Mishna 1
MICHNA: [La michna poursuit l'énumération des tâches que l'on peut accomplir pour celui à qui l'on a interdit par vœu de tirer profit.] Et il sépare pour lui sa teroumah et ses dîmes, à condition que ce soit avec la connaissance et le consentement du propriétaire des produits. Et il sacrifie pour lui les nids d'oiseaux, [c'est-à-dire des paires d'oiseaux, pigeons ou tourterelles], des zavim, les nids d'oiseaux des zavot, les nids d'oiseaux des femmes après l'accouchement, les 'hataot [offrandes pour le péché] et les achamot [offrandes de culpabilité]. Et il lui enseigne le midrach, les halakhot et les aggadot, mais il ne peut pas lui enseigner l'Écriture. Cependant, il peut enseigner l'Écriture à ses fils et à ses filles.
מַתְנִי׳ וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ, וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין, קִינֵּי זָבוֹת, קִינֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.(משנה)
Guémara
GUEMARA: On posa un dilemme devant les Sages: ces cohanim sont-ils nos émissaires ou les émissaires du Ciel [lorsqu'ils accomplissent le service du Temple]? Quelle différence pratique cela fait-il? Cela concerne celui à qui l'on a interdit par vœu de tirer profit d'autrui. Si tu dis qu'ils sont nos émissaires, ne procurent-ils pas alors un profit à celui à qui le profit est interdit, ce qui rendrait donc l'offrande de son sacrifice interdite? Et si tu dis qu'ils sont les émissaires du Ciel, c'est permis. Quel est donc le statut des cohanim?
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: הָנֵי כָּהֲנֵי, שְׁלוּחֵי דִידַן הָווּ, אוֹ שְׁלוּחֵי דִשְׁמַיָּא? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְמוּדָּר הֲנָאָה. אִי אָמְרַתְּ דִּשְׁלוּחֵי דִידַן הָווּ, הָא מְהַנֵּי לֵיהּ וְאָסוּר. וְאִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִשְׁמַיָּא — שְׁרֵי. מַאי?
Viens et entends une preuve pour résoudre ce dilemme, comme nous l'avons appris dans la michna: et il sacrifie pour lui les nids d'oiseaux des zavim, etc. Or, si tu dis que les cohanim sont nos émissaires, ne procureraient-ils pas ainsi un profit [à celui à qui cela est interdit]? [Il semble donc, d'après la michna, que les cohanim soient les émissaires du Ciel.]
תָּא שְׁמַע, דִּתְנַן: מַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין כּוּ׳. אִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִידַן, קָא מְהַנֵּי לֵיהּ?
Mais selon ton raisonnement, que la michna considère les cohanim comme les émissaires du Ciel, qu'elle enseigne donc de façon générale: il sacrifie pour lui des offrandes! Pourquoi la michna a-t-elle énuméré ces offrandes particulières? Force est donc de dire que les offrandes de ceux à qui il manque l'expiation sont différentes des autres offrandes, comme l'a dit Rabbi Yo'hanan: Tous ceux qui apportent une offrande ont besoin d'une intention consciente pour l'apporter, à l'exception de ceux à qui il manque l'expiation [qui l'apportent afin d'achever leur purification]. Cela se prouve du fait qu'un homme apporte une offrande pour le péché pour ses fils et ses filles mineurs, [bien qu'ils manquent de discernement halakhique], comme il est dit: « Telle est la loi du zav » (Vayikra 15, 32) — ce verset apparemment superflu vient enseigner que les lois du zav s'appliquent aussi bien à l'adulte qu'au mineur.
וְלִיטַעְמָיךְ, לִיתְנֵי: מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּנוֹת! אֶלָּא, מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה שָׁאנֵי. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל צְרִיכִין דַּעַת, חוּץ מִמְּחוּסְּרֵי כַפָּרָה. שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קׇרְבָּן עַל בָּנָיו וְעַל בְּנוֹתָיו הַקְּטַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת תּוֹרַת הַזָּב״, בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן.
Mais alors, selon Rabbi Yo'hanan, [le verset] « Telle est la loi de la femme qui accouche, etc. » (Vayikra 12, 7) s'appliquerait-il aussi bien à la mineure qu'à la majeure? Or une mineure est-elle capable d'accoucher? Mais Rav Bivi n'a-t-il pas enseigné devant Rav Na'hman: trois femmes peuvent avoir des relations avec un tampon contraceptif: la mineure, la femme enceinte et la femme qui allaite. La mineure, de peur qu'elle ne tombe enceinte et n'en meure. [Il semble donc qu'une mineure soit incapable d'accoucher, puisqu'elle mourrait avant.]
אֶלָּא מֵעַתָּה, לְרַבִּי יוֹחָנָן ״זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת וְגוֹ׳״, בֵּין קְטַנָּה וּבֵין גְּדוֹלָה? קְטַנָּה בַּת לֵידָה הִיא?! וְהָא תָּנֵי רַב בִּיבִי קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים מְשַׁמְּשׁוֹת בְּמוֹךְ: קְטַנָּה וּמְעוּבֶּרֶת וּמְנִיקָה. קְטַנָּה — שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתָמוּת.
Le verset « Telle est la loi de la femme qui accouche » ne vient pas inclure la mineure. Il vient plutôt enseigner que les lois de la femme qui accouche s'appliquent aussi bien à une femme jouissant de son discernement halakhique qu'à une femme atteinte de démence [chota], car un homme apporte une offrande pour sa femme démente.
הַהִיא ״זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת״, בֵּין פִּקַּחַת בֵּין שׁוֹטָה, שֶׁכֵּן אָדָם מֵבִיא קׇרְבָּן עַל אִשְׁתּוֹ שׁוֹטָה,
Conformément aux paroles de Rabbi Yehouda, comme il est enseigné dans une baraïta: Rabbi Yehouda dit: un homme apporte l'offrande du riche pour sa femme, ainsi que toutes les offrandes qu'elle est tenue d'apporter. [Une femme riche après l'accouchement apporte un agneau en offrande consumée et une colombe ou une tourterelle en offrande pour le péché. Une femme pauvre apporte deux tourterelles ou deux pigeons, l'un en offrande consumée, l'autre en offrande pour le péché. Même si la femme est pauvre et que, selon ses biens propres, elle apporterait l'offrande du pauvre, si son mari est riche, il apporte pour elle l'offrande du riche.] Et il doit apporter pour elle toutes les offrandes auxquelles elle est tenue.
כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם מֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר עַל אִשְׁתּוֹ, וְכׇל קׇרְבָּנוֹת שֶׁחַיֶּיבֶת,
[Cette obligation d'apporter l'offrande du riche pour elle tient au fait] que c'est ainsi qu'il lui écrit dans sa ketouba: « Et la responsabilité des engagements financiers que tu as contractés avant ce moment m'incombe. » [Les offrandes qu'elle est tenue d'apporter sont incluses dans ces engagements, quel que soit son degré de discernement halakhique. L'offrande de la femme qui accouche fait partie des offrandes apportées par ceux à qui il manque l'expiation. Ainsi, même si les cohanim sont nos émissaires, ils peuvent offrir le sacrifice en son nom; puisqu'ils peuvent le faire sans sa connaissance ni son intention, aucune mission n'est requise. Il n'y a donc pas de preuve, à partir de la michna, que les cohanim soient les émissaires du Ciel.]
שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לָהּ: וְאַחְרָיוּת דְּאִית לִיךְ עֲלַי מִן קַדְמַת דְּנָא.
Rachi
מתני' ותורם את תרומתו וכו' - מפרש בגמרא:,[ומקריב עליו] - אם היה כהן אותו שנדר שלא יהנה ממנו יכול להקריב עליו קיני זבין וקיני זבות וכו':
גמ' הני כהני - שמקריבין קרבנות:,שלוחי דידן - דבעלי קרבן:
הא קא מהני ליה - שליח לכפר כפרתו ואיהו הדירו שלא יהנה ממנו:
אלא - מדקתני מקריב עליו קיני זבין וכו' ש"מ דשלוחי דשמיא נינהו:,[וליטעמיך] אם כן דשלוחי דשמיא נינהו ליתני סתם מקריב עליו קרבנות אלא מדלא קתני אלא קיני זבין וכו' ש"מ דשלוחי דידן נינהו ודקשיא לן הא קמהני ליה תריץ לא קמהני ליה דבמחוסרי כפרה שאני כי הני דמתני':,דא"ר יוחנן הכל צריכין דעת - כל הקרבנות צריכין שיהו מקריבים בעלים חוץ ממחוסרי וכו':,על בניו ועל בנותיו הקטנים - כשהן מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב וגו' ונשים שמביא קרבן עליהן אע"פ שאין להם דעת הם הכי נמי גדולים אין צריכין להביא כפרתן לדעתן הלכך הואיל ומקריב עליו שלא לדעתו לא מהני ליה דהא לא ידע ומותר:
אלא מעתה לר' יוחנן - דמפיק מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן הכא נמי מצי למימר מהאי קרא נמי:,שמא תתעבר ותמות - ודאי אלמא לאו בת לידה היא:
אמר לך רבי יוחנן - ההוא זאת תורת היולדת לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי וקא מרבה אפילו יולדת שוטה:,שכן אדם מביא קרבן עשיר אפילו על אשתו שוטה - אדם מביא קרבן עשיר על אשתו בין פקחת בין שוטה ולא אמרינן דאע"פ שנשאת לעשיר עניה היא דמה שקנתה אשה קנה בעלה אלא כל הקרבנות שחייבת מביא עליה:
שבך כתב לה ואחריות כו' - דהכי משמע אחריותא עלי וכי היכי דהאי מביא קרבן על אשתו יולדת אפילו שוטה כך כל מחוסרי כפרה אין צריכין דעת ולעולם שלוחי דידן נינהו:
Tossafot
מקריב עליו קינין וכו' - אם היה המדיר כהן מקריב לזה המודר:,לא ילמדנו מקרא - מפרש בגמרא דבלימוד מקרא נוטל שכר אבל מלמדו מדרש כמו ת"כ והלכות דאין נוטלין עליה שכר ובגמ' מפרש טעמא דנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדר':,אבל מלמד בניו מקרא - מצוה קא עביד ולא הוה אלא גורם הנאה בעלמא ואפילו במקום נמי דנוטלין שכר עליה דמ"מ לא היה המודר נותן שכר למלמד לבניו:
איבעי' להו הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וכו' - ואי אמרת שלוחי [דידן] נינהו הא מהני ליה דעבד שליחותא - דודאי גוף הקרבן מצוה קעביד מיהו כיון דהאי כהן שלוחו בזה אסור וה"נ אמרינן גבי תורם דאי אמרת צריך דעת הא קמהני ליה וה"נ אי שלוחי דידן נינהו אסור מיהו קשה אמאי לא פשיט ליה מההוא דפ' קמא דקידושין (דף כג -) אמר רב כהנא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו קא עבדי וי"ל דרוצה לפשוט ממשנה או מברייתא:
ת"ש ומקריב עליו קיני זבים ואי אמרת שלוחי דידן הא קמהני ליה - ויש להקשות דלמא דאמר כל הרוצה להקריב יבוא ויקריב דכה"ג לא מהני ליה ושמא נראה לו דמיירי במודר הנאה בכל כהני דהאי ודאי לא מצינו למימר כי בכה"ג שאני דאז לא יצטרך דעת בעלים ואותן הוו שלוחי דידן:
כדרבי' יוחנן - דאמר הכל צריך דעת בעלים אם מחוייב אדם עולה ושלמים אינו יכול לפטור אותו חבירו שלא מדעתו:,שהרי מקריב אדם על בניו ועל בנותיו - להתירן לאכול בקדשים דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וקטן לאו בר דעת הוא אלמא דאין צריך דעת בעלים להתירו לאכול בקדשים במחוסר כפרה:
אלא מעתה לרבי יוחנן זאת תורת היולדת וכו' - קצת קשה דבלאו רבי יוחנן ברייתא היא בפ' בנות כותים (נדה דף לד:) דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן:
ומשני ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה - שכך מצינו שאדם מביא קרבן על אשתו שוטה:
מביא אדם קרבן עשיר על אשתו - אם היא חייבת קרבן לידה או מצורעת ואין יכול לומר עניה היא ואין לה שום דבר שכך כתב לה בכתובתה דאחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא דמשמע ליה אפילו שוטה צ"ע מנא ליה הא דמשמע שהוא חייב כל מה שחייבת קודם מזה יש ללמוד דאדם חייב לפרוע חובות אשתו שהיא חייבת קודם שישאנה ולא נראה דבפרק יש נוחלין (ב"ב דף קלט -) איבעיא ליה אי בעל בנכסי אשתו לוקח הוי או יורש הוי דאי לוקח הוי לא יפרע לבעלי חובות של אשתו שלוותה קודם ואפילו מנכסי מלוג שלה ואם יורש הוי יפרע מנכסי מלוג שלה כמו יורש שפורע חובות אביו מקרקעי ואם כן לא מיבעי אלא מנכסי מלוג שלה אבל מנכסים שלו לא יפרע שום דבר - והך בעיא דלוקח הוי או יורש הוי פסק רבינו שמואל בן בתו של רש"י קבלה מרבינו חננאל דיורש הוי וצריך הבעל לפרוע מנכסי מלוג שהכניסה לו אשתו והכי הלכתא שאדם פורע חוב אשתו שהיא חייבת קודם לכן אם יש מטלטלין או חובות כעין שהכניסה לו אע"פ שיורש אינו פורע ממטלטלין מיהו לאחר תקנות גאונים שתיקנו להיות עתה מטלטלין כמקרקעי וגובה כתובתה ממטלטלין אע"ג דממנה אין לגבות כ"א ממקרקעי כמו כן גם החובות נמי יתפרעו מן המטלטלין דכל הדין הנוהג בקרקעות נוהג במטלטלין והא דאמר הכא כל קרבנות שהיא חייבת דוקא קרבנות אבל חוב לא יפרע אלא ממה שהכניסה לו דכיון דיורש הוי ומטלטלין כקרקעות עתה שיעבודם על אותן נכסים אין יכולת ביד הבעל להפקיען אבל יותר ממה שהכניסה לו [אינו פורע] וקרבנותיה נמי דוקא קרבנות חובה אבל לא נדרים ונדבות ואם לאחר נישואין [נדרה קרבן] לא ישלם נדריה דאם לא כן יכולה להחריב בעלה - והכי משמע בירושלמי - גרסא אחרת אם פטרה אינו חייב וה"פ כל קרבנות שהיא חייבת כשהיא תחתיו חייב לפרוע ולפיכך אם פטרה שגירשה אינו חייב שכך כתבה בשובר של כתובה והתקבלתי כתובתי ואחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא ולגירסא זו אינו חייב לשלם כלום מקודם נישואין:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.