Guémara
Rav Hisda dit au nom de Rav: si la tête de son père [ou de tout autre proche pour lequel un cohen doit se rendre impur] a été tranchée, il ne se rend pas impur pour lui. Quelle en est la raison? Le verset dit: « pour son père » (Vayikra 21, 1-2), ce qui indique que cela s'applique lorsqu'il est entier, et non lorsqu'il est incomplet. Rav Hamnouna lui dit: Mais alors, si quelqu'un marchait dans le ravin [pakta] d'Aravot, un lieu fréquenté par des bandits, et que des voleurs lui ont tranché la tête, dira-t-on de même que son fils cohen ne doit pas se rendre impur pour l'enterrer, parce qu'il n'est pas entier?
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: נִקְטַע רֹאשׁוֹ שֶׁל אָבִיו — אֵינוֹ מִטַּמֵּא לוֹ. מַאי טַעְמָא — אָמַר קְרָא: ״לְאָבִיו״, בִּזְמַן שֶׁהוּא שָׁלֵם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא חָסֵר. אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, קָאָזֵיל בְּפַקְתָּא דַּעֲרָבוֹת, וּפַסְקוּהּ גַּנָּבֵי לְרֵישֵׁיהּ, הָכִי נָמֵי דְּלָא לִיטַמֵּא לֵיהּ?
Rav Hisda lui répondit: Parles-tu d'un mort sans personne pour l'enterrer [met mitsva]? Cela ne s'applique certainement pas à un tel cas. Car considère maintenant: si l'on peut dire que pour enterrer d'autres personnes, c'est-à-dire des non-proches, on est obligé de se rendre impur — puisque même les cohanim et les nazirs doivent se rendre impurs pour enterrer un mort sans personne pour s'en occuper — alors pour un met mitsva qui est son propre père, n'est-ce pas à plus forte raison qu'il doit se rendre impur pour l'enterrer, même si sa tête est tranchée?
אֲמַר לֵיהּ: מֵת מִצְוָה קָאָמְרַתְּ? הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר: בְּאַחְרִינֵי מִיחַיַּיב, בְּאָבִיו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
La Guemara demande: Et celui-ci est-il un met mitsva? Mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta: Qu'appelle-t-on met mitsva pour lequel un cohen doit se rendre impur? C'est quiconque n'a personne pour l'enterrer en dehors de ce cohen. Si le cadavre se trouve dans un lieu où, s'il appelait, d'autres lui répondraient, ce n'est pas considéré comme un met mitsva. Or celui-ci a un fils! [Cela signifie que le père n'est pas classé comme met mitsva, et donc son fils cohen devrait veiller à ce que d'autres s'occupent de son enterrement, sans le faire lui-même.] La Guemara répond: Puisqu'il marchait en chemin [isolé], il est considéré comme quelqu'un qui n'a personne pour l'enterrer.
וְהַאי מֵת מִצְוָה הוּא? וְהָתַנְיָא: אֵיזֶהוּ מֵת מִצְוָה — כֹּל שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִין. קוֹרֵא וַאֲחֵרִים עוֹנִין אוֹתוֹ — אֵין זֶה מֵת מִצְוָה. וְהָא אִית לֵיהּ בְּרָא! כֵּיוָן דְּקָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא — כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים דָּמֵי.
La Guemara soulève une objection contre l'opinion de Rav Hisda: le terme superflu « pour elle » dans le verset « Et pour sa sœur vierge, qui lui est proche, qui n'a pas de mari, pour elle il se rend impur » (Vayikra 21, 3) enseigne que c'est pour l'enterrer entière qu'il se rend impur, mais il ne se rend pas impur pour enterrer ses membres. Si un membre a été séparé d'elle de son vivant, il ne s'en occupe pas, car il ne peut pas se rendre impur pour un membre séparé d'un vivant parmi ses proches, y compris celui de son père. Cependant, il peut rechercher un os de la taille d'un grain d'orge. [S'il était déjà impur du corps de son père, il peut rechercher et enterrer un os détaché du cadavre, même s'il est assez grand pour transmettre l'impureté à lui seul.]
מֵיתִיבִי: ״לָהּ יִטַּמָּא״, לָהּ הוּא מִטַּמֵּא, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאֵיבָרֶיהָ. לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁל אָבִיו. אֲבָל מְחַזֵּיר הוּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה.
La Guemara demande: Que signifie « il peut rechercher un os de la taille d'un grain d'orge »? N'est-ce pas dire que si le père défunt manque d'une petite partie, c'est-à-dire un seul os, son fils cohen se rend impur pour l'enterrer? Cela contredirait la déclaration de Rav Hisda au nom de Rav, selon laquelle il ne se rend impur pour son père que s'il est entier.
מַאי ״מְחַזֵּיר הוּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה״? לָאו לְמֵימְרָא דְּאִי מִיחַסַּר פּוּרְתָּא?
La Guemara répond: Non, cela ne pose pas de difficulté, car cette baraïta est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda. Comme il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Yehouda dit: « pour elle il se rend impur » (Vayikra 21, 3), cela indique que c'est pour l'enterrer qu'il se rend impur, mais il ne se rend pas impur pour enterrer ses membres, car il ne se rend pas impur pour un membre séparé d'un vivant parmi ses proches, y compris celui de son père. Cependant, il se rend impur pour un membre de son père défunt. [Rav Hisda est en désaccord avec l'opinion de Rabbi Yehouda et tranche selon les Sages, qui soutiennent qu'un cohen ne peut se rendre impur que pour enterrer le corps entier de son proche.]
לָא, הָהִיא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לָהּ מִיטַּמֵּא, וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְאֵבָרֶיהָ. שֶׁאֵינוֹ מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁל אָבִיו, אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְאֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁל אָבִיו.
La Guemara demande: Mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta que Rav Kahana, au nom de Rabbi Eliézer ben Yaakov, a dit: Les mots « pour elle il se rend impur » (Vayikra 21, 3) indiquent que c'est pour l'enterrer entière qu'il se rend impur, mais il ne se rend pas impur pour enterrer ses membres. Cela exclut un volume d'une olive de matière solide provenant d'un cadavre, un volume d'une olive de liquide provenant d'un cadavre, et une pelletée pleine de poussière de décomposition provenant d'un cadavre.
וְהָתַנְיָא, רַב כָּהֲנָא בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: לָהּ מִיטַּמֵּא, וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְאֵבָרִים. פְּרָט לִכְזַיִת מִן הַמֵּת, וּכְזַיִת נֶצֶל, וּמְלֹא תַרְווֹד רָקָב.
On aurait pu penser qu'il ne doit pas se rendre impur pour une colonne vertébrale et un crâne, ou pour la majeure partie de la structure osseuse ou la majeure partie du nombre des os du cadavre de sa sœur. C'est pourquoi il est écrit, au début de ce passage traitant de l'impureté des cohanim: « Parle aux cohanim, fils d'Aharon, et dis-leur » (Vayikra 21, 1). La répétition de « parle » et « dis » indique que le verset a ajouté une autre forme d'impureté permise au cohen.
יָכוֹל לֹא יִטַּמֵּא לַשִּׁדְרָה וְלַגּוּלְגּוֹלֶת וּלְרוֹב בִּנְיָינָהּ וּלְרוֹב מִנְיָינָהּ — כְּתִיב: ״וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם״, הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב טוּמְאָה אַחֶרֶת.
Rachi
אמר רב חסדא נקטע ראשו של אביו - אע"פ שהראש בצד הגוף הואיל וכבר נקטע אינו מיטמא דאמר קרא לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו בזמן שהוא שלם שלא נתפרדו אבריו זה מזה ולא בזמן שהוא חסר כגון זה שנקטע ראשו:,בפקתא - בבקעה:,דערבות - שגנבים ולסטין מצוין שם:,ופסקו גנבי לרישיה ה"נ דלא יטמא - בשביל שהוא חסר:
א"ל - ממת מצוה קא מייתית לי שאני התם כיון דלית בהדיה אלא הוא לחודיה קאי גביה כמת מצוה דמי:,והשתא י"ל באחריני מיטמא - כדאמרינן לקמן לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא למת מצוה אביו לא כל שכן:
והא אית ליה ברא - ואילו הוה קורא ליה אב הא עני ליה איהו ולא הוי ליה מת מצוה:
מיתיבי ולאחותו הבתולה וגו' לה יטמא - כשהיא שלימה:,ואינו מיטמא לאבריה - שאם נפרד ממנה אבר בין בחייה בין במותה אינו מיטמא לה לפי שאין אדם מיטמא לא לה ולא על א' משאר קרובין על אבר מן החי' לפי שאינו יכול להחזירו לכמות הוא מתחילה וה"ה נמי לאבר מן המת שאין בין אבר מן המת לאבר מן החי אלא בשר הפורש:,אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה ה"ג מאי מחזיר הוא על עצם כשעורה דאילו מחסר פורתא - כלומר דבשעה שנגע בה ברישא הוה חסר להך עצם פורתא כשעורה ואפ"ה היה מותר ליטמא לה וה"ה לאביו אע"ג דהוא חסר ואינו שלם וקשיא לרב חסדא דהא סתמא לדברי הכל היא:
לא ההיא ר' יהודה היא - דסתם סיפרא רבי יהודה היא ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר נמי [בכהאי גוונא]:,דתניא וה"ג ר' יהודה אומר לה יטמא ואינו מיטמא לאבריה לפי שאין אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו אבל הוא חוזר על עצם כשעורה מאביו - כלומר לאיבריו הוא דאינו מיטמא בין בחייו בין במותו לפי שאין אדם מיטמא תחילה על עצם כשעורה מאביו לפי שלא התירה תורה ליטמא אלא בדבר שעיקר הגוף בו אבל מיטמא הוא לעיקר הגוף לכתחלה ואם נחסר הוא הולך ובודק אחריו ואפילו על עצם כשעורה ואנא אמינא לה כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה דאמרי כיון שנחסר במקצת שוב אינו מותר ליטמא בו וספרים שכתוב בהן לפי שאינו מיטמא לאבר מן החי של אביו אבל מיטמא לאבר מן המת של אביו שבשתא היא מדתני רב כהנא בסמוך אף כל שכל גופו תלוי בו כגון רוב בנינו ורוב מנינו הוא דמיטמא אבל לא לאבר אחד ומוקימנא לה לההיא נמי כרבי יהודה ועוד לא אשכחן לה דנישנית משנה זו בשם ר' יהודה הכי דהא לא קתני לה הכי אלא כדגרסינן לה אנן לפי שאין אדם מיטמא על עצם כשעורה כו':
והתני רב כהנא בר"א - כלומר בברייתא דר' אליעזר בן יעקב:,כזית נצל - נצל ליחה היוצא מן המת שפורש ממנו ואין נצל אלא לשון הפרשה כמו שמתרגמינן ויצל אלהים (בראשית לא) ואפרש יי' מפי רבי אליקום מפרש לקמן בשר המת שקרש בפ' כ"ג ונזיר (נזיר דף נ.):,והתני רב כהנא בברייתא דר"א בן יעקב לה מיטמא בגופה שלם ולא לאחד מאבריה פרט לכזית מן המת כו' שאינו מיטמא לה:
יכול לא יטמא לשדרה ולגולגולת כו' - הואיל ואתה אומר כן שאינו מיטמא לאברים:,כשהוא אומר - אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם הוסיף לך הכתוב טומאה אחרת דבשדרה ורוב בניינה כגון שתי שוקיים ירך אחת וברוב מניינה כגון קכ"ה איברים הימנה שיכול ליטמא:
Tossafot
נקטע ראשו של אביו אינו מיטמא - בכהן הדיוט מיירי שמותר ליטמא לאביו ולא בכהן גדול ונזיר:,אמר ליה רב המנונא ההוא דקא אזיל בפקתא דערבות - בקעה שמצויין בה גנבי ופסקוה גנבי לרישיה דאבוה ה"נ לא ליטמא ליה צ"ל מה ר"ל:
א"ל מת מצוה קאמרת השתא [כהן] באחריני - שאינן קרובין מיחייב באביו לא כ"ש:
והאי מת מצוה הוא בתמיה והתניא איזהו מת מצוה כל שקורא ואין אחרים עונין אותו - כלומר שאם המת יכול לקרות ויש לו עונין קרובין אין זה מת מצוה והא יש לו לשכור אחרים מתעסקין בו כיון דקא אזיל באורחא כמי שאין לו קוברין דמי. דלא שכיחי אינשי התם פי' ר"י הבא ליטפל במת מצוה אם יש שם ישראל שיכול לטפל אף כי אינן קרובין לא ליטפל בהן [כהנים] קרובים וראיה דאמר בפ' כ"ג (לקמן נזיר דף מז.) גבי מת מצוה כ"ג ונזיר יטמא נזיר ואל יטמא כהן וכ"ש כהן וישראל יטמא ישראל ואל יטמא כהן וצ"ע [מהאי] דפ' (האשה רבה יבמות דף פט:) גבי אשתו קטנה יורשה ומיטמא לה ואין כח לעקור דבר מן התורה [ואמאי] יטמא ומשני כיון דקרובין לא [ירתי לה קרי ולא עני] לה קרינן בה והשתא ה"ד אי דליכא מתעסקים אחרים מאי איריא מטעם אשתו תיפוק ליה דאפילו אחריתי נמי מת מצוה גמור היא אלא דאיכא אחרים דיכולים להתעסק וחשוב כמת מצוה אלמא כהן ומת לפניו ויש שם ישראל ואינו חושש ליטפל חשיב מת מצוה ואר"י דודאי מן הדין לאו מת מצוה התם רק לפי שקרוביה מתרשלים ממנה שויוה רבנן כמת מצוה ואף כי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה במקום שיש פנים וטעם בדבר ודאי לכ"ע יש כח לעקור תדע דבכולי סוגיא דהתם (לא) מייתי מאשה שנאמנת לומר מת בעלי דהרי עוקרה דבר תורה בקום ועשה אלמא ודאי במקום שיש פנים וטעם יש כח לעקור ודייקא ומנסבא מתוך חומר שמחמירין בסופה:
מיתיבי לה יטמא - גבי כהן הדיוט [כתיב] ואינו מטמא לה פרט לאבר מן החי של אחותו ואבר מן המת שאינו רשאי להטמאות בהן:,לפי שאינו מיטמא לאבר מן החי של אביו - כלומר שאף באביו הקרוב יותר אינו רשאי לטמאות לאבר אביו וצ"ע [דל"ל] יטמא מלאביו נפקא:,אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה - לקוברו פי' אם נטמא כבר לשאר הגוף מאי מחזיר [לאו] דחסר פורתא ה"נ כי אביו חסר בערכו מיטמא לו:
רבי יהודה היא דתניא רבי יהודה אומר לה מיטמא ואינו מיטמא לאברים לפי שאינו מיטמא לאבר מן החי של אביו אבל מיטמא הוא לאבר מן המת של אביו - ע"י [חזרה] אם נטמא אל שאר הגוף אבל לכתחילה ודאי מודה רבי יהודה דלא יטמא כברייתא דלעיל ובסיפא דההיא דלעיל תניא בתורת כהנים רבי אומר אינו מיטמא לעצם כשעורה מאביו אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה ודבר תימה דאוקימנא כר' יהודה והרי מיירי בסיפא מכלל דרישא לאו ר' יהודה היא אם לא נאמר כולה ר' יהודה היא:,לה הוא מיטמא [ואינו מיטמא] לאבריה פרט לכזית מן המת וכזית נצל - ליחה היוצאה מן המת ומלא תרווד רקב מלא כף עפרורית ורקבון גוף המת:
יכול לא יטמא לשדרה וגולגולת ולרוב מניינה - לקמן פי' בהדיא ומפרש לה רוב מניינה מנין [קכ"ה] אברים:,כשהוא אומר אמור ואמרת - דכתיב אמור אל הכהנים ואמרת הוסיף הכתוב טומאה אחרת שתוכל ליטמא וסברא הוא להעמיד אמור ואמרת אאחותו דאיירי למעוטי אברים ולהוסיף שיוכל לטמאות לרוב בניינה ורוב מניינה יכול לא יטמא לשדרה וגולגולת ולרוב מניינו ולרוב בניינו של קרובים אחרים שבתורה דכתיב [לה יטמא] אמרת מה אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו כלומר שהרי קרובתו ומוטלת עליו לקוברו ומן הדין הוה ליה למימר יכול יטמא למתים אחרים אף לאברים אי לא גמרינן מאחותו דכתיב בה לה ומשני ההיא נמי כר"א ב"ר יהודה ורב חסדא דאמר כי האי תנא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.