Guémara
GUEMARA: Un Sage a enseigné: Dans quel cas cette déclaration de la Michna a-t-elle été dite? Dans le cas d'un naziréat court, de trente jours. Cependant, dans le cas d'un naziréat d'un an, [le nazir] ne mange des aliments consacrés qu'après deux ans. Il ne peut se raser tant qu'une année ne s'est pas écoulée, au cas où il ne serait pas lépreux; il ne peut se raser une seconde fois qu'une année plus tard, au cas où il aurait été impur pendant la première année et que cette seconde année aurait été son naziréat observé en pureté. À ce stade, il peut manger de la viande consacrée, car s'il était un lépreux confirmé, il s'est déjà rasé deux fois.
גְּמָ׳ תָּנָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת, אֲבָל בִּנְזִירוּת בַּת שָׁנָה — אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים,
Mais si les deux premiers rasages étaient pour sa lèpre, il ne s'est pas encore rasé du tout pour son naziréat, et il doit donc observer une troisième année de naziréat et se raser. Il doit ensuite observer une autre année de naziréat et se raser à nouveau, car peut-être son troisième rasage était-il pour son impureté et le quatrième sera pour son naziréat en pureté. Par conséquent, il ne peut boire du vin et se rendre impur au contact d'un mort qu'après quatre ans.
וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לְמֵתִים לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים.
Et on enseigne à ce sujet [dans une baraïta] (Tossefta 6:1): Et il se rase avec quatre rasages distincts, chacun pour sa propre raison. Comment cela? Pour son premier rasage, après les trente jours d'un naziréat non spécifié ou à la fin de la période qu'il s'était engagé à observer comme naziréat, il apporte deux oiseaux de lépreux: l'un est égorgé au-dessus d'une eau vive et l'autre est renvoyé (Vayikra 14, 4-7).
וְתָנֵי עֲלַהּ: וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת. תִּגְלַחַת רִאשׁוֹנָה — מֵבִיא צִפּוֹרִים,
Et il apporte aussi une offrande d'oiseau pour péché pour son rasage de naziréat impur, car il se peut qu'il ait contracté une impureté par contact avec un mort, et une offrande d'holocauste d'animal pour son rasage de pureté, car il se peut qu'il n'ait pas contracté d'impureté par contact avec un mort. Pour son deuxième rasage, il apporte une offrande d'oiseau pour péché et une offrande d'holocauste d'animal. Pour son troisième rasage, il apporte à nouveau une offrande d'oiseau pour péché et une offrande d'holocauste d'animal. Et pour le quatrième rasage, il apporte une offrande de pureté.
וְחַטַּאת הָעוֹף, וְעוֹלַת בְּהֵמָה. שְׁנִיָּה — מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, שְׁלִישִׁית — מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, רְבִיעִית — מֵבִיא קׇרְבַּן טׇהֳרָה.
Tu as dit: pour le premier rasage il apporte, etc. La Guemara analyse les détails et les raisons de cette halakha: Tu as dit dans cette baraïta que pour le premier rasage, il apporte les deux oiseaux du lépreux, ainsi qu'une offrande d'oiseau pour péché et une offrande d'holocauste d'animal. La Guemara explique: de cette manière, il apporte les offrandes appropriées quelle que soit l'hypothèse. En effet, si son statut de lépreux est certain et qu'il n'est pas impur, les oiseaux qu'il apporte sont pour son obligation de se purifier de la lèpre. Et comme l'offrande d'oiseau pour péché, apportée au cas où il aurait été impur, a été amenée par doute, elle va à l'enterrement, comme toutes les offrandes d'oiseaux pour péché sacrifiées en cas de doute, qui ne peuvent être consommées. Et l'offrande d'holocauste d'oiseau qu'il a apportée au cas où il aurait été un nazir impur est une offrande volontaire.
אָמַרְתָּ: תִּגְלַחַת רִאשׁוֹן מֵבִיא וְכוּ׳. מִמָּה נַפְשָׁךְ שַׁפִּיר קָמַיְיתֵי, דְּאִי וַדַּאי מְצוֹרָע הוּא וְלָאו טָמֵא הוּא — צִיפּוֹרִין חוֹבָתוֹ, וְחַטַּאת הָעוֹף סָפֵק, אָזְלָא לִקְבוּרָה, וְעוֹלָה הָוְיָא נְדָבָה.
La Guemara explique encore: Mais il n'est pas possible de le raser directement après sept jours, comme on le fait habituellement lorsqu'on est purifié de la lèpre, car peut-être n'est-il pas un lépreux confirmé et n'a-t-il aucune obligation de se raser, mais est lié par son vœu de naziréat, et le Miséricordieux dit: « Aucun rasoir ne passera sur sa tête; jusqu'à ce que les jours soient accomplis pendant lesquels il s'est consacré à l'Éternel » (Bamidbar 6, 5). Ce verset enseigne qu'il ne peut se raser avant la fin de son naziréat. C'est pourquoi il ne se rase qu'après trente jours.
וּלְגַלְּחוֹ תּוֹךְ שִׁבְעָה אִי אֶפְשָׁר, דְּדִילְמָא לָאו מוּחְלָט הוּא, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת״.
La Guemara continue de clarifier les diverses incertitudes concernant le premier rasage. Et s'il n'est pas un lépreux certain mais qu'il est impur par contact avec un mort, l'offrande d'oiseau pour péché correspond à son obligation en tant que nazir impur, et il n'y a pas de problème avec les rituels superflus des oiseaux du lépreux, puisqu'ils sont accomplis à l'extérieur du Temple, et ne sont pas soumis à l'interdiction d'introduire des animaux non consacrés dans la cour du Temple. Par conséquent, l'égorgement de l'un des oiseaux à l'extérieur du Temple ne constitue pas une transgression. Et l'offrande d'holocauste d'animal est considérée comme une offrande volontaire.
וְאִי לָאו מְצוֹרָע וַדַּאי הָוֵי, וְהוּא טָמֵא — חַטַּאת הָעוֹף חוֹבָתוֹ, וְצִיפּוֹרִין אַבָּרַאי קָא מִתְעַבְדִין, וְלָא הָוֵי חוּלִּין בַּעֲזָרָה. וְעוֹלַת בְּהֵמָה הָוְיָא נְדָבָה.
Et s'il n'est ni lépreux ni impur, il a également agi correctement, car les oiseaux sont accomplis à l'extérieur du Temple, ce qui signifie qu'aucune transgression n'est commise, tandis que l'offrande d'oiseau pour péché de nécessité incertaine va à l'enterrement, et l'offrande d'holocauste d'animal correspond à son obligation, comme pour tout nazir qui achève son naziréat. La Guemara demande: Mais un lépreux n'est-il pas tenu d'apporter une offrande de culpabilité pour compléter son expiation et lui permettre de manger des aliments consacrés? La Guemara répond: Cette décision est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon, qui a dit qu'on peut apporter une offrande de culpabilité et poser la condition suivante: si je suis obligé d'apporter cette offrande, alors elle est pour mon obligation; et sinon, qu'elle soit une offrande de paix volontaire.
וְאִי לָאו מְצוֹרָע הוּא וְלָאו טָמֵא הוּא — צִיפּוֹרִין אַבָּרַאי קָא מִתְעַבְדִין, חַטַּאת הָעוֹף לִקְבוּרָה, עוֹלַת בְּהֵמָה הָוְיָא חוֹבָתוֹ. וְהָא בָּעֵי אָשָׁם! רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: מַיְיתֵי וּמַתְנֵי.
Pour le deuxième et le troisième rasage, il n'a pas besoin d'apporter à nouveau des oiseaux, puisqu'il a déjà accompli ce rituel. Quelle est alors la préoccupation potentielle? Que peut-être il était auparavant un lépreux confirmé de statut certain. Pour cette raison, l'une des offrandes d'oiseau pour péché qu'il apporte au deuxième rasage correspond aux jours de son décompte, lorsque son statut était incertain. Après la première purification d'un lépreux confirmé, on compte sept jours, ou trente jours dans ce cas en raison du doute, et l'on apporte une offrande pour péché.
תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית צִיפּוֹרִין לָא צְרִיךְ, דְּהָא עֲבַיד, מַאי אִיכָּא: דִּילְמָא וַדַּאי מוּחְלָט הוּא, חֲדָא — לִסְפֵק סְפָרוֹ,
Et l'autre offrande pour péché qu'il apporte à son troisième rasage correspond à son impureté incertaine. S'il était lépreux, les offrandes qu'il avait apportées précédemment étaient pour la purification de sa lèpre, non de son naziréat. Cela signifie que, s'il était impur, il est encore tenu d'apporter une offrande pour péché pour son impureté en tant que nazir. De plus, les offrandes d'holocauste d'animal qu'il apporte pour son deuxième et son troisième rasage sont pour son naziréat de pureté. Pour son quatrième rasage, il apporte une offrande de pureté et pose la condition suivante:
וַחֲדָא, לִסְפֵק טוּמְאָתוֹ. תִּגְלַחַת רְבִיעִית — מֵבִיא קׇרְבַּן טׇהֳרָה וּמַתְנֵי,
Rachi
גמ' ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות - בנזירות מועטת משלשים לשלשים ובנזירות מרובה משנה לשנה:,תגלחת ראשונה מביא צפורין - דהיינו ציפרי מצורע שכתוב בהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות:
וחטאת העוף - דקרבן טומאה דנזיר:,עולת בהמה - דקרבן טהרה דנזירות:
ממה נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמא - במת הילכך הא דקא מייתי ציפורים זו היא חובתו וחטאת העוף דקרבן טומאה בנזיר הוי ספק ואזלא לקבורה משום דדילמא לאו טמא מת הוא ולא חזיא להקרבה ועולה דקמייתי קרבן נדבה דילמא מצורע הוא ועדיין אינו ראוי לתגלחת טהרה דנזירות:
ולגלחו בתוך שבעה - כמשפט של מוחלט שסופר שבעה ואח"כ מגלח:,אי אפשר דדילמא לאו מוחלט - ולאו טמא הוא והוי נזיר טהור ורחמנא אמר תער לא יעבור על ראשו:
ואי לאו מצורע ודאי הוא ולאו טמא מת הוא - אלא נזיר טהור לציפורין דקמייתי לא חיישינן דאבראי קא מיתעבדי ואי משום חטאת העוף הא קאזלא לקבורה ועולת בהמה דקמייתי הויא חובתו:
והא קבעי איתויי אשם - מצורע בתגלחת שניה ואשם במצורע ודאי מעכב באכילתו כדקיימא לן הביא כפרתו אוכל בקדשים ואילו בכל הני ארבע תגלחיות אמאי לא תני ליה אשם:,הא מני ר' שמעון היא דאמר מייתי ומתני - כדאמרי' בפרק בתרא דמסכת מנחות (דף קה.) רבי שמעון אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ואומר אם מצורע הוא זה אשמו וזה לוגו ואם לאו אשם זה יהא שלמי נדבה ואותו אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות הכא נמי מייתי אשם מצורע ומתני:
תגלחת ב' ושלישית צפרים חיות אינו צריך - להביא שכבר הביא בתגלחת ראשונה:,מאי אית לך למימר - דמיבעיא ליה לאיתויי דילמא מוחלט הוא ולא טמא ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי חלוטו ותגלחת שניה זו היא של ימי ספרו וצריך להביא קרבן מצורע להכי הוא דאמר דלייתי חטאת העוף בתגלחת שניה ובתגלחת שלישית חדא לספק חלוטו וחדא לספק טומאה דנזירות דבתגלחת שניה איכא למימר שמא מוחלט הוא וחטאת העוף עולה לימי ספרו וא"ת והא בחטאת בהמה הוא דמיחייב ולא בחטאת העוף אי לאו דליהוי עני לפי שאין חטאת בהמה באה על הספק לפי שאינה נאכלת מספק והויא לה כחטאת שנתכפרו בעליה ומיתסר לאיתויי לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול תקון רבנן שיהא כותב כל נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף הבאה על הספק כדאמר בפ' מי שאמר הריני נזיר (לעיל נזיר דף כט.) אע"פ שאינה נאכלת וה"נ תני עלה בתוספתא (פ"ו) בברייתא ומפרשינן לה נמי הכי בפרק בתרא דמסכת נדה (דף ע.) גבי שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו' ואי אמרת דמוחלט וטמא הוא ושתי תגלחיות הראשונות עולות לו לתגלחת חלוטו וימי ספרו הילכך בתגלחת שניה מיבעי ליה לאיתויי חטאת העוף במקום חטאת בהמה שהיה מחוייב להביא ואידך חטאת העוף דקמייתי בתגלחת שלישית תיהוי לספק טומאה ועולת בהמה שבזו ושבזו תיהוי נדבה ואיכא נמי למימר דדילמא לאו מצורע הוה אלא נזיר טמא ותגלחת ראשונה עלתה לו לתגלחת טומאה דנזיר ותגלחת שניה לתגלחת טהרה לכך מביא עולת בהמה דהויא חובתו והחטאת בספק ובתגלחת רביעית מביא קרבן טהרה חטאת דבהמה ועולה ושלמים ומתני:
Tossafot
ה"ג תגלחת ראשונה מביא צפרים - לספק מוחלט אחת שחוטה ואחת משולחת וחטאת העוף לספק נזיר טמא ועולת בהמה לספק נזיר טהור ועולת העוף דלא אייתי כדין נזיר טמא ק"ל ושמא מספק לא הצריכוהו וכן צריך לומר דשלמים דנזיר טהור לא הצריכוהו שלא הצריכו לספק נזיר טהור רק קרבן להתירו בתגלחת וכדאמרי' גילח על א' משלשתן יצא: ה"ג שניה מביא חטאת העוף לאו משום דנזירות טומאה יעלה לו למנין שבעה וביום השמיני יתחיל למנות דבנזיר טמא ליכא לספוקי בתגלחת שניה אלא משום ספק מוחלט ואף עולת בהמה שמא לא היה מוחלט כי אם נזיר טמא:
שלישית מביא חטאת העוף - דאולי היה טמא ותגלחת של מוחלט לא יעלה לתגלחת לא לנזיר טהור ולא לנזיר טמא כדפרישית בסמוך ועולת בהמה דשמא מוחלט הוא אך לא טמא:,רביעית - דליכא לספוקי לא במוחלט עוד ולא בטמא עוד מביא קרבן טהרה משלם:
אמרת - כמו אמר מר תגלחת ראשונה מביא צפורין וחטאת העוף ועולת בהמה ממה נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמא הוא הצפורין לחובתו וחטאת העוף ספק אזלא לקבורה ועולה הוי נדבה ולגלחו בסוף שבעה דהיינו תוך שלשים לא אפשר דדילמא לאו מוחלט הוא ורחמנא אמר תער לא יעבור כו':
והא בעי אשם ר' שמעון היא דאמר מייתי ומתנה - דאמר בפרק התערובת (זבחים דף עו.) ובפרק בתרא דנדה (דף ע.) דאשם נמי מתנה בשלמים אף כי ממעט זמן אכילתן אי לאו מצורע הוא ובודאי טמא הוא חטאת העוף חובתו צפרים אבראי ולא הוו חולין בעזרה ועולת בהמה הוי נדבה ואי לאו מצורע הוא ולא טמא הוא צפרים אבראי קא מתעבדי וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולת בהמה היא חובתו:
תגלחת שניה ושלישית צפורים חיים בשביל מוחלט לא צריך דהא עביד מאי איכא למימר דילמא ודאי מוחלט היה חדא לספק [ספרו] וחדא לספק טומאתו תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.