Guémara
Mais n'est-ce pas Rava lui-même qui a dit: Cet énoncé n'est nécessaire que pour une colonne vertébrale entière et un crâne entier qui ne contiennent pas un quart-kav d'ossements? Cela indique qu'à son avis, un quart-kav d'ossements provenant d'une colonne vertébrale rend bien impur! La Guemara répond: Après avoir entendu l'énoncé du tanna, il a compris de Rabbi Akiva que le désaccord dans la baraïta (52a) porte sur une colonne vertébrale et un crâne provenant de deux cadavres différents, et non sur un quart-kav provenant d'une seule colonne vertébrale et d'un seul crâne. Cette interprétation a conduit Rava à changer d'avis.
וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְשִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת שֶׁאֵין בָּהֶן רוֹבַע עֲצָמוֹת! בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ מֵרַבִּי עֲקִיבָא.
Viens et entends [une résolution de ceci]: Chamaï dit qu'un seul os provenant de la colonne vertébrale ou du crâne rend impur. Bien que les Sages contestent cette décision, on peut supposer qu'ils n'ont pas une opinion radicalement différente. Ils admettraient donc qu'un quart-kav provenant d'une colonne vertébrale rend impur et oblige le nazir à se raser. La Guemara rejette cette preuve: Chamaï est différent, car il est particulièrement strict, et l'on ne peut donc rien déduire de son opinion quant à celle des Sages.
תָּא שְׁמַע, שַׁמַּאי אוֹמֵר: עֶצֶם אֶחָד מִן שִׁדְרָה אוֹ מִן גּוּלְגּוֹלֶת! שָׁאנֵי שַׁמַּאי דְּמַחְמִיר טְפֵי.
La Guemara objecte: Si en réalité les Sages ont une opinion extrêmement différente de celle de Chamaï, résolvons alors la difficulté dans le sens inverse: la raison ici, c'est que Chamaï est particulièrement strict. On en déduirait donc que, selon l'opinion des Sages, on n'est rendu impur, et le nazir n'est obligé de se raser, qu'à partir d'un demi-kab d'ossements provenant de la colonne vertébrale et du crâne.
לִיפְשׁוֹט מִינַּהּ: טַעְמָא דְּשַׁמַּאי, דְּמַחְמִיר, הָא לְרַבָּנַן — עַד דְּאִיכָּא חֲצִי קַב עֲצָמוֹת!
La Guemara rejette également cette affirmation: Peut-être le désaccord n'est-il pas si extrême après tout, et les Sages ne contestent Chamaï que sur la question de savoir si un seul os provenant de la colonne vertébrale ou du crâne rend impur. Mais concernant un quart-kav d'ossements, même les Sages pourraient concéder que cela rend les personnes et les objets impurs, et que le nazir doit se raser pour cela.
דִּילְמָא עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּשַׁמַּאי אֶלָּא בְּעֶצֶם אֶחָד, אֲבָל בְּרוֹבַע עֲצָמוֹת — אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ.
Rabbi Eliézer a dit que certains des anciens Sages disaient: Un demi-kab d'ossements et un demi-log de sang rendent impur sous toutes les formes. Leur impureté relève de la loi de la Torah, et par conséquent ils rendent impur dans une tente. Mais un quart-kab d'ossements et un quart-log de sang ne rendent pas impur sous toutes les formes, c'est-à-dire qu'ils ne rendent pas impur dans une tente. Et certains de ces Sages disaient que même un quart-kab d'ossements et un quart-log de sang rendent impur sous toutes les formes. Tel était le désaccord des générations antérieures.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים, מִקְצָתָן הָיוּ אוֹמְרִים: חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וַחֲצִי לוֹג דָּם — לַכֹּל. רוֹבַע עֲצָמוֹת, וּרְבִיעִית דָּם — לֹא לַכֹּל. וּמִקְצָתָן הָיוּ אוֹמְרִים: אַף רוֹבַע עֲצָמוֹת וּרְבִיעִית דָּם — לַכֹּל.
Le tribunal qui leur succéda dit: Un demi-kab d'ossements et un demi-log de sang rendent impur sous toutes les formes. Un quart-kab d'ossements et un quart-log de sang ne rendent impur qu'en ce qui concerne la terouma et les offrandes consacrées, c'est-à-dire que les Sages ont décrété qu'ils rendent impur dans une tente pour invalider la terouma et les offrandes consacrées, mais pas pour le nazir ni pour celui qui accomplit [le rite] de l'offrande pascale. Un nazir n'est pas tenu de se raser ni d'apporter d'offrandes pour l'impureté après avoir été en contact avec cette quantité d'ossements ou de sang. De même, celui qui accomplit le rite de l'offrande pascale peut poursuivre malgré le fait qu'il soit entré en contact avec cette quantité de sang ou d'ossements, car les Sages n'ont pas appliqué ce décret dans les cas où l'impureté empêcherait l'accomplissement d'une mitsva dont la négligence est punie de karet.
בֵּית דִּין שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ: חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וַחֲצִי לוֹג דָּם — לַכֹּל, רוֹבַע עֲצָמוֹת וּרְבִיעִית דָּם — לִתְרוּמָה וְקָדָשִׁים. אֲבָל לֹא לְנָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח.
Or, il existe un principe selon lequel la décision d'une troisième opinion n'est pas considérée comme tranchante. Une décision de compromis qui cherche à résoudre un désaccord en incluant des facteurs et des cas non mentionnés dans les deux autres opinions n'est pas considérée comme décisive — alors comment le tribunal ultérieur a-t-il pu établir une distinction entre l'offrande pascale et les autres cas? Rabbi Yaakov bar Idi a dit: Cet énoncé n'a pas été formulé comme un compromis. Ils l'ont plutôt dit d'après une tradition reçue, de la bouche de Haggaï, Zacharie et Malachie, les derniers des prophètes. Ce n'était pas une nouvelle tentative de médiation entre deux opinions antérieures, mais une décision ancienne à part entière.
מִכְּדִי אֵין הַכְרָעַת שְׁלִישִׁית מַכְרַעַת! אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, מִפִּי שְׁמוּעָה אָמְרוּ: מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.
MICHNA: § La michna a enseigné que pour toutes ces sources d'impureté mentionnées précédemment, le nazir se rase. La Guemara explique que l'expression « pour celles-ci » dans la première clause de la michna sert à exclure un os de la taille d'un grain d'orge: pour l'avoir touché ou porté, oui, le nazir se rase, mais pour l'avoir surplombé [sous une tente], non, il ne se rase pas. Et l'expression « pour celles-ci » dans la dernière clause sert à exclure une pierre en surplomb [hassekhoukhit]. Bien qu'une pierre formant une couverture au-dessus d'un cadavre rende impur dans une tente, le nazir n'est néanmoins pas tenu de se raser à cause de cette source d'impureté.
עַל אֵלּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. ״עַל אֵלּוּ״ דְּרֵישָׁא לְמַעוֹטֵי עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, דְּעַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ — אִין, וְעַל אֲהִילוֹ — לָא. וְ״עַל אֵלּוּ״ דְּסֵיפָא — לְמַעוֹטֵי אֶבֶן הַסָּכוֹכִית.
GUEMARA: § Dans sa liste des sources d'impureté pour lesquelles le nazir doit se raser, la michna a enseigné: Et un demi-kab d'ossements.
וַחֲצִי קַב עֲצָמוֹת.
Rachi
והא רבא הוא דאמר - לעיל (נזיר דף נ.) הא דקתני מן המת לא נצרכה אלא לרוב בניינו או לרוב מניינו אע"פ שאין בהן רובע עצמות ואע"פ שאין עליו בשר שהנזיר מגלח עליו וה"ה לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עצמות דהא חשיבי כי הדדי אלמא [כ"ש] דסבירא ליה לרבא דהיכא דאיכא רובע עצמות משדרה וגולגולת דנזיר מגלח עלה: ,אין הכי נמי - דמעיקרא סבירא ליה דרובע עצמות גמירי אלא בתר דשמעה מר"ע דאמר השדרה והגולגולת ולא אמר בה רובע עצמות דהוה אמינא לרבי עקיבא דאע"ג דמשני מתים באים אית בהו טומאה ולרבנן עד דאתי ממת א' ומדלא תני הכי ש"מ דלכולי עלמא חצי קב עצמות בעינן בין בשאר עצמות בין ברוב בניינו ורוב מניינו בין בשדרה וגולגולת:
ת"ש שמאי אומר - רובע עצמות שאמרו אפי' בזמן שבא מעצם אחד או משדרה או מגולגולת אלמא דברובע סגי והוא שיהא משדרה וגולגולת:
אמר רבי אליעזר זקנים הראשונים מקצתן היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל - מטמא באהל בין לתרומה וקדשים בין לנזיר ועושה פסח:,רובע ורביעית דם לא לכל - מטמא כלומר אפי' א' מכולם אינו מטמא:,ומקצתן היו אומרים - אף רובע עצמות ורביעית דם מטמאים את הכל:
וב"ד של אחריהן אומרים חצי קב כו' - אבל רובע עצמות ורביעית דם לענין אכילת תרומה וקדשים מטמאין באהל אבל לא ליסתור ימי נזיר ועושה פסח לטמא שלא לעשותו דבמקום כרת לא העמידו דבריהם:
מכדי אין הכרעת שלישית מכרעת - מכדי כל הכרעה שהיא במקצת כדברי זה ומקצת כדברי זה אינה הכרעה עד שתהא כולה כדברי א' מהן דהכרעה לשון שיקול ששוקל דברי שנים יותר מאחד ומה ראה ר' אליעזר לומר כך ב"ד של אחריהן כך היו אומרים:,אמר ר' יעקב בר אידי - לומר שעיקר הוא שהוא מפי שמעיה ואבטליון ואית דאמרי שאמרו מפי חגי זכריה ומלאכי:
על אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה - שאין הנזיר מגלח על אהילו דסלקא דעתך אמינא הואיל ואיתא בטומאה לענין מגע ליטמא נמי באהל קא משמע לן דלא ואע"ג דהדר תני להו בהדיא בסיפא לא תיקשי ולא מידי משום דתני והדר מפרש וצריכי לפרושי דאי לא מפרש לה הוה אמינא דאפי' על מגעו ועל משאו לא יהא מגלח:,למעוטי אבן הסכוכית - אבן מסמא וזו היא אבן שמוטלת על גבי המת ברה"ר כדמפרש במס' שבת בפרק אמר ר' עקיבא (שבת דף פב:) שאם הנזיר יושב עליה אע"פ שמטמאתו אינו מגלח עליה אבן מסמא אבן שומא ולישנא דקרא נקט דכתיב ושומת על פום גובא (בדניאל ו׳:י״ח) כתיב לשון אחר אבן הסכוכית אבן המסככת על הקבר דקיי"ל כל המטלטלין מביאין את הטומא' בעובי המרדע חוץ מכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה:
Tossafot
בתר דשמעה מר"ע - כך כתוב בכל הספרים ולא איתפרש מהר"ל וגימגו"ם ואי לא מסתפינא מרבוותא הוה אמינא שיש חסרון בספרים וגרסינן מקמי פירכא דקאמר רבא לא נצרכה אמר מר עוקבא הכא בשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עסקינן פירוש מר עוקבא בא לדחות התשובה שהביא רבא מחמת שהיה סבור רבא דסתם שדרה וגולגולת יש בהן רובע ודחי לה מר עוקבא דמיירי בשדרה וגולגולת שאין בהן רובע ופריך הש"ס ורבא ל"ל האי סברא דאפשר לשדרה וגולגולת בלא רובע והאמר רבא לא נצרכה וכו' ומשני בתר דשמעה ממר עוקבא לההוא שינויא דשני מר עוקבא הכא דמוקי לה בשדרה וגולגולת שאין בהן רובע וכי האי גוונא הגיה רש"י בזבחים בפרק שני (דף כא:) שהיה כתוב בספרים [הקושיא] וחסר הסוגיא מן הספרים והגיה רש"י [התירוץ] גבי שמעתין דקידוש ידים והכי נמי בשמעתין שיש הקושיא בלא התירוץ יש להגיה התירוץ ובעלמא נמי אשכחנא שהיה רבא בימי מר עוקבא ע"כ לשון מהרפ"ש. והרב רבי יעקב מקינון דחק ליישב גירסת הספרים בתר [דשמעה מרבי עקיבא] וה"פ דהא רבא לא נצרכא כו' כלומר והיכי תסיק אדעתיה דרבא לאיתויי ממתני' והא איהו גופיה הוא דמוקי לה בשדרה וגולגולת שאין בה רובע עצמות ומשני בתר דשמעה [מרבי עקיבא] רבא לא אמר על מתני' אלא על משנה דאהלות (פ"ב מ"ו) דקחשיב רובע ורביעית הבא משני מתים ושדרה וגולגולת משני מתים ועלה איצטריך ליה לשנויי הכי [אבל] מקמי דשמעה [מר' עקיבא] סבירא ליה שאין שדרה וגולגולת שלא יהא בהן רובע עצמות ומשום הכי הוה מייתי רבא ממתני' שפיר דאכתי לא שמעה [מר"ע]:
ת"ש שמאי אומר אפי' עצם אחד משדרה או מגולגולת - ומדלא בעי שמאי אלא עצם משדרה מכלל דרבנן דפליגי עליה סגי להו בשיעור דרובע עצמות הבא מן השדרה כדקתני ברישא דרובע מטמא באהל כי בא מעיקר הגוייה וכי בא רובע מן השדרה אפי' מגלח עליה הנזיר דאין סברא לומר דפליגי כולי האי דלרבנן ליבעי חצי קב ולשמאי סגי בעצם אחד ודחי שאני שמאי דמחמיר אבל רבנן [חצי] קב עצמות בעו אף משדרה:
ליפשוט מינה - לאידך גיסא דלרבנן בעינן חצי קב דמדשמאי דמחמיר לא בעי אלא עצם אחד מכלל דלרבנן שיעורא דבית הלל בעו דהיינו חצי קב דאי לא בעו אלא רובע קב הוה להו לפרושי חומרייהו כמו שפירש שמאי חומריה ודחי דילמא לא פליגי אלא בעצם אחד דלא מטמא באהל לרבנן אבל רובע מטמא ולא חשו לפרושי מילתייהו:
זקנים הראשונים מקצתן היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל - שאם האהיל עליהם טמא לתרומה ולקדשים ופליגי אמתניתין דמסכת אהלות ומקצתם היו אומרים אף רביעית דם ורובע עצמות לכל אף לנזיר ופליגי אמתניתין [דהכא]:
בית דין שלאחריהם אמרו חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל - אף לנזיר כדתנן במתני' רובע עצמות ורביעית דם לתרומה ולקדשים דהמאהיל עליהם טמא כדתנן במתניתין דמסכת אהלות (פ"ב מ"א ומ"ב) אבל לא לנזיר ועושה פסח והכי גמירי להו וסברי להו כמתניתין דאין הנזיר מגלח עליו כלל וסברו נמי כמתניתין דאהלות דתנן התם דמטמא באהל בעלמא לתרומה וקדשים כי ב"ד אחרון סברי כתנא דמתניתין וכתנא דאהלות:
י"מ הכרעה שלישית - היינו תלמידים שב"ד אחרון היו תלמידים לזקנים הראשונים ופריך והא אין הכרעת שלישית מכרעת בתרא ומדמתני' דהכא ומתני' דהתם דאהלות כב"ד אחרון סבירא מכלל דהכי הילכתא ומשום דהוו להו מכריע והא אין דעת שלישית מכרעת שדעת שלישית טעם בפני עצמו הוא כי הראשונים לא גילו דעתם שיהא ראוי לחלק בין נזיר ועושה פסח לתרומה וקדשים ומשני אמר רבי יעקב בר אידי מפי שמועה אמרוה מפי חגי זכריה ומלאכי ועל כן סברי ב"ד של אחרונים לסמוך על שמועתם ולקבוע הלכה כמותם:
על אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה - ואע"ג דבהדיא קתני על עצם כשעורה על מגעו ועל משאו דמשמע אבל על אהילו לא י"ל תני והדר מפרש ועל אלו דסיפא למעוטי אבן הסככות אבן המיסך על הארץ ויש שני אבנים או ג' יוצאין מן הגדר וטומאה תחת אחת מהן ועבר תחת אחת מהן ואינו יודע אם האהיל על הטומאה וקצת קשה דהא תנא ליה סיפא אבל סככות ופרעות אין מגלח וצ"ל דה"נ תני והדר מפרש כמו עצם כשעורה מהרפ"ש:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.