Guémara
GUEMARA: De quoi s'agit-il ici? Si c'est un cas où les biens du visiteur sont interdits au malade [par un vœu du visiteur], même assis cela devrait aussi être permis. Si c'est un cas où les biens du malade sont interdits au visiteur, même debout cela ne devrait pas non plus être permis, puisqu'on tire profit du fait même d'entrer dans la maison. Chmouel a dit: en réalité, il s'agit d'un cas où les biens du visiteur sont interdits au malade, et dans un lieu où l'on prend un salaire pour visiter et s'asseoir auprès d'un malade, mais où l'on ne prend pas de salaire pour visiter et se tenir debout auprès de lui. Ainsi, en s'asseyant auprès du malade, le visiteur lui procure un profit interdit en lui épargnant la dépense d'engager quelqu'un d'autre pour s'asseoir avec lui.
גְּמָ׳ בְּמַאי עָסְקִינַן? אִי בְּשֶׁנִּכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל חוֹלֶה — אֲפִילּוּ יוֹשֵׁב נָמֵי? אִי בְּשֶׁנִּכְסֵי חוֹלֶה אֲסוּרִין עַל הַמְבַקֵּר — אֲפִילּוּ עוֹמֵד נָמֵי לָא! אָמַר שְׁמוּאֵל: לְעוֹלָם בְּשֶׁנִּכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה, וּבִמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַיְּשִׁיבָה, וְאֵין נוֹטְלִין שָׂכָר עַל הָעֲמִידָה.
Pourquoi cette distinction a-t-elle été énoncée de façon absolue, sans précision? [La Guemara répond:] Cela vient nous enseigner que même dans un lieu où l'on prend un salaire pour la visite, pour la position assise on doit prendre un salaire, mais pour la position debout on ne doit pas en prendre. Et si tu veux, dis plutôt: c'est conforme à ce qu'a dit Rabbi Chimon ben Elyakim [ailleurs, à 42a], à savoir qu'on a décrété [que celui à qui les biens d'autrui sont interdits ne doit pas entrer dans son champ], de peur qu'il n'y demeure debout plus longtemps que permis. Ici aussi, on a décrété [qu'il ne doit pas s'asseoir], de peur qu'il ne demeure assis plus longtemps que nécessaire pour accomplir la mitsva de visiter le malade.
מַאי פַּסְקָא? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאַף בִּמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר, עַל הַיְּשִׁיבָה — בָּעֵי לְמִשְׁקַל, עַל הָעֲמִידָה — לָא בָּעֵי לְמִשְׁקַל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בַּעֲמִידָה. הָכָא נָמֵי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בִּישִׁיבָה.
Oulla a dit: en réalité, il s'agit d'un cas où les biens du malade sont interdits au visiteur, et où [le malade] n'a pas excepté de son vœu ce qui touche à sa survie même. [La Guemara demande:] Si c'est ainsi, même assis cela devrait aussi être permis, puisque le vœu n'interdit pas ce qui touche aux besoins vitaux! [La Guemara répond:] N'est-il pas possible de subvenir à ces besoins et de visiter le malade en se tenant debout? Donc s'asseoir n'est pas un besoin vital.
עוּלָּא אָמַר: לְעוֹלָם בְּשֶׁנִּכְסֵי חוֹלֶה אֲסוּרִין עַל הַמְבַקֵּר, וּכְגוֹן דְּלָא אַדְּרֵיהּ מִן חַיּוּתֵיהּ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ יוֹשֵׁב נָמֵי! הָא אֶפְשָׁר בַּעֲמִידָה.
On soulève une objection depuis une baraïta: S'il est lui-même tombé malade, [le visiteur] entre pour le visiter; si c'est son fils qui est tombé malade, il s'enquiert de lui sur le marché [mais n'entre pas dans la maison pour le visiter]. Certes, selon Oulla, qui a dit qu'il s'agit d'un cas où les biens du malade sont interdits au visiteur, et où [le malade] n'a pas excepté de son vœu ce qui touche à sa survie même, cela s'explique bien, puisqu'il n'a excepté du vœu que ses propres besoins vitaux, et non ceux de son fils.
מֵיתִיבִי: חָלָה הוּא — נִכְנָס לְבַקְּרוֹ, חָלָה בְּנוֹ — שׁוֹאֲלוֹ בַּשּׁוּק. בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא דְּאָמַר בְּשֶׁנִּכְסֵי חוֹלֶה אֲסוּרִין עַל הַמְבַקֵּר, וּכְגוֹן דְּלָא אַדְּרֵיהּ מִן חַיּוּתֵיהּ — שַׁפִּיר.
Mais selon Chmouel, qui a dit qu'il s'agit d'un cas où les biens du visiteur sont interdits au malade, quelle différence y a-t-il entre lui-même et son fils? Pourquoi serait-il interdit de le visiter quand c'est son fils qui est malade? [La Guemara répond:] Chmouel pourrait te dire: la Michna traite d'un cas où les biens du visiteur sont interdits au malade, tandis que la baraïta traite d'un cas où les biens du malade sont interdits au visiteur.
אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בְּשֶׁנִּכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה, מַאי שְׁנָא הוּא וּמַאי שְׁנָא בְּנוֹ? אָמַר לָךְ: מַתְנִיתִין בְּשֶׁנִּכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה, בָּרַיְיתָא בְּשֶׁנִּכְסֵי חוֹלֶה אֲסוּרִין עַל הַמְבַקֵּר.
Pourquoi cette distinction entre la Michna et la baraïta a-t-elle été énoncée sans précision? Rava a dit: à propos de Chmouel,
מַאי פַּסְקָא? אָמַר רָבָא: (אָמַר) שְׁמוּאֵל
Rachi
במאי עסקינן - נכנס לבקרו:,אפילו יושב נמי - יהא מותר שהרי נכסי חולה אין אסורין על המבקר ומותר ליהנות משלו:,אי בשנכסי כו' - ולהכי אינו יושב בישיבה שלא יהנה משלו:,אפי' עומד לא - דהנאה היא לו שנהנה:,ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה - שכר שהולך לבקר את החולה ויושב עמו לצוותא ומשכירין אותו:,ואין נוטלין על העמידה - ולהכי אינו יושב שאם היה יושב שם המבקר בחנם מוותר היה לו שכרו ומהנהו אם לא יטול שכר אבל עומד הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה מותר:
מאי פסקא - דעל זה נוטלין שכר ולא על זה:,על העמידה לא בעי למשקל - דעראי הוא דכך הוא בכל מקום ולהכי עומד אבל לא יושב דכיון דליכא שכר [על העמידה] לא מהני ליה כלל:,ואיבעית אימא - לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה ואפילו במקום שאין נוטלין שכר על הישיבה ודקאמרת אפי' יושב נמי כדקאמר רבי שמעון בן אליקים לקמן (נדרים דף מב:) לענין שביעי':,גזירה שמא ישהא בעמידה הכא נמי שמא ישהא בישיבה - ושהייה דישיבה ודאי הנאה היא לחולה ולהכי לא ישב עמו ואי קשיא אפילו עומד נמי לא גזירה שמא ישהא בעמידה הא לא קשיא דהתם כיון דאכל מפירי דשדה איכא למימר דלמא אגב דאכיל שהייה תמן אע"ג דקאי והכא דלא אכל משום הכי קאי: (לא מצאתי יותר מזה הלשון וזהו אמר ליה):,אפילו יושב נמי - להוי דהא מבקר מותר בנכסי חולה:,אפילו עומד - דהא אסור בדריסת הרגל:,לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה - ומשום הכי עומד אבל לא יושב כדמפרש בגמרא:,במקום שנוטלין שכר על הישיבה - דהיושב לפני החולה משתכר פורתא משום דקעביד ליה צוותא בעלמא והלכך בישיבה אסור משום דקא מהני ליה ההוא אגרא דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה:,אבל בעמידה דמותר - משום דלא קמהני ליה ולא מידי דהא לא עביד למיתב אגרא אעמידה:,מאי פסקא - הא קמ"ל אע"ג דאיכא דוכתא שנוטלין שכר על הישיבה נוטלין אבל לא על העמידה והיינו טעמא דבעמידה מותר אבל לא בישיבה כדאמר ר"ש בן אליקים בשילהי פירקין גבי שביעית:,(חס"ר כא"ן),שהרי עומד ואוכל - גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה והוי הנאת חולה וא"ת נגזור בעמידה כי היכי דגזרינן התם בעמידה הא לא קשה דאילו התם גזרי' בעמידה אבל הכא דלא מטיא ליה הנאה בעמידה ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא בישיבה שנוח לו לזה לישב גזירה שמא ישהא בישיבה:
לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר - וכשאין נוטלין שכר על העמידה ולהכי מותר בעמידה דהא לאו מן חיותיה נדר כדאמר לקמן כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה ואהכי מותר:,הא אפשר בעמידה - מבקרו בעמידה דמהא לא אדריה אבל בישיבה אדריה:
חלה הוא - המדיר מותר לבקרו:,חלה בנו - מודר שואלו בשוק על עסקי בנו:,היינו דשני בין הוא לבנו - דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם דהא לא אדריה מן חיותיה אבל כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו דהא ליכא חיותא דמדיר:
אלא לשמואל דאמר כו' מאי שנא הוא - דמותר ומ"ש בנו דאסור הא בעמידה ליכא הנאה כלל אלא ודאי בנכסי חולה אסורין על המבקר מיירי וכדעולא וקשיא לשמואל:,אמר לך שמואל כו' וברייתא - מודינא דהכי הוא כדמוקי לה עולא בשנכסי חולה אסורין על המבקר מיהו בהא פליגנא עליה דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב דהא אפשר בעמידה ואנא אמינא דברייתא אפי' יושב שפיר דמי דאמר דלא אדריה מן חיותיה ל"ש עומד ול"ש יושב ודיקא נמי מדקתני סתמא חלה הוא נכנס לבקרו אפי' יושב:
מאי פסקא - דמתני' בשנכסי מבקר אסורין על החולה:
Tossafot
אפי' עומד - דקא מתהני מדריסת הרגל:,במקום שנוטלין שכר על הישיבה - לכך אסור לבקר בחנם אבל בעמידה דאין נוטלין שכר עליה מותר בחנם דמצוה קעביד:
על העמידה לא בעי למשקל - כיון דמצוה הוא ויש לו לעשות בחנם - על הישיבה בעי למשקל ואסור לעשות לו בחנם:
דלא אדריה מחיותיה - כלומר היינו טעמא דעומד ואע"ג דאדריה מן ביתיה לא היה דעתו לאסור עליו ביתו לבא כאן בשביל חיותו לבקרו:,אפשר בעמידה - והלכך בישיבה לא הוי חיותא שאפשר למבקר להיות בעמידה:
חלה בנו שואלו בשוק - דאסור ליכנס בביתו [כיון שהדירו] וס"ד דברייתא מתפרשת כפי' דמתני':,בשלמא לעולא ניחא - דשרי לבקרו הוא ולבנו אסור אחיותיה דבנו אדרה אלא לשמואל כי היכי דלאביו שרי בעמידה ה"נ בנו מותר בעמידה:
פסקת - הדבר [דמתני' בשנכסי] מבקר אסור וברייתא כשחולה אסור הוה ליה לשנות התנא הברייתא בענין דמתניתין:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.