Guémara
« Ou pour sa mère » — sert de gzéra chava [analogie verbale], selon l'opinion de Rabbi [Yehouda HaNassi]. Comme il est enseigné dans une baraïta: Rabbi dit: Concernant le nazir, il est écrit: « il ne se rendra pas impur pour eux à leur mort » (Bamidbar 6, 7), ce qui indique: ce n'est qu'à la mort de ses proches qu'il ne peut se rendre impur pour eux. Mais il peut se rendre impur pour leur lèpre et pour leur flux de zav [c'est-à-dire que le nazir n'est pas interdit de contracter ces formes d'impureté]. Or je n'ai ainsi établi cela que pour le nazir; d'où sait-on que cela s'applique aussi au Grand Cohen?
״וּלְאִמּוֹ״ — לִגְזֵירָה שָׁוָה, לְכִדְרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: גַּבֵּי נָזִיר ״בְּמוֹתָם״ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם. וְאֵין לִי אֶלָּא בְּנָזִיר, בְּכֹהֵן גָּדוֹל מִנַּיִן?
Tu dirais: il n'était pas nécessaire que le verset mentionne « sa mère » pour le Grand Cohen, car cela se déduit par un raisonnement a fortiori: si là où le cohen ordinaire se rend impur pour son frère du côté de son père, le Grand Cohen ne se rend pas impur pour son propre père, alors là où le cohen ordinaire ne se rend pas impur pour son frère du côté de sa mère [qui n'est pas considéré comme un proche en matière d'impureté], n'est-il pas logique que le Grand Cohen ne se rende pas impur pour sa mère elle-même?
אָמַרְתָּ: לֹא יֵאָמֵר ״אִמּוֹ״ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט מִיטַּמֵּא לְאָחִיו מֵאָבִיו — אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִיטַּמֵּא לְאָבִיו, מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן הֶדְיוֹט מִיטַּמֵּא לְאָחִיו מֵאִמּוֹ — אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִיטַּמֵּא לְאִמּוֹ?
Si tu as déjà établi cela par ce raisonnement, quel est alors l'enseignement du mot « sa mère » concernant le Grand Cohen? [Ce mot] est libre [de tout usage nécessaire dans son contexte immédiat] pour être rapproché [d'un autre verset] et permettre d'en tirer une gzéra chava: il est dit « sa mère » à propos du nazir, et il est dit « sa mère » à propos du Grand Cohen.
אִם זָכִיתָה מֵהַדִּין, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִמּוֹ״ בְּכֹהֵן גָּדוֹל? מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן הֵימֶנּוּ גְּזֵירָה שָׁוָה: נֶאֱמַר ״אִמּוֹ״ בְּנָזִיר, וְנֶאֱמַר ״אִמּוֹ״ בְּכֹהֵן גָּדוֹל,
[La guemara explique:] De même que « sa mère », mentionné à propos du nazir, enseigne qu'à leur mort il ne se rend pas impur pour eux mais qu'il se rend impur pour leur lèpre et pour leur flux de zav, de même « sa mère », mentionné à propos du Grand Cohen, signifie qu'à leur mort il ne se rend pas impur, mais qu'il se rend impur pour leur lèpre et pour leur flux de zav.
מָה ״אִמּוֹ״ הָאָמוּר בְּנָזִיר — בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִיטַּמֵּא אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם, אַף ״אִמּוֹ״ הָאָמוּר בְּכֹהֵן גָּדוֹל — בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִיטַּמֵּא אֲבָל מִיטַּמֵּא לְנִגְעָם וּלְזִיבָתָם.
Nous avons trouvé une source pour la halakha selon laquelle le Grand Cohen doit se rendre impur pour un met mitsva [un mort sans personne pour l'enterrer]; d'où déduit-on que le nazir y est également tenu? Comme il est enseigné dans une baraïta: il est dit à propos du nazir: « Tous les jours où il s'est consacré à D.ieu, il ne s'approchera pas d'un corps mort [nefech met] » (Bamidbar 6, 6).
אַשְׁכְּחַן כֹּהֵן גָּדוֹל. נָזִיר מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״כׇּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה׳ עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא״,
J'aurais pu comprendre que cela inclut même le corps d'un animal, à l'instar de ce qui est dit: « Celui qui frappe le corps [nefech] d'un animal » (Vayikra 24, 18). C'est pourquoi le verset dit: « il ne s'approchera pas d'un corps mort », employant le terme double nefech met, ce qui indique que le verset parle du corps d'une personne. Rabbi Yishmaël dit: Cela n'est pas nécessaire, car le verset dit « il ne s'approchera pas », ce qui indique que le verset ne parle que des corps qui rendent impur par l'entrée [dans une tente où ils se trouvent] — c'est-à-dire uniquement des cadavres humains, contrairement à la carcasse d'un animal qui ne transmet l'impureté que par contact ou par portage.
שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ נֶפֶשׁ בְּהֵמָה בַּמַּשְׁמָע, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה״, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא״, בְּנֶפֶשׁ אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״לֹא יָבֹא״ — בִּנְפָשׁוֹת הַמְטַמְּאוֹת בְּבִיאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
En tout cas, une fois établi que le nazir est interdit de se rendre impur pour enterrer toute personne, proche ou non, le passage « il ne se rendra pas impur pour son père ou pour sa mère » (Bamidbar 6, 7) reste disponible pour enseigner une autre halakha: c'est seulement pour eux que le nazir ne peut se rendre impur, mais il peut se rendre impur pour un met mitsva.
״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
[La baraïta demande:] Même si le verset ne l'avait pas dit, j'aurais pu le déduire par un raisonnement logique, a fortiori: si le Grand Cohen, dont la sainteté est permanente, se rend impur pour un met mitsva, alors pour le nazir, dont la sainteté n'est pas permanente, n'est-il pas logique qu'il se rende également impur pour un met mitsva?
עַד שֶׁלֹּא יֵאָמֵר, יֵשׁ לִי בַּדִּין: וּמָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם, מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה, נָזִיר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁתוֹ קְדוּשַּׁת עוֹלָם — אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה?
[La baraïta rejette cette inférence:] Non; si tu dis cela à propos du Grand Cohen, qui n'apporte pas de sacrifice pour son impureté, dirais-tu la même chose du nazir, qui apporte un sacrifice pour son impureté? Puisqu'il apporte un sacrifice pour son impureté, peut-être ne devrait-il pas se rendre impur pour un met mitsva? C'est pourquoi le verset dit: « il ne se rendra pas impur pour son père ou pour sa mère » (Bamidbar 6, 7) — mais il se rend bien impur pour un met mitsva.
לֹא: אִם אָמַרְתָּ בְּכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁכֵּן אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ, תֹּאמַר בְּנָזִיר, שֶׁמֵּבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ. הוֹאִיל וּמֵבִיא קׇרְבָּן עַל טוּמְאָתוֹ לֹא יִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא״, אֲבָל מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה.
[La baraïta suggère:] Ou peut-être faut-il comprendre ce verset autrement: il ne se rend pas impur pour son père ou pour sa mère, mais il pourrait se rendre impur pour les autres morts! [La guemara rejette cette suggestion:] Tu peux réfuter cet argument par un raisonnement a fortiori: si le cohen ordinaire, qui se rend impur pour ses proches, ne se rend pourtant pas impur pour les autres morts (voir Vayikra 21, 1-2), alors pour le nazir, qui ne se rend pas impur pour ses proches, n'est-il pas logique qu'il ne se rende pas impur non plus pour les autres morts?
אוֹ: אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֲבָל יִטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים! אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר: וּמָה כֹּהֵן הֶדְיוֹט, שֶׁמִּיטַּמֵּא לִקְרוֹבִין — אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים, נָזִיר, שֶׁאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לִקְרוֹבִין — אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לִשְׁאָר מֵתִים?
Rachi
לגזירה שוה לכדרבי דתניא רבי אומר - לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר וגו' והאי קרא בנזיר כתיב:,אין לי - שמיטמא לאביו ולאמו בנגעם ובזיבתם אלא נזיר כ"ג מנין:,אמרת לא יאמר אמו בכ"ג - שיש לנו ללמוד מן הדין שאינו מיטמא שהרי ק"ו הוא כו': ,אין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא אם כן ישנו אחיו מאביו:,אין כ"ג מיטמא לאחיו מאמו ולא מאביו ולא אפי' לאביו אע"פ שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו אלא בשביל שבא מכח אביו:
אם זכיתה מן הדין - אם למדת מן הדין שאין כ"ג מיטמא לאמו מה תלמוד לומר אמו אלא מופנה כו':
אשכחן כ"ג - דמיטמא למת מצוה נזיר מנלן:
ת"ל על (כל) נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר - שלא מצינו שנקרא נפש מת אלא אדם בלבד:,בנפש המטמאה לו לאדם בביאה - כיון שנכנס עמהם באהל הכתוב מדבר ואיזו זו נפש אדם ולא נפש בהמה וכיון דעל נפש מת לא יבא מדבר בנפש אדם ומשמע בין קרובי' בין רחוקים ולמה חזר הכתוב ואמר לאביו ולאמו אלא לאביו הוא דלא מיטמא כו':
עד שלא יאמר - שמיטמא למת מצוה הייתי מביאו מן הדין שנזיר מיטמא למת מצוה מה כ"ג כו':
Tossafot
ולאמו שנכתב בכ"ג לגזירה שוה - לנזיר דכתיב בנזיר לא יטמא להם במותם ודרשינן במותם יתירא דהא כתיב ברישיה דקרא על כל נפשות מת למה לי במותם לומר לך במותם הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם נראה דעיקר קרא לנגעם איצטריך דס"ד אמינא דמצורע חשיב כמת ולזיבתם נקט אגב נגעם:,ואין לי אלא בנזיר - שמותר ליטמא לנגעם ולזיבתם כ"ג מנין אמרת לא יאמר אמו בכ"ג דאינו צריך ומה במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו דכתיב לאחיו וסבירא ליה דגמר אחוה אחוה מבני יעקב כי היכי דילפינן לענין יבום ביבמות (דף יז:) הרי עדיפא משפחת אב ממשפחת אם לגבי כהן הדיוט אין כ"ג מיטמא לאביו [מקום] שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו מאמו אינו דין שאין כ"ג מיטמא לאמו אם זכיתה מן הדין א"כ מה ת"ל אמו בכ"ג וא"ת ומה צריך קל וחומר הרי כבר אמר דעל כל נפשות מת אזהר רחמנא אקרובים ועל כרחך כדפרישי' ואמו נמי בכלל כל הקרובי' א"כ למה כתיב אמו בפירוש על כרחיך מייתרא לג"ש וי"ל דאי לאו ק"ו הוה אמינא אע"ג דאסר קרובים מעל כל נפשות מת וכתיב נמי לאביו לאו למעוטי מת מצוה אלא למעוטי אם דמיטמא לה דהוה אמינא דווקא קרובים דמצד האב דגריעי טפי משום דאינה קורבא ודאית אלא חזקה בעלמא אבל אמו דודאי ילדתו ליטמא לה כדאמר לקמן האי סברא ע"כ איצטריך קל וחומר ללמד דאין זו סברא שהרי בכהן הדיוט אנו מחשיבים קורבא דאב טפי מן האם ומהשתא אייתר אביו ואמו בכהן גדול אביו לומר דמיטמא למת מצוה ואמו לגזירה שוה ואם תאמר אכתי מנלן דאביו בא למת מצוה הא איצטריך לגופיה דלא לימא דלאמו למעוטי לאביו דיטמא לאביו דקורבא דאב עדיפא דמתייחס אחריו כדלקמן ונראה לומר דהתנא תפס לדין ק"ו לרווחא דמלתא כק"ו דלעיל והך ברייתא כרבי ישמעאל דבסמוך ולית ליה האי צריכותא דלקמן דאמו ודאי ילדתו דלקמן אליבא דר"ע קאמר ליה אבל לר' ישמעאל בלאו ק"ו אייתר לאמו שהיא בכלל שאר קרובים דאפי' אי נכתב לאביו לא הוה אמינא דלמעוטי אמו קאתי משום דודאי ילדתו דלית ליה הנך סברות דלקמן הלכך כי כתיב על כל נפשות מת כולהו קרובים במשמע אייתר לאביו למת מצוה ואייתר לאמו לגזירה שוה וקל וחומר לרווחא דמילתא:
הכי גרסינן אשכחנא כהן גדול דמיטמא למת מצוה נזיר מנלן - תימה תיפוק ליה מגזירה שוה דאמו אמו כמו שאנו לומדים כהן גדול מנזיר לענין נגעם וזיבתם ה"נ ניהדר ונילף נזיר מכהן גדול לענין מת מצוה דאין גזירה שוה למחצה נראה למהר"ף אי לאו דנפקא לן מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא הוה אמינא דכולה גזירה שוה דאמו אמו אתיא למת מצוה אבל לענין למעוטי נגעם וזיבתם בין בכהן הדיוט ובין בכהן גדול כיון דמצורע איתקש למת דהוה ליה כעוקר קרא ממשמעותיה ע"י ג"ש להכי איצטריך למילף מת מצוה בנזיר מקרא אחרינא:,כל ימי הזירו לה' על (כל) נפש מת לא יבא שומע אני נפש בהמה במשמע - אי לא כתיב מת אלא נפש שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל נפש מת בנפש אדם הכתוב מדבר דבהמה לא איקרי מת אע"ג דכתיב (שמות כ״א:ל״ד) והמת יהיה לו מת סתמא איקרי נפש מת לא איקרי:
ר' ישמעאל אומר אין צריך - למעוטי בהמה מנפש מת דהא הוא אומר לא יבא בנפש המטמא בביאה היינו באהל הכתוב מדבר ואילו נבילה לא מטמאה באוהל:
לאביו ולאמו - בנזיר כתיב ד' פרטי לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה מסקנא דברייתא זו דלאביו בא לגלויי על נפש מת דאיירי בקרובין ולאמו לגזירה שוה לכדרבי ולאחיו למת מצוה ומפיק ליה האי סברא כמו שנושא ונותן בברייתא עד דיליף ליה מאחיו אי נמי התנא ידע בטוב דלא נפיק מת מצוה אלא מלאחיו והאי דקאמר לאביו ולאמו הוי כמו [וגו'] ולעולם סומך אלאחיו:
עד שלא יאמר - קרא בנזיר דמיטמא למת מצוה יש לי בדין בקל וחומר למשמע מיניה דנזיר מיטמא למת מצוה ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם מיטמא למת מצוה מקרא כדלעיל:
או אינו - אלא לכך כתיב לאביו ולאמו לומר לך דמותר ליטמא לשאר מתים רחוקים וטעמא איכא למימר דשמא אקרובים אזהריה רחמנא מפני [שמיצר] עליהם וזהו זילותא דנזיר דאיקרי קדוש אבל רחוקים שאינו נעצב עליהם לא אזהריה רחמנא אמרת ק"ו מכהן גדול דעל כרחיך סברא זאת לא אמיתית היא שהרי [בכ"ג] הוא איפכא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.