה ואכתי קשיא לרבי אמי מתני' דנדרים:,[ומשני] הא תרומה בתרומה ביד כהן עסקינן - דמאחר שזכה בה כהן לא מצי מיתשיל עלה אינש ולא דמי לקונמות:
תימכר לכהן - הרי ביד כהן היא ואין צריך לו למוכרה:,אלא ביד ישראל עסקינן שנפלו וכו' - דלא מצי איהו מיתשיל עלה שכבר זכה בה כהן:
והא קתני סיפא אם היתה טהורה תימכר לכהן - שהרי ביד ישראל היא חוץ מדמי אותה סאה אם נפלה לו מבית אבי אמו כהן אמאי אמר חוץ מדמי אותה סאה אפילו אותה סאה נמי תימכר הואיל ובאתה לו בירושה:
אלא - לעולם בתרומה ביד ישראל עסקינן ומצי מתשיל [עליה] ואפילו הכי בטלה ברובא והדרא קושיא לדוכתיה תריץ הכי גרסינן אלא גבי קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו וכמאן דאיתשיל עלייהו דמי והוה ליה דבר שיש לו מתירין ואין בטל ברוב:,אבל תרומה מאי מצוה איכא לאיתשולי עלה - וכיון דלאו מצוה היא לא אתי לאיתשולי עלה וכדבר שאין לו מתירין דמי להכי בטיל ברובא:
וזרעה מתעשרת לפי כולה - אפילו מן הליטרא של עיקר:,היתר שבהן - אותה ליטרא של עיקר שהיתה מתוקנת:,היכן הלך - הואיל ואיתיה בעין אין צריך לעשרם:,בצלים - של ששית וכו' לימא היתר שבהן העיקר שגדלו בששית להיכן הלך ותשתרי העיקר:
Tossafot
מתיב רמי בר חמא קונם פירות הללו עלי קונם כו' - דכיון דאמר קונם סתמא אסרם עליו בהנאה בין בחליפין בין בגידולין:,קונם שאני אוכל - לא אסר עצמו אלא בגופם והלכך בדבר שזרעו כלה הגידולין מותרין אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין אלמא גידולי היתר אינם מעלים את האיסור דאי מעלים גידולין אמאי אסורין הרי לא אסר עצמו אלא בגוף הפירות ולא אסר בגידולין וליתו גידולי היתר וליבטלו לעיקר אלא שמע מינה דגידולין לא מבטלין לעיקר הלכך העיקר מתפשט בגידולין ואסורין מטעם עיקר ועיקר חשוב ואינו בטל ונהי דודאי אינו מתיר ע"י קרקע כמו שביעית מכל מקום דמי לעל ידי קרקע התירו ולא שייך לשנויי דיגון הוא דקא גרים ליה:
א"ר [אבא] שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשל עלייהו והוי כדבר שיש לו מתירין ולא בטיל - ולכך לא מבטלי גידולי לעיקר והא דתנן לעיל (נדרים דף נב -) קונם יין ונפל לתבשיל אם יש בו טעם יין אסור ואם אין בו טעם יין מותר דבטל היינו משום דהוי מין בשאינו מינו דהאי דדבר שיש לו מתירין לא בטיל היינו מין במינו והא דמסיק רב אשי פרק בתרא דביצה (דף לט -) דמים ומלח לא בטילי בעיסה משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואע"ג דלא הוי מין במינו יש לומר דהתם משום דאיכא נתינת טעם ולא בטלי:
והרי תרומה כו' דתנן - ה"ה דהוי מצי למיפרך למאן דאמר תרומה אין לה מתירין:,סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה תרקב - דאינה בטלה בפחות מק' ואסמכוה רבנן [אקרא דכתיב] תרימו ממנו מה שאתה מרים ממנו שנפל לתוכו מקדשו:
א"ה - דמוקי להו ביד כהן אם כן איירי שהדימוע אירע בבית הכהן [אימא סיפא אם היתה טהורה] תמכר לכהן והא דידיה הוא אלא מיירי שהיא ביד ישראל וא"ה בישראל שנפלו לו תרומה מבית אבי אמו כהן דהשתא הוי דידיה:
תמכר לכהן חוץ מדמי סאה - והא דידיה הוא אי מיירי שהן ביד הישראל ושפיר מצי מזבין לה אלא שמע מינה דמיירי בתרומה שהפריש ישראל ליתן לכהן:
הכי גרסינן אלא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו והוי דבר שיש לו מתירין:
גופא כו' היתר שבהם להיכן הלכה - כלומר היתר שהיה בליטרא שעישר היכן הלך דסבירא להו דלא קאמר גידולי היתר מעלין את האיסור מצי לאוכוחי דגידולי היתר מעלין את האיסור מההיא דמנכש דלעיל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.