Traité Nedarim

44b

Étude de Nedarim 44b

Étude de la Guémara 44b

Guémara

GUEMARA: Mais peut-être en viendra-t-on à prélever la dîme d'un produit soumis à l'obligation par la Torah pour un produit exempté [par la Torah], ou d'un produit exempté par la Torah pour un produit soumis à l'obligation par la Torah? [Par la Torah, le produit n'est pas abandonné et reste soumis à la dîme. Cependant, à cause de l'ordonnance, les gens pourraient le traiter comme un produit abandonné et croire qu'il en est exempté. Ou bien ils concluront à tort que l'obligation de dîme sur ce produit relève seulement de la loi rabbinique, et prélèveront sur lui la dîme d'un produit exempté par la Torah, ou inversement prélèveront de ce produit exempté la dîme d'un produit soumis par la Torah. Le résultat serait un produit dont la dîme n'a pas été correctement acquittée, puisqu'on ne peut prélever la dîme d'un produit soumis à l'obligation par la Torah que sur un autre produit lui aussi soumis à l'obligation par la Torah.]

וְדִלְמָא אָתֵי לְעַשּׂוֹרֵי מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר וּמִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב.

La Guemara répond: Ce problème ne se posera pas, car si la déclaration d'abandon est rétractée après trois jours, on dit à celui qui finit par prendre possession du produit: Quand tu prélèveras la dîme, prélève-la de ce produit lui-même. Ainsi, le problème évoqué ne se pose pas.

דְּאָמְרִינַן לֵיהּ: כִּי מְעַשְּׂרַתְּ — עַשַּׂר מִינֵּיהּ וּבֵיהּ.

On soulève une objection d'une baraïta: Celui qui déclare sa vigne abandonnée, et qui à l'aube se lève et vendange, est soumis à l'obligation du peret [les grains de raisin tombés individuellement, laissés aux pauvres], de l'olelot [les grappes incomplètement formées, laissées aux pauvres], de la chikh'ha [les gerbes oubliées] et de la péa [le coin du champ ou de la vigne], car l'obligation de séparer ces dons destinés aux pauvres incombe à celui qui récolte le champ (voir Vayikra 19, 9-10). Mais il est exempté de l'obligation de prélever la dîme des raisins, car la vigne étant abandonnée, il n'y a pas d'obligation de dîme sur son produit.

מֵיתִיבִי: הַמַּפְקִיר אֶת כַּרְמוֹ, וְלַשַּׁחַר עָמַד וּבְצָרוֹ — חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵיאָה. וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר.

La Guemara demande: Certes, cela convient selon Oulla, qui a expliqué que cette baraïta est enseignée [du point de vue] des Sages, et qu'elle est aussi enseignée [du point de vue] de la loi de la Torah — car bien que les Sages aient institué que le statut d'abandon ne prenne pleinement effet qu'après trois jours, par la loi de la Torah il prend effet immédiatement, et c'est cela qui explique que l'on soit exempté de prélever la dîme des raisins. Mais selon Rech Lakich, pourquoi serait-il exempté de la dîme? Avant l'écoulement des trois jours suivant la déclaration, le statut d'abandon ne prend effet ni par la loi de la Torah ni par la loi rabbinique.

בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא, דְּרַבָּנַן קָתָנֵי לַהּ וּדְאוֹרָיְיתָא קָתָנֵי לַהּ. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ, אַמַּאי פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר?

La Guemara répond que Rech Lakich pourrait te dire: Bien que, lorsque j'ai expliqué la première partie et la seconde partie de cette baraïta, j'aie dit qu'elles suivaient toutes deux l'opinion de Rabbi Yossei — selon lequel un objet abandonné ne quitte la possession de son propriétaire que lorsqu'il entre dans la possession d'autrui —, cette baraïta-ci suit l'opinion des Sages, selon lesquels l'objet quitte la possession du propriétaire dès la déclaration d'abandon.

אָמַר לְךָ: כִּי אֲמַרִי אֲנָא — לְרַבִּי יוֹסֵי, הָא — רַבָּנַן הִיא.

Rachi

ופריך אבל מדאורייתא לא הוי הפקר ודילמא אתי לעשורי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור - דכיון דאמרת דכל שלשה ימים לא הוי הפקר לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואמרינן ליה דליתרום האי דהפקיר סבר המפקיר ודאי מדאורייתא הוי הפקר והפקר פטור מלאפרושי מיניה תרומה ומעשר אלא מדרבנן הוא דמחייבי לאפרושי מפני הרמאין ואתו לעשורי מן החיוב על הפטור דדילמא אית ליה עציץ שאינו נקוב דחייב לעשורי מדרבנן ולא מדאורייתא דלא קרינא ביה היוצא השדה ואמר האי מדרבנן והאי מדרבנן ומפריש מהאי דהפקר אהאי עציץ שאינו נקוב והתורה אמרה והרמותם ממנו מן החיוב על החיוב ולא מן הפטור על החיוב מפני שנראה כפודה תרומה כאדם זה שפודה הקדשו במעות ותרומה ומעשר אין להם פדיון לעולם הלכך אפילו מן החיוב לא אמרו לתרום אלא מן המוקף ומ"מ אם תרם מזה על זה שלא מן המוקף תרומה הואיל שזה וזה חייב הוא. ל"א אם אמרת דמכאן ואילך אין יכול לחזור בו דמדרבנן הוי הפקר אבל מדאורייתא לא הוי הפקר השתא נמי אתי מיניה חורבא דהאי מפקיר סבר אפילו מדאורייתא הוי הפקר והאי דמחייב תרומה ומעשר מדרבנן הוא ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ע"א דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דאם היו מאה כורין נ' של חיוב וחמשים של פטור והפריש מן החיוב על הפטור כור דהשתא מפקע ליה לההוא כור מתורת חלה ואתי מיניה חורבא לעולם:

לא אתי לידי תקלה דאמרי' ליה כי מעשרת מהאי הפקר מיניה וביה:

מיתיבי המפקיר את כרמו ולשחר עמד ובצרו - וזכה ביה איהו עצמו:,חייב בפרט ועוללות - כמו משאר כרם:,ופטור מן המעשר - דחשבינן ליה הפקר ואדהכי מיחייב מהני טפי ממעשר דכתיב בהו תעזוב יתירא כדאמרינן בב"ק בפרק הגוזל (בבא קמא דף צד.) שאני פרט דכתיב ביה תעזוב יתירה חד בפרשת אמור אל הכהנים וחד בקדושים תהיו דמשמע אפילו דהפקר חייב אבל במעשר דלא כתיב ביה תעזוב יתירא פטור מדאורייתא אבל מדרבנן חייב:

בשלמא לעולא - דמוקים לברייתא דלעיל דקתני כל ג' ימים יכול לחזור בו דמדאורייתא הוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה אבל רבנן הוא דאמור דלא הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים מפני הרמאין הא נמי דתני הכא פטור ממעשר והוי הפקר דאורייתא קאמר אבל מדרבנן חייב מפני הרמאין:,אלא לריש לקיש - דאוקים לה לברייתא דלעיל אליבא דרבי יוסי דאמר ג' ימים לא הוי הפקר אפילו מדאורייתא דלאחר ג' ימים לא הוי הפקר אלא מדרבנן דגזרו שלא תשתכח תורת הפקר אמאי אם בצרו למחר פטור מן המעשר האמר ר' יוסי דאפילו מדרבנן לא הוי הפקר עד לאחר שלשה ימים:

אמר לך ר"ל כי אמרי אנא לרבי יוסי - אבל הך דקתני ולשחר השכים ובצרו פטור מן המעשר:,רבנן היא - דאמרי במתניתין לאלתר הוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה:

Tossafot

ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור - לפר"ת דתוך שלשה לא הוי הפקר ולעולא פריך דמוקי לה כרבנן דאמרי לעיל דמדאורייתא הוי הפקר ומדרבנן הוא חייב במעשר וכן בסיפא עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו ואם כן אתי לעשורי מן החיוב על הפטור אבל לפיר"י פריך לתרוייהו כיון דמדאורייתא הוי הפקר ומעשר מיניה וביה:

המפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות כו' ופטור מן המעשר - דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שידו וידך שוין ובשביעית נמי דרשינן דפטור מן המעשר דכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטור אף אדם אוכל ופטור ואיכא למימר תרוייהו צריכי אבל בלקט חייב משום דכתיב תעזוב יתירא כדאיתא בפרק הגוזל קמא (בבא קמא דף צד -) וקסבר דהא דתני הך ברייתא המפקיר שדהו תני ברייתא המפקיר כרמו אי רבנן אי ר' יוסי ולהכי פריך בשלמא לעולא רבנן קתני לה דפטור דקאמר מדאוריי' הוא ומדרבנן הוא חייב אלא ר״ש בן לקיש דמוקי הך דלעיל כרבי יוסי והך נמי כר' יוסי אמאי פטור מן המעשר ולפר״ת ניחא דהשתא מן התורה לעולא אמר דלא הוי הפקר אע״ג דאין רמאותו ניכר הכא דעבד רמאות ניכר דהשכים ובצרו לא כל שכן שיהיה חייב במעשר ואמאי פטור אבל לפר״י קשה מאי פריך דהא אמר לעיל לר' יוסי נמי מדאורייתא הוי הפקר ה״נ נימא הכי ויש ליישב דהכי פריך כיון דאמר לעיל קודם שראינו רמאותו דבטלו חכמים דבר תורה וחייבוהו במעשר וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון מאיזה טעם ראו לאסור מפני הרמאין דמפקרי והדרי בהו ויבא הדבר לידי איסור דאורייתא לאכול דבר שאינו מתוקן הכא דרמאותו ניכר יש לו לאסור ולחייב מן התורה ומשני מי סברת דרבי יוסי היא רבנן היא דאמרי דלא הוי הפקר מפני הרמאין וא״ת אם כן לרבנן ליהוי חייב כיון דרמאותו ניכר וי״ל דהם מקילין ליגזור טפי מרבי יוסי דאמר לעיל היכא דזכה אחר הוי הפקר מדרבנן ולרבי יוסי אינו כן ואם איתא לרבי יוסי נמי הוי הפקר:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Nedarim 44b

100%

נדרים מ״ד במַסֶּכֶת נְדָרִים