Et tous s'accordent à dire qu'il leur est interdit, à tous deux, d'installer un moulin ou un four dans la cour commune, ou d'y élever des poules.
וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהַעֲמִיד רֵיחַיִם וְתַנּוּר וּלְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִים.
Si l'un des deux associés était lié par un vœu qui lui interdisait de tirer profit de l'autre, il ne peut pas entrer dans la cour. Rabbi Eliezer ben Yaakov dit: il peut lui dire: « J'entre dans ma propre part, et je n'entre pas dans la tienne. » Et l'on contraint celui qui a fait le vœu à vendre sa part, afin qu'il ne fasse pas transgresser l'autre.
הָיָה אֶחָד מֵהֶם מוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ: לְתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס, וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלְּךָ. וְכוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכּוֹר אֶת חֶלְקוֹ.
Si quelqu'un du marché était lié par un vœu qui lui interdisait de tirer profit de l'un des deux associés, il ne peut pas entrer dans la cour de ces associés, puisqu'elle appartient en partie à celui dont il ne peut pas bénéficier. Rabbi Eliezer ben Yaakov dit: il peut lui dire: « J'entre dans la part de ton associé, et je n'entre pas dans la tienne », puisque la cour ne t'appartient pas entièrement.
הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מוּדָּר בְּאֶחָד מֵהֶם הֲנָאָה — לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירְךָ אֲנִי נִכְנָס, וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלְּךָ.
Celui qui est lié par un vœu lui interdisant de tirer profit d'un autre, et que cet autre possède un bain public ou un pressoir à olives loués dans la ville, s'il conserve une part de participation [dans ces biens], c'est interdit [à celui qui a fait le vœu de les utiliser]; s'il n'y a aucune part de participation, c'est permis.
הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְיֵשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד מוּשְׂכָּרִין בָּעִיר, אִם יֵשׁ לוֹ בָּהֶן תְּפִיסַת יָד — אָסוּר, אֵין לוֹ בָּהֶן תְּפִיסַת יָד — מוּתָּר.
Celui qui dit à un autre: « Konam si j'entre dans ta maison » ou « Konam si j'achète ton champ » — si celui-ci meurt ou vend le bien à un tiers, c'est permis [à celui qui a fait le vœu d'y entrer ou de l'acheter]. Mais s'il dit: « Konam si j'entre dans cette maison » ou « Konam si j'achète ce champ », même si le propriétaire meurt ou le vend à un tiers, c'est interdit.
הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״קֻוֽנָּם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס, וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — מוּתָּר. ״קֻוֽנָּם בַּיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — אָסוּר.
Guémara
GUEMARA: On posa un dilemme devant les Sages: dans la Michna, les Sages et Rabbi Eliezer ben Yaakov sont en désaccord au sujet d'un cas où les associés ont chacun fait vœu de ne pas tirer profit l'un de l'autre. Mais s'ils ont plutôt fait vœu, chacun, d'interdire à l'autre de tirer profit de lui et de ses biens, quelle est la halakha? Dit-on que leur désaccord ne vaut que lorsque chacun a fait vœu de ne pas bénéficier de l'autre, mais que dans le cas où chacun a fait vœu d'interdire à l'autre de bénéficier de lui, les Sages concèdent à Rabbi Eliezer ben Yaakov, puisqu'ils sont chacun considérés comme contraints par des circonstances indépendantes de leur volonté? Ou bien peut-être les Sages sont-ils en désaccord même dans le cas où chacun a fait vœu d'interdire à l'autre de bénéficier de lui?
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּנָדְרוּ פְּלִיגִי, הִדִּירוּ זֶה אֶת זֶה מַאי? מִי אָמְרִינַן: בְּנָדְרוּ הוּא דִּפְלִיגִי, אֲבָל בְּהִדִּירוּ זֶה אֶת זֶה — מוֹדוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּכִי אֲנוּסִין דָּמוּ. אוֹ דִילְמָא: אֲפִילּוּ בְּהִדִּירוּ זֶה אֶת זֶה פְּלִיגִי רַבָּנַן?
Viens et entends une preuve de la MICHNA : si l'un des associés était lié par un vœu qui lui interdisait de tirer profit de l'autre, [il ne peut pas entrer dans la cour commune] — et là, le vœu prohibitif a été prononcé par l'autre partie, et pourtant les Sages sont en désaccord et interdisent l'usage de la cour! Cela montre que le désaccord de la Michna s'applique également aux cas indépendants de la volonté de celui à qui le vœu est interdit. La guemara répond: enseigne une version amendée de la MICHNA : si l'un avait fait vœu de s'interdire à lui-même de tirer profit de l'autre. Selon cette version amendée, la Michna ne traiterait que du cas de celui qui s'est lui-même imposé l'interdiction.
תָּא שְׁמַע: הָיָה אֶחָד מֵהֶן מוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ, וּפְלִיגִי רַבָּנַן! תָּנֵי: נָדוּר מֵחֲבֵירוֹ הֲנָאָה.
Il est également logique de le penser, car il est enseigné dans la suite: « Et l'on contraint celui qui a fait le vœu à vendre sa part. » Si tu dis, à juste titre, qu'il s'agit d'un cas où c'est lui-même qui a fait le vœu, cela concorde avec ce qui est enseigné, à savoir que l'on contraint [le fauteur du vœu] à vendre sa part, puisque c'est lui qui a créé le problème, on le contraint à le résoudre. Mais si tu dis qu'il s'agit d'un cas où l'autre l'a lié par un vœu, pourquoi le contraindrait-on? Il se trouve dans une situation indépendante de sa volonté! Cette clause n'apporte donc pas de preuve, et les Sages pourraient tout de même concéder dans un cas où l'on est interdit à cause du vœu d'autrui.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: וְכוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכּוֹר אֶת חֶלְקוֹ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דִּנְדַר הוּא, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי כּוֹפִין. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּאַדְּרֵיהּ, אַמַּאי כּוֹפִין אוֹתוֹ? הָא מֵינָס אֲנִיס?
Rabba dit que Ze'eiri dit:
אָמַר רַבָּה אָמַר זְעֵירִי:
Rachi
ושניהם אסורין מלהעמיד ריחים ותנור - לקבוע ריחים ולגדל תרנגולים באותה חצר:
הכי גרסינן היה אחד מהם מודר הנאה על חבירו כופין את הנודר - שהדיר את חבירו למכור את חלקו אתאן לרבנן דאמרי אסורים ליכנס לחצר:
היה אחד מן השוק מודר מן א' - מן השותפים לא יכנס:
גמ' בנדרו הוא דפליגי - היכא דנדרו שניהם זה מזה דזה אמר לחבירו קונם שאני נהנה לך וזה אומר קונם שאני נהנה לך דעכשיו נדרו זה מזה ממש והתם הוא דקא אסרי רבנן ליכנס לחצר דאיהו עצמו קאסר עליה אבל הדירו זה את זה דכל אחד הדיר את חבירו ואמר קונם שאתה נהנה לי קונם נכסי עליך דתרוייהי אנוסים דכל אחד אסר ליה חבריה שלא מדעתיה התם מודו ליה רבנן לר' אליעזר דזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו:,או דילמא אפילו בהדירו [זה את זה] נמי פליגי - דלא שנא אנוסין ול"ש רוצין:
ה"נ מסתברא - דבנדרו מיירי ובנדרו הוא דפליגי דקתני כופין את הנודר:,אי אמרת בשלמא דנדרו - שנדר שלא יהנה מחבירו להכי כופין דאיהו הוא דאסר אנפשיה:,אלא אי אמרת דהדירו חבירו אמאי כופין אותו - הא איהו לא פשע דמינס אניס אלא ודאי בנדרו פליגי:
Tossafot
ושניהן אסורין להעמיד שם ריחים ותנור ולהעמיד שם תרנגולין - דבכל הכי יכולין למחות זה על זה בלא נדר כדאמר בפרק חזקת הבתים (ב"ב נז:) הלכך אסור לעשות עתה בחצר כשנדר דאם כן מהני ליה חבירו על שלא עיכב דדוקא דריסת הרגל אינו יכול לעכב כל כמה דלא חלקו וי"מ דכשהעמיד ריחים באים רוב עם לשם וממלא חלקו וחלק חבירו וכן לגדל תרנגולין דמתפשטין בכל החצר:
היה אחד מהם מודר הנאה מחבירו - משום דבעי למתני כופין כו' דלא שייך למתני בשניהם מודרין וכופין הנודר למכור חלקו דחיישינן פן יעבור אבל רישא דשניהם מודרין אין כופין משום דמנכר אבל הכא דאין אסור אלא האחד והשני מותר דחיישינן שמא יכנס המודר כשיראה חבירו נכנס ולכך כופין למודר ותנא שמא יכנס קתני לה ולרבי אליעזר כיון דשניהם מותרין למה כופין:
היה אחד מן השוק - הך בבא לר"א איצטריך [דהוה אמינא] דלא קא שרי ר"א אלא כשהחצר שלו דקמפסיד בדבר אבל אחד מן השוק לא שרינן ולא סמכינן אברירה כיון שאינו מפסיד כלום קמ"ל:
אם יש לו תפיסת יד למשכיר אסור - דעדיין הוא ברשותו ומדידיה קמיתהני כיון דגם אחר שהשכיר יש לו בה תפיסת יד אבל כשאין לו בה תפיסת יד יצאה כולה מרשותו ואין לו בה כלום ואינו יכול ליאסר - ומכאן פסק ר״ת מי שהשכיר בית ואח״כ אסרו עליו דאין באיסורו כלום ומיהו יש לי לדחות דמיירי דאדריה סתמא דאין עליו תפיסת יד ואין דעתו לאסור מה שהשכיר אבל אם אסר בהדיא מצי אסרה וכ״מ בערכין (דף כא -) (כל) המשכיר בית לחבירו והקדישו הדר בו מעל ומעלה שכר להקדש ועל ההיא נמי קשה מההיא דפרק אף על פי (כתובות דף נט:) שדה שמשכנתי לך לכשאפדנה תיקדש דקדשה משמע דקודם שפדאה לא קדשה ויש לומר דודאי מה שהבית שוה יותר מן השכירות קדוש אבל כנגדו חולין והוי שותפים המשכיר והמקדיש לכך מעל וההיא דאע״פ ה״ק לכשאפדנה תיקדש כל השדה לגמרי אי נמי יש לחלק דודאי בהקדש גמור דאסר לכ״ע דודאי מצי מקדיש המשכיר ובשמעתין דקאמר מותר מיירי שאסר בקונם בעלמא ואלומי אלימי לשיעבודא דשוכר כדאמר גבי שיעבודא דבעל וההיא דאע״פ דאמר דלא קדשה עד שיפדנה מיירי שאסר בקונם בעלמא אבל אם הקדישה הקדש גמור חל ההקדש אם שוה השדה יותר על החוב ועוד יש לחלק דודאי הך דפרק אע״פ מיירי בב״ח כדתנן מוסיף עוד דינר ופודה כל הנכסים הללו אבל הך דערכין מיירי בשוכר ומצי מקדיש משום דסופו לחזור אליו אבל גבי חוב דלא תחזור לו לבסוף אם לא יפרע לו חובו לא מצי מקדיש ובירושלמי מחלק בההיא דערכין בין הקדים לו שכרו ללא הקדים לו שכרו דודאי כשהקדים לו שכרו אינו של משכיר כלל:
[בנדרו הוא דפליגי] - בנדר מעצמו דכל אחד ואחד אסר נפשו שאמר קונם שלא אהנה ממך הלכך יש להחמיר וקנסו רבנן אבל הדירו כל אחד חבירו ליהנות משלו מודו ליה רבנן לר' אליעזר דכאנוסין דמו ולא מיתסרו דאית להו ברירה [ובנדרו] קנסו אבל בהדירו לא קנסו - וצ"ע בהא דתנן האומר הריני עליך חרם ואת עלי שניהם אסורים בדברים של אותה העיר אלמא בהדירו נמי אסרו רבנן ונראה דכיון שאמר הרי אתה עלי חרם קנסינן ליה גם על חבירו דבכל מקום השוו חכמים מדותיהם ואסרו שניהם:,או דילמא אפילו כשהדירו חבירו קנסו רבנן - אי נמי לית להו ברירה ומיהא בפ' שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נא:) אמר בהדיא דרבנן לית להו ברירה וצריך למימר דלית להו הך סוגיא (אלא בת״ש היה אחד מהם מודר ופליגי):
ת"ש היה אחד מהם מודר - משמע שחבירו הדירו ואסרי רבנן:,תני נודר - שאסר עצמו מחבירו:
אי אמרת בשלמא בנודר היינו דקתני כופין - דפושע שאסר עצמו מחבירו ויכול לבא לידי תקלה:,אלא אי אמרת שהדירו אמאי אמר כופין - דכופין הנודר היינו המודר אמאי כופין המודר דמאי חטא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.