Que même dans les premiers cas, où il ne s'était pas irrité, les Rabbanan sont en désaccord avec lui et considèrent que ces vœux d'exhortation sont valides — peut-on en conclure que les Rabbanan sont en désaccord avec lui? La Guemara conclut: oui, on peut en conclure ainsi.
דַּאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא, וּשְׁמַע מִינַּהּ פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. שְׁמַע מִינַּהּ.
Qu'en est-il de la conclusion pratique de cette controverse? Que dit-on: la halakha suit-elle l'opinion des Rabbanan ou celle de Rabbi Eliezer ben Yaakov? Viens et entends ce que Rav Houna a dit: la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Eliezer ben Yaakov. Et de même a dit Rav Ada bar Ahava: la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Eliezer ben Yaakov.
מַאי הָוֵי עֲלַהּ? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְכֵן אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
Mishna 1
MICHNA: Les vœux d'exagération [que les Sages ont dissous sans qu'il soit besoin de recourir à un sage, comme décrit dans la première michna du chapitre] sont par exemple les suivants. Si quelqu'un a dit à propos d'un certain objet: « Que ceci me soit interdit comme un korban si je n'ai pas vu sur cette route autant de gens que ceux qui sont montés d'Égypte », ou s'il a dit: « Que ceci me soit interdit comme un korban si je n'ai pas vu un serpent gros comme la poutre d'un pressoir à olives » — dans ces cas, celui qui parle n'avait pas l'intention de faire un vœu véritable, mais employait une hyperbole pour illustrer un propos, et il est compris par les autres que l'expression ne doit pas être prise littéralement.
מַתְנִי׳ נִדְרֵי הֲבַאי, אָמַר: ״קֻוֽנָּם אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״, ״אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד״.(משנה)
Guémara
GUEMARA: Un Sage a enseigné: les objets rendus interdits par des vœux d'exagération sont permis; les objets rendus interdits par des serments d'exagération sont interdits. Puisque les serments sont d'une gravité extrême, on ne prête serment que si on le fait sérieusement. C'est pourquoi cela n'est pas considéré comme un serment d'exagération.
גְּמָ׳ תָּנָא: נִדְרֵי הֲבַאי — מוּתָּרִין, שָׁבוּעוֹת הֲבַאי — אֲסוּרִין.
Quel est le cas d'un serment d'exagération? Si l'on dit que c'est lorsque quelqu'un a dit: « Serment, si je n'ai pas vu sur cette route [autant de gens que ceux qui sont montés d'Égypte] » — dit-il quelque chose de valable? Cette formulation n'est pas exprimée sous forme de serment et n'a donc aucune validité, même s'il était sérieux.
הֵיכִי דָּמֵי שָׁבוּעוֹת הֲבַאי? אִילֵימָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה״ — מִידַּעַם קָאָמַר?!
Abaye dit: il s'agit du cas où l'on dit: « Serment que j'ai vu [autant de gens que ceux qui sont montés d'Égypte] ». Si en réalité il n'a pas vu autant de gens, il a prononcé un faux serment. Rava lui dit: si c'est le cas, pourquoi aurais-je besoin de le préciser, cela n'a rien de novateur? Et de plus, [la baraïta] enseigne que le cas du serment est semblable à celui du vœu: tout comme pour le vœu on parle du fait de ne pas avoir vu, de même pour le serment il doit s'agir du fait de ne pas avoir vu. Rava dit donc plutôt: un serment d'exagération, c'est lorsqu'on dit: « Que tous les fruits du monde me soient interdits par serment si je n'ai pas vu sur cette route autant de gens que ceux qui sont montés d'Égypte ».
אָמַר אַבָּיֵי: דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי״. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן לְמָה לִי לְמֵימַר? וְעוֹד: דּוּמְיָא דְּנֶדֶר קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא, בְּאוֹמֵר: ״יֵאָסְרוּ פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי בִּשְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״.
Ravina dit à Rav Achi: et peut-être cet homme a-t-il vu une fourmilière et a-t-il appelé les fourmis « ceux qui sont montés d'Égypte », tant leur nombre était considérable, et son serment serait alors tout à fait valable! Pourquoi donc dirions-nous qu'il s'agit d'un serment prononcé en vain?
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא הַאי גַּבְרָא קִינָּא דְשׁוּמְשְׁמָנֵי חֲזָא וְאַסֵּיק לְהוֹן שְׁמָא ״עוֹלֵי מִצְרַיִם״, וְשַׁפִּיר מִשְׁתְּבַע?
Rachi
אפי' בקמייתא - הנך דלעיל ש"מ:
מאי הוי עלה - אי הוי הלכתא כוותיה דר' אליעזר דהוי נדרי זרוזין ומותר:
אמר ליה רבא - א"כ מתניתא דאמר שבועה שראיתי בדרך הזה:,למה לי למימר - דאסור דהיינו שבועה גמורה ודאי כאילו אמר שבועה שאכלתי:,ועודי דומיא דנדר קתני - שבועות (נדרי) הבאי אסורין דמשמע דקאמר בלשון נדר ושבועה:,אלא אמר רבא - קאמר הכי יאסרו כל פירות העולם עלי בשבועה:,אם לא ראיתי - ולא קאמר שראיתי:
אמר ליה רבינא - אמאי אסורות ודלמא שפיר אישתבע לדעתיה דידיה:,דלמא קינא דשומשמני - נמלות מקובצות הרבה ראה ביחד כעולי מצרים דאפשר:
Tossafot
מאי הויא עלה - וא"ת והא פשיטנא כבר דפליגי רבנן עליה לכן נראה לפרש הלכה כרבי אליעזר ב"י או לא:
נדרי הבאי אם לא ראיתי - פירוש שאמר קונם פירות העולם עלי אם לא ראיתי וכו' מותרין מטעם דעבידי אינשי דמשתעי הכי כדי לאמת ולצדק את דבריהן כשרואין מעשה אחד יותר ממה שרגיל להיות ואין בלבו לאסור ואנן סהדי כדפרישית לעיל:,כעולי מצרים - לפי שראה עם רב יותר ממה שרגיל:,נחש טרוף - לפי שראוהו טרוף - יותר משאר נחשים ודווקא כשראה כדפרישית אבל אם לא ראה שום אדם ולא שום נחש ודאי לא הוי נדר הבאי ואסור משום דעבידי אינשי דמישתעו הכי כיון שלא ראה כלל:
אלא אמר רבא דאמר יאסרו כל פירות שבעולם וכו'. [בשבועות פירשו התוספות באורך]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.