Guémara
GUEMARA: On a soulevé un dilemme devant les Sages: la halakha transmise à Moché depuis le Sinaï mentionnée dans la Michna — est-ce que la halakha selon laquelle un nazir doit se raser pour un os de la taille d'un grain d'orge est une halakha transmise à Moché depuis le Sinaï, et c'est le statut d'un quart de log de sang que Rabbi Akiva a voulu déduire par un raisonnement a fortiori [kal va'homer], et c'est à propos de cette prétention qu'on a dit: on ne déduit pas un kal va'homer d'une halakha transmise depuis le Sinaï?
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — הֲלָכָה, וּרְבִיעִית דָּם — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה.
Ou bien peut-être est-ce l'inverse: le quart de log de sang qui rend impur dans une tente est la halakha transmise à Moché depuis le Sinaï, et Rabbi Akiva a voulu utiliser le cas de l'os de la taille d'un grain d'orge comme source d'un kal va'homer pour établir que le nazir doit également se raser pour un quart de log, et c'est à cela que les Sages ont répondu qu'on ne déduit pas un kal va'homer d'une halakha? Viens et entends: une baraïta dit clairement: l'os de la taille d'un grain d'orge est une halakha, et le quart de log de sang est un kal va'homer, et on ne déduit pas un kal va'homer d'une halakha.
אוֹ דִלְמָא: רְבִיעִית דָּם — הֲלָכָה, וְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה? תָּא שְׁמַע: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — הֲלָכָה, וּרְבִיעִית דָּם — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה.
Nous reviendrons à toi, Grand Cohen
הֲדַרַן עֲלָךְ כֹּהֵן גָּדוֹל
Mishna 1
MICHNA: Concernant deux nazirs à qui une autre personne a dit: « J'ai vu l'un de vous devenir impur, mais je ne sais pas lequel des deux » — ils doivent tous deux se raser et apporter, ensemble, une offrande d'impureté et une offrande de pureté, en raison du doute. Et l'un dit à l'autre: « Si c'est moi qui suis impur, l'offrande d'impureté est la mienne et l'offrande de pureté est la tienne; et si c'est moi qui suis pur, l'offrande de pureté est la mienne et l'offrande d'impureté est la tienne. »
שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד ״רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״ — מְגַלְּחִין, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טוּמְאָה וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה. וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הוּא טָמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלְּךָ, וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלְּךָ.
Et ils comptent trente jours [supplémentaires de nazirat], et apportent une offrande de pureté, et l'un dit: « Si c'est moi qui étais l'impur, l'offrande d'impureté [apportée précédemment] était la mienne et l'offrande de pureté était la tienne, et celle-ci est mon offrande de pureté. Et si c'est moi qui étais le pur, l'offrande de pureté [apportée précédemment] était la mienne et l'offrande d'impureté était la tienne, et celle-ci est ton offrande de pureté. »
וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טׇהֳרָה, וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלְּךָ, וְזֶה קׇרְבַּן טׇהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלְּךָ, וְזֶה קׇרְבַּן טׇהֳרָתְךָ.
Guémara 2
GUEMARA: La Michna enseigne: concernant deux nazirs à qui l'on a dit: « J'ai vu l'un de vous devenir impur, mais je ne sais pas lequel des deux » [ils doivent apporter les deux offrandes]. Mais pourquoi? Le principe général selon lequel tout doute d'impureté dans un domaine privé est considéré comme impur, d'où le déduit-on? Du cas de la sota.
גְּמָ׳ קָתָנֵי: שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶם ״רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״. וְאַמַּאי? כֹּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מֵהֵיכָא יָלְפִינַן לֵהּ — מִסּוֹטָה.
[On pourrait répondre:] tout comme le cas de la sota implique seulement l'homme qui s'unit à elle et elle qui s'unit à lui [donc deux personnes], de même tout doute d'impureté dans un domaine privé n'est considéré ainsi que lorsqu'il y a exactement deux personnes présentes. Mais ici, il y a les deux nazirs et cet homme qui se tient auprès d'eux [et qui a été témoin] — cela fait trois, ce qui en ferait un doute d'impureté dans un domaine public, or tout doute d'impureté dans un domaine public est tranché comme pur!
מָה סוֹטָה, בּוֹעֵל וְנִבְעֶלֶת, אַף כֹּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּגוֹן דְּאִיכָּא בֵּי תְרֵי. אֲבָל הָכָא, שְׁנֵי נְזִירִים וְהַאי דְּקָאֵי גַּבֵּיהוֹן — הָא תְּלָתָא, הָוֵה לֵיהּ סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֹל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — סְפֵיקוֹ טָהוֹר!
Rabba bar Rav Houna dit: il s'agit d'un cas où [le témoin] dit: « J'ai vu de loin une impureté qui a été projetée entre vous. » [Puisqu'il n'était pas avec eux au moment où l'un des nazirs est devenu impur, il n'y avait que deux personnes présentes, et c'est donc un cas de doute d'impureté dans un domaine privé.] Rav Achi dit: la formulation de la Michna est également précise [en ce sens],
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: בְּאוֹמֵר ״רָאִיתִי טוּמְאָה שֶׁנִּזְרְקָה בֵּינֵיכֶם״. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי
Rachi
גמ' איבעיא להו - האי דקאמרי במתני' ר' אליעזר ור' יהושע דאין דנין ק"ו היכי קאמרי מי אמרינן עצם כשעורה הלכה למשה מסיני דנזיר מגלח עליו ורביעית דם קל וחומר מעצם כשעורה דנזיר מגלח עליו ואין דנין קל וחומר מהלכה אי לאו במידי דתרוייהו גמירי לה מקרא או דילמא הכי קאמר רביעית דם הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם באהל ועצם כשעורה קל וחומר כלומר ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר דברביעית דם יהא נזיר מגלח וקאמר ליה אין דנין ק"ו מהלכה שאין למידין קל וחומר ממידי דלא גמירי לה אלא מהלכה אי לאו דאתיא ליה מן המקרא:
ת"ש עצם כשעורה [הלכה] - שהנזיר מגלח עליו ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה:
מתני' שני נזירים - שקיבלו עליהם נזירות ביחד:,שאמר להן אחד ראיתי את אחד מכם שנטמא - ה"ז נאמן להחזיקו בחזקת טומאה כל זמן שאין מכחישין אותו דהא או הודע אליו חטאתו כתיב (ויקרא ד׳:כ״ג) (או הודע אליו) מכל מקום:,ואיני יודע איזה מכם - משלימין לנזירותן ומגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות:,ואומר - אחד מהן:
אם אני הוא כו' - ועדיין אינן מותרין לשתות ביין לפי שיכול לומר על כל אחד שמא טמא היה ותגלחתו שגילח עכשיו היא תגלחת טומאה אלא חוזרין וסופרין עוד שלשים יום ומביאין קרבן טהרה בלבד מן השותפות:
גמ' אבל הכא - כיון דהוו תלתא שנים נזירים והאי דקאי גבייהו אע"ג דקיימי ברה"י הויא ליה ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור:
אמר רבה בר רב הונא - כגון דקאים האחד בלבד ואומר ראיתי טומאה שנזרקה לביניכם מבפנים דלא הוו להו אלא תרי כבועל ונבעלת:,דיקא נמי - דלא קאי בהדייהו דקאמר ואיני יודע דאילו הוה קאי בהדייהו אי אפשר דלא הוה ידע:
Tossafot
עצם כשעורה הלכה - דנזיר מגלח עליו דמקרא לא אתי כדכתיב על כל נפשות מת לא יבא מידי דמיטמא בביאה ורביעית דם בעי לאגמורי מיניה מק"ו או דילמא רביעית דם הלכה מה שהוא מטמא באהל דלית להו נפשות מת לרביעית דם דאדרבה משמע דם חצי לוג שהוא שיעור שתי נפשות והלכה למשה מסיני הוא דמטמא באהל ברביעית ועצם כשעורה קל וחומר כלומר מעצם כשעורה בעי ללמוד שיגלח על אהל רביעית דם ואין דנין קל וחומר מהלכה פי' מכח חומר שהוא הלכה למשה מסיני לא נעשה קל וחומר ת"ש רביעית דם קל וחומר ועצם כשעורה הלכה:
מתני' שני נזירים שאמר להם אחד וכו' - צריך לומר שהן שותקין שאם היו מכחישין אותו לא היה נאמן כדאמרי' בקידושין בפ' האומר (ד' סה:) עד אחד בהכחשה מי מהימן:,מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר כו' - לאו דוקא נקט ואומר אלא זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא:,אם אני הוא הטמא קרבן טומאה - שנעשה כבר שלי וקרבן טהרה שנעשה כבר שלך (וזה קרבן טהרתי):
וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן - בשותפות קרבן טומאה חטאת העוף ועולת העוף אבל אשם לא מייתי על הספק (וקרבן טומאה בספק) עולת העוף תהא נדבה וחטאת ספק ולא תאכל ואשם שאינו מביא אינו מעכבו כרבנן דפרק ג' (לעיל נזיר דף יח:) וחכמים אומרים הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה ועדיין אסורין לשתות ביין וליטמאות למתים ולכך סופרים עוד שלשים יום.
באומר ראיתי שנזרקה טומאה ביניכם - והוא עומד מרחוק דהוי ספק טומאה ברשות היחיד ואם תאמר אם כן יביא כל אחד קרבן טומאה ודאי דכל ספק טומאה . ברשות היחיד שורפין עליה [תרומה] ויש לומר דלא גמירי מסוטה אלא דבר שאפשר להיות כסוטה דאפשר שנטמאת אבל הכא לא אפשר לטמאות שניהם דודאי אחד טהור ואם תאמר אם כן מאי פריך מעיקרא והא ספק טומאה ברשות הרבים הוא כלומר ויביאו שניהם קרבן טהרה והא ספק טומאה ברשות הרבים דמטהרינן נמי מסוטה גמרינן לה ולא ילפינן אלא דבר שאפשר להיות והכא בודאי אחד טמא ויש לומר דספק טומאה ברשות הרבים לאו מסוטה גמרינן ליה אלא כל חד וחד מוקמינן אחזקתיה וילפינן ליה מקרא פרק קמא דחולין (דף י:) להעמיד כל דבר אחזקתיה אף על גב דודאי אחד טמא כיון דלא ידעינן ליה ואף על גב דבפרק קמא דחולין (ג"ז שם) למאי דקא סלקא דעתיה קאמר התם הילכתא גמירי לה ומשמע התם דספק טומאה ברשות הרבים לאו משום חזקה אלא נגמר מסוטה במסקנא לא קאי הכי ובמקום אחר [בריש מסכת נדה.] מפורש באורך:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.