Mais il leur est interdit de bénéficier des objets appartenant à cette ville, qui sont considérés comme la propriété commune de tous ses habitants. Et quels sont les exemples d'objets appartenant à ceux qui sont montés de Babylone? Par exemple, le mont du Temple, les parvis, et la citerne d'eau au milieu du chemin. Et quels sont les objets de cette ville? Par exemple, la place publique, les bains publics, la synagogue, l'arche qui contient les rouleaux de la Torah, et les rouleaux de la Torah eux-mêmes. Et celui qui inscrit, c'est-à-dire cède, sa part des objets communs de cette ville au Nassi.
וַאֲסוּרִים בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר. וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל — כְּגוֹן הַר הַבַּיִת, וְהָעֲזָרוֹת, וְהַבּוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר — כְּגוֹן הָרְחָבָה, וְהַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַתֵּיבָה, וְהַסְּפָרִים. וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא.
Rabbi Yehouda dit: cette halakha vaut aussi bien pour celui qui cède sa part au Nassi que pour celui qui la cède à une personne ordinaire. Rabbi Yehouda ajoute: quelle est la différence entre celui qui cède au Nassi et celui qui cède à une personne ordinaire? Celui qui cède au Nassi n'a pas besoin de lui conférer formellement la possession, tandis que celui qui cède à une personne ordinaire doit lui conférer la possession. Mais les Sages disent: dans un cas comme dans l'autre, il faut conférer la possession, et s'ils ont mentionné spécifiquement le Nassi, c'est seulement parce qu'ils parlaient de la situation courante à leur époque. Rabbi Yehouda dit: les habitants de Galilée n'ont pas besoin d'écrire leur part [au Nassi], car leurs pères l'ont déjà écrite en leur nom, déclarant que toute la propriété publique lui appartient.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא, וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט. מָה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לַכּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט? שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת, לַהֶדְיוֹט צָרִיךְ לְזַכּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְזַכּוֹת, לֹא דִּבְּרוּ בְּנָשִׂיא אֶלָּא בַּהֹוֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין אַנְשֵׁי גָלִיל צְרִיכִין לִכְתּוֹב, שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֲבוֹתֵיהֶן עַל יְדֵיהֶן.
Guémara
GUEMARA: Pourquoi est-ce interdit? Rav Chechet dit: voici ce qu'enseigne [la Michna]: et quel est leur remède, c'est-à-dire que peut-on faire pour permettre à ceux qui sont interdits [par le vœu] de bénéficier de la propriété communautaire? Ils doivent écrire leur part au Nassi, renonçant ainsi à leurs parts dans la propriété communautaire.
גְּמָ׳ אַמַּאי מִיתְּסַר? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, הָכִי קָתָנֵי: וּמָה תַּקָּנָתָן — יִכְתְּבוּ חֶלְקָן לַנָּשִׂיא.
Rabbi Yehouda dit: cette halakha vaut aussi bien pour celui qui cède sa part au Nassi que pour celui qui la cède à une personne ordinaire. Quelle est la différence entre celui qui cède au Nassi et celui qui cède à une personne ordinaire? Celui qui cède au Nassi n'a pas besoin de conférer formellement la possession, tandis que celui qui cède à une personne ordinaire doit conférer la possession. Mais les Sages disent: dans un cas comme dans l'autre, il faut conférer la possession, et ils n'ont mentionné spécifiquement le Nassi que pour parler de la situation courante.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט, וּמָה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לְכוֹתֵב לַהֶדְיוֹט? הַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת, וְהַכּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט צָרִיךְ לְזַכּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה — צְרִיכִים לְזַכּוֹת, לֹא דִּבְּרוּ בְּנָשִׂיא אֶלָּא בַּהֹוֶה.
§ La Michna enseigne: Rabbi Yehouda dit: les habitants de Galilée n'ont pas besoin de conférer la possession de leur part au Nassi, car leurs pères l'ont déjà écrite en leur nom. Il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Yehouda dit: les habitants de Galilée étaient querelleurs [kantranin] et avaient l'habitude de faire des vœux s'interdisant mutuellement toute jouissance. Leurs pères se levèrent donc et écrivirent leurs parts de la propriété publique au Nassi, afin qu'ils puissent [tous] utiliser la propriété communautaire.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין אַנְשֵׁי גָלִיל צְרִיכִין לְזַכּוֹת, שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֲבוֹתֵיהֶן עַל יְדֵיהֶן. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַנְשֵׁי גָלִיל קַנְטְרָנִין הָיוּ, וְהָיוּ נוֹדְרִין הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, עָמְדוּ אֲבוֹתֵיהֶם וְכָתְבוּ חֶלְקֵיהֶן לַנָּשִׂיא.
Mishna 1
MICHNA: Celui à qui il est interdit par vœu de tirer bénéfice d'un autre, et qui n'a rien à manger, [cet autre] peut donner la nourriture à un tiers sous forme de cadeau, et [celui qui a fait le vœu] est alors autorisé à la manger. Il arriva un fait à Beit 'Horon, concernant quelqu'un dont le père avait fait vœu de ne pas tirer bénéfice de lui, et [le fils] mariait son propre fils [et voulait que son père puisse participer au repas de noces]. Il dit alors à un ami: la cour et le repas [de noces] te sont donnés, mais seulement pour que mon père vienne manger avec nous au repas.
מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל — נוֹתְנוֹ לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מוּתָּר בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּבֵית חוֹרוֹן שֶׁהָיָה אָבִיו נוֹדֵר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה, וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ. וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: חָצֵר וּסְעוּדָה נְתוּנִים הִינָּן לְפָנֶיךָ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בִּסְעוּדָה.
[L'ami] dit: s'ils sont à moi, alors ils sont consacrés au Ciel! [Le fils] lui dit avec colère: t'ai-je donné mon bien pour que tu le consacres au Ciel?! [L'ami] lui répondit: tu ne m'as donné ton bien que pour que toi et ton père mangiez et buviez et vous réconciliiez l'un avec l'autre, et que la faute retombe sur sa tête, c'est-à-dire la mienne, puisque j'ai permis la transgression. Les Sages dirent alors: tout cadeau qui n'est pas tel que, si le bénéficiaire le consacrait, il serait effectivement consacré, n'est pas un véritable cadeau.
אָמַר: אִם שֶׁלִּי הֵם — הֲרֵי הֵם מוּקְדָּשִׁין לַשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ: נָתַתִּי לְךָ אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמַיִם?! אָמַר לוֹ: נָתַתָּ לִי אֶת שֶׁלְּךָ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךְ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִתְרַצִּין זֶה לָזֶה, וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: כׇּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ תְּהֵא מְקוּדֶּשֶׁת — אֵינָהּ מַתָּנָה.
Guémara 2
GUEMARA: Un fait est-il cité pour contredire [l'enseignement initial]? La Michna énonçait explicitement qu'on peut donner un cadeau à un autre pour contourner l'interdit du vœu! [La Guemara répond:] il manque quelque chose [au texte de la Michna], et voici ce qu'elle enseigne: et si sa conduite finale prouve la nature de son intention initiale, c'est-à-dire si le premier propriétaire proteste qu'il n'a donné le cadeau que comme un simple artifice pour contourner le vœu, c'est interdit. Et pour illustrer ce point, il y eut également un fait à Beit 'Horon concernant quelqu'un dont la protestation finale prouva que son intention initiale n'était pas de donner un véritable cadeau.
גְּמָ׳ מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר! חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וְאִם הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ — אָסוּר. וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בְּבֵית חוֹרוֹן בְּאֶחָד, דַּהֲוָה סוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִילָּתוֹ.
Rava dit: on n'a enseigné [cette interdiction] que dans le cas où [le fils] lui dit: « et ils te sont donnés seulement pour que mon père vienne ». Mais s'il lui dit de manière moins explicite: « qu'ils soient à toi, pour que mon père vienne », c'est comme s'il lui disait: « cela dépend de ton jugement » [d'inviter ou non le père, et c'est donc permis].
אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לֵיהּ ״וְהִינָּן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבֹא אַבָּא״. אֲבָל אָמַר לֵיהּ: ״שֶׁיְּהוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁיָּבֹא אַבָּא״ — ״מִדַּעְתְּךָ״ הוּא דְּאָמַר לֵיהּ.
Autre version: on rapporte que Rava dit: ne dis pas que la raison de l'interdiction est que [le fils] lui a dit « et ils te sont donnés » pour que ce soit interdit, mais que s'il lui avait dit « ils sont à toi, que mon père vienne manger », ce serait permis. Il n'en est rien: même s'il lui a dit « ils sont à toi, que mon père vienne manger », c'est interdit. Quelle en est la raison? C'est le repas lui-même qui prouve [que son intention était uniquement de contourner le vœu].
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: אָמְרִין לַהּ, אָמַר רָבָא: לָא תֵּימָא טַעְמָא דְּאָמַר לֵיהּ ״וְהִינָּן לְפָנֶיךָ״ הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל אֲמַר לֵיהּ ״הֵן לְפָנֶיךָ שֶׁיָּבֹא אַבָּא וְיֹאכַל״ — מוּתָּר. אֶלָּא אֲפִילּוּ אָמַר לֵיהּ ״הֵן לְפָנֶיךָ יָבֹא אַבָּא וְיֹאכַל״ — אָסוּר. מַאי טַעְמָא — סְעוּדָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו.
Rachi
בדבר של אותה העיר - דשל שניהן הן:,והבור שבאמצע - כדמפרש בשלהי פרק בתרא דעירובין (דף קד.):,והספרים - ספרי תורה ששניהן נתנו בהן מעות עם אנשי אותה העיר:,והכותב חלקו לנשיא - בגמרא מפרש לה:
שהכותב לנשיא א"צ לזכות - ע"י אחר אבל הכותב להדיוט צריך לזכות ובזה כח נשיא יפה מכח הדיוט:,בהווה - שכן דרך לחלוק כבוד לנשיא:
גמ' תניא רבי יהודה אומר אנשי גליל קנטרנין הן - כעסנים הן:,וכתבו - מדבר של אותה העיר לנשיא כוי שיהו אלו ואלו מותרין בהן:
מתני' המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל - הך מתניתין אייתי נמי לעיל באידך פירקין (נדרים ד' מג.) אלא דהתם לא נקט לה אלא משום דיוקא משום דבעי למיתנא עלה הפקר דפליג בה רבי יוסי:
ויהא העון תלוי בראשו - שיהא אביו המודר הנאה אוכל על ידו:,אמרו חכמים כל מתנה שאינה - כל כך ברשות המקבל שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה:
גמ' מעשה לסתור - דברישא קתני המודר הנאה וכו' וקתני תקנתא דמצי למעבד כה"ג והדר תני נעשה וכו' לסתור דבריו הראשונים:,חסורי מחסרא והכי קתני - במתניתין המודר הנאה וכו':,ואם הוכיח סופו על תחלתו - שלא נתן לו אלא על מנת שיתן לזה ייאכל אסור ומעשה נמי וכו':
לא שנו - דאינה מתנה אלא דאמר ליה והינן לפניך דמשמע דהכי א"ל והינן נתונין לך אלא על מנת שיבא אבא:,אבל אמר ליה והן לפניך שיבא אבא ויאכל מדיעתיה הוא דקא אמר ליה - דהכי משמע והן נתונים לך והם בדעתך שיבא אבא הוי דוקא לו: ע"א אמר רבא לא תידוק ותימא דאיכא חילוק בין והינן לפניך בין והן לפניך דודאי תרוייהו אסירי דהא סעודתו מוכחת עליו שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא אביו ויאכל דה"ל כמ"ד והינן לפניך:
Tossafot
בדברים של אותה העיר - שהם דרים בה שהן (מפני) שותפין וזה אסור מפני חלקו של זה:,רחבה ומרחץ ובית הכנסת - אתיא כרבנן דאסרו בחצר דאין ברירה:,אסור ברחבה ובבית הכנסת - יש לדקדק לכאורה משמע דאתי' כרבנן דאמרי אין ברירה ולא אמר האי בדידיה קמהלך כמו בחצר לרבי אליעזר ובפרק בתרא דביצה (דף לט -) גבי בור דמתניתין דעולי בבל קבעי למימר דמתני' דהכא אית ליה ברירה ולכך מותר בבור משום דהאי בדידיה קממלא והאי בדידיה קממלא ואם כן אמאי אסור בבית הכנסת ובדברים של אותה העיר ויש לחלק [בממלא] מים מן הבור בהא סבר תנא דיש ברירה בהא שהוא מסלקו מחלק חבירו אבל להשתמש או להכנס בדבר שחבירו שותף ודאי לית להו ברירה וה"ה דהוי מצי למיתני דשניהן מותרין למלאות מבור שבעיר בפרק הדר (עירובין מה:) עוד נראה להר"ר שמואל מאויר"א ז"ל דסוגיא דהתם סברה כסברא דריש פירקין דרבנן סברי שפיר דיש ברירה ולא אסרו אלא (בברירה) משום קנסא ודווקא בדברים של אותה העיר אבל בדברים של עולי בבל לא רצו לקנוס לפי שהוא לכל העולם:,והתיבה - ארון שנותנין בו ס"ת:,והספרים - היו רגילין לקנות ספרים משל צבור ללמוד בהם בני העיר:,והכותב חלקו לנשיא - מפרש בגמרא דה"ק כיצד תקנתם יכתבו חלקם לנשיא והא דלעיל גבי חצר לא קאמר הך תקנתא דחצר שהיא מיוחדת ממש אין תקנה לתת אותה לנשיא אבל הכא דמעיקרא נמי אין כל הדברים הללו מיוחדים להם לא יפסידו אם יכתבו חלקם לנשיא שגם אחר כך יכולין לילך וליהנות שהנשיא לא יקפיד עליהן כיון שגם לו אינה מיוחדת שהרי היא לכל בני העיר ולנשיא לאו דווקא ה"ה אם לאחד מבני העיר אלא לרווחא דמילתא נקט כדמוכח לקמן לא דברו חכמים אלא בהווה והטעם לפי שחולקים כבוד לנשיא א"נ כיון שאנו מתחילים לעשות תקנה בחלק זה יש לנו לעשות התקנה הטובה שנוכל ואם נתקן שיתנוהו לאחד מבני העיר שגם הוא ידיר אחד מחבירו הנאה אבל הנשיא אינו רגיל להדיר ולהקפיד על ישראל:
אין צריך לקנות - דאלים כחו ולכך תיקנו שיכתוב לנשיא דאין צריך לקנות שאם יתקנו לכתוב לאחר פעמים ישכחו לזכות ואתי לידי תקלה:,שכבר כתבו אביהם - כלומר זכותם כתבו לנשיא מדורות הראשונים:
אמאי מיתסר - בשביל שכתב חלקו לנשיא:
עמדו אבותיהם - ראשי בית אבות שלהם והכריחום שיכתבו חלקיהם לנשיא:
כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה - כלומר שאם הקדישה בעודה בידו אינה מקודשת אינה מתנה גם לשאר מינים ואסור אביו ליכנס בחצר וא"ת והא אמר מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה וי"ל דהתם כל כמה דלא החזיר הוי מתנה גמורה לכל מה שירצה אבל הכא אין בידו להקנותה לשום אדם דלא נתנה אלא כדי שיאכל אביו:
מעשה לסתור - דעד השתא לא חזינן מתנה גרועה:,ואם הוכיח סופו על תחילתו - פירוש סוף דיבורו כגון שסיים ואינם לפניך אלא כדי שיאכל פלוני אבל אמר ליה והם לפניך שיבא אביו מדעתו קאמר ליה:
סעודתו מוכיח עליו - שלא היה בדעתו ליתן כ"א שיבא אביו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.