Guémara
GUEMARA: Nous avons appris [dans la Michna]: Dans un endroit où l'on prend salaire pour restituer un objet trouvé, le bénéfice [que reçoit celui qui restitue] doit tomber dans la catégorie des biens consacrés au Temple. La Guemara demande: Cela va bien selon celui qui dit que même dans un cas où les biens du propriétaire de l'objet perdu sont interdits à celui qui restitue, il le lui restitue quand même — c'est cohérent avec ce qu'enseigne la MICHNA : dans un endroit où l'on prend salaire pour restituer un objet trouvé, le bénéfice doit tomber dans la catégorie des biens consacrés.
תְּנַן: מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אֲפִילּוּ בְּשֶׁנִּכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִים עַל מַחְזִיר נָמֵי מַהְדַּר — הַיְינוּ דְּקָתָנֵי מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ.
Mais selon celui qui dit que lorsque les biens du propriétaire de l'objet perdu sont interdits à celui qui restitue, il ne le lui restitue pas [et que la Michna ne parle donc que du cas inverse, où les biens de celui qui restitue sont interdits au propriétaire], pourquoi le bénéfice devrait-il tomber dans la catégorie des biens consacrés? Il ne lui est pas interdit de bénéficier des biens du propriétaire!
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כְּשֶׁנִּכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִים עַל מַחְזִיר לָא מַהְדַּר, אַמַּאי תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ?
La Guemara répond: Le tanna n'enseigne que sur un seul des deux cas: celui où les biens de celui qui restitue sont interdits au propriétaire, et où celui qui restitue refuse d'accepter une compensation. Dans ce cas, le propriétaire de l'objet perdu bénéficie de celui qui restitue en lui permettant de garder la compensation; c'est pourquoi ce bénéfice est donné au trésor du Temple.
אַחֲדָא קָתָנֵי.
D'autres enseignent cette discussion sous cette formulation: Rabbi Ami et Rabbi Assi sont en désaccord à ce sujet. L'un dit: On n'a enseigné [qu'il faut restituer] que dans le cas où les biens du propriétaire de l'objet perdu sont interdits à celui qui restitue, car la crainte liée à la peroutah de Rav Yossef n'est pas à considérer, celle-ci n'étant pas fréquente. Mais si les biens de celui qui restitue sont interdits au propriétaire de l'objet perdu, il ne le lui restitue pas, parce qu'il lui procurerait ainsi un bénéfice.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ בְּהַאי לִישָּׁנָא: פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי. חַד אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁנִּכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִין עַל מַחְזִיר, וּמִשּׁוּם פְּרוּטָה דְּרַב יוֹסֵף לָא שְׁכִיחַ. אֲבָל נִכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִים עַל בַּעַל אֲבֵדָה — לָא מַהְדַּר לֵיהּ, מִשּׁוּם דְּקָא מְהַנֵּי לֵיהּ.
Et l'autre dit: Même si les biens de celui qui restitue sont interdits au propriétaire de l'objet perdu, c'est permis, car lorsqu'il le lui restitue, il ne fait que lui rendre ce qui est déjà à lui, et ne lui donne rien de nouveau.
וְחַד אָמַר: אֲפִילּוּ נִכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִים עַל בַּעַל אֲבֵידָה — מוּתָּר. דְּכִי מַהְדַּר לֵיהּ — מִידֵּי דְּנַפְשֵׁיהּ קָמַהְדַּר לֵיהּ.
Nous avons appris [dans la Michna]: Dans un endroit où l'on prend salaire pour restituer un objet trouvé, le bénéfice doit tomber dans la catégorie des biens consacrés au Temple. La Guemara demande: Cela va bien selon celui qui dit que même si les biens de celui qui restitue sont interdits au propriétaire de l'objet perdu, il le lui restitue quand même — c'est bien la raison pour laquelle il est nécessaire de trancher la halakha dans un endroit où l'on prend salaire.
תְּנַן: מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אֲפִילּוּ בְּשֶׁנִּכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִים עַל בַּעַל אֲבֵידָה מַהְדַּר — הַיְינוּ דִּמְתָרֵץ מָקוֹם.
Mais selon celui qui dit que lorsque les biens de celui qui restitue sont interdits [au propriétaire], il ne le lui restitue pas, comment explique-t-il alors la halakha enseignée à propos d'un endroit où l'on prend salaire? [Puisque la Michna traiterait alors du cas inverse, où les biens du propriétaire sont interdits à celui qui restitue, pourquoi serait-il interdit au propriétaire de garder le paiement? Il ne lui est pourtant pas interdit de bénéficier des biens de celui qui restitue.] La Guemara conclut: En effet, cela reste difficile.
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בְּשֶׁנִּכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִין, וְלָא מַהְדַּר, הֵיכִי מְתָרֵץ מָקוֹם? קַשְׁיָא.
Rachi
מקום שנוטלין עליה שכר - חזרת אבידה שכר:,תפול הנאה להקדש - דכיון דמודר ממנו הנאה לא מצי האי למיתב ליה שכר:,בשלמא למ"ד אפי' בשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר נמי מהדר - ליה אבידתו היינו דקתני מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה [להקדש] כיון דמחזיר לא מצי למישקל מיניה השכר לפי שזה בעל אבידה הדירו מנכסיו אינו יכול להשתייר השכר בידו דמקום שנוטלים עליה שכר הוא לא מצי בעל אבידה למימר הואיל ואינו יכול ליטול השכר יהא שלי לפיכך תפול הנאה להקדש ואי נכסי מחזיר אסורי' על בעל אבידה והאי מחזיר אדם עשיר הוא ואינו רוצה לקבל שכרו דזילותא הוא לקבל השכר מכל מקום האי בעל אבידה לא מצי תפיס לשכרו משום דמודר הוא מנכסי מחזיר ושכרו איתיה גביה דמקום שנוטלין עליה שכר הוא לפיכך תפול הנאה להקדש:
אלא למ"ד - כשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה מהדר והתם איכא למימר תפול הנאה להקדש אבל נכסי בעל אבידה אסורים על מחזיר לא מהדר הואיל ולא מהדר ליה לא יהיב ליה אגרא אם כן מאי תפול הנאה להקדש איכא למימר הכא הואיל ולאו בר אגרא הוא:
תריץ אחדא קתני - אחד לחוד מיירי תפול הנאה להקדש בשנכסי נחזיר אסורין על בעל אבידה דבעל אבידה לא מצי תפיס אגריה דמחזיר דלא מצי למיתהני מיניה ומחזיר נמי לא בעי ליטול שכר דעשיר הוא להכי תפול הנאה להקדש:
לא שכיחא - וליכא הנאה כלל:,משום דקא מהני ליה - דאע"ג דמידעם דנפשיה מהדר ליה אפ"ה מהני ליה דדמי כמאן דמהני ליה מנכסיו:
מהדר ליה - משום דמידעם דנפשיה מהדר ליה ולא מהני ליה כלום:
בשלמא למ"ד אף בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה מהדר הינו דמתרץ מקום - כלומר דמשכחת ליה מקום שנוטלים עליה שכר תפול הנאה להקדש דכיון דנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה לא מצי בעל אבידה לשייר השכר לעצמו דהא נכסי מחזיר הן ואסורין עליו וצריך לו ליתן השכר והמחזיר אי אדם עשיר ואינו רוצה לקבל השכר להכי תפול הנאה להקדש:
אלא למאן דאמר בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבדיה לא מהדר היכי מתרץ מקום - שנוטלין עליה שכר הא ליכא שכרו כלל דלא מהדר והכא ליכא לתרוצי אחדא קתני דהתם דכיון דקאמר בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה קא מוקי ביה תפול הנאה להקדש דכופין לבעל אבידה שיתן השכר להקדש ואין יכול להחזיק בו דנכסי מחזיר אסורין הן עליו אבל הכא ליכא לתרוצי אחדא קתני אנכסי בעל אבידה אסורין עליה דכיון דנכסי מחזיר אין אסורין על בעל אבידה מצי האי בעל אבידה למיתפס השכר לנפשיה ולא נפיל להקדש והיכי מתרץ מקום קשיא:
Tossafot
בשלמא למאן דאמר בשנכסי כו' - פירוש ששניהם מודרי' זה מזה לכך תפול הנאה להקדש אלא מ"ד וכו' אמאי תפול הנאה להקדש יתן שכרו למחזיר שהרי אינו מודר מבעל אבדה:
ה"ג אחדא - פי' לגבי חדא מינייהו קתני תפול (עלי) הנאה להקדש לגבי בעל אבידה שאם המחזיר אינו רוצה לקבל השכר א"כ נהנה מן המחזיר והוא מודר הנאה ממנו אשמעי' במתני' שצריך שיתן הבעל אבידה שכר ויפול הנאה להקדש וא"ת איכפל תנא לאשמועינן שאם היכא שאין המחזיר רוצה לקבל וי"ל דאורחא דמילתא הוא שאינו חושש לקבל שכר הואיל דמצוה הוא אע"פ שאינו מחוייב לעשות כיון שהוא בטל ממלאכתו:
היכי מתרץ מקום קשיא - וא"ת ולישני כדלעיל דחדא קתני ורישא מיירי שאין בעל אבידה רוצה לעכב השכר לעצמו ואז צריך שתפול הנאה להקדש שאין המחזיר רשאי לאוכלו שמודר הנאה ממנו יש לומר דלא דמי בשלמא לעיל רגילות הוא שאין המחזיר רוצה ליטול שכר על השבת אבידה משום - מצוה דגנאי הוא אבל הכא לאו אורחא דמלתא שהרי אין גנאי מלעכבו לעצמו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.