Traité Nazir

Étude de Nazir 5b

Étude de la Guémara 5b

Guémara

Et bar Pada pourrait te répondre: n'y en a-t-il pas au moins un parmi eux qui ne sert pas à une exégèse? Mais plutôt, puisque cet usage-là [du terme nazir] sert à indiquer le nombre de jours d'un naziréat non spécifié, tous les autres usages servent également à indiquer le nombre de jours d'un naziréat non spécifié, en plus des halakhot spécifiques qui en sont dérivées.

וּבַר פְּדָא אָמַר לָךְ: לֵיכָּא חַד מִינְּהוֹן דְּלָאו לִדְרָשָׁא? אֶלָּא מִדְּהָהוּא לְמִנְיָינָא, כּוּלְּהוּ נָמֵי לְמִנְיָינָא.

Nous avons appris dans la MICHNA : un naziréat non spécifié dure trente jours. Certes, selon Rav Matna cela fonctionne bien, mais selon bar Pada, c'est difficile [puisque, selon lui, la Michna aurait dû énoncer que le naziréat non spécifié dure vingt-neuf jours]!

תְּנַן: סְתַם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. בִּשְׁלָמָא לְרַב מַתְנָא — נִיחָא, אֶלָּא לְבַר פְּדָא — קַשְׁיָא!

Bar Pada pourrait te répondre: puisqu'il y a le trentième jour, où [le nazir] se rase et apporte ses offrandes [et où les interdits du naziréat restent en vigueur jusqu'à ce qu'il ait apporté ces offrandes], c'est pour cette raison que le tanna a enseigné trente [jours].

אָמַר לָךְ בַּר פְּדָא: אַיְּידֵי דְּאִיכָּא יוֹם תְּלָתִין דִּמְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו, מִשּׁוּם הָכִי תְּנָא שְׁלֹשִׁים.

Nous avons appris dans la MICHNA : celui qui a dit « Me voici nazir » se rase le trente-et-unième jour. Certes, selon Rav Matna cela fonctionne bien [puisqu'il doit achever son terme de naziréat, qui dure trente jours, avant de pouvoir se raser], mais selon bar Pada, c'est difficile! [Pourquoi ne se rase-t-il pas le trentième jour?]

תְּנַן: מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ — מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד. בִּשְׁלָמָא לְרַב מַתְנָא נִיחָא, אֶלָּא לְבַר פְּדָא קַשְׁיָא!

Bar Pada pourrait te répondre: dis plutôt la fin de cette MICHNA : s'il s'est rasé le trentième jour, il s'est acquitté de son obligation. Ceci indique que le naziréat lui-même ne dure que vingt-neuf jours. Mais plutôt, la fin de la Michna le soutient certainement; quant au début, [la raison pour laquelle le nazir doit attendre le trente-et-unième jour pour se raser ab initio est la suivante]: puisque celui qui précise qu'il devient nazir pour trente jours complets ne peut se raser que le trente-et-unième jour, les Sages ont statué que même celui qui n'a pas précisé de durée devient comme celui qui a dit explicitement qu'il sera nazir pour trente jours complets.

אָמַר לָךְ בַּר פְּדָא, אֵימָא סֵיפָא: אִם גִּילַּח לְיוֹם שְׁלֹשִׁים — יָצָא. אֶלָּא סֵיפָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ, רֵישָׁא — נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר ״שְׁלֵימִין״.

Et pour Rav Matna, la fin de la Michna est difficile [puisqu'elle énonce que celui qui se rase le trentième jour s'est acquitté de son obligation, alors que selon Rav Matna son naziréat n'est pas encore achevé à ce moment]! Il considère qu'une partie du jour est comme le jour entier [ainsi, bien que le terme du naziréat soit de trente jours, dès que le trentième jour commence, c'est comme s'il était accompli, et un nazir qui se rase ce jour-là s'acquitte de son obligation].

וּלְרַב מַתְנָא קַשְׁיָא סֵיפָא! קָסָבַר מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.

Nous avons appris [dans cette même Michna]: « Me voici nazir pour trente jours » — s'il s'est rasé le trentième jour, il ne s'est pas acquitté de son obligation! [Ceci semble contredire l'opinion de Rav Matna, selon qui une partie du jour est comme le jour entier.] Il s'agit de celui qui dit « complets » [auquel cas il ne s'acquitte certainement pas de son obligation en se rasant le trentième jour lui-même].

תְּנַן: ״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים — לֹא יָצָא! בְּאוֹמֵר ״שְׁלֵימִין״.

Nous avons appris [dans cette Michna]: celui qui a fait vœu de deux naziréats se rase pour le premier naziréat le trente-et-unième jour, et pour le second le soixante-et-unième jour. Certes, selon Rav Matna cela fonctionne bien, [puisqu'il se rase la tête pour le premier naziréat après que trente jours complets se sont écoulés; le second terme de naziréat commence alors ce jour-là, qui est le trente-et-unième jour depuis qu'il a fait son vœu. Il se rase ensuite une seconde fois le trente-et-unième jour de son second naziréat, qui est le soixante-et-unième jour depuis qu'il a fait son vœu].

תְּנַן: מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוּת — מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, וְהַשְּׁנִיָּה לְיוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. בִּשְׁלָמָא לְרַב מַתְנָא — נִיחָא.

Rachi

ובר פדא אמר לך - אטו מי ליכא חד מינייהו דלא אתא לדרשא:,אלא מדההוא למניינא הנהו נמי דלדרשא אתי להו למניינא:

תנן מי שאמר הריני נזיר מגלח לשלשים ואחד יום בשלמא לרב מתנא - דאמר שלשים היינו דקאמר שמגלח [יום] שלשים ואחד דהיינו לאחר מלאת ימי נזרו:,אלא לבר פדא - דאמר עיקר נזירות לא הוי אלא כ"ט בשלשים איבעי ליה לגלח:

אמר לך בר פדא אימא סיפא אם גילח ביום שלשים כו' - אלמא דלא הוי עיקר נזירות אלא שלשים חסר אחד:,אלא סיפא מסייעא ליה - לבר פדא מדקאמר שאם גילח את הראשונה ליום שלשים שפיר דמי ורישא דקתני שלשים ואחד נעשה כאומר שלימין אבל היכא דפריש הריני נזיר שלשים יום חסר אחד מגלח לכתחילה ליום שלשים דעיקר נזירות אינו אלא שלשים חסר אחד אבל לשתי נזירות לא אמרינן דליהוי יום אחד עולה למנין נזירות ראשונה ונזירות שניה קמשמע לן דעולה לכאן ולכאן:,הכי גרסינן אלא רישא נעשה כאומר שלימים:,נעשה כאומר שלשים יום שלימים - ולכתחילה מגלח ליום שלשים ואחד וכיון דלא אמר בהדיא שלימים אם גילח ליום שלשים יצא:

דקסבר מקצת היום - שעבר מיום שלשים כמי שעבר כולו דמי והאי דמגלח לבתר הכי נעשה כמי שגילח ליום שלשים ואחד ואם תאמר הואיל ולבר פדא נמי צריך להמתין עד יום שלשים ואחד מאי איכא בין רב מתנא לבר פדא איכא דלבר פדא אם נטמא ביום שלשים אחר מלאת קרינא ביה ושוב אינו סותר את נדרו ולרב מתנא דאמר אין עיקר נזירות פחות משלשים יום תוך מלאת קרינא ביה וצריך למנות פעם שניה אי נמי היינו דאיכא בינייהו שאם אמר הריני נזיר כ"ט ימים מגלח לכתחילה ליום שלשים אליבא דבר פדא ולרב מתנא הולך ומשלים כל ל' שאין שום נזירות פחות מל' יום ואינו מגלח עד ל' וא':

והא תנן גילח יום ל' לא יצא באומר שלימים - (ממש) דצריך לו להשלים כל מה שנזר ולגלח אחר מלאת דהוה ליה כמי שנודר לגלח מאה יום דמונה מאה יום מיום ליום והדר מגלח איכא דגרסי לה בלישנא אחרינא רישא באומר שלימין ומפרש לה רישא לבר פדא לא קשיא כגון דאמר הריני נזיר שלשים יום דצריך למנות לכתחילה שלשים ולגלח ביום שלשים ואחד הא סתמא אם גילח יום שלשים יצא וסיפא דקתני לא יצא באומר שלימין ופרושי מפרש לה לרישא מי שאומר הריני נזיר מגלח לשלשים ואחד ואימתי אמרו שצריך לגלח ביום שלשים ואחד בזמן שאמר הריני נזיר שלשים יום ואם אמר שלשים יום שלימין אם גילח ביום שלשים לא יצא:

תנן מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונה ליום שלשים ואחד והשניה ליום ס"א - דלכי גילח ביום שלשים ואחד לראשונה לאלתר נכנסה לו נזירות שניה באותו יום עצמו ונמצא דכי מגלח נמי בשניה ביום ס"א קאים ליה ביום שלשים ואחד:,בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר פדא - למה לי כולי האי בששים חסר אחד סגי:

Tossafot

הואיל ואיכא חד מינייהו דלאו לדרשא - או אחד או עשרה ולאו דוקא חד מדההוא למניינא כולהון למניינא ונהי דאיכא בהו דרשא מכל מקום אתו למניינא:

תנן סתם נזירות שלשים יום וכו' אלא לבר פדא קשיא - דמשמע שהתנא משך נזירות דאורייתא אתא לאשמועינן ומשני כיון דאיכא יום תלתין דמגלח ומייתי קרבנות ואסור לשתות ביין וליטמא למתים עד שמביא קרבנותיו משום הכי [תני] תלתין יומין דמשך הנזירות עד תלתין יומי כי לכתחילה אי אפשר להביא קרבנותיו בכ"ט אפילו לבר פדא אלא ביום שלשים (הויא ליה [כפרה] דאפילו נזיר טהור קצת חוטא הוא שציער עצמו מן היין):,מגלח לשלשים וא' יום כו' אלא לבר פדא קשה - דהוה ליה לגלח ביום [ל'] דשלמו נזירות בכ"ט יום:

אמר לך בר פדא אימא סיפא ואם גילח ביום שלשים יצא אלא סיפא מסייעא ליה - ורישא דקאמר לכתחילה כשיאמר שלשים יום שלימין להיות נזיר אי אפשר לו לגלח ביום שלשים וגזרו חכמים כשאומר נזיר סתם דלכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים וא' אבל בדיעבד אם גילח ביום ל' יצא שכן דינו דאורייתא דסתם נזיר יגלח ביום שלשים ואם תאמר אמאי איצטריך למימר גזירה אטו היכא דאמר שלימים לימא גזירה אטו היכא דאמר שלשים יום בלא שלימים דהכי מוכח בסמוך בפירכא שניה דלבר פדא דלית ליה . מקצת היום ככולו כי אמר שלשים דמדאורייתא צריך לגלח ביום ל' ואחד יש לומר דמשום דשני לקמן לרב מתנא באומר שלימים דהתם ליכא לשנויי בלישנא אחרינא דאשמועינן כשאמר לשון מיותר ל' יום כאילו אמר שלימין [דבזה] מקצת היום ככולו ואיצטריך דאומר שלימים קמשני נמי בהא לישנא לבר פדא:

ולרב מתנא קשיא סיפא קסבר מקצת היום ככולו - הילכך אם גילח ביום שלשים יצא כיון שעשה מקצת היום בנזירות ומיהו לכתחילה לא יגלח אלא ביום שלשים ואחד ולבר פדא לית ליה מקצת היום ככולו דא"כ אפילו ביום כ"ט אם גילח יצא והתנא אמר ביום שלשים אם גילח יום שלשים יצא:

תנן הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא - בשלמא אי דוקא יום שלשים לבר פדא דלית ליה מקצת היום ככולו ניחא אע"ג דלעיל קאמר אם גילח יום שלשים יצא התם הוא דסתם נזירות קביל עליה דהוי כ"ט אבל הכא דאמר שלשים יום משך נזירות כל שלשים יום הלכך אם גילח ביום שלשים לא יצא דלית ליה מקצת היום ככולו אלא לרב מתנא קשה דאע"ג דאמר ל' יום הא סבירא ליה [דאמרינן] מקצת היום ככולו ואם גילח ביום שלשים אמאי לא יצא ומשני באומר שלימים פירוש אף על גב דמתניתין סתמא קתני [שלשים] יום אפילו הכי כיון דאמר שלשים יום לישנא יתירא הוא דאפילו סתם לרב מתנא הוי שלשים יום וכי אמר הריני שלשים יום הוי כאילו אמר שלימים וליכא למימר מקצת היום ככולו ולכך אם גילח ביום שלשים לא יצא:

ואת השניה ביום ס"א בשלמא לרב מתנא ניחא - כשיגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר נזירות ומתחיל נזירות שני בו ביום מידי דהוי אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שעולה לו אותו יום ליום שלם הלכך ביום ס' כלו ב' נזירות ובס"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום שלשים וא' וכ"ת סוף סוף מאי קמ"ל מתני' לרב מתנא הא ברישא קתני בהדיא דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד הא לא קשיא דסיפא אתא לאשמועינן דיום ל' עולה לכאן ולכאן כדמסיק לקמן בשינוייא אליבא דרב מתנא והא לא שמעינן מרישא אלא לבר פדא קשה מרישא שמגלח על הראשונה ביום ל' [ואחד] ועל השניה ביום ס' [ואחד] ואע"ג דאקשינן לבר פדא מרישא כי האי וכבר שני ליה מדרבנן גזרו דלכתחילה צריך לגלח ביום ל' ואחד ואם כן מאי [הדר] פריך ליה דרך הש"ס כן להקשות כעין קושיא ראשונה ולתרצו כעין תירוץ ראשון ובלבד שישמיענו קצת חידוש מה שלא שמענו ברישא וה"נ איכא קצת חידוש בסיפא לבר פדא שאין ברישא כדנפקא לן לקמן במסקנא דתירוצא דמשמיענו דמקצת היום ככולו לבר פדא בתחילת הנזירות כאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום אע"פ שאותו חידוש לא נתפרש בסיפא לבר פדא צריכין אנו למימר שהש"ס סומך על כך:,עוד סיגנון אחר בשלמא לרב מתנא ניחא (הא) כלומר הא דקתני שמגלח כל נזירות ביום שלשים ואחד דהיינו הראשונה ביום שלשים ואחד והשניה ביום ס"א ואע"ג דשמעינן מרישא דמגלח ביום שלשים ואחד סיפא איצטריכא ליה לאשמועינן דיום שלשים עולה לכאן ולכאן לב' נזירות כדמסיק לקמן אלא לבר פדא קשיא אף על גב דלבר פדא נמי צריך לגלח ביום שלשים ואחד מדרבנן כדשני לעיל מכל מקום תיקשי לבר פדא מייתור המשניות דאע"ג [דחדשה] בסיפא דקתני ואם גילח הראשונה ליום שלשים מגלח השניה לכתחילה ליום ששים אלמא דסוף יום שלשים עולה לו למנין נזירות שני ומקצת יום חשיב כיום שלם והא לא שמעינן מרישא דאדרבה ס"ל לבר פדא דלא אמר מקצת יום ככולו בסוף נזירות וחשבינן ליה כאדם המקבל נזירות בחצי היום הא לא חשיב חידוש למקשה דפשיטא שאדם מקבל נזירות בחצי היום [ומשני סד"א ה"מ] שלא היה עסוק בנזירות תחילה וניכר לכל נזירותיו אבל הכא דנהג נזירותיו עד חצי היום אימר לא יעלה לו דאינו ניכר נזירותו קמשמע לן דאפי' הכי עולה לו לכאן ולכאן:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Nazir 5b

100%

נזיר ה׳ במַסֶּכֶת נָזִיר