Résous la question à partir de là, comme l'avait demandé Rav Hoshaya: Celui qui donne deux peroutot à une femme et lui dit: « Par l'une, sois consacrée à moi aujourd'hui, et par l'autre, sois consacrée à moi après que je t'aurai divorcée », quelle est la halakha? Rav Hoshaya était incertain quant à savoir si le second erroussin prend effet après le divorce. Bar Pada considère que s'il rachète lui-même les plants consacrés, ils redeviennent consacrés. Il semble donc considérer qu'au moment du rachat, la seconde consécration entre immédiatement en vigueur. À partir de l'opinion de Bar Pada, on pourrait dire: de même ici, une fois le premier mariage terminé par l'acte de divorce, le second erroussin qui avait été fait auparavant prend effet, et il devrait s'agir d'un erroussin valide.
תִּפְשׁוֹט דְּבָעֵי רַב הוֹשַׁעְיָא: הַנּוֹתֵן שְׁתֵּי פְרוּטוֹת לְאִשָּׁה וְאָמַר לָהּ: ״בְּאַחַת הִתְקַדְּשִׁי לִי הַיּוֹם, וּבְאַחַת הִתְקַדְּשִׁי לִי לְאַחַר שֶׁאֲגָרְשֵׁיךְ״, הָכִי נָמֵי דְּהָווּ קִידּוּשֵׁי.
Rabbi Yirmeya, qui somnolait, se réveilla en entendant leur discussion et leur dit: Pourquoi comparez-vous le cas où il les a rachetées lui-même à celui où d'autres les ont rachetées? Les halakhot ne sont pas semblables. Voici ce qu'a dit Rabbi Yohanan: S'il a racheté lui-même les plants, ils redeviennent consacrés; mais si d'autres les ont rachetés [avant qu'ils ne soient coupés], ils ne redeviennent pas consacrés, puisqu'ils ne sont plus en sa possession. Or le cas d'une femme à qui son mari a donné un acte de divorce est considéré comme si d'autres l'avaient rachetée. En effet, dès le divorce, elle redevient entièrement indépendante, et le second erroussin ne peut donc prendre effet qu'avec son consentement; mais si elle refuse, l'erroussin n'est pas valide.
אִיתְּעַר בְּהוּ רַבִּי יִרְמְיָה, אֲמַר לְהוּ: מַאי קָא מְדַּמֵּיתוּן פְּדָאָן הוּא לִפְדָאוּם אֲחֵרִים? הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פְּדָאָן הוּא — חוֹזְרוֹת וּקְדוֹשׁוֹת, פְּדָאוּם אֲחֵרִים — אֵין חוֹזְרוֹת וּקְדוֹשׁוֹת. וְאִשָּׁה כִּפְדָאוּהָ אֲחֵרִים דָּמְיָא.
Il a également été dit: Rabbi Ami a dit que Rabbi Yohanan a dit: On n'a enseigné que le cas où Bar Pada considère que les plants redeviennent consacrés lorsqu'il les rachète lui-même; mais quand d'autres les ont rachetés, ils ne redeviennent pas consacrés, car il ne peut plus les consacrer après qu'ils ont été en la possession d'autrui, et cela ne dépend plus de son intention.
אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁפְּדָאָן הוּא, אֲבָל פְּדָאוּם אֲחֵרִים — אֵין חוֹזְרוֹת וּקְדוֹשׁוֹת.
Mishna 1
MICHNA: Celui qui fait un vœu de ne pas tirer profit de ceux qui « descendent à la mer » [les marins] est autorisé à tirer profit de ceux qui « habitent la terre ferme ». Mais s'il fait un vœu de ne pas tirer profit de ceux qui habitent la terre ferme, il lui est également interdit de tirer profit de ceux qui descendent à la mer, car les marins sont inclus dans la catégorie de ceux qui habitent la terre ferme. La michna précise à présent qui sont les marins: non pas comme ceux qui voyagent en bateau d'Akko à Jaffa, [ce qui est un court trajet], mais plutôt celui dont l'habitude est de partir [lefarech] au loin, par exemple vers des pays étrangers.
מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם — מוּתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה — אָסוּר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם, שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה. לֹא כְּאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ.(משנה)
Guémara
GUEMARA: Concernant la définition des marins donnée par la michna, il existe une divergence entre Rav Pappa et Rav Aha, fils de Rav Ika. L'un rattache cet enseignement à la première partie de la michna, et l'autre à la dernière partie. La Guemara explique: celui qui le rattache à la première partie l'enseigne ainsi: Celui qui fait un vœu de ne pas tirer profit des marins est autorisé à tirer profit de ceux qui habitent la terre ferme. Mais il est interdit de tirer profit des marins, et les marins ne sont pas comme ceux
גְּמָ׳ רַב פָּפָּא וְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא, חַד מַתְנֵי אַרֵישָׁא וְחַד מַתְנֵי אַסֵּיפָא. מַאן דְּתָנֵי אַרֵישָׁא, מַתְנֵי הָכִי: הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם — מוּתָּר בְּיוֹשְׁבֵי יַבָּשָׁה, הָא בְּיוֹרְדֵי הַיָּם — אָסוּר, וְלֹא כְּאֵלּוּ
Rachi
תפשוט דבעי רב הושעיא וכו' ה"נ דהוו קידושי - דכי היכי דהתם אמר לה לאחר שאגרשיך שיצתה מרשותו שתתקדש הייני דומיא לאחר שנקצצו שיוצאין מרשות הקדש דמצריך להו פדייה:
פדאן הוא - המקדיש קודם שנקצצו חוזרות וקדושות לאחר שנקצצו דהואיל והוא הקדישן אע"ג דחזר ופדאן חוזרות וקדושות לאחר שנקצצו:,פדאום אחרים - קודם שנקצצו אין חוזרות וקדושות לאחר שנקצצו ואשה שקנתה עצמה בגט מדעת עצמה אין חלין עליה קדושין דכפדאוה אחרים דמיא דאין חוזרות וקדושו' לגבי אשה נמי אינה מקודשת:
מתני' הנודר - שלא יהנה מיורדי הים מותר ליהנות מיושבי היבשה והנודר מליהנות מיושבי היבשה אסור ליהנות מיורדי הים שהן נמי מיושבי היבשה הן שסופן לצאת ומה שאמר יורדי הים בכלל יושבי היבשה לא כאלו יורדי הים ההולכים מעכו ליפו שאין ביניהם אלא מהלך יום אחד ובאין מהרה ליבשה דהוו בכלל יושבי היבשה:
גמ' חד מתני ארישא - לא כאלו וכו' ולא כאלו יורדי הים אסור:
Tossafot
פדאן אחרים אין חוזרות וקדושו' - שהרי פדאן לעצמו והרי שם דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו אשה נמי כי אחרים שקונה עצמה בגט דאין בידו לקדשה עוד בעל כרחה אלא מדעתה והלכך אימא תיבעי מי אמרינן כיון דאי אפשר לו לקדש בע"כ לפדיון אחרים דמיא ולא מצי מקדיש לה או דלמא השתא מיהא מצי מקדיש לה אדעתה וכיון דכהאי גוונא מצי לקדש לה לאחר שיגרשנה השתא נמי יקדשנה לפדאן הוא דמיא הלכך תיבעי:
הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה - שאין עומדין על שפת הים דאין רגילין לעבור בים ומיהו אדם העובר פעם אחת לזמן מרובה ואינו רגיל לעבור שם לא מיקרי יורדי הים והנודר מיורדי הים מותר בו ואפי' למ"ד בגמ' דאותם שהולכים מעכו ליפו מיקרו יורדי הים התם נהי דאין שוהין בה מ"מ רגילין לעבור תדיר לעבור בים נינהו אבל זה העובר פעם אחת לעשרה שנים לא מיקרי - יורדי הים כלל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם:,לא כאלו ההולכים מעכו ליפו - בגמרא מפרש אמאי קאי:,אלא במי שדרכו לפרש - להיות ימים רבים ביחד:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.