Traité Nedarim

29b

Étude de Nedarim 29b

Étude de la Guémara 29b

Guémara

C'est bien pour cela qu'il était nécessaire pour le tanna d'enseigner deux clauses. En effet, il aurait pu venir à l'esprit de dire: la sainteté inhérente [au corps de l'animal] ne se dissipe pas sans qu'on fasse rien, [alors que] la sainteté inhérente à sa valeur se dissipe sans qu'on fasse rien. C'est pour cela que le tanna a enseigné deux clauses [pour montrer qu'il n'y a pas de différence entre elles: toutes deux se dissipent sans qu'on fasse rien].

הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ לֵיהּ לְתַנָּא לְמִיתְנֵא תַּרְתֵּי. דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה בִּכְדִי, קְדוּשַּׁת דָּמִים פָּקְעָה בִּכְדִי, אַמְּטוּ לְהָכִי תְּנָא תַּרְתֵּי.

Mais si tu dis que cette clause-ci et cette clause-là concernent [toutes deux] la sainteté inhérente à la valeur, pourquoi aurais-je besoin d'enseigner deux clauses? On pourrait maintenant dire: si de la sainteté rigoureuse [de l'holocauste] à la sainteté légère [du sacrifice de paix] [la première] se dissipe, alors de la sainteté légère à la sainteté rigoureuse, est-il besoin de le préciser?

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אִידֵּי וְאִידֵּי קְדוּשַּׁת דָּמִים, לְמָה לִי לְמִיתְנֵא תַּרְתֵּי? הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר: מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה פָּקְעָה, מִקְּדוּשָּׁה קַלָּה לִקְדוּשָּׁה חֲמוּרָה צְרִיכָא לְמֵימַר?!

La Guemara propose: Dirons-nous que ceci constitue une réfutation formelle de Bar Pada, qui a dit que la sainteté ne se dissipe pas sans qu'on fasse rien, et que les arbres nécessitent une rédemption — alors que la baraïta démontre que même la sainteté inhérente se dissipe d'elle-même?

לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּבַר פְּדָא, דְּאָמַר: לָא פָּקְעָה קְדוּשָּׁה בִּכְדִי?

Rav Pappa dit: Bar Pada pourrait te répondre ceci: voici ce que dit la baraïta: si quelqu'un n'a pas dit « dès maintenant, sacrifice de paix », alors après trente jours c'est un holocauste. [Mais s'il ajoute « dès maintenant, sacrifice de paix », la sainteté du sacrifice de paix prend effet sur lui et ne se dissipe pas sans qu'on fasse rien.]

אָמַר רַב פָּפָּא: אָמַר לָךְ בַּר פְּדָא, הָכִי קָאָמַר: אִם לֹא אָמַר ״מֵעַכְשָׁיו שְׁלָמִים״ — לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹלָה הָוֵי.

C'est exactement comme dans le cas de celui qui dit à une femme: « Sois consacrée [fiancée] à moi dans trente jours » [avec cet argent que je te donne maintenant] — elle est fiancée après trente jours, même si l'argent a été dépensé entre-temps et n'existe plus à la fin des trente jours, moment où les fiançailles prennent effet. Ici aussi, la sainteté de l'holocauste prend effet après trente jours.

מִידֵּי דְּהָוֵה הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: ״הִתְקַדְּשִׁי לִי לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, דִּמְקוּדֶּשֶׁת וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַכְּלוּ הַמָּעוֹת.

La Guemara demande: cela semble évident — pourquoi fallait-il l'enseigner? La Guemara répond: Non, c'est nécessaire pour le cas où il s'est rétracté [dans l'intervalle de ces trente jours], ne voulant plus du tout que l'animal soit consacré. [La baraïta nous enseigne que] bien que la sainteté n'ait pas encore pris effet, il ne peut pas se rétracter.

פְּשִׁיטָא? לָא צְרִיכָא דַּהֲדַר בֵּיהּ.

La Guemara demande: cela fonctionne bien selon celui qui dit que [la femme] ne peut pas se rétracter [même si elle change d'avis dans ces trente jours, les fiançailles prenant quand même effet après trente jours]. Mais selon celui qui dit qu'elle peut se rétracter, que dire? [Pourquoi la halakha de la consécration serait-elle différente de celle des fiançailles?]

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חוֹזֶרֶת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר!

Même selon celui qui dit que là-bas, dans le cas des fiançailles, la femme peut se rétracter, ici, [dans le cas de l'holocauste], c'est différent: car la déclaration [d'un homme] envers le Ciel équivaut à sa transmission [d'un bien] envers un particulier, [où l'acquisition se conclut au moment de la transmission]. [Puisque D.ieu n'est associé à aucun lieu particulier, une simple déclaration verbale suffit à établir immédiatement la sainteté, alors que pour les fiançailles d'une femme, on peut soutenir que les fiançailles ne prennent effet qu'à la fin des trente jours.]

אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר הָתָם חוֹזֶרֶת, הָכָא שָׁאנֵי — דַּאֲמִירָתוֹ לְגָבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט.

Rabbi Avin et Rav Yitzhak, fils de Rabbi, étaient assis devant Rabbi Yirmeya, et Rabbi Yirmeya somnolait. Pendant qu'il somnolait, ils étaient assis et disaient: Selon Bar Pada, qui a dit que s'il les rachète, [les arbres] redeviennent consacrés,

יְתֵיב רַבִּי אָבִין וְרַב יִצְחָק בְּרַבִּי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, וְקָא מְנַמְנֵם רַבִּי יִרְמְיָה, יָתְבִי וְקָאָמְרִי: לְבַר פְּדָא דְּאָמַר פְּדָאָן חוֹזְרוֹת וְקוֹדְשׁוֹת,

Rachi

היינו דאיצטריך וכו' - דאמינא להכי תני תרתי דבין קדושת הגוף בין קדושת דמים פקעה בכדי:

למה לי למתני תרתי השתא מקדושה חמורה לקדושה קלה פקעה - עולה שהיא חמורה לקדושת שלמים שהיא קלה:,מקדושה קלה - כלומר שלמים דקלה לקדושת עולה שהיא חמורה מיבעיא אלא לאו חד לקדושת הגוף וחד לקדושת דמים דתרוייהו פקעי ותיובתא דעולא וליכא פירוקא:

נימא תיהוי תיובתיה דבר פדא - דהכא אמר דאפי' קדושת הגוף פקעה בכדי ובר פדא אמר נקצצו פודן פעם אחת דאפי' קדושת דמים לא פקעה בכדי:

חסורי מיחסרא והכי קתני - האומר שור זה עולה כל ל' יום ומעכשיו לאחר ל' יום שלמים כל ל' עולה לאמר ל' יום שלמים דהואיל ואמר מעכשיו חל עליה שם שלמים מעכשיו ומשום הכי הוי שלמים לאחר ל' יום דקדושת הגוף פקעה בהכי בכדי הואיל ואמר מעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי אפילו לאחר ל' יום דמקודשת לאחר ל' יום דהתם לא פקעה קדושת הגוף בכדי:

דמקודשת - לאחר ל' יום דכי לא אמר מעכשיו דמיא להא האומר לאשה הילך פרוטה זו והתקדשי לי לאחר ל' יום דמקודשת לאחר ל' יום ואע"ג דנתעכלו המעות של קדושין שאינם בעולם הויא מקודשת לאחר ל' יום ה"נ כי לא אמר מעכשיו אע"ג דהלכו להך שלשים יום של עולה השתא נמי עולה הוי וסיפא דקתני לאחר שלשים יום עולה ומעכשיו ועד שלשים יום שלמים דלאחר ל' יום הוה עולה ופקע קדושת שלמים אע"ג דלא אמר מעכשיו התם משום דקדים ואמר ברישא לאחר שלשים יום עולה דכיון שהזכיר עולה תחלה נעשה כאומר מעכשיו הלכך לאחר שלשים יום עולה הוי והכא הוא משום דאמר מעכשיו פקעה קדושה בתרוייהו בין בקדושת דמים בין בקדושת הגוף אבל בעלמא אפילו קדושת דמים לא פקעה בכדי ולא קשה לבר פדא ותיובתא דעולא כדקיימא קיימא:

פשיטא - כלומר דכיון דמחסרת למתני' ותרצת דה"ק שור זה עולה כל שלשים יום ומעכשיו לאחר שלשים יום שלמים דלאחר שלשים יום שלמים הוי ולמה לי למימר שוב דה"ק אם לא אמר מעכשיו וכו' פשיטא דכיון דאמר צריך למימר מעכשיו ממילא ידענא דאם לא אמר מעכשיו לאחר שלשים יום שלמים הוי עולה:,תריץ לא צריכא - דהא קמ"ל אי הדר ביה דאי הוה קתני כדקאמרת דלאחר שאמר שור זה עולה כל שלשים יום לאחר שלשים יום שלמים אע"ג דהשתא הדר ביה ואמר מעכשיו הואיל ומעיקרא כשאמר כל שלשים יום עולה לא אמר מעכשיו קודם שאמר לאחר שלשים יום שלמים ולא כלום קאמר ואפי' לאחר ל' יום עולה הוי דהא קמ"ל דדוקא בעינן שיאמר בתחלה מעכשיו קודם שיאמר לאחר שלשים יום שלמים כדקאמר לעיל:

הניחא למ"ד אינה חוזרת - שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך שלשים יום אינה מקודשת לשני מצי למימר מידי דהוה האומר לאשה וכו':,אלא למ"ד חוזרת - שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך ל' יום מקודשת לשני היכי מצי למימר דכי לא אמר מעכשיו לאחר שלשים יום עולה הוי. תריץ אפי' למ"ד חוזרת אפי' הכי התם אי לא אמר מעכשיו מעיקרא הוי עולה לאחר שלשים יום:

דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט - וכיון דאמר מעכשיו עולה ולא אמר מעכשיו שלמים לא פקעה בכדי ולעולם הוי עולה:

לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקודשות - ואפי' לאחר שנקצצו חוזר ופודן:

Tossafot

לימא תיהוי תיובתא דבר פדא דאמר לא פקעה קדושה בכדי - וא"ת אמאי לא פריך לעולא כמו לבר פדא מקדושת הגוף מהא דהא סבירא ליה קדושת הגוף לא פקעה בכדי מההיא דהאומר לאשה היום את אשתי וכו' וי"ל דאביי שהקשה לרבא וקדושת הגוף לא פקע בכדי וכו' כדי לסתור דברי רבא שהיה אומר דמודה עולא דקדושת הגוף נמי לא פקע בכדי ומכל מקום לא קשה לעולא מההיא דהאומר לאשתו משום דלאו היינו בברייתא אלא מימרא (לעולא) ולכך לא פריך לעולא:

אמר לך בר פדא ה"ק - סיפא אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי - פי' שלא אמר [אלא] לאחר שלשים יום עולה הרי זו עולה ואשמעינן חידוש אע"ג שלא אמר דיבורו בשעה שקדושה חלה דאימת חלה הקדושה לאחר שלשים יום ונדר אחר דיבור אפ"ה חלה הקדושה שפיר לאחר ל' יום:

מידי דהוה האומר לאשה וכו ' - וא"ת בשלמא סיפא מתרצא שפיר אלא רישא דאמר שור זה כל ל' יום עולה לאחר שלשים יום שלמים אלמא דפקעה - קדושה בכדי והיכי מתרץ לה וי"ל דהכי פירושא כל ל' יום עולה וה"ה דהוי עולה לאחר ל' יום נמי דקדושה לא פקעה בכדי וזימנין דהוי לאחר ל' יום שלמים כגון דאמר לאחר ל' יום שלמים ותו לא וכ"ת תרתי למה לי לא זו אף זו קתני לא זו דקדושת הגוף אלא אפילו קדושת דמים נמי לא פקעה וקשה דלשון לא משמע כן דמדקאמר כל ל' יום עולה משמע כל ל' יום עולה דוקא אבל לאחר ל' יום לא הוי עולה לכ"נ לר' אלחנן דרישא נמי כגון הרי שור זה עולה כל ל' יום מעכשיו ולאחר ל' יום שלמים הוי והוי תוך ל' יום עולה ולאחר שלשים יום שלמים אע"ג דקדושה לא פקעה בכדי שאני הכא שבתוך כדי דיבור שהתפיסו לעולה אמר מעכשיו ולאחר שלשים יום שלמים א"כ התחיל קדושת שלמים מיד כמו קדושת עולה אלא שלא נגמרה קדושת שלמים עד לאחר שלשים יום דהכי נמי א"ר יוחנן פרק האומר דקידושין (דף נח:) דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום שהקידושין מתחילין מיד ואין נגמרים עד לאחר שלשים יום וא"ת תינח לאחר שלשים יום הוי לגמרי שלמים וקרב שלמים כיון דקדושת העולה פקעה כדפרישית אלא תוך שלשים יום היכי קרב עולה כדקתני בברייתא ל' יום עולה והלא יש כאן נמי קדושת שלמים בהדי קדושת עולה כדפרישית שמעכשיו מתחיל קדושת שלמים וי"ל כל שלשים יום עולה דקאמר לאו לענין הקרבה אלא לענין מעילה דכיון דיש בו נמי קדושת עולה מועלין בו אי נמי לענין שלא להקריב שלמים תוך שלשים יום ועי"ל דאף לענין הקרבה הוי עולה תוך ל' יום שאין קדושת שלמים עליו תוך ל' יום יותר לבטל קדושה ואע"ג דלגבי קידושי אשה אמרינן שמתחילין הקדושין מיד שאני הכא שיש לקיים ולפרש מה שאמר מעכשיו גבי שלמים לא שיחלו ויתחילו שלמים מיד לבטל קדושת עולה תוך שלשים יום אלא לענין שתפקע קדושת עולה לאחר שלשים יום וה"ג ברישא כל שלשים יום עולה (שלשים יום) ומעכשיו ולאחר שלשים יום שלמים כל ל' יום עולה ולאחר ל' יום שלמים וסיפא ה"ק לאחר ל' יום עולה אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים יום עולה מידי דהוה האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ואע"ג דנתאכלו המעות מקודשת פי' וגבי הקדש אמירתו חשובה כנתינת מעות גבי אשה אע"ג שנתאכלו לאחר שלשים יום (כ"א מתחילת ל' יום) אפ"ה חייל הדבור מתחילת שלשים יום כמו גבי קידושין דחיילי הקידושין לאחר שלשים יום אע"פ שנתאכלו המעות כדפי' רש"י לעיל:

לבר פדא דאמר חוזרות וקדושות - אלמא מצי איניש למימר הרי זה הקדש לאחר שאפדנו יהא הקדש ולא הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם וטעמא משום דבידו להקדישו עכשיו בידו נמי לפדותו ולחזור ולהקדישו אם כן תפשוט הא דבעי רבי אושעיא הנותן לאשה שתי פרוטות מהו מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם הואיל וכל אותן הימים דאין אשתו אין בידו לקדשה או דלמא השתא הא בשעת נתינת קדושין הוי בידו לקדשה אי נמי השתא היה בידו לקדשה וכשהיא אשתו בידו לגרשה ולקדשה מדעתה השתא נמי מצי לקדש לה מדעתה לאחר שמגרשה ותפשוט ליה מהאי דמועיל שפיר וא"ת כמו דפריך לבר פדא אמאי לא פריך לעולא דהא לעולא אמר לעיל דחוזרות וקדושות אם כן הוה ליה למיפרך לעולא ותפשוט וי"ל דאין ה"נ אלא שפיר פריך לבר פדא דאמר בהדיא עוד י"ל דלעולא לית ליה האי סברא דחוזרות וקדושות ועד שיקצצו דקאמר הנודר היינו דווקא לענין דכיון שנקצצו שוב אינו פודן וא"ת ועולא מי פליג אסתמא דהש"ס דסבירא ליה חוזרות וקדושות מדקאמר לעולם אלמא משמע חוזרות וי"ל דלאו היינו סתמא דהש"ס אלא בר פדא אמר כן והוא ממלתיה וכן אשכחנא באלו מציאות (ב"מ כא -) גבי וכמה אמר ר' יצחק וכו':

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Nedarim 29b

100%

נדרים כ״ט במַסֶּכֶת נְדָרִים