Guémara
On aurait pu penser qu'il en va de même pour le lépreux [qu'il lui soit interdit d'arrondir sa tête]. Le verset dit donc spécifiquement: « sa tête », pour enseigner que la mitsva pour le lépreux de retirer tous les cheveux de sa tête l'emporte sur l'interdiction d'arrondir sa tête. Et il fut enseigné dans une autre baraïta: Pourquoi le verset doit-il dire « sa tête » à propos du lépreux? Puisqu'il est dit à propos du nazir: « Aucun rasoir ne passera sur sa tête » (Bamidbar 6, 5), on aurait pu penser qu'un nazir devenu lépreux devrait pareillement être interdit de se raser au moment de sa purification. C'est pourquoi le verset dit: « sa tête », d'où l'on déduit qu'un nazir atteint de lèpre doit se raser la tête comme tout autre lépreux.
יָכוֹל אַף מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״. וְתַנְיָא אִידַּךְ: ״רֹאשׁוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר גַּבֵּי נָזִיר ״תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ״, יָכוֹל אַף נָזִיר מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״.
N'est-ce pas là un désaccord entre tannaïm? Selon celui qui dit que [le terme supplémentaire « sa tête »] vise le cas du nazir, il considère qu'arrondir toute la tête n'est pas appelé « arrondir », et lorsque le verset vient, c'est pour écarter à la fois l'interdit et la mitsva positive [du nazir]. Et l'autre considère qu'arrondir toute la tête est bien appelé « arrondir », et lorsque le verset vient, c'est pour écarter seulement l'interdit simple?
מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא, לְמַאן דְּאָמַר מִנָּזִיר, קָסָבַר: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה, וְכִי אֲתָא קְרָא — לְמִידְחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. וְאִידַּךְ סָבַר: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — שְׁמָהּ הַקָּפָה, וְכִי אֲתָא קְרָא — לְמִידְחֵי לָאו גְּרֵידָא?
Rava dit: Tout le monde s'accorde à dire qu'arrondir toute la tête n'est pas appelé « arrondir ». Et lorsque le verset vient, c'est par exemple pour le cas où l'on a d'abord arrondi [les coins de la tête] puis rasé le reste. Puisque s'il avait rasé toute sa tête en une seule fois il ne serait pas passible, alors même s'il a d'abord arrondi puis rasé, il n'est pas non plus passible.
אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה. וְכִי אֲתָא קְרָא, כְּגוֹן שֶׁהִקִּיף וּלְבַסּוֹף גִּילַּח. כֵּיוָן דְּאִילּוּ גַּלְּחֵיהּ בְּחַד זִימְנָא — לָא מִיחַיַּיב, כִּי הִקִּיף וּלְבַסּוֹף גִּילַּח — נָמֵי לָא מִיחַיַּיב.
Mais le verset écrit-il vraiment ainsi? N'est-il pas permis de transgresser inutilement un interdit a priori? Reich Lakich n'a-t-il pas dit: Partout où tu trouves une mitsva positive et un interdit qui s'opposent, si tu peux accomplir les deux, tant mieux; sinon, la mitsva positive viendra écarter l'interdit? Si arrondir toute la tête n'est pas interdit, le lépreux peut se raser de façon permise, et la Torah ne l'aurait pas autorisé à le faire d'une manière qui implique la violation d'un interdit.
וּמִי כְּתַב קְרָא הָכִי? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים אֶת שְׁנֵיהֶם — מוּטָב, וְאִם לָאו, יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה.
Mais plutôt: tout le monde s'accorde à dire qu'arrondir toute la tête est bien appelé « arrondir ». Et celui qui établit que le verset vient écarter l'interdit et la mitsva positive [du nazir], d'où tire-t-il que [dans un autre cas] une mitsva positive n'écarte qu'un interdit simple?
אֶלָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — שְׁמָהּ הַקָּפָה. וּמַאן דְּמוֹקֵים לִקְרָא לְמִידְחֵי לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, לָאו גְּרֵידָא מְנָלֵיהּ?
Il l'apprend du cas des franges rituelles. Comment cela? Car le verset dit: « Tu ne porteras pas de mélange interdit », et il est enseigné dans une baraïta: bien que « Tu ne porteras pas de mélange interdit » s'applique dans la plupart des cas, [le verset juxtaposé] « Tu te feras des franges » enseigne qu'on peut les fabriquer même à partir d'un mélange interdit [de laine et de lin]. Cela enseigne que la mitsva positive des franges rituelles écarte l'interdit du mélange.
יָלֵיף מִ״גְּדִילִים״. דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״, וְתַנְיָא: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״, הָא ״גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ״ מֵהֶם.
Et celui qui déduit [ce principe] de « sa tête » [dit à propos du lépreux], pourquoi ne le déduit-il pas des franges rituelles? Il pourrait te répondre: ce verset vient enseigner ce que Rava a dit.
וּמַאן דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵ״רֹאשׁוֹ״, מַאי טַעְמָא לָא נָפְקָא לֵיהּ מִ״גְּדִילִים״? אָמַר לָךְ: לְכִדְרָבָא הוּא דַּאֲתָא.
Car Rava soulève une contradiction: il est écrit: « Et ils mettront sur la frange de chaque coin un fil de bleu azur » (Bamidbar 15, 38) — [ce qui indique que] la frange doit être du même type que le coin du vêtement lui-même. Et pourtant il est écrit: « Tu ne porteras pas de mélange interdit, laine et lin ensemble » (Devarim 22, 11). [La juxtaposition de ces versets] enseigne que les franges rituelles peuvent être faites de laine et de lin.
דְּרָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף״ — מִין כָּנָף, ״פְּתִיל תְּכֵלֶת״. וּכְתִיב: ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו״.
Comment cela se résout-il? La laine et le lin exemptent [le vêtement de l'obligation des franges] qu'il soit de leur propre type ou non. Les autres matériaux exemptent seulement un vêtement de leur propre type, mais n'exemptent pas un vêtement d'un autre type. Selon cela, la juxtaposition du verset sur les franges à celui sur le mélange interdit vient enseigner que les franges de laine et de lin exemptent tout vêtement, et non qu'une mitsva positive écarte un interdit.
הָא כֵיצַד? צֶמֶר וּפִשְׁתִּים — פּוֹטְרִים בֵּין בְּמִינָן, בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן. שְׁאָר מִינִין — בְּמִינָן פּוֹטְרִין, שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין.
Et ce tanna qui déduit de « sa tête » qu'il s'agit seulement d'écarter un interdit simple — d'où apprenons-nous, selon lui, qu'une mitsva positive vient écarter à la fois un interdit et une mitsva positive [dans le cas du nazir lépreux]? Il le déduit de « sa barbe ».
וְהַאי תַּנָּא דְּמַפֵּיק לְ״רֹאשׁוֹ״ לְלָאו גְּרֵידָא, דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, מְנָלַן? נָפְקָא לֵיהּ מִ״זְּקָנוֹ״.
Comme il est enseigné dans une baraïta: [le verset dit] « sa barbe » — pourquoi le verset doit-il le dire, puisque la barbe est déjà incluse dans « tous ses cheveux »? Puisqu'il est dit à propos des cohanim: « Ils ne raseront pas les coins de leur barbe » (Vayikra 21, 5), on aurait pu penser qu'un cohen lépreux serait pareillement inclus dans cet interdit. C'est pourquoi le verset dit « sa barbe » [à propos du lépreux].
דְּתַנְיָא: ״זְקָנוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אַף כֹּהֵן מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זְקָנוֹ״.
Et celui qui déduit de « sa tête » [le principe qu'une mitsva positive écarte] à la fois une mitsva positive et un interdit, qu'il le déduise plutôt de « sa barbe »! Mais selon ton raisonnement, [il faudrait dire que] ce que nous établissons en général [pose problème]...
וּמַאן דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְ״רֹאשׁוֹ״ לַעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, לֵילַף מִ״זְּקָנוֹ״! וְלִיטַעְמָיךְ, דְּקַיְימָא לַן בְּעָלְמָא
Rachi
יכול אף מצורע - לא יקיף ת"ל ראשו:,יכול אף נזיר מצורע - כשנטהר מצרעתו בתוך ימי נזירותו לא יעביר תער על ראשו:
מאי לאו תניא היא - דלמ"ד דהאי ראשו דכתיב במצורע לא אתיא אלא למידחי לא תעשה דנזיר דלא יעבור תער על ראשו קסבר משום לאו דהקפה לא צריך דאילו מצורע קעביד הקפת כל הראש דשריא דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה וכי קאתי קרא למידחי את לא תעשה ועשה דנזיר עשה קדוש יהיה גדל פרע:,ואידך - דמצריך משום לא תקיפו קסבר דהקפת כל הראש שמה הקפה:
לא דכ"ע לאו שמה הקפה - ומאן דתני לה מוראשו גבי נזיר ניחא ומאן דתני לה גבי הקפה לאו משום דהיכא דמגלח והדר מקיף דהא לא איצטריך קרא למישרי משום דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה אלא כי איצטריך קרא דמקיף ברישא והדר מגלח:
ומי כתיב קרא הכי - כלומר דכיון דאילו מגלח כוליה בחד זימנא לא מיחייב משום דהקפת כל הראש לאו שמה הקפה מי קא כתביה רחמנא לקרא דאי עביד דרך איסור דמקיף והדר מגלח לא מיחייב והא שפיר עדיף דליגלח כוליה דקא מוקים עשה דמצורע ולא קא עבר על לאו דלא תקיפו דהכי עדיף טפי כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה כגון גדילים תעשה לך ולא תעשה לא תלבש שעטנז לקיים את שניה' דלטלית של צמר ציצית של צמר ולטלית של פשתן ציצית של פשתן ואם אי אתה יכול לקיים את שניהן כגון מילה בצרעת:
אלא דכ"ע הקפת כל הראש שמה הקפה - ולמאן דמייתי לה להאי ראשו דמצורע משום לא תקיפו משום דאשמועינן דאתי עשה ודחי ל"ת ומאן דמוקי לה לקרא בנזיר ולא בהקפה קסבר גבי הקפה לא צריך למיכתב דאתי עשה ודחי ל"ת והילכך כי איצטריך קרא למישרי עשה ול"ת דבנזיר:,ולמאן דנפקא ליה מראשו - ללאו גרידא ולא פריך כדפרכינן מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל דבני אהרן ולא בנות אהרן אמר רחמנא ומאי טעמא לא משמע ליה מגדילים:
ולמאן דנפקא ליה מראשו - ללאו גרידא ולא פריך כדפרכינן מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל דבני אהרן ולא בנות אהרן אמר רחמנא ומאי טעמא לא משמע ליה מגדילים:,ההוא לכדרבא אתי דרבא רמי כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל - דהא מייתורא משמע דליהוי ממין כנף פתיל תכלת וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דבקרא אחרינא כתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וסמיך ליה גדילים תעשה לך דמשמע. מצמר ופשתים תעשה לך גדילים מהם ולא ממין אחר הא כיצד צמר ופשתים פוטרין כו':
נפקא ליה מזקנו - דכתיב גבי מצורע דתניא זקנו מה ת"ל והלא שער זקנו בכלל כל שערו הוא:
יכול אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו - דקאתי עשה דמצורע וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וקא דחי עשה ול"ת דכהן ל"ת ופאת זקנם לא יגלחו עשה קדושים יהיו לאלהיהם:
ולמאן דמפיק לראשו - גבי נזיר למידחי ל"ת ועשה לילף מזקנו:,אמר לך ולטעמיך - דאמרת לי לנזיר מכהן הוה ליה למילף הא דקיי"ל בעלמא דלא אתי עשה כו' אמאי נילף מכהן והוא מצורע דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה והוא הדין בכל התורה:
Tossafot
אמר רבא דכ"ע לא שמיה הקפה וכי איצטריך קרא היכא דהקיף הפאה ולבסוף גילח - אע"ג דאפשר לקיים שניהם כגון שיגלח כל הראש אתי עשה דוגלח ודחי ליה ופריך מדריש לקיש כו' אלא דכ"ע שמה הקפה למאן דמוקי לראשו למילף למידחי לא תעשה ועשה דהיינו בנזיר דכתיב ביה תער לא יעבור על ראשו וקדוש יהיה משום דלאו גרידא נפקא ליה מגדילים: ומאן דמוקי ראשו ללאו גרידא מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים דאילו להקפת כל הראש שמה הקפה לא איצטריך קרא דסבירא ליה השתא מסברא ידעינן דאטו משום דהוסיף לגלח לא יתחייב על הפאות כי היכי דמאן דמוקי ליה ללאו ועשה דהיינו בנזיר אית ליה דשמה הקפה מסברא ולאו כמאי דסלקא דעתך מעיקרא דבעי קרא לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה:
ציצית הכנף מין כנף - דמשמע מכל מין שיהא הכנף הן משירים הן מן כלך וסריקין וכתיב צמר ופשתים וסמיך ליה גדילים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן כגון צמר לצמר ופשתים לפשתים בין צמר לכלך וסריקין שאף הן חייבין לרבא מן התורה וכן משמע בפרק במה מדליקין (שבת דף כז:) שאר מינין במינן פוטרין כגון כלך לכלך וסריקין לסריקין שלא במינן אינן פוטרים אבל כלאים בציצית דליתי עשה ולידחי לא תעשה אכתי לא נפקא לן:
והאי תנא דמפיק ליה ראשו ללאו גרידא דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה - היכא דאינו שוה בכל מנליה נפקא ליה מזקנו כדמפרש והולך ואין לתמוה אמאי פשיטא להש"ס דדחי י"ל דאי ס"ד דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה בשאינו שוה בכל אם כן למאן דמפיק ראשו ללאו גרידא ולא דריש גדילים הא קיימא לן בכל דוכתי דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא אפי' השוה בכל מנלן אי מהקפה שכן אינו שוה בכל אלא ודאי לגופיה [לא] איצטריך דאפילו לאו ועשה דחי כשאינו שוה בכל כדמפרש ואזיל בזקנו ואם כן אייתר לו ראשו דהקפה אם אינו ענין לשאינו שוה בכל תניהו ענין לשוה בכל ומשום הכי פשיטא לן וקא בעי מנלן דדחי עשה לא תעשה ועשה כשאינו שוה בכל דסוגיא דפ"ק דיבמות (דף ה.) ס"ל להש"ס כסוגיא דידן דס"ד דקרא דראשו אתא לאשמועינן היא גופה דהקפת כל הראש שמה הקפה ולא כמסקנא בסוגיא דידן דידעינן ליה מסברא כדפרישית:,נפקא ליה מזקנו - דכתיב במצורע מה בא ללמוד והלא כבר נאמר וגילח כל שערו:
יכול אף כהן מצורע כן - דאית ביה לא תעשה דהשחתה ועשה דקדושים יהיו והא דכתיב וגילח כל שערו נוקי בנמרטו פיאותיו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.