Guémara
Comme le texte enseigne: « Mais je ne sais pas lequel d'entre vous [est devenu impur] ». Cela indique que le troisième individu était trop éloigné pour détecter lequel d'entre eux était devenu impur. La Guemara dit: Conclus-en que cela est ainsi.
דְּקָתָנֵי ״וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״. שְׁמַע מִינַּהּ.
§ La Michna enseignait que les deux nazirs se rasent, coupent leurs cheveux et apportent une offrande d'impureté et une offrande de pureté. La Guemara demande: Mais pourquoi leur est-il permis de se raser? Peut-être qu'aucun des deux n'est impur, et alors l'un d'eux transgresse l'interdit d'arrondir la tête, c'est-à-dire de raser les cheveux sur les côtés de la tête (voir Vayikra 19, 27), en se rasant les cheveux inutilement. Puisque l'un des deux n'a pas besoin de se raser, il transgresse ainsi une mitsva de la Torah. Chmouel dit: La Michna traite d'un cas où chaque nazir était soit une femme, qui n'est pas soumise à l'interdit d'arrondir les cheveux de la tête, soit un mineur, qui n'est pas obligé d'observer les mitsvot.
מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין. וְאַמַּאי? דִּילְמָא לָאו טְמֵאִין אִינּוּן, וְקָעָבֵיד הַקָּפָה! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִשָּׁה וְקָטָן.
La Guemara analyse la réponse de Chmouel: Et que Chmouel établisse plutôt la Michna comme traitant d'un homme majeur, en expliquant que le motif de la permission est que le fait d'arrondir toute la tête, et non seulement ses coins, n'est pas appelé « arrondissement » interdit par la Torah! Du fait qu'il n'établit pas ainsi la Michna, conclus-en que Chmouel considère que le fait d'arrondir toute la tête est appelé « arrondissement ».
וְלוֹקְמָא בְּגָדוֹל, וְהַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה! מִדְּלָא מוֹקֵים לַהּ הָכִי, שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר שְׁמוּאֵל: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ — שְׁמָהּ הַקָּפָה.
Mar Zoutra enseignait cette halakha de Chmouel à propos du dernier passage de la Michna suivante (59b): Un nazir dont l'impureté est douteuse et dont le statut de lépreux confirmé est également douteux peut manger des offrandes consacrées après soixante jours, et se rase quatre fois. Un rasage correspond à son statut douteux de nazir impur, un autre à la fin de sa période de naziréat, et deux autres à son statut de lépreux. Une difficulté similaire se pose: Mais comme il n'est pas certainement obligé de se raser, il transgresse l'interdit d'arrondir la tête! Chmouel dit: La Michna traite d'une femme ou d'un mineur, qui ne sont pas soumis à l'interdit d'arrondir leurs têtes.
מָר זוּטְרָא מַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא דִּשְׁמוּאֵל אַסֵּיפָא: נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק — אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם, וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת. וְהָא קָעָבֵיד הַקָּפָה! אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּאִשָּׁה וְקָטָן.
Rav Houna dit à ce sujet: Celui qui arrondit la tête d'un mineur est passible [de flagellation]. Rav Ada bar Ahava, qui contestait ce jugement, dit à Rav Houna: Et pour tes propres fils, qui les rase et arrondit les coins de leurs têtes? Après tout, tu soutiens qu'un adulte ne peut pas arrondir la tête d'un mineur! Rav Houna lui répondit: Hova [ma femme] le fait, car elle n'est pas soumise à l'interdit d'arrondir leurs têtes. Rav Ada bar Ahava s'exclama avec colère: Que Hova enterre ses fils, si elle agit ainsi! La Guemara rapporte: Durant toutes les années où Rav Ada bar Ahava était en vie, les enfants de Rav Houna ne survécurent pas. Ses enfants moururent à cause de la malédiction prononcée par Rav Ada.
אָמַר רַב הוּנָא: הַמַּקִּיף אֶת הַקָּטָן הֲרֵי הוּא חַיָּיב. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרַב הוּנָא: וְדִידָךְ מַאן מְגַלַּח לְהוֹן? אֲמַר לֵיהּ: חוֹבָה. תִּקְבְּרִינּוּן חוֹבָה לִבְנַיהּ. כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לָא אִקַּיַּים לֵיהּ זַרְעָא לְרַב הוּנָא.
La Guemara demande: Puisque tous deux considèrent que le fait d'arrondir toute la tête est appelé « arrondissement », sur quoi portent-ils leur désaccord? La Guemara explique: Rav Houna, qui interdit à un homme adulte d'arrondir la tête d'un mineur mais permet à une femme de le faire, soutient que l'association entre les deux interdits dans le verset: « Vous n'arrondirez pas les coins de vos têtes, et tu ne détruiras pas les coins de ta barbe » (Vayikra 19, 27), enseigne: Quiconque est soumis à l'interdit de détruire la barbe est aussi soumis à l'interdit d'arrondir. Or ces femmes, puisqu'elles ne sont pas incluses dans l'interdit de destruction, n'ayant pas de barbe, ne sont pas non plus incluses dans l'interdit d'arrondir.
מִכְּדִי תַּרְוַיְיהוּ סְבִירָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ שְׁמָהּ הַקָּפָה, בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַב הוּנָא, סָבַר ״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית [אֵת] פְּאַת זְקָנֶךָ״. כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַשְׁחָתָה — יֵשׁ לוֹ הַקָּפָה, וְהָנֵי נְשֵׁי, הוֹאִיל וְלֵיתַנְהוּ בְּהַשְׁחָתָה — לֵיתַנְהוּ נָמֵי בְּהַקָּפָה.
Et Rav Ada bar Ahava, qui permet à quiconque de raser la tête d'un mineur, soutient: Tant celui qui arrondit que celui qui est arrondi sont inclus dans l'expression « vous n'arrondirez pas », énoncée au pluriel. Et de cette manière, le verset juxtapose celui qui arrondit à celui qui est arrondi: partout où celui qui est arrondi est passible, celui qui arrondit l'est aussi; et pour ce mineur, puisqu'il n'est lui-même pas passible d'être puni pour cette transgression, l'adulte qui arrondit sa tête n'est pas non plus passible à cause de cette action.
וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה סָבַר: אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף בַּמַּשְׁמָע. וְאִיתַּקַּשׁ מַקִּיף לְנִיקָּף: כׇּל הֵיכָא דְּנִיקַּף מִיחַיַּיב — מַקִּיף נָמֵי מִיחַיַּיב. וְהַאי קָטָן, הוֹאִיל וְהוּא גּוּפֵיהּ לָאו בַּר עוּנְשִׁין הוּא דְּמִיחַיַּיב, מַקִּיף נָמֵי לָא מִיחַיַּיב.
La Guemara demande: Dirons-nous que la question de savoir si celui qui arrondit toute la tête est considéré comme ayant arrondi ses coins est un désaccord entre tannaïm? Car les Sages ont enseigné dans une baraïta, à propos d'un verset traitant du rasage du lépreux: « Il rasera tous ses cheveux; sa tête, sa barbe et ses sourcils, il rasera même tous ses poils » (Vayikra 14, 9). Pourquoi le verset doit-il préciser « sa tête », après avoir déjà dit « tous ses poils »? La baraïta explique que, puisqu'il est dit: « Vous n'arrondirez pas les coins de vos têtes » (Vayikra 19, 27),
לֵימָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ תַּנָּאֵי הִיא, דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״רֹאשׁוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם״,
Rachi
א"ל רב אדא בר אהבה לרב הונא לדידך - דאמרת דהמקיף את הקטן חייב קטנים דאיתנהו מגולחין כל הראש כדאורחייהו דאינשי דקמגלחי להו כדי להברותן לאחר החולי מאן קמגלח להו:,אמר ליה חובה - כך שמה דאשתו דרב הונא דקסבר רב הונא דאשה לא מיפקדא אלאו דהקפת הראש אראש אחרים כלל:,אמר ליה רב אדא תיקברינהו לבניה - דלדידך דאמרת המקיף את הקטן חייב כי מקפת ליה אשה נמי חייבת אבל לדידי אפילו גדול המקיף את הקטן פטור והוא הדין נמי לאשה וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה:
מכדי תרוייהו סבירא להו דהקפת כל הראש שמה הקפה - והא הוה להו הקפת כל הראש לבניו דרב הונא:,במאי פליגי - כלומר מאי איכא בינייהו דמאן דאסר בגדול אמאי שרי באשה:,והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה - דלית להו זקן ליתנהו בהקפה כלל שאפילו אשה המקפת את הגדול פטורה:
רב אדא בר אהבה סבר כי אמר רחמנא לא תקיפו אחד הניקף ואחד המקיף במשמע - ולהא מילתא איתקש ניקף למקיף דכל היכא דניקף חייב מקיף נמי חייב לא שנא איש ולא שנא אשה:,והאי קטן הואיל והוא גופיה לא מיחייב - משום דלאו בר עונשין הוא דמקיף ליה נמי לא מחייב ואפילו איש:
Tossafot
דקתני ואיני יודע - דמשמע שלא נודע לו מעולם משום דלא הוה בהם מדלא קתני שכחתי:
והא קא עביד הקפה - [בראש] השחתת הקפה:,[באשה] - בראש האשה שאינה אסורה בהקפה דדרשינן בסמוך כל שאינו בהשחתה אינו בהקפה:
והא קא עביד השחתת זקן - דבספק תגלחת מצורע מגלח זקנו בתער וקעבר בהשחתת זקן ובהקפת ראש מספק:
המקיף את הקטן חייב - דכי כתיב רחמנא לא תקיפו פאת אף אפאות דקטן אזהר:,ודידך מאן מגלח להון - שראה בנים קטנים מגולחים ראשיהם עם פאותיהם:,א"ל חובה - אשתו היתה ורב הונא לטעמיה דאמר בסמוך הנשים מותרות להקיף דכיון דאינן באיסור דניקף ליתנהו נמי באיסור דמקיף:,חובה תקברינהו לבניה - דאיסורא קא עבדא:,כולהו שני כו' - כשגגה שיוצאת מלפני השליט:
מכדי תרוייהו סבירא להו הקפת כל הראש שמה הקפה - רב הונא דאמר חובה מגלחה להו אבל האיש היה עובר אע"פ שמגלח כל ראשם וכן רב אדא דאמר חובה תקברינהו לבניה חובה נענשה:,במאי פליגי - מאי טעמייהו:,והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה - בין להיות נקפות בין להקיף אחרים ואפילו לגדול מותרות:
ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף במשמע - פשטיה [דקרא] ודאי לניקף אזהר רחמנא דהא פאת ראשכם כתיב דהיינו הניקף ומיהו מדקאמר לא תקיפו ולא כתיב לא תוקפו הוסב הלאו גם על המקיף כדי להקיש מקיף לניקף כלומר כל היכא דניקף בר חיובא הוא כל מקיף נמי בר חיובא הוא וההוא קטן הואיל וגופיה לאו בר עונשין הוא ולא מיחייב מקיף ליה נמי לא מיחייב ואפי' איש שרי לאקופי לקטן ואין לתמוה מנא ליה להש"ס דרב אדא בר אהבה סבר מותר לגדול להקיף את הקטן דמשמע ליה מדקאמר ליה לרב הונא ודידך מאן מקיף להו דמשמע לדידי אפי' גדול מקיף לקטן אבל לדידך מאן מקיף להון והאי דלטייה היינו לפי סברתו דרב הונא דאסר לגדול להקיף לקטן ואמר ליה כיון דאסרת לגדול להקיף לקטן גם האשה אסורה להקיף לקטן דלא ס"ל למדרש לרב אדא לדרוש כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה לפטור אשה המקפת אחרים ואע"ג דבקידושין בפ' קמא (דף לה:) דרשינן הכי כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה כו' לפטור נשים הניקפות בההיא דרשה מודה רב אדא משום דפשטיה דקרא איירי בניקף אבל מה שדורש רב הונא נמי לא תקיפו אמקיף מלישנא דלא תקיפו ומקישו להשחתת זקן לפטור האשה המקפת אפי' לגדול בהא ודאי פליג רב אדא דלית לן להקיש הקפה להשחתה אלא במאי דאיירי פשטיה דקרא כגון בניקף והשתא פליגי בתרתי רב הונא סבר דאשה שריא להקיף בין גדול בין קטן הואיל ואינה בהשחתה אינה בהקפה בין להיות בהקפה דאיירי ביה פשטיה דקרא בין להקיף אחרים ורב אדא סבר דודאי אשה פטורה מלהיות ניקפת מהקישא דהשחתה דאיירי ביה פשטיה דקרא אבל מלישנא דלא תקיפו דדרשינן מיניה לחייב גם המקיף גם האשה חייבת בההוא ולא נפטרה מהקישא דהשחתה כיון דלא איירי ביה פשטיה דקרא ועוברת בלאו אם הקיפה לגדול ופליגי נמי בקטן דרב הונא סבר גדול המקיף את הקטן חייב ולא מסתברא ליה לרב הונא למידרש דמשום דאפקיה קרא בהך לישנא דלא תקיפו דמשמע אמקיף ואניקף למימר דהיכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי פטור דהיינו למיגמר מגברא על גברא לא משמע ליה ורב [אדא] סבר דלהכי אפקיה קרא בהך לישנא למימר היכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי פטור הילכך גדול המקיף לקטן פטור ונראה דקיי"ל כרב הונא דאשה שריא להקיף קטן וה"ה לגדול דסוגיא דהש"ס כוותיה בפרק קמא דבבא מציעא (דף י:) דקאמר. מאי בינייהו איש דאמר לאשה אקיפי לי קטן וקאמר דהשליח דהיינו האשה לאו בת חיובא היא אלמא דאשה מותרת להקיף לקטן כרב הונא ומדנקט נמי אשה ולא איש משמע נמי דאיש המקיף לקטן חייב והיינו נמי כרב הונא והוה מצי למימר התם שהאיש אמר לאשה אקיפי לי גדול כיון דסוגיא אזלא כרב הונא אלא הגדול לא יאבה שמוע לה שתקיפנו כי הוא יתחייב אבל קטן לאו בר מחאה הוא ולאו בר עונשין הוא וא"ת ולרב אדא דמקיש מקיף לניקף וה"ה דנקיש ניקף למקיף ונימא כל היכא דמקיף לאו בר חיובא ניקף נמי פטור ויהיה מותר להיות ניקף מן העובד כוכבים וי"ל לרב אדא מקיף לניקף מקשינן משום דעיקר חיובא דקרא אניקף כתיב לא תקיפו פאת דהיינו פאת דניקף למימר היכא דניקף בר חיובא גם המקיף חייב ואי הניקף לאו בר חיובא הוא המקיף פטור אבל כשהניקף בר חיובא אף אם אין המקיף בר חיובא אסור דקרא אתי לאקושי מקיף דמשתמע מלישנא דלא תקיפו אניקף דמשמע מגופיה דפשטיה דקרא אבל אין סברא להקיש גופיה דקרא דהיינו הניקף למקיף דלא משתמע אלא מלישנא בעלמא לא תקיפו ולא מגופיה דקרא ותדע דאם לא כן מצורע אמאי דחי לאו דהקפה והא אפשר לקיים שתיהם שיקיפהו קטן ואשה ועובד כוכבים אלא שמע מינה כדפרישית וא"ת ולרב הונא דלא מקיש מקיף לניקף ואע"ג דניקף לאו בר חיובא הוא מיחייב מקיף אם כן המקיף את העובד כוכבים לחייב כמו המקיף לקטן ודוחק לחלק משום דקטן אתי לכלל חיוב דהשתא מיהא לאו בר חיובא הוא וטעמא דרב הונא לא תלי בהכי אלא משום דלא מקיש מקיף לניקף ונראה להר"ף דיש לומר הואיל וכתיב פאת ראשכם אישראל קאי קרא ולא אעובד כוכבים וצ"ע במקיף את האשה אי מחייב כמו בקטן לרב הונא:
לפי שנאמר לא תקיפו יכול אף מצורע כן תלמוד לומר ראשו - קא סלקא דעתך השתא דמן הדין לא איצטריך קרא למדחי לא תעשה דהקפה דאף לאו השוה בכל קים לן דהקפת כל הראש שמה הקפה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.