Guémara
On posa cette question devant les Sages: celui qui prélève la teroumah de son propre [tas] au bénéfice du [tas] de son compagnon, a-t-il besoin du consentement de celui-ci, ou non? Dirons-nous: puisque c'est un bénéfice pour lui, il n'a pas besoin de son consentement, [car on peut agir dans l'intérêt d'une personne en son absence]? Ou bien peut-être est-ce sa mitsva à lui, [au propriétaire], et il lui est préférable de l'accomplir lui-même, de sorte que cela ne lui profite pas qu'on prélève la teroumah en son nom?
אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַתּוֹרֵם מִשֶּׁלּוֹ עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ, צָרִיךְ דַּעְתּוֹ אוֹ לָא? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דִּזְכוּת הוּא לוֹ, לֹא צָרִיךְ דַּעַת. אוֹ דִּלְמָא מִצְוָה דִּילֵיהּ הִיא, וְנִיחָא לֵיהּ לְמִיעְבְּדֵיהּ.
Viens et écoute [une réponse]: « Il prélève ses teroumot et ses maasserot selon son consentement. » De quoi s'agit-il ici? Si l'on dit qu'il s'agit de [prélever] du tas du propriétaire au bénéfice du tas de ce même propriétaire, alors selon le consentement de qui [agit-il]? Si l'on dit selon son propre consentement [à lui, celui qui prélève], qui l'a désigné comme mandataire?
תָּא שְׁמַע: תּוֹרֵם אֶת תְּרוּמוֹתָיו וְאֶת מַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא מִן בַּעַל הַכְּרִי עַל שֶׁל בַּעַל הַכְּרִי, וּלְדַעְתּוֹ דְּמַאן? אִילֵּימָא לְדַעְתּוֹ דִּילֵיהּ — מַאן שַׁוְּויֵהּ שָׁלִיחַ?
Mais alors, c'est selon le consentement du propriétaire du tas! Or cela ne fait que le bénéficier, puisqu'il accomplit son mandat pour lui. Il s'agit donc plutôt de [prélever] de son propre [tas] au bénéfice du tas [d'autrui]. Et selon le consentement de qui? Si l'on dit selon le consentement du propriétaire du tas, cela ne fait que le bénéficier! Mais alors, n'est-ce pas selon son propre consentement à lui [qui prélève], et c'est de son propre [tas] qu'il prélève au bénéfice de celui de son compagnon? Et si tu dis qu'il faut le consentement [du propriétaire], cela ne fait que le bénéficier! Mais alors, n'est-ce pas [la preuve] qu'il n'a pas besoin de son consentement?
אֶלָּא לְדַעְתּוֹ דְּבַעַל הַכְּרִי. הָא קָמְהַנֵּי לֵיהּ דְּקָעָבֵיד שְׁלִיחוּתֵיהּ! אֶלָּא מִשֶּׁלּוֹ עַל שֶׁל הַכְּרִי. וּלְדַעְתּוֹ דְּמַאן? אִילֵימָא לְדַעְתּוֹ דְּבַעַל הַכְּרִי — הָא קָמְהַנֵּי לֵיהּ! אֶלָּא לָאו, לְדַעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ, וּמִשֶּׁלּוֹ תּוֹרֵם עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ צָרִיךְ דַּעַת — הָא קָמְהַנֵּי לֵיהּ! אֶלָּא לָאו, אֵין צָרִיךְ דַּעַת.
En réalité, il s'agit bien de [prélever] du tas du propriétaire au bénéfice du tas de ce même propriétaire, comme l'a dit Rava: dans le cas où l'on dit « Que tous ceux qui veulent prélever la teroumah viennent la prélever ». Ici aussi, il s'agit d'un cas où l'on dit ainsi, [et dans un tel cas, on peut prélever le tas d'autrui sans être désigné comme son mandataire].
לְעוֹלָם מִשֶּׁל בַּעַל הַכְּרִי עַל בַּעַל הַכְּרִי, כִּדְאָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר ״כׇּל הָרוֹצֶה לִתְרוֹם יָבֹא וְיִתְרוֹם״, הָכָא נָמֵי בְּאוֹמֵר וְכוּ׳.
Rabbi Yirmeya posa une question à Rabbi Zeira: celui qui prélève de son propre [tas] au bénéfice de celui de son compagnon, à qui appartient la faveur de la disposition [du don]? Dirons-nous: si ce n'était les fruits de celui-ci [qui prélève], le tas de l'autre ne serait pas correctement dîmé, [et donc la faveur revient à celui qui prélève]? Ou bien peut-être: si ce n'était le tas de cet autre, les fruits de celui-ci ne seraient pas [devenus] teroumah, [et donc la faveur revient au propriétaire du tas]?
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: הַתּוֹרֵם מִשֶּׁלּוֹ עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ, טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁל מִי? מִי אָמְרִינַן: אִי לָאו פֵּירֵי דְּהַאיְךְ, מִי מִתַּקְּנָא כַּרְיָא דְּהָהוּא, אוֹ דִּלְמָא: אִי לָאו כַּרְיָא דְּהָהוּא, לָא הָוְיָין פֵּירֵי דְּהָדֵין תְּרוּמָה?
Il lui répondit: le verset dit: « Toute la récolte de ta semence... et tu donneras » (Devarim 14, 22.26), ce qui indique que le droit de disposer [du don] revient à celui à qui appartient le tas des fruits.
אֲמַר לֵיהּ, אָמַר קְרָא: ״אֵת כׇּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ ... וְנָתַתָּ״.
Il lui objecta: « Il prélève ses teroumot et ses maasserot selon son consentement. » Or si tu dis que la faveur de la disposition appartient au propriétaire du tas, en prélevant la teroumah pour ses fruits, ne le bénéficie-t-on pas? Conclus donc de là que la faveur de la disposition appartient à celui qui prélève! Les Sages répondirent: Non, il pourrait s'agir même d'un cas où l'on prélève du tas du propriétaire au bénéfice du tas de ce même propriétaire, et selon le consentement du propriétaire du tas, dans le cas où celui-ci dit: « Que tous ceux qui veulent prélever la teroumah viennent la prélever ».
אֵיתִיבֵיהּ: תּוֹרֵם אֶת תְּרוּמוֹתָיו וְאֶת מַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ טוֹבַת הֲנָאָה דְּבַעַל הַכְּרִי, הָא קָא מְהַנֵּי לֵיהּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ טוֹבַת הֲנָאָה דִּילֵיהּ. אָמְרִי: לֹא, מִשֶּׁל בַּעַל הַכְּרִי עַל שֶׁל בַּעַל הַכְּרִי, וּלְדַעְתּוֹ דְּבַעַל הַכְּרִי, בְּאוֹמֵר ״כֹּל הָרוֹצֶה לִתְרוֹם יָבֹא וְיִתְרוֹם״.
Viens et écoute [une résolution], car Rabbi Abbahou a dit au nom de Rabbi Yohanan: celui qui consacre [un animal comme offrande] pour autrui, [si l'animal devient impropre], seul celui qui l'a consacré ajoute le cinquième [au prix de rachat], et celui qui cherche l'expiation par cette offrande ne l'ajoute pas; et [comme le corps de l'animal appartient à celui qui cherche l'expiation], c'est lui seul qui rend consacré, en tant que substitut, un animal non consacré échangé contre l'animal consacré. Et celui qui prélève de son propre [tas] au bénéfice de ce qui n'est pas à lui, la faveur de la disposition lui appartient à lui.
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּקְדִּישׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, וּמִתְכַּפֵּר — עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. וְהַתּוֹרֵם מִשֶּׁלּוֹ עַל שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ — טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁלּוֹ.
§ Nous avons appris dans la Michna qu'on lui enseigne le midrach, les halakhot et les aggadot, mais on ne lui enseigne pas l'Écrit. La Guemara demande: pour quelle raison ne lui enseigne-t-on pas l'Écrit? Est-ce parce que cela le bénéficie? Mais le midrach aussi le bénéficie! Chmouel dit: il s'agit d'un endroit où l'on prend un salaire pour enseigner l'Écrit, mais on n'en prend pas pour enseigner le midrach [de sorte qu'en lui enseignant l'Écrit gratuitement, celui à qui le bénéfice est interdit profite du fait qu'il ne paie pas]. La Guemara demande: pourquoi cette halakha a-t-elle été énoncée sans distinction, [alors qu'il n'y a pas de différence fondamentale apparente entre l'Écrit et le midrach quant à savoir où l'on prend salaire]?
מְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. מִקְרָא מַאי טַעְמָא לֹא יְלַמְּדֶנּוּ — מִשּׁוּם דְּקָמְהַנֵּי לֵיהּ, מִדְרָשׁ נָמֵי קָמְהַנֵּי לֵיהּ! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַמִּקְרָא וְאֵין נוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַמִּדְרָשׁ. מַאי פַּסְקָא?
Rachi
כיון דזכות הוא לו - שמרויח שתורם עליו משלו ולא צריך ליתן לו כלום:,לא צריך דעת - שזכין לאדם שלא בפניו:,או דלמא - כיון דמצוה דיליה היא דבעל הכרי ניחא ליה למיעבדיה שיקיים הוא את המצוה לפיכן. צריך שיודיעו:
אילימא - משל בעל הכרי על בעל הכרי:,אילימא לדעתיה דיליה - לדעתו של תורם שלא הודיעו לבעל הכרי שהוא תורם עליו:,מאן שוייה שליח - הא קיימא לן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם:
הא קא מהני ליה דעבד שליחותיה - ואיהו הדירו:,הא קא מהני ליה - האי שתורם עליו:,אלא לאו לדעתיה דנפשיה - שלא הודיע לבעל הכרי שהוא רוצה לתרום עליו:,וא"א צריך דעת הא קמהני ליה - כיון שתורם עליו בידיעתו הא קמהני ליה:,אלא לאו אין צריך דעת - ולהכי תורם עליו דכיון שתורם עליו שלא מדעתו לא מהני ליה כלל:
לעולם משל בעל הכרי - מיירי ולדעתו דבעל הכרי ודקאמרת הא קמהני ליה דעביד שליחותיה ותרים:,באומר כל הרוצ' לתרום יבא ויתרום - דכיון דלא שויה שליח ממש טפי מאחריני ואחריני נמי יכולין לתרום כמותו לא מהני ליה כלל דאי לא תרים ליה האי תרים ליה איניש אחרינא ומהכא ליכא למשמע מינה כלל:
טובת הנאה משל מי - אותה פרוטה שיכול לקבל מישראל אחר כדי ליתנה לבן בתו כהן משל מי היא:,אי לאו פירי דהאי - דתורם לא מתקן כריא דההוא ותיהוי אותה פרוטה דתורם:,או דלמא לא וכו' - ודבעל הכרי הוי טובת הנאה:
את כל תבואת זרעך ונתת ונו' - שמע מינה דבעל הכרי היא טובת הנאה מדכתיב זרעך ונתת:
תורם את תרומותיו ומעשרותיו לדעתו - של תורם וקס"ד דמשלו על של בעל הכרי הא קא מהני ליה דשקיל טובת הנאה:,אלא - מדתורם לו שמע מינה דטובת הנאה של תורם היא:,אמרי - לעולם מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה של מי דהכא לא מיירי אלא בשל בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי ולהכי טובת הנאה שלו ואפילו הכי לא קא מהני ליה:,באומר כל הרוצה בו' - כדאוקימנא לעיל:
המקדיש - שפודה את הקדשו מוסיף חומש ולא אדם אחר כדכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו (ויקרא כז):,ומתכפר עושה תמורה - המפריש קרבן לפטור חובתו של חבירו המתכפר עושה תמורה באותו קרבן דהשתא הוי דידיה ולא המפרישו דמאחר שהפריש לצורכו קנאו המתכפר:,והתורם וכו' טובת הנאה שלו - של תורם:
שנוטלין שכר על לימוד המקרא וכו' - ולהכי לא ילמדנו מקרא בחנם לזה דקמהני ליה השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו הלכות בחנם דלא קא מהני ליה כלל:,מאי פסקא - דבמנהגא תליא מילתא ולאו איסורא איכא אפי' למשקל שכר של המקרא תריץ לא ודאי לאו שפיר עבד דשקל כלל:
Tossafot
ותורם תרומתו לדעתו - בגמ' מפרש לדעת מאן:,מי אמרינן כיון דזכות הוא לא צריך דעת - דזכין לאדם שלא בפניו וזכיה מטעם שליחות שפיר הוי שליחותא והא דאמרינן בכל דוכתא דזכייה מטעם שליחות מהכא תניא ליה:
אילימא - משל בעל הכרי על בעל הכרי:,מאן שוייה שליח - ואמאי תורם:
אלא לדעתו דבעל הכרי הא קא מהני ליה דעביד שליחותיה - כיון דהוא ידע הוי כמו שמצוהו ואיכא איסורא ודאי אי לאו בדעתו לא הוה איסורא דמשום המצוה שרי אבל לדעתו דבעל [הכרי] מכי ידע ביה הוי כמו שמצוהו והוי שלוחו:,הא קא מהני ליה - האי שתורם עליו:,אלא לאו אין צריך דעת - והא דאמרינן (בב"מ כב -) מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם י"ל דהיינו כשתורם משל בעל הכרי אבל בתורם משלו אז אין צריך דעת וא"ת מיהו קשה לרב דההיא דשוקל שקלו אמאי צריך לאוקמא בהפריש ואבד אפי' בלא הפריש ואבד נמי דמצוה קעביד כי הכא צ"ע מיהו ק"ק מאי שנא גבי תורם דמצריך דעת לתרום אסור דשליחותיה קא עביד וגבי מחזיר אבידתו או ללמדו תורה אפילו לדעת יהא אסור כיון שאין מצוה לו ושמא יש לומר דבתורם בתרומה דהדבר תלוי בשליחות דאין יכול לתרום בלא דעתו ושייך ביה שליחותיה קעביד טפי מאבידה דמתני' וגם מצוה איכא פורתא למבין:
משל בעל הכרי - תימה דהכא משמע כיון דאמר כל הרוצה לתרום לא מהני ליה ובפרק המדיר בכתובות (דף ע:) גבי המדיר אשתו מליהנות לה עד ל' יום יעמיד פרנס ופריך ופרנס לאו שליחותיה קעביד ומשני באומר כל הזן אינו מפסיד ופריך וכי אמר הכי לאו שליחותיה קעביד והתנן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו ומשני מי קאמר יזון כל הזן קאמר אלמא דאי אמר כ"ל השומע יזון שייך למימר שליחותיה קעביד ויש לומר כל השומע משמע לשון שליחות ציווי אבל כל הרוצה אינו לשון ציווי כ"א מי שיחפוץ יתרום ור"י אמר דודאי התם הוא דמיתסר אם אמר יזון דשליחותיה קעביד דקא מהני ליה שזן אשתו ומוותר לה פרנסה דמצוה לפרנס אשתו אבל בשמעתא דתורם משל בעל הכרי ולא משלו ובדין הוא דאיסורא ליכא דאי משום דתורם ליה מצוה קעביד כדמתני ומחזיר לו אבידתו אלא משום דכיון דבתרומה צריך דעת הוי כמו שלוחו דמצווהו לך ותרום וכיון דרבנן הפקיעו תורת השליחות מיניה שפיר עביד וראיה לדבר דאמרינן לעולם משל בעל הכרי וכדרבא ול"ק לעולם משלו וכדרבא אלא ש"מ דמשלו אפי' אומר כל הרוצה איסורא איכא כי ההיא דהמדיר שהמפרנס מפרנס אשתו משלו:,כל הרוצה - אפילו אחר מצי תרים ליה הלכך דעת איכא שליחותא ליכא:
טובת הנאה של מי - שיתן לו ישראל אחר דינר כדי שיתן לבן בתו כהן:,או דלמא לא וכו' - ודבעל הכרי הוי טובת הנאה:
איתיביה תורם תרומותיו לדעתו - קס"ד השתא כדפירש לעיל משלו על של בעל הכרי קאמר וא"צ דעת ואי אמרת טובת הנאה של בעל הכרי מהני ליה בתרומה זו שוה דינר שיתן לו ישראל. הכא במאי עסקינן דאמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום ומיירי דתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי:,תורם את תרומותיו ומעשרותיו לדעתו - של תורם וקס"ד דמשלו על של בעל הכרי הא קא מהני ליה דשקיל טובת הנאה:,אלא - מדתורם לו שמע מינה דטובת הנאה של תורם היא:,אמרי - לעולם מהא ליכא למשמע מיניה טובת הנאה של מי דהכא לא מיירי אלא בשל בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי ולהכי טובת הנאה שלו ואפילו הכי לא קא מהני ליה: באומר כל הרוצה בו': כדאוקימנא לעיל:
המקדיש בהמה על מנת שיתכפר בו חבירו המקדיש מוסיף חומש דחומש תלאו הכתוב במקדיש דכתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ומתכפר עושה תמורה ובפ"ק דתמורה (דף י.) מפרש טעמא מקרא:,והתורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.