Guémara
GUEMARA: Ils ont supposé: que signifie « profane »? [L'individu dit:] « Que cela ne soit pas [la] profane [houlin], mais plutôt une offrande. »
גְּמָ׳ סַבְרוּהָ: מַאי ״לַחוּלִּין״ — לָא לְחוּלִּין לֶיהֱוֵי, אֶלָּא קׇרְבָּן.
[La Guemara demande:] De qui est la michna? Si tu dis que c'est l'opinion de Rabbi Meir, [cela pose problème], car il n'admet pas que d'un énoncé négatif on puisse déduire un énoncé positif. Comme nous l'avons appris dans une michna: Rabbi Meir dit que toute condition qui n'est pas formulée comme la condition des fils de Gad et des fils de Reouven [n'est pas une condition valide]. Moché avait formulé cet accord comme une double condition, disant que s'ils se joignaient aux autres tribus pour la guerre, ils recevraient leur héritage sur la rive orientale du Jourdain, et sinon, ils ne le recevraient pas. Comme Rabbi Meir considère que seule une condition formulée ainsi est valable, il est clair qu'il tient qu'on ne peut déduire un énoncé négatif d'un énoncé positif, ni l'inverse.
מַנִּי מַתְנִיתִין? אִי רַבִּי מֵאִיר — לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן. דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן — אֵינוֹ תְּנַאי.
Il s'agit donc plutôt de l'opinion de Rabbi Yehouda. [Mais] dis la suite de la michna: Rabbi Yehouda dit: celui qui dit « Jérusalem » n'a rien dit. Or, du fait que la fin [de la michna] est [l'opinion de] Rabbi Yehouda, il en ressort que le début n'est pas [l'opinion de] Rabbi Yehouda!
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. מִדְּסֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה — רֵישָׁא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא!
[La Guemara répond:] Toute la michna est [l'opinion de] Rabbi Yehouda, et voici ce qu'elle enseigne: bien que celui qui déclare un objet « comme Jérusalem » ait par-là formulé un vœu qui le rend interdit, celui qui dit qu'un objet sera « Jérusalem » n'a pas formulé de vœu. C'est ce que dit Rabbi Yehouda: celui qui dit « Jérusalem » n'a rien dit, car cette expression n'a aucun sens [en elle-même].
כּוּלֵּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְהָכִי קָתָנֵי: שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
Mais lorsqu'on dit « comme Jérusalem », est-ce interdit selon Rabbi Yehouda? N'est-il pas enseigné dans une baraïta que Rabbi Yehouda dit: celui qui dit « comme Jérusalem » n'a rien dit, à moins qu'il ne formule son vœu au moyen d'un objet qui est offert à Jérusalem! Par conséquent, le début de la michna, qui énonce qu'on a formulé un vœu en déclarant un objet « comme Jérusalem », ne peut être [l'opinion] de Rabbi Yehouda.
וְכִי אָמַר ״כִּירוּשָׁלַיִם״, לְרַבִּי יְהוּדָה מִי מִיתְּסַר? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״כִּירוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם!
[La Guemara répond:] Toute la michna est [l'opinion de] Rabbi Yehouda, et il s'agit de deux tanaïm [rapportant chacun une version différente] selon l'opinion de Rabbi Yehouda.
כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וּתְרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
Rachi
גמ' לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן - כגון במתניתין דמכלל דאמר לא לחולין שמעי' מינה הא קרבן הוי ואהכי אסור ור' מאיר סבר דלא הוי אסור אא"כ אמר בפירוש לא חולין ליהוי אלא קרבן דלא משמע ליה מכלל לא חולין אתה שומע קרבן:,דתנן - במסכת קידושין בפרק האומר ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ויאמר אליהם משה אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם וגו' ואם לא יעברו וגו' לא נכתוב אם יעברו דלא צריך למיכתב אלא אם לא יעברו דמשמע אם לא יעברו ונאחזו בתוככם הא אם יעברו ונתתם להם וגו' אלא להכי איצטריך למיכתב לתרוייהו דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ומתניתין קתני אסור דמכללא לא לחולין שמעינן קרבן:
אלא - מתניתין רבי יהודה היא דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דלית ליה תנאי כפול:,אימא סיפא רבי יהודיה אומר אף האומר ירושלים לא אמר כלום - דפליג אתנא דלעיל מיניה דהיינו ר' מאיר דסתם משנה היא ומדסיפא ר' יהודה רישא לאו רבי יהודה דא"כ הוי רישא וסיפא רבי יהודה ומציעתא רבי מאיר:,שר' יהודה אומר האומר ירושלים כו' - דבעינן שיאמר כירושלים כלומר נזירים בירושלים:,האומר כירושלים לא אמר כלום - דלא מיקדשא ירושלים:
עד שידור בדבר הקרב בירושלים - כגון קרבנות ומנחות שקריבין לגבי מזבח:
ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה - דתנא דמתניתין סבר האומר ירושלים לא אמר כלום הא כירושלים אסור דירושלים מיקדשא ותנא דברייתא סבר האומר כירושלים לא אמר כלום דקסבר ר' יהודה לא נתקדשה ירושלים אא"כ יאמר כדבר הקרב בירושלים:
Tossafot
סברוה מאי לחולין כו' - האי סברוה דקאמר קיים במסקנא הוא דכוותיה אשכחנא בב"ב (דף ב.) סברוה מאי מחיצה גודא:
דאי ר״מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן - תימה דאמרינן בשבועות פרק שבועת העדות (שבועות דף לו.) כי לית ליה לר״מ בממונא אבל באיסורא אית ליה [וי״ל] נדרים נמי חשיב ליה איסורא דאית ביה ממונא כיון שאוסר ממון של חבירו עליו:
כולה רבי יהודה היא - וה"ק שרבי יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום עד שיאמר בכ"ף וא"ת כיון דכולה ר' יהודה א"כ לא כשר לא דכי וכו' טמא נותר פיגול נמי ליכא כ"ף ואומר דחייל הנדר ואור"י דעד כאן ר' יהודה לא קאמר דבעי כ"ף אלא כשמתפיס בשם דבר כגון קרבן עולה ומנחה וכן כיוצא בהן שהם שם דבר אבל לשון פעולה מודה ר' יהודה דלא בעינן כ"ף והוי לשון פעולה מיניה טהור ומטהר טמא ומטמא פיגול ונתפגל אע"ג דקרבן נמי יש לפרש לשון מוקרב מ"מ על כרחך שם דבר הוא דקרוי הכי:
והתניא האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים - וס"ל דאף ירושלים מתרומת הלשכה דהוי דבר הנדור רק אין דעת הנודר לכך אלא דעתו להתפיס כמו שירושלים קדוש יותר מכל ארץ ישראל ולא דבר הנדור:
תרי תנאי אליבא דר' יהודה - דאמר ירושלים בלא כ"ף הא בכ"ף מיתסר סבירא דדעת הנודר להתפיס בקדושת ירושלים שעשויה מתרומת הלשכות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.