Rabbi Hiya enseigne la même halakha: le rasage du lépreux ne compte pas pour le rasage de la nazirité, car celui-ci, le lépreux, se rase avant l'immersion dans l'eau, tandis que celui-là, le nazir impur, se rase après l'immersion dans l'eau. Celui-ci, le lépreux, se rase avant l'aspersion du sang, tandis que celui-là, le nazir pur, se rase après l'aspersion du sang.
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: זֶה לִפְנֵי בִּיאַת מַיִם (חַיִּים) וְזֶה לְאַחַר בִּיאַת מַיִם, זֶה לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְזֶה לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים.
La Michna a enseigné que le rasage de la lèpre prime sur le rasage du nazir uniquement lorsque celui-ci est un lépreux confirmé. Rami bar 'Hama soulève une question: ces quatre rasages dont parle le tana, que le nazir accomplit pour sa lèpre et son impureté, sont-ils tous accomplis en vertu de la mitsva, ou bien certains d'entre eux ne le sont-ils pas pour l'accomplissement d'une mitsva, mais simplement pour retirer les poils ayant poussé dans l'impureté, afin que d'autres poils puissent repousser?
שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע וְכוּ׳. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: הָנֵי אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת דְּקָאָמַר, מִשּׁוּם מִצְוָה, אוֹ מִשּׁוּם אַעְבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה?
Quelle différence cela fait-il concrètement? Cela concerne le fait de retirer les poils au moyen d'un dépilatoire. Si tu dis que la raison en est la mitsva, retirer les poils avec un dépilatoire n'est pas une option, car la mitsva consiste spécifiquement à raser. Mais si tu dis que la raison en est le retrait des poils d'impureté, même s'il s'enduit d'un dépilatoire, cela est également efficace.
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְעַבּוֹרֵי בְּנָשָׁא. אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם מִצְוָה — לְעַבּוֹרֵי בְּנָשָׁא לָא, וְאִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם אַעְבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה — אֲפִילּוּ סַכְיֵהּ נָשָׁא נָמֵי.
Quelle est donc la halakha? Rava dit: Viens et écoute, [d'une baraïta]: « Et il se rase avec quatre rasages. » Or, s'il te venait à l'esprit que la raison est le retrait des poils d'impureté, trois rasages devraient lui suffire, deux pour sa lèpre et le dernier pour sa nazirité de pureté. Puisque le troisième rasage n'est accompli que pour retirer ses poils d'impureté afin qu'il puisse recommencer sa nazirité pure, pourquoi est-il inclus? Conclus de cette baraïta que les quatre rasages sont tous accomplis en vertu de la mitsva. La Guemara dit: Conclus-en qu'il en est bien ainsi.
מַאי? אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת. אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִשּׁוּם עַבּוֹרֵי שְׂעַר טוּמְאָה, אֲפִילּוּ בְּשָׁלֹשׁ נָמֵי סַגְיָא לֵיהּ! שְׁמַע מִינַּהּ מִשּׁוּם מִצְוָה: שְׁמַע מִינַּהּ.
Fin du chapitre « Deux Nazirs »
הַדְרָן עֲלָךְ שְׁנֵי נְזִירִים
Mishna 1
MICHNA: Les non-Juifs n'ont pas de nazirité, [c'est-à-dire que les halakhot de la nazirité ne s'appliquent pas à eux]. Les femmes et les esclaves [cananéens], en revanche, ont la nazirité. [La Michna ajoute:] Il y a une plus grande sévérité concernant les femmes que concernant les esclaves, car [le maître] peut contraindre son esclave [à boire du vin, à se raser ou à se rendre impur par un cadavre, malgré son vœu de nazirité], mais [le mari] ne peut pas contraindre sa femme [à transgresser sa nazirité].
הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת. נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. חוֹמֶר בַּנָּשִׁים מִבָּעֲבָדִים, שֶׁהוּא כּוֹפֶה אֶת עַבְדּוֹ, וְאֵינוֹ כּוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ.(משנה)
Guémara
GUEMARA: La Michna enseigne que les non-Juifs n'ont pas de nazirité, [alors que les femmes et les esclaves peuvent devenir nazirs]. D'où tire-t-on cela? Car les Sages ont enseigné: « Parle aux enfants d'Israël » (Bamidbar 6, 2) — [ceci vient souligner que ces halakhot s'appliquent aux Juifs] mais non aux non-Juifs. « Et tu leur diras » — vient inclure les esclaves. Pourquoi ai-je besoin d'un verset [pour cela]? N'as-tu pas dit [le principe suivant]: toute mitsva à laquelle une femme est astreinte, l'esclave y est également astreint!
גְּמָ׳ קָתָנֵי: הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — וְלֹא לַגּוֹיִם. ״וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם״ — לְרַבּוֹת אֶת הָעֲבָדִים. לְמָה לִי קְרָא? הָאָמְרַתְּ: כׇּל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בָּהּ — עֶבֶד חַיָּיב בָּהּ!
Rava dit: Ici, c'est différent, car le verset dit: « pour lier son âme par un engagement » (Bamidbar 30, 3), [ce qui vise] celui dont l'âme lui appartient. Cela exclut l'esclave, dont l'âme ne lui appartient pas. [On aurait pu penser:] puisque son âme ne lui appartient pas, dis qu'à propos du nazir non plus [il ne peut faire ce vœu, malgré le principe selon lequel l'esclave est assimilé à la femme concernant les obligations]. [Le verset du Vayikra] vient nous enseigner [qu'il le peut néanmoins].
אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״, בְּמִי שֶׁנַּפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ. יָצָא עֶבֶד, שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ. הוֹאִיל וְאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ, אֵימָא גַּבֵּי נָזִיר נָמֵי לָא. קָמַשְׁמַע לַן.
Le Maître a dit [dans la baraïta]: « Parle aux enfants d'Israël », et non aux non-Juifs. Mais partout où il est écrit « Israël », les non-Juifs en seraient-ils exclus? Or, concernant les évaluations [ 'harakhin], il est écrit: « Parle aux enfants d'Israël » (Vayikra 27, 2), et il est enseigné dans une baraïta: les enfants d'Israël peuvent faire un vœu d'évaluation, mais les non-Juifs ne le peuvent pas!
אָמַר מָר: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא לַגּוֹיִם. וְכׇל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יִשְׂרָאֵל״, גּוֹיִם לָא? וְהָא גַּבֵּי עֲרָכִין, דִּכְתִיב ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְתַנְיָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין, וְאֵין הַגּוֹיִם מַעֲרִיכִין.
On aurait pu penser qu'eux-mêmes ne peuvent pas faire l'objet d'une évaluation — c'est pourquoi le verset dit: « un homme » [pour inclure, en cette matière, tout homme, même non-Juif].
יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״.
Ici, [dans le cas du nazir], c'est différent, car le verset dit: « pour son père et pour sa mère il ne se rendra pas impur » (Bamidbar 6, 7) — [ceci vise] celui qui a un père; cela exclut le non-Juif, qui n'a pas de père. En quoi cela est-il pertinent? Si l'on dit que c'est en matière d'héritage, mais Rabbi Hiya bar Avin n'a-t-il pas dit au nom de Rabbi Yo'hanan: le non-Juif hérite de son père de par la Torah, comme il est dit: « Car j'ai donné à Essav le mont Séïr en héritage » (Devarim 2, 5)!
שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב, יָצָא גּוֹי שֶׁאֵין לוֹ אָב. לְמַאי? אִילֵימָא לְעִנְיַן יְרוּשָּׁה, וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גּוֹי יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר״!
Il s'agit plutôt de celui qui est astreint à l'honneur de son père. Mais est-il écrit « Honore ton père » à propos du nazir? Quel est donc le rapport? En réalité, le verset dit à propos du nazir: « pour son père et pour sa mère il ne se rendra pas impur » — [ceci vise] celui qui est susceptible de devenir impur [par ces proches],
אֶלָּא בְּמִי שֶׁמּוּזְהָר עַל כִּיבּוּד אָבִיו. מִי כְּתִיב ״כַּבֵּד אָבִיךָ״ גַּבֵּי נָזִיר? אֶלָּא: אָמַר קְרָא ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״ — בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טוּמְאָה,
Rachi
תני רבי חייא - טמא והוא מצורע אין עולין לו לכאן ולכאן לפי שזה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים נזיר טהור והוא מצורע נמי אין עולין לו לכאן ולכאן שמצורע מגלח לפני זריקה ונזיר טהור לאחר זריקת דמים:
בעי רמי בר חמא הני ארבע תגלחיות - דקאמר עלה ומגלח ד' תגלחיות מי אמר משום מצוה איתנהו ממ"נ תרתי קמייתא משום תרתי תגלחיות בצרעת ושלישית משום טומאה ורביעית משום נזיר דטהרה וכולן בתער:,או דלמא משום עבורי שיער טומאה - איתנהו ואפילו מעביר לה בנשא שפיר דמי:
ואי ס"ד משום עבורי שיער טומאה - הוא דמגלח אפילו בג' תגלחיות נמי סגיא דכיון דשתי תגלחיות שבמצורע ושלישית של נזיר טמא איכא עבורי שיער טומאה והאי דהדר מגלח בתגלחת רביעית הא ליכא עבורי שיער טומאה ואמאי מגלח אל"א לאו ש"מ דכולהו איתנהו משום מצוה לגלח ארבע תגלחיות ש"מ:
מתני' הכותים אין להם נזירות - העובדי כוכבים שנדרו בנזירות אין נזירות חלה עליהן ומותרין לגלח ולשתות יין וליטמא למתים:,חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו - שהעבד שנדר בנזיר יכול רבו לכופו לשתות ביין אבל אשתו שנדרה בנזיר אינו יכול לכופה וכיון שנדרה ושמע לה ולא היפר לה שוב אינו יכול להפר:
גמ' קתני הכותים - אין חייבין בנזירות אבל הנשים והעבדים חייבין:,דת"ר דבר אל בני ישראל - איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו' בני ישראל נודרין ואין העובדי כוכבים נודרין:,ואמרת אליהם - איש או אשה לרבות את העבדים שיש להן נזירות:,עבדים למה לי - לרבויי קרא שיש להן נזירות:,הא אמרת - במס' קדושין כל מצוה שהאשה חייבת בה כו' וכיון שהאשה חייבת בנזירות כדכתיב איש או אשה איתרבו להו נמי עבדים:
שאני הכא - גבי נזירות דאי לאו דאתי קרא אחרינא לרבויי עבדים לא הואי אמינא דעבדים מחייבי בנזירו' משום דאמר קרא גבי נזירות לאסור איסר כו' קמ"ל ואמרת אליהם לרבות את העבדים:
ואין העובדי כוכבים מעריכין - שאם אמר ערכי עלי לא אמר כלום:
יכול לא יהו נערכין - שאם אמר ישראל ערך זה עובד כוכבים עלי שלא יהו בדבריו כלום:,תלמוד לומר - איש או אשה כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' דאיתנהו בכלל ערך ונותן ערכו כפי שנותיו של עובד כוכבים הכא נמי גבי נזירות ליהוו עובדי כוכבים בתורת נזירות דאם אינן נזירין להביא קרבן דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים ליתהנו בהו איש דליהוו נזירים אבל לא מביאין קרבן כדלקמן:
שאני הכא - גבי נזיר מה שאינו בתורת נזיר כלל דאמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא במי שיש לו אב דיבר הכתוב שהוא חייב בתורת נזיר:,יצא עובד כוכבים שאין לו אב - דאין אבות לעובד כוכבים:,למאי הלכתא - אמרת דאין אבות לעובד כוכבים:,אילימא לענין ירושה כו' כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר - להורישה לבניו אלמא דאית אבות לעובד כוכבים לענין ירושה:
אלא - אימא הכי לאמו ולאביו במי שמוזהר על כיבוד אביו בא לך הכתוב לומר שלא יטמא בשביל נזירות שעליו ועובד כוכבים הואיל ואינו בכיבוד אביו אין נזירות חלה עליו:
Tossafot
הני ד' תגלחיות משום מצוה - כלומר כולהון משום מצוה וצריך תער אף לשלישית ואפי' טמא ודאי ומוחלט ודאי שטעון ארבע תגלחיות ותגלחת שלישית אינה אלא לנזיר טמא ולפי דעתי לא מהדר אארבע תגלחיות דמתני' דאיירי בספק מוחלט וספק טמא שאין במשנתינו תגלחת שלא תוכל להסתפק או במוחלט או בנזיר טהור ודאי מצורע ונזיר טהור נפקא לן מקראי בפ' שלשה מינין (לעיל נזיר דף מא.) דבתער ונזיר טמא נמי גמרינן לה מנזיר טהור וסוגיא דהש"ס הוא דסלקא הכי ולרמי בר חמא מיבעיא ליה ובקוצר היה יכול לומר תגלחת נזיר טמא צריכה תער או אינה צריכה תער אלא דנקט הני תגלחיות משום דאיירינהו בהו בסוגיין במוחלט ודאי וטמא ודאי דמגלח ארבע תגלחיות:
אי אמרת משום איעבורי שער אפי' סכייה נשא - וצריך לומר דגילח מקצת השער במספרים או בתער שאם סך נשא בכל ראשו תו לא הדר כדאמרי' בפ' החובל (ב"ק דף פו.) ולא מצי למיעבד תגלחת של טהרה וה"ה דמצי למיבעי או מגלחו במספרים:
תא שמע ומגלח ארבע תגלחיות ש"מ משום מצוה ש"מ - יש מפרשים דדייק מדכולל אותם ביחד א"כ דמיין אהדדי וכולהו בתער אף השלישית שהיא לספק נזיר טמא גם יש ספרים כתוב ואי ס"ד משום עיבורי טומאה אפילו בג' נמי סגי וקשיא לן מאי מייתי והלא בכל התגלחיות יש להסתפק אי במצורע או בנזיר טהור אף בשלישית ושמא י"ל דאע"ג דבתגלחת שלישית איכא לספוקי תגלחת בנזיר טהור שהיא צריכה תער מ"מ אם לא היתה תגלחת טומאה צריכה תער משום ספק דנזיר טהור לא היה צריך גילוח שהרי עדיין לא היה מותר לשתות ביין:
מתני' הכותים אין להם נזירות - ואין קרבנן קרב אף על גב דמקבלין מהם נדרים ונדבות ובגמרא מפרש מנלן:,נשים ועבדים יש להן נזירות - בגמרא מרבה להן:,כופה את עבדו - שמוחה על נזירותו בגמרא מפרש טעמא:
מנהני מילי - דעובדי כוכבים אין להם נזירות הלא בשאר נדרים דינן כישראל כדכתיב איש איש לרבות עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל והכא נמי נדר הוא:,דת"ר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' וגו' בני ישראל ולא עובדי כוכבים - שאם קבלו נזירות אינו כלום ומותרין לשתות ביין ואין מביאין קרבנות נזירות עליהם:,למה לי קרא לרבות לעבדים והא אמרינן כל מצוה שאשה חייבת עבד חייב בה - כלומר הא קיימא לן הכי ובפ"ק. דקדושין (דף כג.) ילפינן לה:
שאני הכא דקאמר קרא לאסור איסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו יצא עבד - ואע"ג דאכתיב לגבי נדרים מ"מ בפ"ק דנדרים (דף ג.) מקשינן נזירות לנדרים מלנדור נדר נזיר להזיר:
והא גבי ערכין דכתיב בני ישראל ותניא בני ישראל מעריכין - לומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי ואין העובדי כוכבים מעריכין אף כי נודרים נדרים ונדבות כישראל יכול לא יהו נערכים אם אמר ישראל ערך עובד כוכבים עלי ת"ל איש והכא נמי גבי נזיר נימא דאהני מיעוטא דבני ישראל לומר בני ישראל נודרים ומביאין קרבן אבל העובדי כוכבים אין נודרים ומביאים קרבן יכול לא יהו נודרים כלל לאסור ביין ובטומאה ת"ל איש דהכי נמי אמר הש"ס בסמוך:
למאי אילימא לענין ירושה - דסתם מקום שנאמר בו אב לענין ירושה קרוי אביו:
מי שמוזהר על כיבוד [אב] - אבל עובד כוכבים לא מוזהר:,מידי [בנזיר כבד] אביך כתיב - ולעיל כי קאמר לענין ירושה לא פריך הכי דסתם אב נקרא אב לענין ירושה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.