Guémara
À plus forte raison [selon cette opinion], on ne fait pas entrer soi-même dans le doute. Par conséquent, le doute en matière de nazirat est traité avec indulgence.
כׇּל שֶׁכֵּן דְּלָא מְעַיֵּיל לִסְפֵיקָא.
Abaye lui dit: Sur quelle base as-tu établi que le doute en matière de nazirat est traité avec indulgence? [Tu l'as établi] selon Rabbi Eliezer. Mais dis donc la suite de cette michna: en cas de doute concernant des premiers-nés — qu'il s'agisse de premiers-nés humains ou de premiers-nés d'animaux, qu'ils soient impurs [non cachères] ou purs [cachères] — celui qui veut faire sortir [de l'argent ou du bien] de la main de son compagnon doit apporter la preuve. Autrement dit, le cohen ne peut prendre l'argent de rachat au père de l'enfant, ni l'animal à son propriétaire; et inversement, si le père ou le propriétaire l'a donné par erreur à un cohen, il ne le récupère pas.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לִסְפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל — כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֵימָא סֵיפָא: סְפֵק בְּכוֹרוֹת, אֶחָד בְּכוֹרֵי אָדָם וְאֶחָד בְּכוֹרֵי בְהֵמָה, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה — הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
Or on enseigne à ce sujet dans une baraïta: mais concernant la tonte et le travail, ces premiers-nés d'animaux douteux sont interdits, tout comme les premiers-nés certains! Cela indique une différence entre la question monétaire, où l'on statue que l'animal ne peut être pris au propriétaire par le cohen, et l'interdit, qui s'applique malgré le doute. Manifestement, même le tanna de cette michna ne considère pas que tous les doutes en matière de consécration doivent être traités avec indulgence.
וְתָנֵי עֲלַהּ: וַאֲסוּרִים בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה!
Rabbi Zeira lui dit: Cela n'est pas difficile. Pourquoi compares-tu une sainteté qui survient d'elle-même — c'est-à-dire la sainteté d'un premier-né, qui résulte d'une réalité objective et non de l'intention humaine — à une sainteté qui survient par la volonté d'une personne et dépend de son intention? Ce n'est que pour ce second type de sainteté que l'on peut établir qu'une personne n'a pas l'intention de consacrer un objet de manière incertaine.
אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי קָא מְדַמֵּית קְדוּשָּׁה הַבָּאָה מֵאֵלֶיהָ, לִקְדוּשָּׁה הַבָּאָה בִּידֵי אָדָם?
Mais si une difficulté se pose, c'est bien celle-ci: il est dit dans cette même michna: concernant un liquide dont on ignore s'il est devenu rituellement impur par contact avec une personne impure, la halakha est la suivante: il est considéré comme impur quant à sa propre impureté, mais comme pur quant à sa capacité à rendre d'autres objets impurs. Ce sont les paroles de Rabbi Meïr, et Rabbi Elazar disait de même, conformément à ses paroles.
אֶלָּא אִי קַשְׁיָא, הָא קַשְׁיָא: סְפֵק מַשְׁקִין, לִיטָּמֵא — טָמֵא, לְטַמֵּא אֲחֵרִים — טָהוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כִּדְבָרָיו.
Selon l'affirmation de Rabbi Zeira que les décisions de cette michna concernant le doute sont conformes à l'opinion de Rabbi Eliezer, une difficulté surgit: mais Rabbi Eliezer considère-t-il qu'un liquide de statut rituel incertain soit considéré comme impur?
וּמִי סְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִיטָּמֵא טָמֵא?
Mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta que Rabbi Eliezer dit: selon la Torah, l'impureté ne s'applique absolument pas aux liquides? Sache qu'il en est ainsi, car Yossi ben Yoézer, homme de Tsereda, a témoigné au sujet d'une espèce de sauterelle appelée eil kamtza qu'elle est cachère, et au sujet des liquides de l'abattoir du Temple qu'ils sont purs. Les liquides ne sont soumis à l'impureté rituelle que par décret rabbinique, et les liquides du Temple n'ont pas été inclus dans ce décret afin de ne pas provoquer d'impureté supplémentaire là-bas. Puisque Rabbi Eliezer considère que, selon la Torah, les liquides ne sont pas soumis à l'impureté, comment peut-il être de l'opinion que les liquides de statut rituel incertain sont considérés comme impurs?
וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין טוּמְאָה לְמַשְׁקִין כׇּל עִיקָּר. תֵּדַע: שֶׁהֲרֵי הֵעִיד יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה עַל אַיָּל קַמְצָא דְּכַן, וְעַל מַשְׁקִין בֵּית מִטְבְּחַיָּא דְּכַן?
La Guemara commente: cela fonctionne bien selon Chmouel, qui a dit que la signification de la décision de Rabbi Eliezer, selon laquelle les liquides de l'abattoir du Temple sont purs, est qu'ils ne peuvent pas rendre d'autres objets impurs, mais qu'ils sont eux-mêmes susceptibles d'impureté. Ainsi, les liquides sont susceptibles d'impureté selon la Torah; seule leur capacité à rendre d'autres objets impurs relève du décret rabbinique. La décision de la michna selon laquelle un liquide de statut incertain est considéré comme impur est donc cohérente avec l'opinion de Rabbi Eliezer, et la réponse de Rabbi Zeira fonctionne bien.
הָנִיחָא לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: דְּכַן מִלְּטַמֵּא אֲחֵרִים, אֲבָל טוּמְאַת עַצְמָן יֵשׁ בָּהֶן, שַׁפִּיר.
Mais selon Rav, qui a dit qu'ils sont réellement purs, c'est-à-dire non susceptibles d'impureté, qu'y a-t-il à dire? La michna qui traite avec indulgence le doute concernant le nazirat et avec rigueur le liquide de statut incertain n'est clairement pas conforme à l'opinion de Rabbi Eliezer.
אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר דְּכַן מַמָּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
Il faut plutôt rejeter la réponse de Rabbi Zeira, et résoudre ainsi la contradiction entre la michna d'ici, qui dit qu'un vœu non spécifié doit être traité avec rigueur, et la michna du traité Teharot, qui dit que le doute concernant le nazirat doit être traité avec indulgence: cette michna, dans Teharot, est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda, et celle-ci est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon.
אֶלָּא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, וְהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן.
Comme il est enseigné dans une baraïta: si quelqu'un dit: Me voici nazir si dans ce tas de blé il y a cent kor, et qu'il est allé mesurer le tas et a découvert qu'il avait été volé ou perdu [et ne peut être mesuré] — Rabbi Yehouda permet [d'accomplir des actes interdits au nazir], considérant que ce nazirat incertain ne prend pas effet. Et Rabbi Chimon l'interdit, estimant qu'il prend effet. Cela indique que Rabbi Chimon est d'avis que le nazirat incertain doit être traité avec rigueur.
דְּתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם יֵשׁ בִּכְרִי הַזֶּה מֵאָה כּוֹר״, וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד — רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר.
Et l'on oppose une parole de Rabbi Yehouda à une autre parole de Rabbi Yehouda: Rabbi Yehouda a-t-il vraiment dit qu'une personne ne fait pas entrer elle-même dans un état de doute, et donc que tant que le volume du tas est inconnu, le nazirat ne prend pas effet? Or on soulève une contradiction à partir de la michna, où Rabbi Yehouda dit: la teroumah non spécifiée est interdite en Judée, mais permise en Galilée, car les gens de Galilée ne connaissent pas la teroumah de la Chambre [du Temple]. La Guemara en déduit: la raison en est qu'ils ne la connaissent pas;
וְרָמֵי דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה: מִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לָא מְעַיֵּיל אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ לִסְפֵיקָא? וּרְמִינְהִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְתַם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה — אֲסוּרָה, וּבַגָּלִיל — מוּתֶּרֶת, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. טַעְמָא דְּאֵין מַכִּירִין,
Rachi
כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא דהיכא דנדר ויש בנזירות ספק לא הוי נזיר ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל:
אימא סיפא - דספק נזירות להקל:,המוציא מחבירו - כהן דבעי לאפוקי מיניה עליו להביא ראיה שהן בכורות שלא הפילה נפל קודם לכן ואי תפס להו כהן על הבעלים להביא ראיה דלאו בכור הוא:
ואסורים בגיזה ועבודה - אע"פ דלא היה ודאי אלמא ספק קדשים לחומרא ואסורין בגיזה ועבודה והיכי מצינן לאוקמה כרבי אליעזר והאמר רבי אליעזר לא הקדיש את הכוי דספק קדשים לקולא:
אמאי קא מדמית - קדושת בכור הבאה מאליה לקדושת כוי דע"י אדם קדושת בכור באה מאליה להכי מחמיר בגיזה ועבודה קדושת כוי דעל ידי אדם לא הוי קדושה מספק:
הא קשיא - דקתני סיפא דהא וספק נזירות להקל:,ספק משקה - לכל טומאת משקין קרי ספק משום דלית להו עיקר מן התורה לפי שלא מצינו טומאה למשקין בפירוש מן התורה והאי דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא (ויקרא י״א:ל״ד) ההוא הכשר הוא:,ליטמא טמא - לקבל טומאה לעצמן ודאי טמאין:,אבל לטמא אחרים טהורין - ואי ר"א היא הא דאוקמא. לרישא דספק נזירות כרבי אליעזר ומי סבירא ליה דליטמא טמא והתניא רבי אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר תדע כו':
הניחא לשמואל - לא קשיא דרבי אליעזר אדר' אליעזר אלא ודאי לא מיתוקמא הך ברייתא דספק נזירות להקל כר"א:,ע"א אלא אי קשיא דרבי אלעזר הא קשיא ספק משקין ליטמא טומאת משקין עצמן כו':,הא ניחא לשמואל אבל טומאת עצמן יש בהן - ניחא ליה נמי לרבי אלעזר דאמר כדבריו דר"מ דספק משקין ליטמא טמא והכא בספק נזירות אמאי מיקל משום דקסבר לאו מצוה היא לקבל נזירות ואיש כי יפליא דיעבד קאמר הלכך אית ליה ספק נזירות להקל:
אלא לרב דאמר דכן ממש - דאין טומאה למשקין כל עיקר אמאי קאמר רבי אלעזר הכא ספק משקין ליטמא טמא והכא סבירא ליה ספק נזירות להקל:
אלא הא רבי יהודה - ברייתא דספק נזירות:,והא רבי שמעון - מתניתין דקתני סתם נדרים להחמיר:
ומצאו שנגנב או שאבד - ואין יודע אם היה שם מאה כור אי לא:
אמר רבי יהודה לא מעייל איניש נפשיה לספיקא - כגון הכא דכשנדר לא על דעתא דהכי נדר שאם נגנב הכרי דהוי ספק אם היה שם מאה כור שיהא נזיר באותה ספיקא:
Tossafot
ור"ש אוסר - דמעייל נפשיה לספיק' וא"ת היכי מייתי קרבנו והלא חולין בעזרה היא דשמא אין בכרי מאה כור ואין הנדר חל וי"ל שנודר על תנאי אם יש בו מאה כור הריני נזיר ואם לאו הריני נזיר נדבה אלמא לר"ש מעייל נפשיה לספיקא ומתניתין דסתם נדרים להחמיר מיתוקמא כר"ש וא"ת והלא לרבי שמעון לא הוי נזיר ודאי אלא הוי נזיר מספק וצריך להתנות (לרבנן) אם יש בו מאה כור אבל במתני' קתני אסור בודאי קאמר ג"כ למלקות דומיא דקתני גבי של שמים נדר אסור דהתם אסור ודאי קאמר וי"ל דבמתני' איכא נדר ודאי אלא שהוא נודר בלשון דמשמע איסור והיתר אבל הכא הנדר אינו נדר ודאי דשמא אין בכרי מאה כור [וא"ת] א"כ מה מדמה הא דרבי שמעון לנדר דמתני' דבמתניתין הנדר ודאי והכא הנדר ספק וי"ל דה"ק ורבי שמעון אוסר אלמא אפילו בנדר ספק מספק ניזיל לחומרא כ"ש במתניתין שהנדר הוי ודאי נדר שתופסין חומר משמעות:
טעמא דאין מכירין הא מכירין אסור - תימה [מרישא] דמילתא הוי מצי למיפרך דקתני בהדיא סתם תרומה ביהודה אסורה בלא שום דיוק וי"ל דסתם תרומה ביהודה הוי כמו ודאי כיון שהם סמוכים כ"כ לירושלים פשיטא דדעתו לאסור אבל בגליל אפילו במקום שהן מכירין מ"מ רחוקים והוי כמו ספק ואפ"ה אסורים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.