Cela nous enseigne qu'il s'agit d'une halakha [transmise] sans lien avec l'héritage; il existe simplement une tradition selon laquelle un fils peut utiliser les offrandes destinées à la naziréité de son père, alors qu'une fille ne le peut pas.
קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה.
On a soulevé un dilemme devant [les Sages]: les Rabbanan sont-ils en désaccord avec Rabbi Yossi, ou ne le sont-ils pas? Et si tu dis qu'ils sont en désaccord, est-ce sur la première partie ou sur la seconde partie [de sa halakha]? Viens et écoute: Comment les Sages ont-ils dit qu'un homme peut se raser en utilisant la naziréité de son père?
אִיבַּעְיָא לְהוּ: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי, אוֹ לָא פְּלִיגִי? וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי, אַרֵישָׁא אוֹ אַסֵּיפָא? תָּא שְׁמַע: כֵּיצַד אָמְרוּ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו?
Celui dont le père était nazir, et dont le père a mis de côté de l'argent pour sa naziréité puis est mort, et [le fils] a dit: « Me voici nazir à condition que je puisse me raser avec l'argent de mon père » — c'est celui-là qui peut se raser avec l'argent de son père. Mais celui qui, lui et son père, étaient tous deux nazirs, et dont le père a mis de côté de l'argent pour sa propre naziréité puis est mort — cet argent tombe en offrande volontaire [communautaire]. Ce sont les paroles de Rabbi Yossi.
מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר, וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ וָמֵת, וְאָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אַבָּא״ — זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אָבִיו. אֲבָל מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים, וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ וָמֵת — הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.
Rabbi Eliézer, Rabbi Méir et Rabbi Yehouda ont dit: c'est celui-là qui peut se raser avec l'argent de son père. [Leur insistance sur « c'est celui-là »] indique qu'ils sont en désaccord total avec Rabbi Yossi. Autrement dit, là où Rabbi Yossi statue que l'on peut utiliser l'argent du père, eux soutiennent que l'on ne le peut pas; et inversement, là où Rabbi Yossi dit que l'on ne peut pas dépenser l'argent du père pour ses offrandes de naziréat, les Rabbanan statuent que l'on le peut.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אָמְרוּ: זֶה הוּא שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אָבִיו.
Rabba a soulevé un dilemme: si un père a deux fils nazirs, quelle est la halakha? La Guemara précise les termes du dilemme: dirons-nous que nous avons appris cela comme une halakha [transmise], selon laquelle un fils peut se raser avec l'argent laissé pour la naziréité de son père, et donc tout fils qui devance son frère et se rase avec l'argent du père a effectué le rasage et a acquis la somme entière? Ou bien peut-être avons-nous appris cette halakha à partir du cas de l'héritage, et par conséquent chacun reçoit une moitié?
בָּעֵי רַבָּה: יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בָנִים נְזִירִים, מַהוּ? הִילְכְתָא גְּמִירִין לַהּ: כֹּל דִּקְדֵים גַּלַּח — גַּלַּח, אוֹ דִילְמָא: יְרוּשָּׁה גְּמִירִין לַהּ, וּפַלְגָא הָוֵי?
Rava a soulevé un dilemme similaire: si l'on a un premier-né et un fils ordinaire, tous deux nazirs, quelle est la halakha? Dirons-nous que nous avons appris cela comme une halakha [transmise], selon laquelle un fils peut se raser avec l'argent laissé pour la naziréité de son père, et que cette règle est sans lien avec l'héritage, de sorte qu'il n'a pas besoin de se raser seulement en fonction de ce qu'il reçoit en héritage — mais plutôt, soit chaque fils reçoit la moitié de l'argent, soit celui qui devance l'autre reçoit la somme entière? Ou bien peut-être est-ce un héritage, et de même que le premier-né prend une part double du patrimoine, de même se rase-t-il avec une part double de cet argent?
בָּעֵי רָבָא: בְּכוֹר וּפָשׁוּט, מַאי? הִילְכְתָא גְּמִירִין לַהּ, וְהִילְכָּךְ לָא בָּעֵי גַּלּוֹחֵי לְפוּם מַאי דְּשָׁקֵיל. אוֹ דִילְמָא: יְרוּשָּׁה הִיא, וְכִי הֵיכִי דְּשָׁקֵיל פִּי שְׁנַיִם, הָכִי מְגַלַּח?
Et si tu dis que c'est un héritage et qu'il se rase en fonction de la part qu'il reçoit, il est encore possible que ce ne soit que pour les biens profanes que le premier-né a une part double, mais pour les biens consacrés cette règle ne s'applique pas. Ou bien peut-être, puisqu'il acquiert cet argent, bien qu'il l'utilise à des fins de rasage, cela ne fait pas de différence, c'est-à-dire qu'il importe peu que l'argent soit destiné à un usage sacré.
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר: יְרוּשָּׁה הִיא, וּלְפוּם דְּשָׁקֵיל מְגַלַּח, וּבְחוּלִּין הוּא דְּאִית לֵיהּ פִּי שְׁנַיִם, אֲבָל בְּהֶקְדֵּשׁ לָא. אוֹ דִילְמָא: כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵיהּ לְגִלּוּחַ, לָא שְׁנָא?
La Guemara soulève un autre dilemme: si son père était nazir perpétuel et que lui-même était nazir de durée non spécifiée, ou si son père était nazir de durée non spécifiée et que lui-même était nazir perpétuel, quelle est la halakha? Ce fils peut-il se raser avec l'argent laissé pour la naziréité de son père? Dirons-nous que lorsque nous avons appris la halakha selon laquelle un fils peut se raser avec l'argent laissé pour la naziréité de son père, cela ne s'applique que dans le cas où les deux sont des nazirs de durée non spécifiée, ou bien peut-être n'y a-t-il pas de différence, et la même halakha s'applique même si leurs naziréités sont de deux types différents?
אָבִיו נְזִיר עוֹלָם וְהוּא נָזִיר סְתָם, אָבִיו נָזִיר סְתָם וְהוּא נְזִיר עוֹלָם, מַאי? כִּי גְּמִירִין הִילְכְתָא, בִּסְתָם נְזִירוּת, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא?
Et si tu dis: ici, dans les deux cas, il s'agit au moins d'une naziréité en pureté [de sorte que le fils peut utiliser l'argent de son père], Rav Achi soulève alors un autre dilemme: si son père était nazir en impureté et que lui-même était nazir en pureté, ou si son père était nazir en pureté et que lui-même était nazir en impureté, quelle est la halakha? Le fils peut-il se raser avec l'argent laissé pour la naziréité de son père, ou non? Aucune réponse n'a été trouvée à ces dilemmes, et la Guemara dit qu'ils restent en suspens [teïkou].
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר: הָכָא אִידֵּי וְאִידֵּי, נְזִירוּת טׇהֳרָה, בָּעֵי רַב אָשֵׁי: אָבִיו נָזִיר טָמֵא, וְהוּא נָזִיר טָהוֹר. אָבִיו נָזִיר טָהוֹר, וְהוּא נָזִיר טָמֵא, מַאי? תֵּיקוּ.
Fin du chapitre « Celui qui a dit »
הַדְרָן עֲלָךְ מִי שֶׁאָמַר
Mishna 1
MICHNA: Beit Chamaï disent: la consécration [d'un bien] faite par erreur est néanmoins une consécration valide,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֶקְדֵּשׁ טָעוּת — הֶקְדֵּשׁ,(משנה)
Rachi
קמ"ל הלכה - בן ולא בת:
ואם תימצי לומר פליגי ארישא - הוא דפליגי רבנן דאמרי שאף מגלח על נזירות אביו ולא שני להו לרבנן בין רישא לסיפא שבכולן האיש מגלח על נזירות אביו:,או אסיפא פליגי - דלרבנן סבירא להו איפכא דלמא מאי דשמיע להו מר' יוסי דאמר ברישא דאין זה מגלח על נזירות אביו סבירא להו לרבנן הוי מגלח ומאי דקא"ר יוסי בסיפא דהוי מגלח סבירא להו לרבנן דאינו מגלח:,ה"ג ת"ש כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירות ומת זהו שמגלח על נזירות אביו אבל מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא הרי אלו יפלו לנדבה דברי ר' יוסי רבי אליעזר ור' מאיר ור' יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו - כלומר מדקאמרי רבי אליעזר ורבי יהודה בהאיך ברייתא זהו שמגלח אלמא דארישא ואסיפא פליגי והכי משמע זהו שאמרו (ע"מ) שמגלח על נזירות אביו אבל מי שהיה נזיר בחיי האב שכבר נתחייב בקרבן אחד בפני עצמו אין מגלח על נזירות אביו ושמע מינה דארישא וסיפא פליגי ש"מ:
כל דקדים - נזירותיה מגלח על נזירות אביו או דילמא ירושה גמירי לה וכל מאן דהוי בר ירושה גמירי לה דזכי בהו:,ופלגא הוי כו' - וחולקין אותו בשוה זה יביא חציו וזה חציו ומייתו מבתיהן כדי להשלים קרבנותיהן עם מעות אביהן:
בעי רבא - היו לו בנים נזירין בכור ופשוט לגלח על נזירות אביו היכי שקלי ביה:,הילכתא גמירי לה - שמגלחין על נזירות אביהן ולא מחמת ירושה והילכך לא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל אלא בפלגא או דילמא ירושה היא שמגלחין בנזירות אביהן וכי היכי דשקיל האי בכור פי שנים בכל הנכסים הכי בהאי נמי מגלח פי שנים:
ובחולין הוא דאית ליה - לבכור פי שנים:,אבל בהקדש - לאחר שנקרב הקרבן ומבקשין לאוכלו לא שקיל פי שנים אלא חולקין ביניהם בשוה:,או דילמא - כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן הכי נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן אע"ג דמוקדשין הן שקיל בהו פי שנים:
כי גמירי הילכתא בסתם נזירות - היכא דתרוייהו קיימי בסתם נזירות אבל היכא דחד מנהון נזיר עולם לא או דילמא לא שנא:
ואת"ל הכא - כיון דנזירות דאבא ונזירות דברא נזירות דטהרה הוא מגלח הבן על נזירות האב:,בעי רב אשי היכא דאביו נזיר טמא והוא נזיר טהור - מהו להוסיף על מעות צפורין שהפריש אביו להביא בהן קרבנות וכן אם אביו טהור והוא טמא מהו להביא צפורים באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרתו תיקו:
מתני' בית שמאי אומרים הקדש טעות: כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון - בשחרית יהא הקדש ויצא לבן הרי זה הקדש וכן כשיעלה דינר של כסף או חבית של שמן כולן הקדש הואיל ויצאו בראשונה ואף על גב שלא נתקיימו דבריו שהוא סבור שיצא שחור ויעלה דינר של זהב וחבית של יין תחילה:
Tossafot
אם תימצי לומר פליגי - רבנן עליה דר' יוסי מדקתני במתני' ר' יוסי אומר משמע דפליגי רבנן עליה ואם תימצי לומר פליגי רבנן ארישא דקאמר ר' יוסי אם נדר בחיי אביו אינו מגלח ואמרי רבנן דמגלח בכל ענין [או] אסיפא דקאמר דנדר לאחר מיתה מגלח על [נזירות] אביו ואמרי רבנן אינו מגלח:,תא שמע - דארישא פליגי דתניא כיצד אמרו האיש מגלח על מעות אביו מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר ע"מ שאגלח על מעות אביו אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת הרי אלו יפלו לנדבה דברי רבי יוסי ר"א ור' מאיר ור' יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו וברוב ספרים היא משובשת:
בעי רבה יש לו שני בנים נזירים - לרבי יוסי שנדרו אחר מיתת אביהן ולרבנן גם בחיי אביהן:,הילכתא גמירי לה - [ולא] כדין חלוקה בשוה וכל דקדם גלח. וכל הקודם מהם זכה בהם:,ופלגא הוי - פלגא זה נוטל החצי וזה נוטל החצי כמו בשאר ירושה:
בעי [רבא] גריס ר"ת והראשון [רבה בכור] ופשוט נזירים מהו הלכתא גמירי לה ולא מן הדין והכא לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל דאע"פ דשני פשוטי פלגי מכל מקום אינו כשאר ירושה ה"נ לענין שיטול הבכור פי שנים [וה"נ] לא מצי להביא תגלחתו לפום מאי דשקיל כשאר נכסים או דילמא ירושה גמירי כי היכי [דנוטל] פי שנים ממעות שהפריש אביו לקרבנות נזירותו [כן מגלח] ואת"ל בחולין הוא דאית ליה פי שנים פי' ר"ת בחולין דאמר לשון חולין ולא לשון הקדש דאמר מעות אלו לנזירות [אבל] בהקדש לא אילו אמר הרי אלו לקרבנות נזירותו:
או דילמא כיון [דקני] ליה לגלוחי לא שנא - ואפילו אמר לקרבנות נזירותו דמוכח לשון הקדש:
אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם - או איפכא כי גמירי הלכתא בסתם נזיר ומצי למיבעי דאביו והוא נזיר עולם או שמא הא פשיטא דמגלח כיון ששמו האב והבן בחד גוונא לנזירות: ואת"ל הכא אידי ואידי בנזירות טהרה ומגלח שפיר על מעות אביו:
בעי רב אשי אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור - אביו נזיר טמא נטמא והפריש מעות לציפורים ואשם מהו שיוסיף בנו על אותם מעות להביא חטאת עולה ושלמים לנזירות טהרה אי נמי אביו נזיר טמא וחזר והתחיל ומנה נזירות טהרה הואיל ונטמא לא הוי דומיא דנזירות דבן דלא נטמא לא מגלח אביו נזיר טהור והפריש מעות והוא נזיר טמא מהו שיביא הבן צפורים [מן] המעות שהפריש אביו לנזירות טהרה:
מתני' בית שמאי אומרים הקדש טעות הוי הקדש - כדמפרש ואזיל ומשום דבתר הכי איירי בנזירות בטעות נקט הני פלוגתייהו במכילתין וכן משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דבסמוך גבי מי שנדר ונשאל לחכמים כו' אמרו להם בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות ותצא ותרעה בעדר כלומר אם כן [היאך] אומרים בהקדש טעות דפליגי עלן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.