Mais n'a-t-il pas fait vœu concernant la nourriture, et ces objets ne sont pas des aliments! Rabbi Chimon ben Lakich dit: [la Michna traite] du cas où il dit: « Le bénéfice de ta nourriture m'est interdit », ce qui inclut tout bénéfice lié à la nourriture.
וְהָא מִן מַאֲכָל נָדַר! אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: בְּאוֹמֵר ״הֲנָאַת מַאֲכָלְךָ עָלַי״.
Dis que le résultat d'un vœu formulé ainsi est qu'il ne pourra pas mâcher des grains de blé [appartenant à celui dont le bénéfice lui est interdit] et les poser sur sa blessure, car il s'agit d'un bénéfice résultant de la nourriture — mais ce vœu ne rend pas interdits les objets utilisés dans la préparation de la nourriture! Rava dit: [la Michna traite] du cas où il dit: « Le bénéfice qui mène à la préparation de ta nourriture m'est interdit ».
אֵימָא שֶׁלֹּא יִלְעוֹס חִיטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ! אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר ״הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָלְךָ עָלַי״.
Rav Papa dit: un sac pour y apporter des fruits, un âne pour y transporter des fruits, et même un simple panier — c'est un bénéfice qui mène à la nourriture [et est donc interdit]. Rav Papa souleva un doute: un cheval pour monter dessus, ou une bague pour être vu avec, quel est le cas? Et concernant le fait de traverser et marcher sur son terrain, ce qui facilite un retour rapide chez soi lui permettant de manger plus tôt, quelle est la halakha?
אָמַר רַב פָּפָּא: שַׂק לְהָבִיא פֵּירוֹת, וַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו פֵּירוֹת, וַאֲפִילּוּ צַנָּא בְּעָלְמָא, הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל הוּא. בָּעֵי רַב פָּפָּא: סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְטַבַּעַת לֵירָאוֹת בָּהּ, מַהוּ? מִיפְסַק וּמֵיזַל בְּאַרְעֵיהּ, מַאי?
Viens et entends [une preuve de la Michna]: Cependant, il peut lui prêter une tunique, un manteau, des anneaux de nez et des bagues. Quel est le cas? Si l'on dit que c'est dans l'intention de ne pas être vu avec, est-il nécessaire de le préciser? [Le vœu ne rend interdite que la nourriture.] N'est-ce donc pas, même dans le cas où il les emprunte pour être vu avec, et pourtant il est enseigné: « il peut les lui prêter »!
תָּא שְׁמַע: אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַלִּית נְזָמִים וְטַבָּעוֹת. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שֶׁלֹּא לֵירָאוֹת בָּהֶן, צְרִיכָא לְמֵימַר? אֶלָּא לָאו, אֲפִילּוּ לֵירָאוֹת בָּהֶן, וְקָתָנֵי ״מַשְׁאִילוֹ״!
Non, en réalité il s'agit du cas où il ne les emprunte pas pour être vu avec. Et à la question « est-il nécessaire de le préciser », [la guemara répond que] ce n'est pas nécessaire de l'enseigner; mais puisque la première partie enseigne « il ne peut pas lui prêter » [en énumérant les objets interdits], le tanna a enseigné la seconde partie avec une formulation parallèle: « il peut le lui prêter ». [Le doute de Rav Papa reste non résolu.]
לָא, לְעוֹלָם שֶׁלֹּא לֵירָאוֹת, וְאַיְּידֵי דְּקָתָנֵי רֵישָׁא ״לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ״, תְּנָא סֵיפָא ״מַשְׁאִילוֹ״.
Mishna 1
MICHNA: Et pour tout objet qui ne sert pas à la préparation de la nourriture, dans un lieu où l'on a coutume de louer des objets de ce genre, cet objet est interdit [à l'emprunt]. Cela signifie que celui à qui le bénéfice d'autrui est interdit par vœu ne peut pas emprunter ce type d'objet à celui qui a fait le vœu et imposé l'interdiction, car l'argent économisé en empruntant plutôt qu'en louant pourrait servir à acheter de la nourriture.
מַתְנִי׳ וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ, מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כְּיוֹצֵא בָּהֶן — אָסוּר.(משנה)
Guémara
GUEMARA: On en déduit que la première partie de la Michna [qui interdit de bénéficier des ustensiles utilisés dans la préparation de la nourriture, comme un tamis ou une passoire] s'applique même dans un lieu où l'on n'a pas coutume de louer ce genre d'objets, mais où on les prête habituellement gratuitement. Qui est le tanna [qui a enseigné cette Michna]? Rav Adda bar Ahava dit: c'est Rabbi Eliézer, qui soutient qu'il est interdit de fermer les yeux [sur un tel bénéfice] dans le cas de celui à qui le bénéfice d'autrui est interdit par vœu.
גְּמָ׳ מִכְּלָל דְּרֵישָׁא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשְׂכִּירִין. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.
Mishna 2
MICHNA: Celui à qui le bénéfice d'autrui est interdit par vœu — [cet autre] peut, s'il le souhaite, payer pour lui son demi-sicle, rembourser sa dette, et lui rendre son objet perdu [sans que cela soit considéré comme un bénéfice interdit]. Dans un lieu où l'on prend un salaire pour rendre un objet perdu, ce bénéfice doit revenir au trésor du Temple [comme consécré].
מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ, שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵידָתוֹ. מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ.
Guémara 2
GUEMARA: Apparemment, rembourser ses dettes équivaut simplement à éloigner un lion de lui, et c'est permis. Il ne lui donne en réalité rien; il ne fait qu'empêcher un préjudice potentiel futur, ce qui n'est pas considéré comme un bénéfice.
גְּמָ׳ אַלְמָא אַבְרוֹחֵי אֲרִי בְּעָלְמָא הוּא, וּשְׁרֵי.
Qui est le tanna [qui a enseigné que dans l'accomplissement des actions énumérées dans la Michna on ne fait qu'empêcher un préjudice]? Rav Hoshaya dit: c'est
מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: זוֹ
Rachi
והא מן מאכל עצמו נדר - ואמאי אסור להשאילו נפה והני לאו מאכל נינהו:,הנאת מאכלך עלי - יהא אסור:
ואימא - מאי הנאת מאכלך שלא ילעוס חיטין שלו ויתן על גבי מכתו והיינו נמי הנאת מאכלך ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה:,המביאה לידי מאכלך עלי - ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל ולהכי לא ישאילנו לו:
אפי' שק וכו' ואפי' צנא בעלמא - של מדיר אסור למודר ליתן בה פירות דהנאה המביאה לידי מאכל הוא ואסור:,סוס לרכוב עליו - לילך לבית המשתה:,או טבעת ליראות בה - בבית המשתה כדי שינהגו בו כבוד והיינו הנאה:,מיפסק ומיזל בארעיה - שהולך דרך קרקעו לבית המשתה ומקצר דרכו:,מהו - מי הוי הנאה המביאה לידי מאכל בכל הני או לא:
צריכא למימר - דשרי הא ליכא הנאה כלל:,וקתני משאילו - וש"מ דשרי:
לא לעולם - אפי' שלא ליראות בה ובדין הוא דלא היה צריך למיתני משאילו:,אלא איידי וכו' - ומהא ליכא למשמע מינה:
מתני' מקום שמשכירין - שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות אסור למדיר להשאילו דכיון שנוהגים להשכיר מיחזי כהנאה המביאה לידי מאכל ואסור:
גמ' מכלל דרישא - דקתני לא ישאילנו נפה וכברה הוי אע"פ שאין משכירין כלומר שאין נוהגין להשאיל בשכירות אע"ג דלא הוי הנאה גמורה דכיון שאין משכירין מאי קא מהני ליה אם זה לא ישאילנו שכנו אחר משאילו בחנם שהרי מקום שאין משכירין הוא:,מאן תנא - דאפילו הכי אסור:,ר' אליעזר היא - אבל סיפא דקתני מקום שמשכירין אסור דברי הכל היא דהנאה גמורה היא:
מתני' שוקל לו את שקלו - המדיר יכול ליתן בשבילו מחצית השקל שנותנין לתרומת הלשכה ויכול לפרוע חובו ואין מהנה לו כלום מדקתני פורע חובו אלמא לא מהני ליה מנכסיו דהא לא יהיב ליה בידים ממש:
גמ' אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא - שמבריח חובו מעליו ושרי:
מאן תנא - דאברוחי שרי:
Tossafot
אימא שלא ילעוס חיטין - משום הנאת מאכל לעיסתך ואפי' מחטין של מדיר עצמו:
וטבעת להראות בו - כאדם עשיר בבית המשתה וע"י כך יתנו לו מנה יפה:
מאן תנא אמר רבא ר"א היא - וא"ת תנן חדא זימנא ברישא ר"א וי"ל דמכח הך דהכא מדקדק לעיל דאתי כר"א דאי לאו האי הוה מוקמינן ליה בחצר ודכ"ע ולכך מדקדק הכא מסיפא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.