Cela n'est pas difficile: ce cas, où le vœu ne prend pas effet, est celui où l'on a dit « ce korban-ci » [ha korban], et cet autre cas, où le vœu prend effet, est celui où l'on a dit « le korban » [hakorban]. Quelle en est la raison [de la non-effectivité lorsqu'il dit « ce korban »]? C'est qu'il jure alors par la vie de ce korban, ce qui n'est pas une formule de vœu valable.
לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאָמַר ״הָא קׇרְבָּן״, וְהָא דְּאָמַר ״הַקׇּרְבָּן״. מַאי טַעְמָא? חַיֵּי קׇרְבָּן קָאָמַר.
Il est enseigné: « Ce que je ne mangerai pas de chez toi sera lakorban », Rabbi Meïr l'interdit. Or Rabbi Meïr n'admet-il pas le principe selon lequel on ne déduit pas d'un énoncé négatif un énoncé positif? Rabbi Abba a répondu: c'est comme s'il avait dit: « que cela soit un korban, c'est pourquoi je ne mangerai pas ce qui est à toi ».
קָתָנֵי: ״לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״, רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן! אָמַר רַבִּי אַבָּא: נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר: לְקׇרְבָּן יְהֵא, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ.
Mishna 1
MICHNA: Celui qui dit à son prochain: « Konam, que ma bouche te parle », « que ma main travaille avec toi », « que mon pied marche avec toi » — il lui est interdit [de lui parler, de travailler avec lui, ou de marcher avec lui].
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם פִּי מְדַבֵּר עִמָּךְ״, ״יָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ״, ״רַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמָּךְ״ — אָסוּר.(משנה)
Guémara
GUEMARA: On soulève une contradiction à partir de la baraïta suivante: il y a une sévérité propre aux serments par rapport aux vœux, et une sévérité propre aux vœux par rapport aux serments. La sévérité des vœux est que les vœux prennent effet sur une mitsva comme sur une chose facultative, ce qui n'est pas le cas des serments [on ne peut jurer de négliger une mitsva]. Et la sévérité des serments est que les serments prennent effet sur une chose ayant une substance concrète et sur une chose n'en ayant pas, ce qui n'est pas le cas des vœux [qui ne prennent effet que sur une chose ayant une substance concrète]. Or cela contredit la Michna, qui affirme qu'un vœu peut porter sur la parole ou sur des actions, qui ne sont pas des objets matériels ayant une substance concrète.
גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים וּבַנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. חוֹמֶר בַּנְּדָרִים, שֶׁהַנְּדָרִים חָלִים עַל הַמִּצְוָה כְּבָרְשׁוּת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשְּׁבוּעוֹת. וְחוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת, שֶׁהַשְּׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ וְשֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּנְּדָרִים.
Rav Yehouda a dit: il s'agit de celui qui dit: « que ma bouche soit interdite pour ma parole », « mes mains pour leur travail », « mes pieds pour leur marche ». [Dans ces cas, le vœu porte sur le membre lui-même, qui est une chose concrète, et prend donc effet.] Le texte de la Michna est d'ailleurs précis selon cette interprétation, puisqu'il enseigne: « ma bouche te parle », et non « que je te parle » — ce qui indique qu'il a imposé le vœu sur sa bouche et non sur l'acte de parler.
אָמַר רַב יְהוּדָה: בְּאוֹמֵר ״יֵאָסֵר פִּי לְדִיבּוּרִי״, ״יָדַי לְמַעֲשֵׂיהֶם״, ״רַגְלַי לְהִילּוּכָן״. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״פִּי מְדַבֵּר עִמָּךְ״, וְלָא קָתָנֵי ״שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמָּךְ״.
Nous achevons ainsi [le traité] Kol Kinouyei.
הַדְרָן עֲלָךְ כׇּל כִּנּוּיֵי
Mishna 2
MICHNA: Et voici les vœux qui sont permis [c'est-à-dire ceux où celui qui prononce le vœu tente de créer une interdiction sur un objet en l'associant à un autre objet d'une manière inefficace, rendant le vœu nul et laissant l'objet permis]: « ce que je mangerai de chez toi sera 'houlin », « comme de la chair de porc », « comme une idole », « comme les peaux d'animaux dont le cœur a été arraché [en offrande idolâtre] », « comme des charognes et des tereifot », « comme des insectes et reptiles impurs », « comme la 'hala d'Aharon ou comme sa teroumah » — c'est permis.
מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ מוּתָּרִין: ״חוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״, ״כִּבְשַׂר חֲזִיר״, ״כַּעֲבוֹדָה זָרָה״, ״כְּעוֹרוֹת לְבוּבִין״, ״כִּנְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת״, ״כִּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים״, ״כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ״ — מוּתָּר.
Celui qui dit à sa femme: « Tu m'es comme ma mère » [c'est-à-dire que tirer profit de toi me sera interdit comme d'avoir des relations avec ma mère] — on lui ouvre une porte [de dissolution] à partir d'un autre motif, afin qu'il ne prenne pas ce genre de vœu à la légère.
הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא״ — פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר. שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ לְכָךְ.
Guémara 2
GUEMARA: On peut déduire du premier cas de la Michna que la raison pour laquelle le vœu ne prend pas effet est qu'il a dit: « ce que je mangerai de chez toi sera 'houlin »; mais s'il avait dit: « ce que je mangerai de chez toi sera la'houlin », cela signifierait: « cela ne sera pas 'houlin [la'houlin], mais plutôt comme un korban » — ce qui constitue un vœu qui prend effet.
גְּמָ׳ טַעְמָא דְּאָמַר ״חוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״ הָא אָמַר ״לַחוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״, מַשְׁמַע: לָא לְחוּלִּין לֶיהֱוֵי אֶלָּא קׇרְבָּן.
De qui est l'opinion exprimée dans la Michna? Si c'est celle de Rabbi Meïr, n'est-il pas d'avis qu'on ne dit pas: à partir de...
מַנִּי מַתְנִיתִין? אִי רַבִּי מֵאִיר — הָא לֵית לֵיהּ מִכְּלָל
Rachi
לא קשיא - מתניתין דאסר דאמר הקרבן דהיינו כקרבן שאוכל לך רבי מאיר היא דלא שאני ליה בין אמר הקרבן לכקרבן וברייתא דאמר הא קרבן דמשמע חיי:
מתני' קונם פי מדבר עמך - מה שאני מדבר עמך אסור טלי כקרבן או שאמר קונם ידי עושה עמך או קונם רגלי מהלכת עמך אסור לדבר עמו ולהלך עמו ולעשות עמו מלאכה:,לא קרבן לא אוכל לך - אבל שאוכל לך הוי קרבן להכי אוסר רבי מאיר ואית דאמרי הכי משמע לקרבן בשביל קרבן לא אוכל לך שאם אוכל לך יהא אסור עלי כקרבן:,ומקשינן והא לית ליה לרבי מאיר וכו':
מתני' קונם פי מדבר עמך - מה שאני מדבר עמך אסור עלי כקרבן או שאמר קונם ידי עושה עמך או קונם רגלי מהלכת עמך אסור לדבר עמו ולהלך עמו ולעשות עמו מלאכה:
גמ' חלין על המצוה כברשות - שאם אמר קונם שאני עושה סוכה או קונם שאני מניח תפילין חל עליו הנדר ואם עשה קם ליה בבל יחל:,מה שאין כן בשבועה - שאין נשבעין לבטל את המצות דמושבע ועומד מהר סיני הוא לקיימן ולהכי לא חלה שבועה עליה דאין שבועה חלה על שבועה:,מה שאין כן בנדרים - דאין חלין על דבר שאין בו ממש כגון דיבור שאין בו ממש ואמאי קתני אסור:
באומר יאסר פי לדבורי - כלומ' פי יאסר לאותו דיבור שאני מדבר עמך והפה שנאסר יש בו ממש ודאי וידים למעשה ידיהם שאיני עושה עמך ורגלי להילוך שלא אהלך עמך:,דיקא נמי - מתני' דאסר דפי קאמר דקתני קונם פי מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר עמך שמע מינה דיאסר פי קאמר והיינו דבר שיש בו ממש:
הדרן עלך כל כנויי
ואלו מותרין - דלא חשיבי נדר:,האומר חולין שאני אוכל לך או כבשר חזיר שאוכל לך או כעבודת כוכבים כו':,כחלת אהרן וכתרומתו מותר - לאכול עמו דכל הני לאו דבר הנדור הן אלא דבר האסור דממילא מיתסרי בלא נדר ואין נודרים בדבר האסור:
אי רבי מאיר והא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן - והיכא דאמר לחולין לא אמרינן דמשמע אלא לקרבן דהיינו הן מכלל לאו:
Tossafot
הא דאמר הא קרבן - בשתי תיבות אז אמרינן בחיי קרבן קאמר והכי משמע הא הנה בקרבן אני נשבע הא דאמר הקרבן כלומר מתניתין דאסרה מיירי דאמר הקרבן בתיבה אחת לפיכך אסור דלא שייך לומר שהוא לשון שבועה כיון דאמר ליה בתיבה אחת ומתניתין נמי דייקינן דמיירי בתיבה אחת דומיא דקרבן אע"ג דבהעבודה הזה הוי לשון שבועה אף כי בתיבה אחת שאני הכא כיון דבלשון נדר קא"ל דקאמר הקרבן שאוכל לך הילכך אין לפרשו בלשון שבועה היכא דקא"ל בתיבה אחת:
קתני לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר והא לית ליה לר"מ מכלל וכו' - השתא דטעמא דאסור משום מכלל וכו' משמע לא קרבן מה שלא אוכל הא מה שאוכל לך יהא קרבן ומשני באמר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך כלומר הכי מפרש ליה ופר"ת דמיירי דאמר לקרבן בפתח בין לפי דברי המקשה בין לפי דברי המתרץ אלא שהמקשה היה סבור דפי' לקרבן בפתח כמו לא ודחי דמפרשי' ליה לקרבן יהא ור"י מפרש דלפי שינויא מיירי דאמר לקרבן בחטף מיהו לפר"ת ניחא טפי דע"כ למאי דס"ד מעיקרא הוי לקרבן בפתח מדהוה טעי המקשה לומר טעמא דאיסורא משום מכלל ומסתמא ה"ה לדברי המתרץ א"נ גם לפר"י יש ליישב דבזה הם חלוקין המקשה והמתרץ דודאי המקשה היה סבור דגרס לקרבן בפתח לפיכך היה טועה לומר דטעמא משום מכלל לאו כו' ודחי דרבי מאיר מיירי דאמר לקרבן בחטף וא"ת לפר"ת דאמר לשינויא דאמר לקרבן בפתח לרבנן דלית להו האי סברא דלקרבן יהא לפיכך וכו' מ"מ מיתסר מטעם מכלל לאו וכו' לרבנן דאית להו מכלל וכו' וא"כ אמאי קתני רבי מאיר אוסר הא לרבנן נמי מיתסר בשלמא לפר"י דגרס לקרבן בחטף וליכא למימר מכלל לאו וכו' לכך ליכא למיסר כ"א מטעם לקרבן יהא לפיכך מותר לרבנן דלית להו סברא דלקרבן יהא אבל לפר"ת קשה כדפרישית וי"ל דאה"נ דאסור גם לרבנן ולרבותא נקט ר"מ אוסר דאע"ג דרבי מאיר לית ליה מכלל וכו' מ"מ אוסר מטעם דלקרבן יהא וכו':
באומר יאסר פי לדיבורי - תימה אמאי לא משני לה דאף כי אין בו ממש ואין נדרים חלים מדאורייתא מ"מ מיתסר מדרבנן כדמסיק רבינא לקמן פ"ב ואיסור דמתניתין מדרבנן קאמר וי"ל דמתרץ ליה האמת דמתניתין מוכחא דמיירי בהכי שאמר יאסר פי לדיבורי כדמסיק דיקא נמי דקתני כו':,ידי לעושיהם - וא"ת תיפוק ליה דמעשה ידים גופיה יש בו ממש כדמוכח בכתובות (דף נט.) דאם אמר קונם מעשה ידי דחייל לר"מ דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וי"ל דאה"נ ואגב אינך נקט הך שינויא אכולהו ועוד דאיכא מעשה ידים שאין בהן ממש כגון שלא אתן לפני בקרו תבן:
הדרן עלך כל כנויי נדרים
ואלו מותרין - הרי עלי:
טעמא דאמר חולין שאוכל הא לחולין שאוכל לך וכו' - דס״ד לדיוקא איצטריך למידק מיניה לחולין כיון דלגופיה לא איצטריך:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.