Guémara
Nous n'avions pas encore traversé le Jourdain, et nous étions encore hors de la Terre d'Israël. C'est pourquoi la malédiction d'un cœur en colère était pertinente.
לָא עָבְרִינַן יַרְדְּנָא.
Rabba bar Rav Houna a dit: Quiconque se met en colère, à ce moment-là même la Présence Divine n'a plus d'importance pour lui, comme il est dit: « Le méchant, dans la hauteur de sa colère, dit: Il ne demandera pas de comptes; toutes ses pensées sont: Il n'y a pas de D.ieu » (Tehilim 10, 4). Rabbi Yirmeya de Difti a dit: Quiconque se met en colère oublie son étude et accroît sa sottise, comme il est dit: « Car la colère repose dans le sein des insensés » (Kohelet 7, 9), et il est écrit: « Et l'insensé étale sa folie » (Michlei 13, 16). Rav Nahman bar Yits'hak a dit: Concernant celui qui se met en colère, il est reconnu que ses fautes sont plus nombreuses que ses mérites, comme il est dit: « Et l'homme colérique abonde en transgression » (Michlei 29, 22).
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כׇּל מְזִמּוֹתָיו״. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי אָמַר: מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִיפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״, וּכְתִיב: ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״.
Rav Ada, fils de Rabbi Hanina, a dit: Si Israël n'avait pas fauté [autrefois], on ne leur aurait donné que les cinq livres de la Torah et le livre de Josué seulement. [Ce dernier était nécessaire] car il comporte le partage de la Terre d'Israël [entre les tribus, et devait donc valoir pour toutes les générations, tandis que les autres livres des prophètes relatent essentiellement comment Israël a provoqué la colère de D.ieu, qui a alors envoyé des prophètes pour les réprimander]. Quelle en est la raison, [c'est-à-dire quelle est l'allusion à cette idée]? Il est dit: « Car dans une grande sagesse il y a un grand tourment » (Kohelet 1, 18) [toute la sagesse que possèdent les Juifs à travers les livres de la Bible résulte du fait qu'ils ont provoqué la colère de D.ieu].
אָמַר רַב אַדָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא: אִלְמָלֵא (לֹא) חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לֹא נִיתַּן לָהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ בִּלְבַד, שֶׁעֶרְכָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא. מַאי טַעְמָא: ״כִּי בְּרֹב חׇכְמָה רׇב כָּעַס״.
Rabbi Assi a dit: On ne s'occupe pas [de la demande d'annulation] d'un vœu où est invoqué « le D.ieu d'Israël » [tant cette formule est solennelle], sauf dans le cas suivant: « Konam, que ma femme ne bénéficie pas de moi, car elle a volé ma bourse et frappé mon fils », et il s'est avéré qu'elle n'avait pas volé et qu'elle ne l'avait pas frappé.
אָמַר רַבִּי אַסִּי: אֵין נִזְקָקִין לֶ״אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, חוּץ מִ״קּוּנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי״, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גָּנְבָה וְשֶׁלֹּא הִכַּתּוּ.
Il y eut une femme qui vint devant Rav Assi. Il lui dit: Par quelle formule as-tu fait ton vœu? Elle lui dit: Par le D.ieu d'Israël. Il lui dit: Si tu avais juré par « mohi », qui n'est qu'une simple appellation substitutive, je me serais occupé de toi [et j'aurais dissous ton vœu]; mais maintenant que tu n'as pas juré par « mohi » mais par le D.ieu d'Israël, je ne m'occuperai pas de toi.
הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַסִּי, אָמַר לַהּ: בְּמַאי נְדַרְתְּ? בֵּ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״. אֲמַר לַהּ: אִי נְדַרְתְּ בְּ״מוֹהִי״ שֶׁהִיא כִּינּוּי בְּעָלְמָא — מִזְדְּקִיקְנָא לִךְ, הַשְׁתָּא דְּלָא נְדַרְתְּ בְּ״מוֹהִי אֶלָּא בֵּ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, לָא מִזְדְּקִיקְנָא לִךְ.
Rav Kahana se rendit un jour chez Rav Yossef. Rav Yossef lui dit: Que le Maître goûte quelque chose. Il lui répondit: Non, par le Maître de tout, je n'en goûterai pas. Rav Yossef lui dit: Non, par le Maître de tout, tu n'en goûteras pas. La déclaration de Rav Kahana: « Non, par le Maître de tout, je n'en goûterai pas », se comprend bien. Mais pourquoi Rav Yossef a-t-il dit: « Non, par le Maître de tout, tu n'en goûteras pas »? [Quel était le but de ce vœu?] Voici ce qu'il lui disait en réalité: C'est toi-même qui as dit « Non, par le Maître de tout », par conséquent tu n'en goûteras pas, [puisqu'un vœu prononcé de manière aussi solennelle ne peut être dissous].
רַב כָּהֲנָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: לִטְעוֹם מָר מִידֵּי. אֲמַר לֵיהּ: לָא מָרֵי כּוֹלָּא, לָא טָעֵימְנָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא מָרֵי כּוֹלָּא, לָא טָעֲימַתְּ לֵיהּ. הָנִיחָא לְרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר: ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״. אֶלָּא לְרַב יוֹסֵף, אַמַּאי אֲמַר ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״? הָכִי הוּא דְּקָאָמַר לֵיהּ: ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״ הוּא דְּקָאָמְרַתְּ, הִלְכָּךְ לָא טָעֲימַתְּ לֵיהּ.
Rava a dit au nom de Rav Nahman: La halakha est qu'il est permis [à une autorité halakhique] d'ouvrir une voie de dissolution fondée sur le regret, et que l'on s'occupe également d'une demande de dissolution d'un vœu où est invoqué le nom du D.ieu d'Israël.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הִלְכְתָא, פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה, וְנִזְקָקִין לֵ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״.
Rava faisait l'éloge de son élève Rav Sehora auprès de Rav Nahman, disant que c'était un grand homme. Rav Nahman lui dit: Quand il viendra chez toi, amène-le-moi. Or Rav Sehora avait un vœu qu'il voulait dissoudre [et Rava l'envoya donc à Rav Nahman]. Il se présenta devant Rav Nahman.
מִשְׁתַּבַּח לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן בְּרַב סְחוֹרָה דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ, הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרֵא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן.
Rav Nahman, qui voulait dissoudre le vœu, lui dit: As-tu fait ton vœu en pensant à telle chose? Il lui répondit: Oui. [Rav Nahman proposa une autre possibilité:] En pensant à telle autre chose? Oui. Et ainsi plusieurs fois de suite [Rav Sehora répondait à chaque ouverture proposée qu'il l'avait effectivement en tête au moment du vœu]. Rav Nahman s'irrita [car il semblait que Rav Sehora lui rendait la tâche inutilement difficile]. Il lui dit: Va vers ta tente [je ne veux plus te parler].
אֲמַר לֵיהּ: נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אִין. כַּמָּה זִימְנִין. אִיקְּפַד רַב נַחְמָן. אֲמַר לֵיהּ: זִיל לְקִילְעָךְ.
Rav Sehora sortit et trouva lui-même une ouverture pour son vœu, [s'appuyant sur une michna du traité Avot (2, 1)]: Rabbi [Yehouda HaNassi] dit: Quelle est la voie droite que l'homme doit choisir pour lui-même? Toute voie qui est un honneur pour celui qui l'accomplit et un honneur qu'il reçoit des hommes. [Rav Sehora raisonna ainsi:] Or maintenant que Rav Nahman s'est irrité contre moi, je n'aurais pas fait ce vœu en sachant que cela arriverait, puisque je n'en retirerais pas d'honneur de la part des hommes. Et il dissout le vœu pour lui-même sur cette base.
נְפַק רַב סְחוֹרָה וּפְתַח פִּיתְחָא לְנַפְשֵׁיהּ. רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזֶה הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם. כֹּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וְהַשְׁתָּא דְּאִיקְּפַד רַב נַחְמָן — אַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא נְדַרִי. וּשְׁרָא לְנַפְשֵׁיהּ.
Rabbi Chimon, fils de Rabbi [Yehouda HaNassi], avait un vœu à dissoudre. Il vint devant les Sages [pour la dissolution]. Ils lui dirent: As-tu fait ton vœu en pensant à telle chose? Il dit: Oui. En pensant à telle autre chose? Oui. Et ainsi plusieurs fois de suite,
רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרֵא. אֲתָא לְקַמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן, אָמְרִי לֵיהּ: נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אָמַר: אִין. אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אִין. כַּמָּה זִימְנִין,
Rachi
לא עברינן ירדנא - עדיין לא עברנו את הירדן כשאירע אותו מעשה ולא הוינן בתחום א"י:
כגובה אפו - שיש לו חרון:,אין אלהים כל מזמותיו - במחשבותיו אין שכינה חשובה כנגדו:,יפרוש אולת - שמשתטה:,רב פשע - שפשעיו מרובים:
מפני שערכה של ארץ ישראל הוא - שכתוב בו ערך חלק של כל שבט ושבט ולא סגיא בלאו הכי ולפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים להטריחן יותר:
אין נזקקין - להתיר לו נדרו לפי שנדר חמור הוא:,חוץ מקונם אשתי נהנית לי - שאפילו נדר באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי נזקקין להתיר לו לפי שאמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בידים לעשות שלום בין איש לאשתו לא כ"ש האי נדר אי נדר באלהי ישראל שהוא לשון נדר:
לא מרי כולא - שהוא נשבע באדון העולם לא אוכל א"ל רב יוסף לא מרי כולא לא טעימת ליה הכי קאמר רב יוסף לא מרי כולא קאמרת בודאי לא טעימת ליה שאסור להתיר לך דהיינו כמי שנשבע באלהי ישראל:,[חסר הנה והעתקתיו מפירוש רבינו גרשום],הניחא לרב כהנא - לפי שהיה מסרב בו רב יוסף נדר הכי אלא רב יוסף אמאי קאמר נמי לא מרי כולא:,[ה"ק לא מרי כולא קאמרת] - בתמיה קא"ל רב יוסף כדאמרן:
איקפד רב נחמן - שלא היה יכול לומר לו דבר שהוא פתח לחרטה:,אמר ליה זיל לקילעך - לביתך הואיל ואיני יודע לפתוח לך:
כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - שיהא דבר מקובל נמי בעיני הבריות הוי תפארת לעושיה והואיל דאיקפד רב נחמן שאין מתקבל עליו שנדרו חמור כ"כ שאינו יכול למצוא לו פתח אדעתא דהכי והכי לא נדרי:
Tossafot
אין נזקקין לאלהי ישראל - דכיון שנשבע בשם שמים אין נזקקים לו: חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע לו שלא הכת' - וריצב"א ל"ג ונודע לו שלא הכתה דאם כן אפי' התרה נמי לא בעי דאמר כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות מותרות אלא הכי גרסינן חוץ מקונם אשתי נהנית לי ותו לא ומיירי שהוא אמת שגנבה כיסו ושהכתה את בנו דהשתא בעי התרת חכם וקאמר דאפי' נשבע באלהי ישראל נזקקין להתירו משום שלום בית:
לעושיה - להקב"ה ותפארת לו מן האדם שבני אדם מקלסים אותו:,והשתא דאיקפד רב נחמן אדעתא דהכי וכו' - פי' משום דליכא תפארת מן האדם אבל תפארת לעושיה שמא הוה כגון שנדר לקיים דבר מצוה:,ושריא לנפשיה - פי' שע"י פתח זה נתחרט והפר לו נדרו וא"ת אמאי לא התיר לו רב נחמן מעיקרא ע"י חרטה דהא רב נחמן גופיה אמר לעיל הלכה פותחין בחרטה וי"ל דהיינו דוקא כשמתחרט מן הנדר מעיקרא אבל כשאינו מתחרט אלא מכאן ולהבא לא ולכך לא רצה להתירו עד שאמר אדעתא דהכי נדרת:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.