S'il meurt, [son fils] n'hérite pas de lui! Apparemment, on peut rendre son bien interdit et qu'il reste interdit même après qu'il n'est plus en sa possession. La guemara rejette cette preuve: c'est différent ici, car il lui a dit explicitement: « de son vivant et après sa mort ». Il n'y a pas de preuve que, dans un cas où il n'a pas explicitement étendu l'interdit à la période où le bien n'est plus en sa possession, l'interdit ne resterait pas en vigueur.
אִם מֵת — לֹא יִירָשֶׁנּוּ! שָׁאנֵי הָכָא דְּקָא אָמַר לֵיהּ ״בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ״.
La seconde question a reçu réponse, mais en tout état de cause la première question demeure difficile: pourquoi Rabbi Yohanan et Rech Lakich ne seraient-ils pas en désaccord [même] dans le cas où il aurait dit: « ce bien-ci » aussi? En réalité, voici l'explication de leur désaccord: dans le cas de celui qui a dit: « tirer profit de ce bien t'est interdit », tout le monde s'accorde à dire que l'interdit demeure en vigueur même après que l'objet n'est plus en sa possession. Leur désaccord porte sur le cas où il a dit: « tirer profit de mon bien t'est interdit ».
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא? אֶלָּא: בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בִּ״נְכָסַי״.
Rav et Chmouel estiment: il n'y a pas de différence entre dire « ce bien-ci » et dire « mon bien »; dans les deux cas, une personne peut rendre un objet interdit, et l'interdit demeure en vigueur même après que l'objet n'est plus en sa possession. Rabbi Yohanan et Rech Lakich estiment, eux: si l'on dit « bien » [avec un démonstratif], une personne rend l'objet interdit et l'interdit demeure en vigueur. Mais si l'on dit « mon bien », une personne ne peut pas rendre l'objet interdit pour la période où il n'est plus en sa possession, car l'expression « mon bien » signifie le bien qui est en ma possession.
רַב וּשְׁמוּאֵל סָבְרִי: לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״, לָא שְׁנָא ״נְכָסַי״, אָדָם אוֹסֵר. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבְרִי: ״נְכָסִים״ — אָדָם אוֹסֵר, ״נְכָסַי״ — אֵין אָדָם אוֹסֵר.
La guemara demande: y a-t-il vraiment quelqu'un qui dise qu'il n'y a pas de différence entre « ce bien-ci » et « mon bien », et que l'interdit demeure en vigueur même après que l'objet n'est plus en sa possession? Mais n'avons-nous pas appris dans une michna [46a]: celui qui dit à son compagnon: « entrer dans ta maison m'est interdit comme un korban [konam] », ou: « acheter ton champ m'est interdit comme un korban », si le propriétaire meurt ou vend le bien à un autre, c'est permis à celui qui a fait le vœu d'entrer dans la maison ou d'acheter le champ, car l'interdit ne vaut que tant que le bien appartient à cette personne-là. En revanche, s'il a dit: « entrer dans cette maison-ci m'est interdit comme un korban », ou: « acheter ce champ-ci m'est interdit comme un korban », si le propriétaire meurt ou vend le bien à un autre, cela reste interdit. Apparemment, il y a une différence entre le cas où l'on rend simplement un bien interdit et celui où l'on rend interdit un bien appartenant à une personne précise.
וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״ וְלָא שְׁנָא ״נְכָסַי״? וְהָא תְּנַן: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם לְתוֹךְ בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — מוּתָּר. ״לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — אָסוּר.
En réalité, voici l'explication des propos des amoraïm: quand Rabbi Yohanan et Rech Lakich ont dit que l'interdit n'est plus en vigueur après que l'objet n'est plus en sa possession, c'était dans le cas où il a dit « mon bien ». Et quand Rav et Chmouel ont dit que l'interdit demeure en vigueur après que l'objet n'est plus en sa possession, c'était dans le cas où il a dit « ce bien-ci ». Ils ne sont donc pas en désaccord, chaque paire d'amoraïm traitant d'une situation différente.
אֶלָּא: כִּי אָמְרִי רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, בִּ״נְכָסַי״. וְרַב וּשְׁמוּאֵל, בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״, וְלָא פְּלִיגִי.
Nous avons appris dans la michna: et pendant la [année] chemita, il ne descend pas dans son champ [mais il mange des fruits qui débordent]. La guemara demande: qu'y a-t-il de particulier à la chemita pour qu'il soit permis de manger les fruits qui débordent du champ? C'est parce que ces fruits sont sans propriétaire [hefker]. Or, la terre aussi, la Torah l'a rendue sans propriétaire, puisque pendant la chemita, il est permis à tout un chacun d'entrer dans le champ et de manger les fruits.
וּבַשְּׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כּוּ׳. מַאי שְׁנָא דְּאוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת — דְּפֵירֵי דְהֶפְקֵירָא אִינּוּן, אַרְעָא נָמֵי אַפְקְרַהּ?!
Oula a dit: il s'agit du cas où les arbres fruitiers se trouvent sur les limites du champ. Puisqu'il est possible de manger les fruits sans entrer dans le champ, il ne lui est pas permis d'y entrer. Rabbi Chimon ben Elyakim a dit: même dans le cas où les arbres fruitiers se trouvent au milieu du champ, il est également interdit d'y entrer, par décret rabbinique, de peur qu'il ne s'y attarde plus longtemps que nécessaire pour manger, ce qui est interdit même pendant la chemita.
אָמַר עוּלָּא: בְּעוֹמְדִין אִילָנוֹת עַל הַגְּבוּלִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בַּעֲמִידָה.
Mishna 1
MICHNA: Celui à qui il est interdit par vœu de tirer profit de son compagnon — ce dernier ne doit ni lui prêter un objet ni lui en emprunter un, ni lui prêter de l'argent ni lui en emprunter, ni lui vendre quoi que ce soit ni lui acheter quoi que ce soit.
מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.(משנה)
Rachi
שאני הכא דאמר בחייו ובמותו - אבל היכא דאמר בסתם אימא לעולם אין אדם אוסר וכו':
מ"מ קשיא - כדאמרינן אי בהאי טעמא פליגי ליפלגו בנכסים אלו:,אלא בנכסים אלו כ"ע לא פליגי - דמשמע נכסים אלו לעולם:,כי פליגי דאמר נכסי - ר' יוחנן ור"ל סברי היכא דאמר נכסי אין אדם אוסר וכו' דנכסי משמע כל זמן שהן ברשותי ורב ושמואל סברי אפילו אמר נכסי (אמר) אדם אוסר דבר וכו':
קונם לתוך ביתך שאני נכנס - כל זמן שהוא ביתך דהוי דומיא דנכסי עליך כיון שמת בעה"ב או שמכרו לאותו בית לאחר מותר ליכנס בו דהשתא אינו שלו אבל אמר לבית זה שאני נכנס דהוי משמע נכסים אלו דקא אסר הבית עליו לעולם אע"פ שמת או מכרו לאחר אסו' ליכנס בו אלמא דשאני בין נכסי לנכסים והיכי קאמרי רב ושמואל ל"ש נכסי ול"ש נכסים דאדם אוסר וכו':
אלא כי אמרי רב ושמואל:
בעומדים אילנות על הגבולין - לחוץ שיכול לתלוש מן הפירות מבחוץ מש"ה אינו יורד דהא דרחמנא אפקריה לארעא גבי שביעית לצורך אכילה ועכשיו לא היה נכנס לצורך אכילה:,ר"ש בן אליקים אמר - הא דקתני אוכל מן הנוטות ודאי כדקאמרת כגון דעומדין על הגבולין משום שיכול להושיט ידו וליקח מבחוץ אבל אין עומדין על הגבולין אינו יורד לתוך שדהו דאסור לו לירד לשם:,גזירה שמא ישהא בעמידה - דלאחר שאכל עומד לו לשם וקמיתהני מנכסים דמדיר ואסור דהאי דאפקריה רחמנא כל זמן שהוא אוכל אז יכול לעמוד לשם דהפקר הוא אבל שלא לצורך אכילה לא אפקריה:
מתני' המודר הנאה מחבירו לא ישאיל לו - שאלה בכלים הלואה במעות:
Tossafot
מכל מקום [קשיא] - אי ס"ל דאין אדם אוסר דבר שלא ברשותו לשמעינן מילתיה באלו: ,אלא בנכסי אלו לא פליגי דאדם אוסר כי פליגי בנכסי דרב ושמואל סברי ל"ש נכסי אלו לא שנא נכסי אוסר - וקשה אמאי נקט במילתיה נכסי אלו הוה מצי למיפרך מהך ברייתא דלעיל קונם שאתה נהנה מת יירשנו אלמא בנכסי אינו אוסר או מהאי דלעיל (נדרים דף לה.) גבי קורדום מת או נתנו במתנה מותר מיהו ניחא ליה טפי לאותובי ממתניתין דלקמן דדמי טפי לנכסי אלו דקתני:
מי איכא למ"ד דבנכסי אדם אוסר - והתנן בפ' השותפין - מותר דלא נאסר אלא בעודהו ברשותו:
אלא כי אמרי רבי יוחנן וריש לקיש בנכסי רב ושמואל בנכסי אלו - ולא פליגי:
מאי שנא דאוכל מן הנוטות דפירי דהפקירא אינון ארעא נמי הפקירא הוא ואפקרה רחמנא לצורך אכילה ואמאי לא ירד בה לאכול מאותן שאינן נוטות:
בעומדים על הגבולין - דיכול לתולשן בלא ירידה בתוך השדה ולכך אמר דלא ירד לתוך השדה כיון דאפשר לאוכלם בלא ירידה אבל היכא דאין עומדין על הגבולין לעולם יורד ואוכל דרחמנא אפקריה:,אלא גזירה שמא ירבה בעמידה - לאחר אכילה ולצורך אכילה אפקריה רחמנא שלא לצורך אכילה לא ואינו מותר אלא בנוטות שנוטות מחוץ לשדה ואינו נכנס לתוך השדה כלל:
המודר הנאה מחבירו - שחבירו הדירו שלא יהנה משלו: לא ישאילנו חבירו דקא מהני ליה ולא ישאל מחבירו ובגמרא פריך הא לא מהני ליה למודר:,ולא ילוונו חבירו - דקמהני ליה:,ולא ילוה חבירו ממנו - ובגמרא פריך אמאי:,לא ימכור לו חבירו - דאמרינן בשילהי פירקין דלעיל (נדרים דף לא.) דמיתהני מוכר ללוקח ולכך אסור בין למוכר בין ללוקח:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.