Guémara
Peut-on inférer d'une formulation négative une formulation positive? Comment alors peut-on inférer que ce serait comme une offrande? Et si c'était plutôt l'opinion de Rabbi Yehouda, qui est en désaccord avec Rabbi Méir sur ce point, l'enseignement de la Michna serait superflu, car cela serait identique à l'enseignement de la première partie de la Michna. La Michna plus haut (10b) a déjà établi qu'un vœu formulé avec le terme 'lahoulin' [comme un non-consacré] prend effet.
לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן! וְאֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה, הַיְינוּ רֵישָׁא!
La Guemara répond: cet enseignement est effectivement superflu. Cependant, puisque la Michna enseigne que le vœu ne prend pas effet lorsqu'on dit que l'aliment sera comme de la chair de porc ou comme un objet de culte idolâtre, elle enseigne par la même occasion que cette règle s'applique aussi lorsqu'on dit qu'il sera 'houlin' [non consacré].
אַיְּידֵי דְּקָתָנֵי ״כִּבְשַׂר חֲזִיר״, ״כַּעֲבוֹדָה זָרָה״, לְהָכִי קָתָנֵי ״חוּלִּין״.
Ravina a dit: voici ce qu'enseigne la MICHNA : et voici les vœux qui sont permis [c'est-à-dire qui ne prennent pas effet, laissant l'objet permis]: celui qui dit 'comme houlin', 'comme de la chair de porc', 'comme un objet de culte idolâtre'. Et si elle n'avait pas enseigné le cas du houlin, j'aurais pu dire que, bien que le vœu ne prenne pas effet, il nécessiterait tout de même, par la loi rabbinique, une demande auprès d'une autorité halakhique pour sa dissolution.
רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי, וְאֵלּוּ מוּתָּרִין: ״כְּחוּלִּין״, ״כִּבְשַׂר חֲזִיר״, ״כַּעֲבוֹדָה זָרָה״. וְאִי לָא תְּנָא חוּלִּין, הֲוָה אָמֵינָא בָּעֵי שְׁאֵלָה.
La Guemara demande: mais peut-on vraiment envisager une telle interprétation? Or, du fait que la fin de la Michna enseigne au sujet de celui qui dit à sa femme: « Tu es pour moi comme ma mère » qu'on lui ouvre une porte [de dissolution] à partir d'un autre motif, on peut déduire que le cas de la première partie ne nécessite pas de demande auprès d'une autorité halakhique! Il est donc clair que l'interprétation de Ravina doit être rejetée, et que le cas du houlin a été cité de manière incidente, en lien avec les autres cas de la Michna.
וּמִי אִיכָּא לְאַסּוֹקֵי עַל דַּעְתָּא הָכִי? הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא״ — פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָא בָּעֲיָא שְׁאֵלָה! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא, חוּלִּין מִמֵּילָא נַסְבַהּ.
§ Concernant le principe selon lequel une interdiction ne peut être créée en associant un objet permis à un objet interdit par la Torah, la Guemara demande: d'où tire-t-on cela? La Guemara répond que le verset dit: « Un homme, s'il fait un vœu à D.ieu » (Bamidbar 30, 3), ce qui indique qu'un vœu ne prend effet que lorsqu'on fait un vœu en associant le statut d'un objet interdit par un vœu à un autre objet. Si l'objet utilisé pour créer l'interdiction est lui-même interdit par la Torah, le vœu ne prend pas effet.
מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר קְרָא: ״אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳״ — עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַנָּדוּר.
La Guemara demande: si c'est ainsi, alors même si l'objet du vœu est associé à un objet interdit par la Torah, le vœu devrait aussi prendre effet, puisqu'il est écrit ensuite dans le verset: « pour lier son âme par un lien [issar] », ce qui indiquerait que l'association peut se faire avec un objet interdit [assour] par la Torah! La Guemara répond: l'expression « pour lier son âme par un lien » est nécessaire pour ce qui est enseigné dans une baraïta (12a): quel est le 'lien' mentionné dans la Torah, etc. La baraïta en déduit de cette expression qu'un vœu qui associe l'objet en question à un objet dont l'interdiction résulte d'un vœu préexistant prend effet, mais que celui qui l'associe à un objet interdit par la Torah ne prend pas effet.
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ בְּדָבָר הָאָסוּר נָמֵי, דְּהָא כְּתִיב ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״! ״לֶאְסֹר אִסָּר״ מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: אֵיזֶהוּ אִיסָּר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה כּוּ׳.
§ Il est dit dans la Michna que pour celui qui dit à sa femme: « Tu es pour moi comme ma mère », on lui ouvre une porte [de dissolution] par un autre motif, c'est-à-dire que, par la loi rabbinique, cela est traité comme un vœu véritable et nécessite une dissolution par une autorité halakhique. La Guemara soulève une contradiction à partir d'une baraïta qui énonce que si un homme dit à sa femme: « Tu es pour moi comme la chair de ma mère », « comme la chair de ma sœur », « comme orla », ou « comme les mélanges interdits de la vigne » — tous des objets interdits — il n'a rien dit du tout! Cela indique qu'il n'a même pas besoin de faire une demande auprès d'une autorité halakhique.
הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ כְּאִימָּא כּוּ׳. וּרְמִינְהוּ: הֲרֵי אַתְּ עָלַי כִּבְשַׂר אִימָּא, כִּבְשַׂר אֲחוֹתִי, כְּעׇרְלָה, וּכְכִלְאֵי הַכֶּרֶם — לֹא אָמַר כְּלוּם!
Abaye a dit: il n'a rien dit du tout selon la loi de la Torah, puisque le vœu ne prend pas effet, mais il doit faire une demande auprès d'une autorité halakhique selon la loi rabbinique. Rava a dit: cette baraïta traite du cas des érudits de la Torah, qui savent que ce vœu ne prend pas effet, tandis que cette Michna traite du cas d'un homme du peuple, pour lequel une ordonnance rabbinique est nécessaire, de peur qu'il ne prenne les vœux à la légère.
אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָמַר כְּלוּם מִדְּאוֹרָיְיתָא, וְצָרִיךְ שְׁאֵלָה מִדְּרַבָּנַן. רָבָא אָמַר: הָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, הָא בְּעַם הָאָרֶץ.
Et n'est-il pas enseigné dans une baraïta: celui qui fait un vœu en associant un objet à un sefer Torah n'a rien dit du tout? Et Rabbi Yohanan a dit: et pourtant il doit faire une demande auprès d'un sage pour la dissolution du vœu. Et Rav Nahman a dit: mais un érudit de la Torah n'a pas besoin de faire cette demande. On peut voir ici la confirmation de la position de Rava, selon laquelle, pour certains vœux qui ne prennent pas effet, une demande auprès d'une autorité halakhique n'est nécessaire que si le vœu a été prononcé par un homme du peuple.
וְהָתַנְיָא: הַנּוֹדֵר בַּתּוֹרָה — לֹא אָמַר כְּלוּם. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְצָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם. וְאָמַר רַב נַחְמָן: וְתַלְמִיד חָכָם אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה.
Rachi
אלא רבי יהודה היא - דאית ליה מכלל לאו הן:,היינו רישא - כלומר כבר תנינא בפירקין דלעיל (נדרים דף י:) לחולין שאוכל לך לא כשר וכו' ומוקמינן לה כרבי יהודה ומאי קא משמע לן הכא אלא ודאי לא איצטריך הכא חולין אלא איידי דבעא למיתני כבשר חזיר כעבודת כוכבים תנא נמי חולין:
רבינא אומר - הא דקתני חולין לאו דאמר חולין שאוכל אלא הכי קתני אלו מותרין כחולין האומר כבשר חזיר כעבודת כוכבים כו':,ואי לא תנא חולין - דמשמע מותר כחולין הוא הוה אמינא בעי שאלה לחכם היכא דאמר כבשר חזיר או כעבודת כוכבים בעי למישאל אי הוה נדר אי לא ולהכי תנא חולין למימר דחולין גמורין נינהו דלא בעי שאלה:
ומי איכא לאסוקי אדעתא - דבעי שאלה היכא דנדר כהאי גוונא אי לא תני נמי חולין:,והא מדקתני סיפא האומר לאשתו הרי את אסורה כאימא - אע"ג דנדר בדבר האסור דלא הוי נדר:,פותחין לו פתח ממקום אחר - לנודר זה לחרטה שצריך לבא לפני חכם ואין פותחין לו לומר הואיל ונדרת בדבר האסור לא כלום נדרת אלא מפתח אחר מראין לו ההיתר כדי שלא יקל את ראשו לכך כלומר להכי מצרכינן ליה שאלה ופותחין לו פתח ממקום אחר כדי שלא יהא קל בעיניו לידור בכך להזכיר אמו לגנאי ומדקתני בהא סיפא דצריך שאלה מכלל דרישא דלא קתני לא צריך שאלה ואפילו אי לא אמר חולין לא מצרכינן ליה שאלה:,אלא חולין ממילא נסבה - כדי נסבה:
דהא כתב נמי לאסור איסר - ונימא נמי עד שידור בדבר האסור:
לא אמר כלום - אלמא אפילו שאלה לא בעי:
לא אמר כלום מדאורייתא - הואיל דנדר בדבר האסור ומ"מ צריך שאלה כדי שלא יקל את ראשו בכך:,תלמיד חכם - לא בעי שאלה דאקרי בעלמא היא דאירע לו ולא יקל את ראשו בכך ומתני' מיירי בעם הארץ דאי אמרת אפילו שאלה לא בעי יקל את ראשו להיות נודר כך:
Tossafot
היינו רישא - פירוש מתני' דפ"ק דתנא לחולין שאוכל לך לא כשר וכו' ואוקימנא כרבי יהודה:
איידי דתנן כבשר חזיר - וכייל דברים הרבה שאין הנדר חל תנא נמי חולין בהדייהו דבעי ליישב לעולם מתני' לאוקמה דאיצטריך למידק הא לחולין וכר' יהודה ואע"ג דתנינא חדא זימנא פ"ק תנייה אגב גררא ול"נ דלאו לדוקיא אתיא מתני' אלא לגופיה אע"ג דלא הוי שום רבותא מ"מ תנינא אגב גררא דאינך והשתא מתוקמא גם כר"מ ולהכי לא הוי מצי למיתני קרבן שאוכל לך:
ה"א דבעי שאלה מדרבנן ומי מצי למימר הכי והא מדקתני סיפא - וא"ת היכא ס"ד דבעי שאלה מדרבנן והא קתני דמותרין וי"ל דס"ד דמותרין ר"ל מדאורייתא וכה"ג אמרינן לקמן ד' נדרים התירו חכמים ואפ"ה קאמר בגמרא דבעי שאלה מדרבנן:
ה"א דבעי שאלה מדרבנן ומי מצי למימר הכי והא מדקתני סיפא - וא"ת היכא ס"ד דבעי שאלה מדרבנן והא קתני דמותרין וי"ל דס"ד דמותרין ר"ל מדאורייתא וכה"ג אמרינן לקמן ד' נדרים התירו חכמים ואפ"ה קאמר בגמרא דבעי שאלה מדרבנן:
אי הכי אפי' בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור איסר - וא"ת א"כ כי ידור נדר לדבר הנדור למה לי וי"ל דלא תימא דדבר האסור חמיר (פי') [טפי] להתפיס בו מדבר הנדור:,ההיא מיבעי' ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו' - דמוקי לה בשבועות פ"ג (דף כ.) למתפיס בנדר או למתפיס בשבועה שאומ' זה כזה ונפקא לן מכפילות הלשון דלאסור איסר וא"ת התינח לאביי דמוקי ליה הכי פ"ג דשבועות אלא לרבא דאמר התם מתפיס בשבועה ובנדר לא כלום הוא והך ברייתא מפרש לה ואיזה הוא איסר נדר האמור בתורה הרי שאמר הרי עלי שלא לאכול בשר וכו' דכיון שמזכיר בהדיא שלא לאכול הוי עיקר הנדר ומסברא נפקא ליה ולא משום פסוק א"כ לדידיה כפילות דלאסור איסר למה לי ושמא יש לומר דלרבא אין להקשות מן הכפילות מלאסור איסר משום דרבא אמר התם דאיסר הוא לשון בפני עצמו [ואם] הוציאו בלשון נדר נדר כגון שאמר ככר זה עלי לאיסור ואם הוציאו בלשון שבועה שאמר איסור שלא יאכל (בדבר) [ככר] זה הוי כאילו אמר שבועה שלא אוכל ככר זה ודריש ליה התם משום דאיסר זה הטילו הכפילות בין נדר לשבועה וכיון דלשון הוא לעצמו ליכא למידרש מן הכפילות שיתפיס בדבר מידי דהוה אשבועה דכתיב או השבע שבועה כפילות ואפילו הכי לא דרשינן מן הכפילות שיתפיס בדבר האסור ע"י שבועה בכפילות מנדר משום דגלי קרא בעלמא לא תשבעו בשמי לשקר דמשמע שהוא לשון לעצמו שאסר עצמו בלשון שבועה הילכך לרבא לא קשיא כלל מן הכפילות כדפרי' כך נראה למורי שי':
ורמינהו הרי את עלי וכו' - יודע היה דמתניתין,ורמינהו הרי את עלי וכו' - יודע היה דמתניתין דבעי התרת חכם אינו כ"א מדרבנן דדבר הנדור בעי אלא ס"ד דהך ברייתא דקתני לא אמר כלום אפי' מדרבנן לא בעי שאלה מדקתני לא אמר כלום וכן מוכח שינויא דאביי דקאמר לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן:,ה"ג בהך ברייתא הרי את עלי כבשר אמי כבשר אחותי ואאחותו של הבעל קאי אבל ל"ג כבשר אמה כבשר אחותה דמשמע דאמה ואחותה של אשתו קאי ול"נ דא"כ הוה ליה למימר כבשר אמך או כבשר אחותך דהא במדבר עם אשתו מיירי כדקאמר הרי את עלי אלא גר' כבשר אמי כבשר אחותי אך הסופרים טעו לכתוב אמה ואחותה:
רבא אמר הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ - ואביי מדלא משני הכי משמע לדידיה דאין חילוק בין תלמיד חכם לעם הארץ ואפי' בת"ח בעי שאלה מדרבנן:
והתניא הנודר בתורה וכו' - פירוש והתניא בניחותא שיש חילוק בין ת"ח לעם הארץ:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.