Guémara
Et de plus, s'il te venait à l'esprit que lorsqu'il rase avec des pincettes ou un rabot, il accomplit la mitsva, alors du fait qu'il n'est pas écrit « rasoir », il ne devrait pas du tout être autorisé à utiliser un rasoir, conformément à l'opinion de Rech Lakich, qui énonce un principe à ce sujet.
וְתוּ, אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי עָבֵיד בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי — מִצְוָה קָא עָבֵיד, מִדְּלָא כְּתִיב ״תַּעַר״, כְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר:
La Guemara cite le principe pertinent: Partout où tu trouves un commandement positif et une interdiction qui s'opposent l'un à l'autre, si tu peux trouver un moyen d'accomplir les deux, c'est préférable; et sinon, le commandement positif viendra et repoussera l'interdiction. Dans notre cas, le lépreux peut s'acquitter de son obligation avec des pincettes ou un rabot, et il devrait donc lui être interdit de se raser avec un rasoir. Puisqu'il était nécessaire que le verset dise que le commandement positif imposant au lépreux de se raser repousse l'interdiction de détruire sa barbe, cela prouve que la mitsva ne peut être accomplie qu'avec un rasoir.
כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים אֶת שְׁנֵיהֶם — מוּטָב, וְאִם לָאו — יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה.
Et Rabbi Eliezer, quelle est sa raison? Il le déduit de [l'expression] « sa tête ». Comme il est enseigné dans une baraïta: [le verset dit] « sa tête » — que vient enseigner ce terme? Puisqu'il est dit à propos du nazir: « Le rasoir ne passera pas sur sa tête » (Bamidbar 6, 5), on aurait pu penser qu'il en va de même pour un nazir lépreux [qu'il lui serait interdit de raser sa tête même pour le rituel de purification de sa lèpre] — le verset enseigne donc: « sa tête » [pour préciser qu'un nazir lépreux doit raser sa tête avec un rasoir]. Puisqu'un nazir n'a l'interdiction que d'utiliser un rasoir, si un lépreux pouvait s'acquitter de son obligation d'enlever ses poils avec d'autres instruments, un nazir lépreux ne serait pas autorisé à utiliser un rasoir. On en déduit donc, à partir de la halakha du nazir lépreux, que le seul moyen pour un lépreux d'enlever ses poils est le rasoir.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי טַעְמָא? יָלֵיף מֵ״רֹאשׁוֹ״. דְּתַנְיָא: ״רֹאשׁוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר גַּבֵּי נָזִיר ״תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ״, יָכוֹל אַף נָזִיר מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״.
D'où le sais-tu? Peut-être qu'en réalité, même s'il l'a enlevé avec des pincettes ou un rabot, il accomplit la mitsva. Et si tu dis: pourquoi ai-je alors besoin du mot « rasoir »? — c'est pour enseigner qu'il est permis même avec un rasoir. Il t'aurait été venu à l'esprit de dire que, puisque pour le nazir, lorsqu'il rase avec un rasoir il est passible [de transgression], pour le nazir lépreux aussi il devrait être passible même s'il s'est rasé à cause de sa lèpre — le verset nous enseigne donc que ce n'est pas le cas, mais il n'enseigne pas que le lépreux doit utiliser un rasoir.
מִמַּאי? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֲפִילּוּ לִיקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי — מִצְוָה קָעָבֵיד. וְכִי תֵּימָא: תַּעַר לְמָה לִי — לְמֵימְרָא דַּאֲפִילּוּ בְּתַעַר. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְגַבֵּי נָזִיר כִּי עָבֵיד בְּתַעַר מִיחַיַּיב, גַּבֵּי מְצוֹרָע נָמֵי לִיחַיַּיב, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא!
La Guemara rejette cette suggestion: s'il te venait à l'esprit que lorsque le lépreux enlève ses poils avec des pincettes ou un rabot il accomplit la mitsva, alors du fait que le verset n'a pas écrit explicitement « rasoir », on peut en déduire qu'il ne lui est pas permis d'en utiliser un, conformément au principe susmentionné de Rech Lakich selon lequel on ne peut transgresser une interdiction, même pour accomplir une mitsva, s'il est possible d'accomplir cette mitsva autrement. Le verset vient donc plutôt enseigner que la mitsva du rasage du lépreux ne peut s'accomplir qu'avec un rasoir.
אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי עָבֵיד בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי מִצְוָה קָעָבֵיד, מִדְּלָא כְּתַב ״תַּעַר״, כְּרֵישׁ לָקִישׁ.
Et les Sages, que déduisent-ils de ce terme « sa tête », qui se réfère au lépreux? La Guemara répond: ils en ont besoin pour repousser l'interdiction de raser en rond [les côtés de la tête]. Comme il est enseigné dans une baraïta à propos du verset: « Vous ne raserez pas en rond les coins de votre tête » (Vayikra 19, 27) — on aurait pu penser qu'il en va de même pour le lépreux, qu'il lui serait également interdit de raser en rond les coins de sa tête lorsqu'il se rase. Le verset enseigne donc: « sa tête », à propos du lépreux.
וְרַבָּנַן הַאי ״רֹאשׁוֹ״, מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְמִידְחֵי לָאו דְּהַקָּפָה. דְּתַנְיָא: ״לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם״, יָכוֹל אַף מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רֹאשׁוֹ״.
Pourquoi ai-je besoin que soit écrit « sa tête »? Qu'on le déduise plutôt de « sa barbe »! Comme il est enseigné dans une baraïta: [le verset dit] « sa barbe » — que vient enseigner ce terme? Puisqu'il est dit à propos des cohanim: « Ils ne raseront pas les coins de leur barbe » (Vayikra 21, 5), on aurait pu penser que cette même interdiction de raser sa barbe s'appliquerait aussi au lépreux — le verset enseigne donc: « sa barbe ».
לְמָה לִי לְמִכְתַּב ״רֹאשׁוֹ״? וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִ״זְּקָנוֹ״. דְּתַנְיָא: ״זְקָנוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אַף מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זְקָנוֹ״.
Pourquoi ai-je besoin qu'il soit écrit « sa tête », et pourquoi ai-je besoin qu'il soit écrit « sa barbe »? Une seule source devrait suffire pour enseigner que le rasage du lépreux repousse toutes les interdictions qui seraient transgressées par cet acte. La Guemara répond: les deux versets sont nécessaires. Car si le Miséricordieux avait écrit seulement « sa barbe », et n'avait pas écrit « sa tête », j'aurais dit que le fait de raser en rond toute la tête [c'est-à-dire raser tous les poils de la tête et non seulement les côtés] ne s'appelle pas un rasage en rond interdit. Dans ce cas, le rasage de la tête du lépreux n'aurait pas été interdit par la Torah. C'est pour cette raison que le Miséricordieux écrit « sa tête », pour enseigner que le rasage effectué par le lépreux aurait été considéré comme un rasage en rond interdit si la Torah ne le lui avait pas ordonné.
לְמָה לִי לְמִכְתַּב ״רֹאשׁוֹ״ וּלְמָה לִי לְמִכְתַּב ״זְקָנוֹ״? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״זְקָנוֹ״ וְלָא כְּתַב ״רֹאשׁוֹ״, הֲוָה אָמֵינָא: הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה. לְהָכִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״רֹאשׁוֹ״.
Rachi
ותו אי ס"ד דכי עביד - מצורע במלקט וברהיטני שפיר דמי וזקנו להתיר תער הוא דאתא אדרבה מדלא כתב ביה תער הוה אמינא דבתער לא מישתרי כלל מדלא כתיב תער במצורע ואמינא לך כר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא כו' ה"נ במצורע ליגלח במלקט וברהיטני וליהוי מקיים וגילח את כל שערו וקא מוקים ללא תעשה דופאת זקנם לא יגלחו בתער דלא אסרה תורה. הקפת הראש אלא בתער שמע מינה דלהכי איצטריך זקנו למישרי תער במצורע ולמימרא דבתער אין במידי אחרינא לא דומיא דהקפת ראש דקאתי ליה עשה דוגילח את כל שערו ודחי ליה לאו. דהקפה לפי שאינו יכול לקיים את שניהם ור"א אית ליה ג"ש וקסבר מלקט ורהיטני נמי עבדי גילוח והוי נמי גילוח שיש בו השחתה ומש"ה כי ליקטו במלקט ורהיטני גבי. הקפה חייב וה"נ מפרש במסכת מכות בפרק אלו הן הלוקין:
ור"א מאי טעמא - כלומר הואיל ומוקמית להא דתני לעיל דמצורע יליף מדינא כר"א דבתער אין במידי אחרינא לא מאי טעמא אי מדינא הא איכא למיפרך כדלעיל מה להצד השוה שבהן כו':,יליף מראשו - דכתיב לגבי מצורע וגילח את כל שערו ואת ראשו:,ראשו מה ת"ל - והלא כתיב שערו וראשו בכלל שערו הוא אלא לפי שנאמר גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו ת"ל וגילח את ראשו בתער כמו שאמרתי לך גבי נזיר ור"א סבר לה כרבי יונתן דאמר לעיל (נזיר דף לט:) דגבי נזיר לא מיחייב אלא בתער ובמידי אחרינא לא ה"נ האי דאסירי גבי נזיר מישתרי גבי מצורע ומאי דלא מיחייב ליה גבי נזיר כגון מלקט ורהיטני לא שרי במצורע:
וכ"ת תער למה לי - וכי תימא למה לי למיכתב במצורע ראשו לילף מתער לא יעבור על ראשו האמור לגבי נזיר למישרייה במצורע ואפילו בתער:,סד"א הואיל וגבי נזיר כו' - לא לעולם אימא לך דמצורע בתער אין במלקט וברהיטני לא דאי ס"ד דכי עביד במלקט וברהיטני מצוה קעביד הוה אמינא דבתער כלל לא משום דלא כתיב ביה תער וכדר"ל כו' והכא כיון דאפשר לו לקיים את שניהם עביד במלקט ורהיטני לקיים מצות עשה דוגילח את כל שערו וליקיים נמי לא תעשה דלא יעבור תער דלא אסרה תורה הקפת הראש אלא בתער ואימא דבתער כלל לא קמ"ל אלא לאו שמע מינה דאיצטריך ליה ראשו למישרי תער בנזיר מצורע למימרא דבתער אין מלקט ורהיטני לא ומש"ה אתי עשה דוגילח את כל שערו ודחי לאו דתער לא יעבור על ראשו לפי שאין אתה יכול לקיים את שניהם דמצורע שגילח במלקט ורהיטני לא עשה ולא כלום:
ר"א לא מצי יליף במצורע - בתער ולא במלקט ורהיטני מזקנו דהקפה משום דקסבר ר"א גבי הקפה דאפילו ליקטו במלקט ורהיטני חייב דכתער דמי ורבנן נמי לא מצו ילפי מצורע בתער ולא במלקט ורהיטני מראשו דנזיר משום דקסברי גבי נזיר כי גילח במלקט ורהיטני חייב דכתער דמי כדאמרינן לעיל לרבות כל המעבירין:
להכי כתב רחמנא ראשו - לאשמועינן דאפילו הקפת כל הראש שמה הקפה:
Tossafot
ותו אי ס"ד כי עביד במלקט ורהיטני - דקיים מצות גילוח ע"כ קרא דזקנו לא אתא למימר דמצי עביד בתער מדלא כתיב תער פירוש בהדיא דמבעי לן למימר כדרשב"ל דאסור לעשות ולגלח בתער הואיל ויכול לקיים שניהם שיגלח במלקט ורהיטני או במספרים ולא ידחה לאו דהשחתת זקן והיה להש"ס לומר לא שרינן תער מדלא כתב תער אלא הש"ס קצר הלישנא דנזיר לישנא קלילא ורגיל בכמה מקומות לקצר לשונו אלא ע"כ קרא דזקנו אתא לקובעו חובה ולהטעין תער למצורע דלא יצא ידי תגלחתו אלא בתער:
ורבי אליעזר - דאמר אפילו ליקטו במלקט ורהיטני חייב [בפאת] דזקן ומחייב בפאת דזקן אפילו בשאר משחיתין ושפיר אצטריך זקנו דמצורע דדחי לאו דהשחתת זקן והיינו נמי בשאר משחיתין מנא ליה תגלחת דמצורע דדוקא בתער יליף לה מראשו:,ראשו מת"ל - ראשו דכתיב במצורע והלא כבר כתיב ברישא דקרא יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו מת"ל לפי שנאמר גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו תוך ימי נזירותיו יכול אף נזיר [מצורע] כך יהא אסור לגלח וכל שער דקרא בשאר גופו ע"כ דאין לומר דעשה דוגילח דמצורע דחי לא תעשה דנזיר דתער לא יעבור על ראשו ועשה דגדל פרע שער ראשו ת"ל (שער) ראשו מיותר דאף נזיר ומצורע חייב לגלח בתער והאי דלא מוקי ר"א ראשו בראשו דכל אדם ולא בנזיר ולמדחי [לאו] דהקפה [גרידא] אי משום דס"ל הקפת כל הראש [לא] שמה הקפה אי משום דעשה דחי לא תעשה [גרידא] נפקא לר"א מגדילים כדבסמוך א"כ ראשו לא איצטריך אלא לראשו דנזיר אע"ג דאיכא לאו דתער לא יעבור ועשה דגדל פרע דחי להו עשה דוגילח מיתורא דראשו דכתיב במצורע והשתא נפקא ליה לר"א תער במצורע מנזיר דמידי דאסר בנזיר להעביר תער על ראשו הטעין במצורע לגלח בתער והיינו דקא מהדר בברייתא דלעיל (נזיר דף מ:) למילף תער במצורע מלוים ונזיר מן דינא ולא אתי ליה וצריך הוא ללומדה מראשו [דנזיר] ולעולם מנזיר ילפינן למצורע דטעון תער וס"ל לר"א דנזיר לא לקי אלא בתער דוקא כר' יונתן דלעיל הילכך מידי דאסור בנזיר דהיינו תער הטעין לאו במצורע כדמשמע [דאי] על שאר מעבירין נמי לילקי בנזיר אכתי לא ידעינן תער במצורע דאיכא למימר קרא דראשו לשאר מעבירין:
ופריך כדלעיל דלמא אפילו במלקט ורהיטני נמי מצוה קעביד במצורע וכ"ת למה לי למישרי דאפילו בתער דסד"א כו' גבי מצורע נמי ליחייב כלומר גם כשיהיה הנזיר מצורע קמ"ל ומשני אי ס"ד כי עביד במלקט ורהיטני מצוה קעביד במצורע מדלא כתיב היתר תער בפירוש לא לדחי עשה דמצורע לא תעשה דנזיר שהרי אפשר לקיים שניהן וק"ק אמאי לא מסיק נמי הכא לשינויא דלעיל לשתוק קרא מיניה ואנא אמינא ומה נזיר דאיסורא קעביד כו' וי"ל דהכא איכא למימר דשאני נזיר דליכא אלא חד לאו דהקפת ראש ולכך דחי ליה תגלחתו דנזיר אבל נזיר מצורע אית ביה תרין לאוין לאו דנזיר דתער לא יעבור ולאו דהקפת הראש ולכך לא ידחה עשה דמצורע להנך תרי לאוין ועוד עשה דגידול פרע ועוד תירץ הר"ם דלמאי דבעי למימר פרק ב' נזירין (לקמן נזיר דף נח.) אהך ברייתא דראשו דהקפת כל הראש לא שמה הקפה אפילו חד איסורא ליכא בנזיר במקום פאת הראש וליכא למימר ק"ו מנזיר דהתם ליכא תו שום דחיה:
ורבנן - דנפקא להו דתגלחת דמצורע בתער מזקנו כדלעיל ראשו למה לי דבשלמא לר"א איצטריך ראשו למילף מיניה דתגלחת דמצורע בתער אלא לרבנן למה להו ראשו:,מיבעיא להו למדחי לאו דהקפה - אף במצורע שאין נזיר דאיצטריך קרא לומר דדחי לאו דהקפה דתניא לא תקיפו פאת ראשכם יכול אף מצורע כן והא דכתב וגילח את כל שערו [חוץ] מפאת הראש או כשמירט פאת ראשו ת"ל ראשו מיותר דכתיב במצורע לאשמועינן דעשה דוגילח דמצורע דחי לאו דהקפת הראש:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.