Mishna 1
MICHNA: [La michna précédente a décrit comment deux nazirs apportent des offrandes d'impureté et de pureté, dans une situation où l'un d'eux est devenu impur sans que l'on sache lequel. Cette michna traite de ce qu'il faut faire si l'un d'eux meurt avant d'apporter ses offrandes.] Rabbi Yehoshoua dit: [le nazir survivant] demande à quelqu'un du marché, [qui n'est pas nazir], de faire le vœu d'être nazir correspondant à lui, [c'est-à-dire dans les mêmes conditions que son propre naziréat, afin qu'il puisse apporter les offrandes avec lui].
מַתְנִי׳ מֵת אֶחָד מֵהֶן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדּוֹר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר.(משנה)
Et il lui dit ainsi: Si j'étais impur, te voici nazir immédiatement; et si j'étais pur, te voici nazir après trente jours. Et ils comptent tous deux trente jours, et ils apportent une offrande d'impureté et une offrande de pureté. Et [le nazir dont l'impureté était incertaine] dit: Si c'est moi qui suis l'impur, l'offrande d'impureté est la mienne et l'offrande de pureté est la tienne; et si c'est moi qui suis le pur, l'offrande de pureté est la mienne et l'offrande d'impureté [que nous avons apportée] reste en doute.
וְאוֹמֵר: אִם טָמֵא הָיִיתִי — הֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד, וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הֲרֵי אַתָּה נָזִיר אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טוּמְאָה וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה. וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי, וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלְּךָ. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי, וְקׇרְבַּן טוּמְאָה בְּסָפֵק.
Et ils comptent [ensuite] trente jours, et ils apportent une offrande de pureté, et il dit: Si c'est moi qui suis l'impur, l'offrande d'impureté [apportée précédemment] est la mienne, et l'offrande de pureté [apportée alors] est la tienne, et celle-ci est mon offrande de pureté. Et si c'est moi qui suis le pur, l'offrande de pureté [apportée alors] est la mienne, et l'offrande d'impureté reste en doute, et celle-ci est ton offrande de pureté.
וְסוֹפְרִים שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טׇהֳרָה, וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הַטָּמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי, וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה — שֶׁלְּךָ, וָזֶה קׇרְבַּן טׇהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי, וְקׇרְבַּן טוּמְאָה בְּסָפֵק, וְזֶהוּ קׇרְבַּן טׇהֳרָתְךָ.
Ben Zoma lui dit: Et qui l'écoutera pour faire le vœu d'être nazir correspondant à lui? [Comment peut-on établir une halakha en supposant qu'un non-nazir acceptera d'être nazir pour une longue durée?] Mais plutôt: [après trente jours de naziréat] il apporte un sacrifice expiatoire d'oiseau et une offrande d'holocauste d'animal, et il dit: Si j'étais impur, le sacrifice expiatoire est pour mon obligation [de nazir impur], et l'holocauste est une offrande volontaire. Et si j'étais pur, l'holocauste est pour mon obligation [de nazir pur], et le sacrifice expiatoire reste en doute.
אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא: וּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ שֶׁיִּדּוֹר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר? אֶלָּא: מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, וְאוֹמֵר: אִם טָמֵא הָיִיתִי — הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי, וְהָעוֹלָה נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי, וְהַחַטָּאת מִסָּפֵק.
Et il compte [ensuite] trente jours, et il apporte une offrande de pureté, et il dit: Si j'étais impur, le premier holocauste que j'ai apporté doit être considéré comme une offrande volontaire, et celui-ci que j'apporte maintenant est pour mon obligation. Et si j'étais pur, le premier holocauste était pour mon obligation [de nazir pur], et celui-ci que j'apporte maintenant est une offrande volontaire, et ceux-ci [le sacrifice expiatoire et l'offrande de paix que j'apporte maintenant] complètent le reste de mes offrandes que j'étais tenu d'apporter auparavant.
וְסוֹפֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמֵבִיא קׇרְבַּן טׇהֳרָה, וְאוֹמֵר: אִם טָמֵא הָיִיתִי — הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה, וְזוֹ חוֹבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי — הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה, וְזוֹ נְדָבָה, וְזוֹ שְׁאָר קׇרְבָּנִי.
Rabbi Yehoshoua dit: Il s'ensuit, [selon ton avis], que ce [nazir] apporte ses offrandes par moitiés, [c'est-à-dire par étapes: s'il était pur, il apporte son holocauste trente jours avant le reste de ses offrandes]. Cependant, les Sages se rangèrent à l'avis de Ben Zoma, [et écartèrent la préoccupation de fractionner les offrandes].
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: נִמְצָא זֶה מֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים. אֲבָל הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא.
Guémara
GUEMARA: [La michna a enseigné que Rabbi Yehoshoua a contré l'avis de Ben Zoma en soulignant que sa solution ferait apporter les offrandes par étapes. La Guemara demande:] Et qu'il les apporte donc par étapes, [quel mal y a-t-il à cela]? Rav Yehouda dit au nom de Chmouel: Rabbi Yehoshoua n'a dit cela que pour aiguiser l'esprit des élèves, [et non parce qu'il estimait réellement cela interdit; il voulait seulement tester ses disciples pour voir s'ils connaissaient la halakha].
גְּמָ׳ וְלַיְיתֵי! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא לְחַדֵּד בָּהּ אֶת הַתַּלְמִידִים.
Rav Nahman dit, sur un ton badin: Que fera donc Rabbi Yehoshoua des entrailles de ses animaux pour qu'elles ne pourrissent pas? [S'il insiste pour que les offrandes de pureté soient toutes apportées en même temps, la seule façon d'y parvenir serait d'attendre trente jours après l'abattage de l'holocauste avant de brûler ses entrailles, ce qui est certainement impraticable.]
אָמַר רַב נַחְמָן: מַאי לֶיעְבֵּיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְדַקַּיָּה דְּלָא לֵיסְרוּ.
Mishna 2
MICHNA: [Dans le cas d'un nazir qui, le premier jour de son naziréat, était impur par un mort de façon incertaine, et était également lépreux confirmé de façon incertaine — c'est-à-dire qu'il était incertain qu'il ait la lèpre — comment pourra-t-il accomplir les obligations de rasage d'un nazir pur et d'un lépreux impur? Le problème auquel fait face ce nazir est qu'un lépreux doit se raser à la fois au début de son processus de purification et à sa fin, une semaine plus tard. Cependant, un nazir a l'interdiction de se raser. De plus, un lépreux ne peut pas consommer d'aliments sacrés, mais un nazir le peut.] Un nazir qui était impur de façon incertaine et déclaré lépreux de façon incertaine — il consomme des aliments sacrés après soixante jours. [Il se rase une première fois pour sa lèpre après trente jours, et une seconde fois trente jours plus tard, le rasage de la fin du processus de purification; à ce moment-là il apporte les offrandes d'un lépreux purifié et peut consommer des aliments sacrés.]
מַתְנִי׳ נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק — אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים אַחַר שִׁשִּׁים יוֹם.
Mais il boit du vin, et se rend impur par les morts [mettant ainsi fin de facto à son naziréat], seulement après cent vingt jours. [Ceci parce qu'il aurait pu être un lépreux à part entière, ce qui signifie que ses rasages comptent pour sa lèpre, non pour son naziréat. Par conséquent, après les premiers soixante jours, il doit observer encore trente jours de naziréat et se raser à nouveau. Même alors, il n'a pas encore accompli toutes ses obligations, car il aurait pu être impur par un mort, ce qui signifie que son rasage après quatre-vingt-dix jours était pour son impureté. Il doit donc rester nazir encore trente jours, avant de se raser une dernière fois à la fin des cent vingt jours pour accomplir son obligation de naziréat.]
וְשׁוֹתֶה יַיִן, וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים יוֹם.
[La michna précise:] Car le rasage de la plaie [de lèpre] repousse le rasage du nazir seulement lorsque son statut de lépreux est certain. Mais lorsque son statut est incertain, [le rasage] ne le repousse pas, [et il doit donc attendre trente jours avant chacun de ses rasages pour la lèpre].
שֶׁתִּגְלַחַת הַנֶּגַע דּוֹחֶה תִּגְלַחַת הַנָּזִיר בִּזְמַן שֶׁהוּא וַדַּאי. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהוּא סָפֵק — אֵינוֹ דּוֹחֶה.
Rachi
מתני' מת אחד מהן א"ר יהושע יבקש אחד מן השוק - ויבקש ממנו שידור כנגדו להיות נזיר כמו זה שמת ויאמר לו אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ולאחר שלשים מותר אתה לגלח ולשתות ביין ואם טהור הייתי וחבירי טמא הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום:
וסופרין שלשים יום - מעכשיו ובסוף שלשים מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות ויאמר לאותו שהביא מן השוק אם אני הוא הטמא הרי קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור ועדיין לא חל עליו נזירות עד לאחר שלשים כדאמר מתחילה ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים הרי קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וחטאת העוף שמביא על ספק טומאה אינה נאכלת ואזלה לקבורה כדאמרינן בפרק מי שאמר הריני נזיר (לעיל נזיר דף כט.) אמר ר' יוסי בר' יהודה מנין לחטאת העוף הבאה על ספק שאינה נאכלת כו' ועולת העוף אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל כיון דדורון בעלמא הוא לא מעכבא ואשם נמי לא איצטריך לאיתויי דאשם אינו מעכבו מכפרה כדאמרינן בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (לעיל נזיר דף יח:) הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה ועדיין אסורין לשתות ביין וליטמא למתים אבל חוזרין וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה בשותפות:,ואומר אם אני הוא - שהייתי טמא קרבן טומאה היה שלי וקרבן טהרה היה שלך זה של עכשיו קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור ואותו שמת היה טמא וקרבן טהרה היה שלי וקרבן טומאה היה בספק הרי זה קרבן טהרתך ומכאן ואילך מותרים לשתות ביין וליטמא למתים:
אמר לו בן זומא מי שומע לו כו' - אלא משלים את נזירו ויביא בספק חטאת העוף ולאשם ולעולת העוף לא חיישינן כמו שאמרנו אלא חטאת העוף שהיא באה על הספק יביא כמו על ספק טומאה ויביא עמה עולת בהמה ושאר קרבנות נזירות טהרה אינו צריך להביא לאלתר אלא לאחר שלשים שניים שהרי עדיין אינו יכול לשתות ביין וליטמא למתים עד לאחר שלשים יום ומעכשיו אומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי של קרבן טומאה ועולה זו לנדבה דנזיר טמא לא מייתי עולת בהמה ואם טהור אני זו עולה מחובתי והחטאת בספק ואינה נאכלת ועולת בהמה קריבה לשם חובה וחוזר וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה בלבד חטאת בהמה ועולת בהמה ושלמים ואומר אם טמא הייתי עולה הראשונה נדבה וזו חובה עם שאר קרבנותי ואם טהור אני הרי עולת בהמה ראשונה חובה וזו נדבה ואלו שאר קרבנותי:
א"ר יהושע נמצאת - אתה אומר שאם טהור היה שמביא קרבנותיו לחצאין שבתגלחת ראשונה הביא קרבן עולת בהמה ועכשיו הביא חטאתו וזבחי שלמים:,אבל הודו חכמים לדברי בן זומא - שאין חוששין אם הביא קרבנותיו לחצאין ועוד שאינו מוצא מי שידור נזיר כנגדו:
גמ' ולייתי - כלומר מה תשובה השיב ר' יהושע בן לוי לבן זומא שזה מביא קרבנותיו לחצאין יביא לחצאין ומה בכך:,אמר רב יהודה אמר שמואל - יודע היה ר' יהושע שאין תשובתו כלום ולא אמר כך אלא כדי לחדד בה את התלמידים שיהו נושאין קל וחומר בעצמן ומה רבינו שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו ולא כלום משיב דבר שאינו משנה ק"ו לשאר כל אדם שיכול להשיב על דברי רבו ואפי' יודע בו שאין בדבריו ולא כלום ושאר חביריו יהיו מלעיגין עליו לא ימנע מלשאול כל צרכו וכדאמרינן במסכת נדה (דף כז.) יתיב רב פפא כו' ואחיכו עליה ואמר רבא אפילו כי האי מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא לישתוק שנאמר אם נבלת בהתנשא אם נבלת עצמך על דברי תורה סופך להתנשא בה ואם זמות יד לפה ואם שתקת סופך שיהו שואלין ממך ואי אתה יודע להשיבו ותתן יד לפה:
אמר רב נחמן בר יצחק מה ליעביד ליה ר' יהושע לדקיה דלא ליסרו - כלומר רב נחמן דלא שמיע ליה להא דאמרינן דלא אמר רבי יהושע אלא לחדד את התלמידים והכי קא מותיב וקאמר לדברי ר' יהושע דאמר נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין מאי רוצה לעשות בבני מעים בדקי בהמה להצניען שלא יסריחו עד שיביא שאר קרבנותיו בתגלחת שניה אלא ודאי מביא לחצאין ואין בכך כלום:,לדקיה - כמו דקים שבבני מעים ולהכי נקט בני מעים שהן מסריחין לפי שעה מה שאין כן בבשר:
מתני' נזיר שהיה טמא בספק כו' - כמו שהיא מפורשת למעלה בפרק כהן גדול ונזיר:
Tossafot
ומי שומע לו - אם [אין] דעתו לידור בנזיר (לא זה) שידור כנגדו:,מי שומע לו שידור כנגדו בנזיר - בזה הענין מספק להיות נזיר אלא הוא לבדו מביא לסוף שלשים יום חטאת העוף הדין עולת העוף ולא חש לפרשה:,ועולת בהמה - כדי לגלח על אחד מהדמים ואומר כו' ואסור לשתות ביין דשמא היה טמא וסופר עוד שלשים יום ומביא קרבן טהרה חטאת ועולה ושלמים ואם טהור הייתי אומר העולה הראשונה חובה דלא סגי בלא עולת חובה בגילוח ראשון שצריך לכל הפחות לגלח על אחד מהדמים והשאר קרבני החטאת והשלמים ועולה זו שבאה עכשיו נדבה:
נמצא מביא קרבנותיו לחצאין - דאם טהור היה עולה ראשונה חובה כדפרישית ובגילוח שני מביא חטאת ושלמים דכיון דאין נזיר אחר עמו אינו יכול לעשות בענין אחר שכיון שהוא ספק טמא ובסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו דתניא בפרק שני (לעיל נזיר דף יד:) נזיר שכלו ימיו [לוקה על הטומאה ואינו] לוקה על התגלחת:,אבל הודו חכמים לדברי בן זומא - דלא איכפת לו אם מביא לחצאין והלא לא ימצא אחר שידור כנגדו:
ולייתי - אדרבי יהושע פריך כלומר ויביא לחצאין ומה בכך ומשני אין הכי נמי ולא א"ר יהושע אלא לחדד התלמידים:
אמר רב נחמן בר יצחק מאי ליעבד ר' יהושע לדקיה דלא ליסרו - לא איתפרש בע"א מאי ליעבד רבי יהושע לדקיה דלא ליסרו פירוש לבני מעים שלא יסריחו דכיון שיבקש אחד שידור כנגדו בנזיר א"כ לסוף שלשים יום כשמגלחין שניהן שניהם צריכים להניף החלב ותגלחת שניהם היא לפני תנופה א"כ יסריח החלב במה שיאחרו להקטיר אותו עד שתי תגלחיות דנהי דלא מת אחד מהם כך היא לכולי עלמא שמביאין קרבן טומאה וטהרה הא ודאי [אי] אפשר לתקנו בע"א אבל בסיפא דמת אחד ואפשר לתקנו בתקנת [בן זומא] בלא נזירות אחרת ולא הוה ליה למימר לר' יהושע שידור אחר כנגדו ובפירוש [אחר] כתוב לדקיה לאיברים דעולה דאינן נקטרות עד אחר תגלחת שניהם וקשה דעל העולה אינו עיקר מצות דמים כי אם מן השלמים ותו למה ימתין הכהן מלהקטירם עד אחר התגלחת וזה לא מצינו ויותר נראה כדפרישית:
נזיר שהיה טמא בספק - פירשתי לעיל שילהי פ' כ"ג.:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.