Et si la Michna avait enseigné seulement « une heure », on aurait pu dire que c'est parce qu'il ne s'est pas engagé dans la précision [davka]. Il a simplement déclaré qu'il acceptait sur lui-même une partie d'une deuxième période de nazirat, et c'est pourquoi il doit observer une deuxième période complète de nazirat. Mais dans le cas de celui qui dit qu'il sera nazir pour « un et demi », où il s'engage dans la précision, on aurait pu dire qu'il ne devrait pas avoir à compter deux périodes complètes de nazirat, mais plutôt quarante-cinq jours de nazirat. La Michna nous enseigne donc que dans tous ces cas, il est nazir pour deux périodes complètes de nazirat.
וְאִי תְּנָא ״שָׁעָה אַחַת״, מִשּׁוּם דְּלָא נָחֵית לְדַוְקָא. אֲבָל אַחַת וּמֶחֱצָה, דְּנָחֵית לְדַוְקָא — אֵימָא לָא לִימְנֵי תַּרְתֵּי, קָמַשְׁמַע לַן כּוּלְּהוּ — נָזִיר שְׁתַּיִם.
Mishna 1
MICHNA: Celui qui dit: « Me voici nazir pour trente jours et une heure », devient nazir pour trente-et-un jours, car il n'y a pas de nazirat pour des heures, mais seulement pour des jours entiers.
מַתְנִי׳ ״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת״ — נָזִיר שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם, שֶׁאֵין נְזִירוּת לְשָׁעוֹת.(משנה)
Guémara
GUEMARA: Rav a dit: On n'a enseigné [qu'il est nazir pour trente-et-un jours] que lorsqu'il a dit: « trente-et-un jours ». Mais s'il a dit: « trente [jours] et un jour », il est nazir pour deux périodes de nazirat, car les trente jours sont considérés comme une période de nazirat, et le jour supplémentaire est le début d'une période additionnelle.
גְּמָ׳ אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר ״שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם״, אֲבָל אָמַר ״שְׁלֹשִׁים [יוֹם] וְיוֹם אֶחָד״ — נָזִיר שְׁתַּיִם.
La Guemara commente: À cet égard, Rav suit l'opinion de Rabbi Akiva, qui tire un enseignement d'une expression superflue. Rabbi Akiva estime que si l'on emploie des mots inutiles, on en déduit que l'on avait l'intention d'ajouter quelque chose. Dans ce cas, puisque l'individu a dit: « trente jours et un jour », sans les combiner en un seul montant, il avait l'intention d'accepter une période supplémentaire de nazirat.
רַב סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּדָרֵישׁ לִישָּׁנָא יַתִּירָא.
Comme nous l'avons appris dans une Michna (Bava Batra 64a): Selon Rabbi Akiva, si l'on a vendu sa maison à autrui sans précision, il n'a vendu avec elle ni la fosse ni la citerne [dout], bien qu'il lui ait écrit dans l'acte de vente: « avec sa profondeur et sa hauteur ». Car tout ce qui ne fait pas partie de la maison, comme les fosses et les citernes, doit être explicitement mentionné dans le contrat. Et le vendeur doit s'acquérir un passage à travers la propriété qu'il a vendue afin d'accéder à la fosse ou à la citerne qu'il a gardée pour lui. Ce sont les paroles de Rabbi Akiva.
דִּתְנַן: לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת — אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עוּמְקָא וְרוּמָא. וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
Et les Sages disent: Il n'a pas besoin de s'acquérir un passage, car on présume que, tout comme il a conservé ses droits sur la fosse ou la citerne, il a également conservé le droit de marcher à travers le reste de la propriété afin d'accéder à la fosse ou à la citerne. Et Rabbi Akiva concède que lorsqu'il lui dit dans l'acte de vente: « à l'exception de celles-ci », c'est-à-dire la fosse et la citerne, il n'a pas besoin de s'acquérir un passage. Le raisonnement de Rabbi Akiva est le suivant: puisque le vendeur a souligné inutilement que la fosse et la citerne ne sont pas incluses dans la vente, il a dû avoir l'intention par là de se réserver le droit d'accès. Cela prouve que, selon Rabbi Akiva, si l'on ajoute une clause superflue, on doit avoir eu une intention précise en tête, et l'on doit en déduire quelque chose. Rav suit un raisonnement similaire concernant le cas du nazir.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ ״חוּץ מֵאֵלּוּ״ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
Rachi
ואי תנא שעה אחת - התם הוא נמי הואיל דלא נחית לנזירות דוקא למהוי שלשים יום ושעה אחת לפי שאין נודרין לשעות להכי הוא דאמר דמחייב בשתי נזירות: אבל היכא דאמר נזירות אחת ומחצה דנזירות נחת לדוקא אימא דלא לימני תרתי אלא מ"ה ימים בלבד:,קמ"ל - דבכולהו חייב תרתי והיכא דאמר ברישא הריני נזיר סתמא חיילא עליה נזירות וכי הדר ואמר או יום אחד או שעה אחת או נזירות ומחצה כיון דקיבל מקצתה כמי שקיבל את כולה דמי וחייב בב' נזירות:
מתני' האומר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת - נעשה כאומר ל"א יום ואינו חייב אלא ל"א יום בלבד:
גמ' אמר רב - האי דדייקי' ממתני' דכי אמר שלשים יום ושעה נעשה כמי שאמר ל"א ואינו חייב בנזירות אלא ל"א בלבד:,לא שנו אלא דאמר ל"א יום - אבל אמר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד כיון דאמר לישנא יתירא הוי נזיר שתים דרב סבר לה כר"ע דדריש לישנא יתירא דתנן המוכר בית לחברו והיה לו שם בור ודות לא מכר את הבור ואת הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא:
וצריך - לו למוכר ליקח לו דרך לילך לבור ודות שלו או יפרח באויר דברי רבי עקיבא דקסבר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר דרך לעצמו:
וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך - דאמרינן כשם ששייר את הבור ואת הדות לעצמו כך שייר לו דרך:,בזמן שאמר לו - מוכר בפירוש חוץ מאלו בור ודות כיון דאמר לישנא יתירא דהא אפילו לא אמר חוץ לא הוו מכורין להכי אמר חוץ לשייר לו את הדרך:
Tossafot
ואי תנא שעה אחת משום דלא נחית לדוקא - פי' דבר שאינו יכול להיות שאין נודרין שעות וכיון שיש להוסיף על דבורו נוסיף נזירות שלם אבל אחת ומחצה דנחית לדוקא שיכול להיות נזיר אימא לא לימני תרתי אלא מ"ה הוי קמ"ל דבכולהו נזיר שתים:
הריני נזיר שלשים [יום] ושעה אחת - ומעתה לא קיימא דבור דנזיר אשעה והוי נזירות ל"א יום שאין הנזירות לשעות ומאותה שעה נעשה יום והוי כאילו אמר הריני נזיר שלשים ואחד יום דודאי חייל עליה ל"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי שלשים יום למיהוי נזיר כל ל"א יום והוא הדין אם אמר הריני נזיר שלשים (יום) ויום אחד דלא הוה נזיר אלא ל"א יום כיון שהפסיק בתיבת ל' דארישא קאי אלא דנקט אחד מן הדינין וממאי דסליק חילק דהיינו דקאמר לעיל הריני נזיר ושעה אחת והוא הדין שיש לחלק ארישא דמתניתין דקאמר הריני נזיר ויום אחד:
לא שנו אלא דאמר ל"א יום - פי' [אז] לא הוי נזיר אלא ל"א יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים לפי שייתר בלשונו ב' פעמים יום וכדמפרש ואזיל דסבר לה כר"ע וק"ק דבמתניתין לא קתני האי לישנא ל"א יום אלא ל' ושעה אחת וי"ל דבמתניתין פירש לישנא דסליק היינו הרייני נזיר [ושעה] אחת (יום) והוא הדין דברישא נמי כי אמר הריני נזיר ויום אחד דהוי נזיר שתים [אי אמר] הריני נזיר [ל'] ויום אחד דהפסיק בתיבת שלשים בינתיים דלא הוי נזיר אלא שלשים ואחד יום ואהא קאמר רב לא שנו שאינו מפרש להדיא ודייק ליה מדיוקא:
לא את הבור כו' - שאינו בכלל בית וצריך מוכר זה ליקח לו דרך לבור מן הלוקח שמכר לו בעין יפה ולא שייר לעצמו:
אין צריך ליקח לו דרך - דבעין רעה מוכר ושייר לעצמו דרך:,חוץ מאלו וכו' - שייתר בלשונו שבלאו הכי לא מכר את הבור אלא לשייר לעצמו דרך קמיכוין:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.