Guémara
[Le verset] fait référence même aux animaux non domestiqués, car un animal non domestiqué est inclus dans la catégorie générale d'animal.
חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה.
Rav Yehouda de Diskarta lui dit: Comment peux-tu suggérer que dans ce verset l'animal non domestiqué est inclus dans la catégorie générale d'animal? Il est écrit: « du gros bétail » et « du menu bétail », et cette expression entière constitue un détail, une généralisation, [suivie] d'un détail, dont tu ne peux déduire que ce qui est semblable au détail, à savoir le gros et le menu bétail, et non les animaux non domestiqués!
אֲמַר לֵיהּ: חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה? הָא כְּתִיב ״בָּקָר וָצֹאן״, וְהָוֵה לֵיהּ פְּרָט וּכְלָל, וְאִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט!
§ La Guemara demande: Et d'où déduisons-nous qu'il en est bien ainsi, à savoir que dans la méthode des généralisations et des détails, les généralisations doivent être semblables aux détails? Comme il est enseigné dans une baraïta: Le verset dit à propos de la mitsva d'apporter l'argent du deuxième dîme à Jérusalem: « Et tu emploieras cet argent à tout ce que ton âme désirera, du gros bétail, du menu bétail, du vin, des boissons fortes, et tout ce que ton âme désirera » (Devarim 14, 26).
וּמְנָלַן דְּהָכִי הוּא? דְּתַנְיָא:
La baraïta développe: L'expression « et tu emploieras cet argent à tout ce que ton âme désirera » est une généralisation, car aucun type précis d'aliment n'est spécifié. L'expression « du gros bétail, du menu bétail, du vin, et des boissons fortes » est un détail, car des aliments précis sont mentionnés. Et lorsque le verset conclut: « et tout ce que ton âme désirera », il généralise à nouveau, car aucun type précis d'aliment n'est indiqué.
״וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ״ — כָּלַל, ״בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר״ — פָּרַט, ״וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ״ — חָזַר וְכָלַל.
Puisque le verset est formulé comme une généralisation, un détail, puis une généralisation, tu ne peux déduire que ce qui est semblable au détail: de même que les éléments mentionnés dans le détail sont clairement définis comme étant du produit du produit, c'est-à-dire non seulement le produit lui-même mais aussi ce qui en provient, comme le raisin issu du pépin, et ce sont également des éléments qui poussent de la terre, puisque tous ces éléments poussent du sol ou en reçoivent leur principale subsistance, de même la généralisation inclut tout élément qui est produit du produit et pousse de la terre. Cela inclut les oiseaux, mais n'inclut pas les poissons, l'eau ou le sel.
כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ פְּרִי מִפְּרִי וְגִידּוּלֵי קַרְקַע — אַף כֹּל פְּרִי מִפְּרִי וְגִידּוּלֵי קַרְקַע.
§ La Guemara aborde une série de difficultés concernant cette méthode d'exégèse halakhique et d'autres: Or, dans le cas d'une généralisation, d'un détail, puis d'une généralisation, on déduit que sont inclus tous les éléments semblables au détail. Mais si tel est le cas, à quoi sert la dernière généralisation énoncée dans le verset? On parviendrait à la même conclusion si le verset avait simplement énoncé une généralisation et un détail. La Guemara répond: La dernière généralisation sert à ajouter tout ce qui lui est semblable, c'est-à-dire même les éléments ou cas non explicitement énumérés parmi les détails.
מִכְּדִי כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל כְּעֵין פְּרָטָא דָּיְינִינַן, כְּלָלָא בָּתְרָא מַאי אַהֲנִי? אַהֲנִי לְאוֹסוֹפֵי כׇּל דְּדָמֵי לֵיהּ.
Et de plus: dans le cas d'un détail, d'une généralisation, puis d'un détail, on déduit à nouveau que sont inclus tous les éléments semblables au détail. Si tel est le cas, à quoi sert le dernier détail énoncé dans le verset? La même conclusion s'appliquerait s'il y avait simplement un détail suivi d'une généralisation. La Guemara répond: Si ce n'était le dernier détail, je dirais que la généralisation vient s'ajouter au détail, et serait élargie de toutes les manières possibles. C'est pourquoi le dernier détail limite la généralisation aux éléments ou cas semblables au détail.
וְתוּ: פְּרָט וּכְלָל וּפְרָט כְּעֵין הַפְּרָט דָּיְינִינַן, פְּרָטָא בָּתְרָאָה מַאי אַהֲנִי! אִי לָאו פְּרָטָא בָּתְרָאָה, הֲוָה אָמֵינָא: נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט.
La Guemara poursuit cette ligne de questionnement: Et maintenant qu'il est établi que tant dans le cas de deux généralisations et un détail, c'est-à-dire une généralisation, un détail, puis une généralisation, que dans le cas de deux détails et une généralisation, c'est-à-dire un détail, une généralisation, puis un détail, on déduit que sont inclus tous les éléments semblables au détail, quelle différence y a-t-il entre ces deux méthodes? Elles semblent identiques.
וּמִכְּדֵי, תְּרֵין כְּלָלֵי וּפְרָטָא וּתְרֵין פְּרָטֵי וּכְלָלָא — (כְּלָלָא) כְּעֵין פְּרָטָא דָּיְינִינַן, מַאי אִיכָּא בֵּינֵי וּבֵינֵי?
La Guemara répond: Il y a une différence entre elles, car dans le cas de deux généralisations et un détail, s'il existe un autre détail semblable au détail spécifié dans le verset ne serait-ce que sous un seul aspect, on l'inclut, en raison des deux généralisations. En revanche, dans le cas de deux détails et une généralisation, si un autre détail est semblable à celui mentionné dans le verset sous deux aspects, on l'inclut. Mais s'il n'est semblable que sous un seul aspect, on ne l'inclut pas, car la halakha est limitée par les deux détails.
אִיכָּא דְּאִילּוּ תַּרְתֵּין כְּלָלֵי וּפְרָטָא, אִי אִיכָּא פְּרָטָא דְּדָמֵי לֵיהּ אֲפִילּוּ בְּחַד צַד — מְרַבִּינַן, תְּרֵי פְּרָטֵי וּכְלָלָא, אִי אִיכָּא פְּרָטָא דְּדָמֵי מִשְּׁנֵי צְדָדִין — מְרַבִּינַן, בְּחַד צַד — לָא מְרַבִּינַן.
La Guemara pose une autre question: Or, dans la méthode du détail et de la généralisation, la généralisation vient s'ajouter au détail, et tous les cas sont inclus par la généralisation. Et la méthode de la restriction et de l'amplification amplifie également et inclut tout, de sorte que tous les cas sont inclus dans les deux méthodes. Si tel est le cas, quelle différence y a-t-il entre la méthode de la restriction et de l'amplification et celle du détail et de la généralisation?
מִכְּדִי פְּרָט וּכְלָל — נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט, וְאִיתְרַבִּי כֹּל מִילֵּי. וּמִיעֵט וְרִיבָּה נָמֵי — רִיבָּה הַכֹּל, וְאִיתְרַבִּי כֹּל מִילֵּי. מַאי אִיכָּא בֵּין מִיעֵט וְרִיבָּה לִפְרָט וּכְלָל?
La Guemara répond: Il y a la différence suivante: alors que dans la méthode du détail et de la généralisation on inclut et on interdit au nazir même les feuilles et les vrilles de la vigne, dans la méthode de la restriction et de l'amplification on inclut moins, car les vrilles, oui, sont incluses dans l'interdit, tandis que les feuilles, non, ne le sont pas.
אִיכָּא, דְּאִילּוּ פְּרָט וּכְלָל — מְרַבִּינַן אֲפִילּוּ עָלִין וְלוּלָבִין. וּמִיעֵט וְרִיבָּה, לוּלָבִין — אִין, עָלִין — לָא.
§ Rabbi Abbahou dit au nom de Rabbi Yohanan: Pour tous les interdits de la Torah, une substance permise ne se combine pas avec une substance interdite. Si l'on mange un aliment permis avec un aliment interdit et qu'ensemble ils constituent la mesure minimale interdite, on est exempté de sanction pour cette consommation. Ce principe s'applique à toutes les halakhot, sauf aux interdits du nazir, qui est passible pour avoir consommé un tel mélange, car la Torah a dit à propos du nazir: « Il ne boira rien de ce qui est trempé dans le raisin » (Bamidbar 6, 3). Ce verset indique que le nazir n'a pas seulement l'interdiction de consommer du vin et du vinaigre, mais aussi tout aliment trempé dans ces liquides.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין הֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, חוּץ מֵאִיסּוּרֵי נָזִיר, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: ״מִשְׁרַת״.
Rachi
גליו"ן חיה בכלל בהמה - דכתיב (דברים י״ד:ד׳) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו' אמר ליה ומי מצית אמרת הכי דחיה הוא בכלל בהמה בהאי פרט:
הא כתיב באידך [פרטא] בקר וצאן - למעוטי חיה אלא האי מן הבהמה נמי הוה ליה פרט וכלל ופרט ומצי נמי למילף מהכא:
ומנלן דהכי הוא - דכעין פרטא דיינינן:
דתניא ונתת הכסף וגו' אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע - ואיתרבו להו עופות ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע כדמפרש במסכת עירובין בפרק בכל מערבין:
מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן כללא בתרא מאי אהני אהני לאוסופי ליה - ואפילו מצד אחד כגון דגים דפרי מפרי הן אבל אינן גידולי קרקע דאי ליכא כללא בתרא ה"א דאין בכלל אלא מה שבפרט:
תרי [פרטי וכללא] אי איכא דדמי ליה משני צדדין - כגון עופות דגידולי קרקע הן ופרי מפרי מרבינן אבל דגים דבחד צד דמו ליה לא מרבינן:
ומיעט וריבה - א"א דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא דעלין ממעט ואם תאמר והא איכא רבי אלעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין הא לא תקשי לך ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין דהאי מכל לישנא יתירא הוא ואי משום מיעט וריבה לא מיצטריך ליה למיכתב אלא אשר יעשה מגפן היין מכל למה לי אלא לרבות ואפי' עלין ואית דמפרש דהאי דאמר אפילו עלין לאו דוקא אלא קמ"ל דפורתא הוא דמיעט או עלין או שבישתא ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה ליכא ולא מידי:
שהרי אמרה תורה וכל משרת - לרבות שאילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור והיתר משלימו לכזית שהוא חייב:
Tossafot
א"ל חיה בכלל בהמה - בתמיה כלומר האי בהמה לא מצית אמרת דחיה בכלל בהמה דכתיב בקר וצאן בפרט בתרא וכמו שפרטא בתרא ממעט חיה פרטא קמא נמי מצי להוי דממעט חיה דפרט אחרון מגלה על הראשון למעוטי חיה ולעולם מהאי קרא נמי איכא למדרש בפרט וכלל ופרט:
ומנלן דהכי הוא - ארבנן קאי דדרשי לעיל כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט וקבעי מנלן דמדה זו בתורה היינו למדרש כעין הפרט דתניא ונתת הכסף ולא קאי אר"א דהוא דריש ליה ריש פ' בכל מערבין (עירובין כז:) בריבה ומיעט וריבה:
מה פרט מפורש בקר וצאן פרי מפרי - דבהמות מתעברות זו מזו ויולדות וגדולי קרקע שהן גדלין מן הארץ מעשב הארץ אף כל לאיתויי עופות ולמעוטי דגים מים ומלח ולר"א דדריש ליה בריבה ומיעט וריבה מרבינן אפי' דגים ולא ממעט אלא מים ומלח:
מכדי כלל ופרט וכלל כעין הפרט דיינינן ליה כללא בתרא מאי אהני - אגב גררא אתא לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ אהני לאוסופי כל דדמי לפרטא דאי לא כתיב כלל הוה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט:
א"ל אי לאו פרטא [בתרא] הוה אמינא פרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט - והוה מרבינן גבי נזיר אפילו עלין ולולבין:
מכדי תרי כללי ופרטא ותרין פרטי וכללא כעין הפרט דיינינן כדאמרן מאי איכא ביני וביני - כלום יש חילוק בין אלו שתי מדות איכא תרין כללי ופרטי אמרינן כל דדמי ליה אפי' בחד צד מרבינן ותרין פרטי וכללי דדמי ליה משני צדדין מרבינן מצד אחד לא מרבינן והדין נותן בב' כללות מרבינן יותר מכלל אחד ורי"ף [מפרש] דהך סוגיא דהכא אליבא דמ"ד כללא בתרא דוקא וה"ל [כעין] פרט וכלל להכי מרבינן דדמי ליה לפרטא אפי' בחד צד [וכן] נמי תרי פרטי וכללא פרטא [בתרא] דוקא וה"ל [כעין] כלל ופרט ואהני כללא לרבות [מכעין] הדומה לו מב' צדדין אבל למאן דאמר כללא קמא דוקא וכן פרטא קמא דוקא הוה הדין להפך ואם תאמר ההוא קרא דכי יתן וגו' דרשי ליה רבנן [בכלל] ופרט וכלל ובעו דבר הדומה לו מב' צדדין דהוי דבר המיטלטל וגופו ממון דהא ממעטי קרקעות אע"פ שגופן ממון וכן שטרות אף על פי שמטלטלין הואיל ואין גופן ממון אלמא אפילו בתרי [כללי] ופרטא בעינן שני צדדין ור"א דריש לההוא קרא בפרט וכלל. ופרט וממעט נמי קרקעות ושטרות אלמא דהמדות הללו שוות וי"ל דלפי מה שפירשתי ניחא דרבנן סברי כללא קמא דוקא ודמי לכלל ופרט ואהני כללא בתרא לאתויי הדומה לו משני צדדין ור"א סבר פרט [בתרא] דוקא והוי כמו כלל ופרט ואהני פרטא קמא לרבויי כל הדומה לו מב' צדדין ועי"ל דהני תרין צדדין דאיתנהו בקרקעות ושטרות ומטלטלין וגופן ממון שקולין הן וחשובין כחד צד הלכך בין לרבנן דדרשי תרי כללי ופרטא בין ר"א דדריש תרי פרטי וכללא בעי' הנך ב' צדדין דכיון שהצדדין חשובין [כחד] הי מינייהו מפקת וכן בשמעתא דסלעם וחרגול (חולין דף סו.) דבעינן ד' צדדין דחשובין ושקולין הן זה כזה כולהון כחד [צד הוו] הלכך בעיא כולהון דדוקא ראשו ארוך הוי צד גרוע אבל אינך כולן חשובין כחד ודו"ק התם:
איכא דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין [ולולבין] ואילו מיעט וריבה מרבינן לולבין אין עלין לא - תימה הא ר"א דריש מיעט וריבה בתחילת שמעתתא ומרבה אפילו עלין וי"ל דלעיל מיירי בעלין רכין דומיא דלולבין והכא מיירי דקשה קצת ודמי קצת לשבישתא אך תימה דמדת מיעט וריבה כמו מדת פרט וכלל [ואמאי] במדת ריבה ומיעט וריבה מרבינן טפי מבמדת כלל ופרט וכלל כדמשמע ריש פרק בכל מערבין ראייתו והר"ף נ"ע היה נותן טעם לדבר כמו שרגיל רש"י [לפרש] בכל מקום דהיכא דאיכא כלל ופרט הוי פרט פירושו של כלל וסותר ומבטל הכלל לגמרי כאילו לא היה אבל ריבה ומיעט דאין מיעוט פי' ריבוי לבטל [ריבה] לגמרי כאילו לא היה אלא ריבה קצת ומיעט קצת הלכך כשהפרט קודם לכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ומבטל הפרט לגמרי כאילו לא היה שהרי אין לומר שהוא פירושו של כלל אחרי שקדמו וגם במיעט לא דיינינן ליה הלכך מרבינן מן הכלל שבא [אחריו] אבל למאן דדריש במיעט וריבה יש לי לדרוש המיעוט במיעוט לומר גם שהוא לפני הריבוי כמו אם היה אחרי הריבוי והשתא נמי כשהמיעוט קודם הוא ממעט קצת דאין לו כח לריבוי של אחרון [לרבות] כולי האי וא"ת כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וא"כ . כללא מאי אהני ותי' דלא נילף מג"ש או במה מצינו טפי מן הפרטא ובהכי נמי [פרט וכלל דרבי] כל מילי א"כ מאי אהני פרטא אלא דלא נילף מג"ש או מק"ו [למעט] וריבה ומיעט וריבה ומיעט וריבה חילוק ביניהן כדפ"ה בעלמא (סנהדרין דף מו.) דריבה ומיעט הוי כמו כלל ופרט וכלל לרבות כעין המיעוט ותו לא ריבה ומיעט וריבה ריבה כל מילי ואהני מיעוטא למעוטי דבר אחד ומיהו קשה דריבה ומיעט וריבה ריבה קמא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד דמרבינן כל מילי וממעטין דבר אחד כדאמר בריש פרקין דדריש מיעט וריבה רבי כל מילי וממעט שבישתא ואר"ת דאין ה"נ וריבה קמא אורחיה דקרא הוא כמו ולקחת את המרצע דאיכא דדריש (קדושין דף כא:) בריבוי ומיעט וריבה ולקחת אורחיה דקרא ונראה דבהכי יש ליישב מאי דפר"ת דמיעט וריבה ומיעט אינה מדה בתורה אפילו למאן דדריש ריבויי ומיעוטי והיא גופיה תימה מאי שנא מפרט וכלל ופרט דדרשינן ליה למאן דדריש כללי ופרטי ונראה דלא דמי דבשלמא פרט וכלל ופרט איכא למידרשיה כעין הפרט כמו כלל ופרט וכלל אלא דמעט יש חילוק כדקאמר בגמרא והשתא אין להקשות פרטא בתרא למה לי דהא אי לאו פרטא בתרא הוי פרט וכלל ואיתרבי כל מילי אבל אי הוי דרשי מיעט וריבה ומיעט ע"כ [כמו] ריבה ומיעט וריבה דרשי דומיא דפרט וכלל ופרט דדיינינן בכלל ופרט וכלל והשתא הוה קשה דמיעט וריבה ומיעט מיעט בתרא למאי אהני הא במיעט וריבה לחוד בריבה ומיעט וריבה דרשינן ליה כדפי' ר"ת ואע"פ דריבה ומיעט וריבה נמי אמר דריבה קמא לא מהני מידי בשלמא התם איכא למימר ריבה קמא אורחיה דקרא להתחיל בו כמו ולקחת המרצע אבל מיעט בתרא ליכא למימר הכי הילכך צ"ל אינה מדה בתורה אפי' למאן דדריש ליה בריבוי ומיעוטי דרשינן ליה בפרט וכלל ופרט. עכ"ל מהר"ף נ"ע:
אין היתר מצטרף לאיסור - אם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב אינו חייב:,[חוץ] מנזיר שהרי אמרה תורה וכל משרת ענבים לא ישתה - כלומר שאם שרה פתו ביין ויש בו מפת ומיין כדי לצרף [כזית] חייב הכי דרשינן בסמוך דאי איכא כזית מיין לחודיה קרא למה לי ומיתורא דמשרת דרשינן ליה הכי ולא מכל ואין לגרוס מה שכתוב בספרים משרת וכל משרת דהוה משמע דמכל דרשינן ליה דא"כ לפרוך אדר' אבהו נמי כמאן כר"א דדריש כל ואפי' אם תימצי לומר דרבנן דרשי וכל משרת אע"ג דלא דרשי כל מ"מ מאי פריך לקמן ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא לימא טעמא דידיה משום כל וכל אלא ודאי משמעות דידיה ממשרת ולא מוכל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.