lorsqu'ils ne sont pas affectés et non lorsqu'ils sont affectés [à un sacrifice précis]. Le texte enseigne: « son offrande ». C'est par sa propre offrande qu'il s'acquitte de son obligation, mais il ne s'en acquitte pas par l'offrande de son père.
בִּזְמַן שֶׁהֵן סְתוּמִין וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן מְפוֹרָשִׁין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּנוֹ״. בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו.
On aurait pu penser qu'il ne s'acquitte pas de son obligation avec l'argent que son père avait mis de côté, même si c'était de l'argent réservé pour une faute légère utilisé pour une faute légère, ou de l'argent réservé pour une faute grave utilisé pour une faute grave — mais qu'il s'acquitte avec un korban qu'il a lui-même mis de côté, même si c'était pour une faute légère et qu'il l'utilise pour une faute grave, ou pour une faute grave et qu'il l'utilise pour une faute légère. Le texte enseigne: « son offrande... pour sa faute », ce qui indique qu'il ne s'acquitte de son obligation que si son offrande est destinée spécifiquement à sa propre faute.
יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, אֲבָל יוֹצֵא בְּקׇרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּנוֹ ... עַל חַטָּאתוֹ״, עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשׁוּם חֶטְאוֹ.
On aurait pu penser qu'il ne s'acquitte pas de son obligation avec l'animal qu'il a lui-même mis de côté, que ce soit d'un animal réservé pour une faute légère utilisé pour une faute légère, ou d'un animal réservé pour une faute grave utilisé pour une faute grave, et même d'un animal réservé pour une faute légère utilisé pour une faute grave, ou d'un animal réservé pour une faute grave utilisé pour une faute légère,
יָכוֹל לֹא יֵצֵא בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה,
En effet, s'il a mis de côté un animal pour [la consommation involontaire de] graisse interdite et qu'il l'a apporté pour [la consommation de] sang, ou pour le sang et qu'il l'a apporté pour la graisse interdite — dans ce cas il n'a pas commis de détournement [de bien consacré] et l'animal n'a pas expié, car l'animal ne peut perdre son statut de consécration. Et de même qu'il ne peut le perdre, il ne peut non plus être réaffecté à une autre faute; c'est pourquoi cet animal non plus n'expie pas pour lui.
שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ בְּהֵמָה עַל הַחֵלֶב וְהֵבִיא עַל הַדָּם, אוֹ עַל הַדָּם וְהֵבִיא עַל הַחֵלֶב — שֶׁהֲרֵי לֹא מָעַל וְלֹא כִּיפֵּר,
Mais on aurait pu penser qu'il s'acquitte de son obligation avec l'argent qu'il a lui-même mis de côté, que ce soit de l'argent réservé pour une faute légère utilisé pour une autre faute légère, ou de l'argent réservé pour une faute grave utilisé pour une autre faute grave, ou de l'argent réservé pour une faute grave utilisé pour une faute légère, ou de l'argent réservé pour une faute légère utilisé pour une faute grave,
אֲבָל יוֹצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה לַקַּלָּה, וּמִן הַחֲמוּרָה לַחֲמוּרָה, מִן הַחֲמוּרָה לַקַּלָּה, וּמִן הַקַּלָּה לַחֲמוּרָה,
En effet, s'il a mis de côté pour lui-même de l'argent [destiné à un sacrifice] pour la graisse interdite et qu'il l'a apporté pour le sang, ou pour le sang et qu'il l'a apporté pour la graisse interdite — dans ce cas il a bien commis un détournement [s'il l'utilise à un usage profane] et il a bien expié, car l'argent, lui, peut perdre son statut de consécration [par détournement]. Et de même qu'il peut le perdre, il peut aussi être réaffecté à une autre faute; c'est pourquoi cet argent expie pour lui [s'il a été utilisé pour acheter une offrande pour une autre faute].
שֶׁכֵּן אִם הִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מָעוֹת מִן הַחֵלֶב וְהֵבִיא עַל הַדָּם, עַל הַדָּם וְהֵבִיא עַל הַחֵלֶב, שֶׁהֲרֵי מָעַל וְכִיפֵּר —
Le texte enseigne: « pour sa faute », ce qui indique qu'il ne s'acquitte de son obligation que si son offrande est destinée spécifiquement à sa propre faute, et il ne lui est pas permis d'utiliser l'argent consacré pour un type de faute afin d'expier une faute différente. Ainsi se conclut la baraïta.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַל חַטָּאתוֹ״ — עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ.
Or la baraïta enseigne bien le cas d'un animal; n'est-ce pas même un animal porteur d'une tare [moum]? — Non; elle parle uniquement d'un animal sans défaut, apte à être sacrifié; seul un animal de ce type est considéré comme affecté.
קָתָנֵי מִיהַת בְּהֵמָה, מַאי לָאו אֲפִילּוּ בַּעֲלַת מוּם? לָא, תְּמִימָה.
Mais alors, quel est le statut d'un animal porteur d'une tare? Est-il considéré comme non affecté? Si c'est le cas, pourquoi la baraïta enseigne-t-elle spécifiquement le cas de l'argent que le père avait mis de côté? Qu'elle enseigne plutôt le cas de l'animal taré, et on en déduirait la même chose pour l'argent! — Il en est effectivement ainsi; il n'y a pas de différence entre les deux. En effet, à quoi un animal taré est-il apte? À sa valeur monétaire, et cette valeur, c'est précisément de l'argent.
אֲבָל בַּעֲלַת מוּם מַאי — כִּסְתוּמָה דָּמְיָא? מַאי אִירְיָא דְּקָתָנֵי מָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו? לִיתְנֵי בַּעֲלַת מוּם! הָכִי נָמֵי, דִּלְמַאי חַזְיָא — לִדְמֵי, דְּמֵי הַיְינוּ מָעוֹת.
Mishna 1
MICHNA: Si le sang de l'une des offrandes a été aspergé en son nom, il ne peut plus annuler [le vœu]. Rabbi Akiva dit: même si l'un quelconque de tous les animaux a été égorgé en son nom, il ne peut plus annuler [le vœu].
מַתְנִי׳ נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכׇּל הַבְּהֵמוֹת — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.(משנה)
Dans quel cas cela s'applique-t-il? Dans le cas du rasage de pureté [tiglahat hatohora]. Mais dans le cas du rasage d'impureté [tiglahat hatoum'a], il peut annuler [le vœu], car il peut dire: « Je ne veux pas d'une femme déchue [menouvelet] ». Rabbi Meïr dit: même dans le cas du rasage de pureté, il peut annuler, car il peut dire: « Je ne veux pas d'une femme rasée ».
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה, אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה — יָפֵר, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּולֶת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בְּתִגְלַחַת הַטׇּהֳרָה יָפֵר, שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגַלַּחַת.
Guémara
GUEMARA: La michna n'est pas conforme à l'opinion de Rabbi Éliézer, car si c'était selon Rabbi Éliézer, n'a-t-il pas dit que le rasage est indispensable [pour la fin du naziréat]? Et puisqu'elle ne s'est pas encore rasée, elle demeure interdite de vin. Et puisque cela lui cause une déchéance [niyoul], il peut annuler [le vœu] — et c'est précisément sur ce point qu'ils sont en désaccord.
גְּמָ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָאָמַר: תִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת. וְכֵיוָן דְּלָא גִּילְּחָה — אֲסִירָה בְּחַמְרָא. וְכֵיוָן דְּאִית לַהּ נִיוּוּל — מָצֵי מֵיפַר (וּבְהָא פְּלִיגִי),
Rachi
בזמן שהן סתומין - כדתנן בשילהי מתני':,ת"ל - ואם כבש יביא קרבנו בקרבנו יוצא כו' ואית דדרשי ליה מקרבנו קמא:
מן הקלה על הקלה - משבועת העדות לשבועת הפקדון או לשבועת ביטוי:,מן החמורה על החמורה - מחלב לדם מחייבי מיתות לחייבי כריתות בשוגג:
שכן אם הפריש בהמה על - החלב. שאכל בשוגג והביאה על הדם שאכל בשוגג:,שהרי לא מעל - לפי שהוא קדושת הגוף ואי אפשר לו להוציאה לחולין לפיכך לא כיפר וכדאמרי' בפרק [בתרא] דכריתות דכיון דלא מצי מעיל כפורי נמי לא מכפר:,שהרי מעל וכפר - דכיון דלקח בהן חטאת אחר שלא הופרש לשמן הוה ליה כמפיק להו לחולין ומעל וכיון דמעל בו אמרי' וכפר דהוא קרבן מעליא:
ת"ל - וכפר עליו הכהן על חטאתו דלעולם לא כפר עד שיהא קרבנו לשום חטאו שאע"פ שמעל לא כיפר שהרי מעל במעות כל דבר שיוצא לחולין אית ביה מעילה והואיל דאית ביה מעילה כיפר:
קתני מיהת בהמה - שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו מאי טעמא לאו משום דכמפורשת דמיא מאי לאו אפי' בעלת מום:
מאי איריא דתני - אבל יוצא במעות שהפריש כו':
מתני' באשה מנוולת - שאינה שותה יין:
גמ' דאי ר"א - כיון דתגלחת מעכבתה שלא לשתות יין כדאמרינן בפרק ג' מינין (לקמן נזיר דף מו.) ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולן דברי ר"א הילכך כיון דלא גילחה אסורה ביין והוה לה ניוול כדכתיב (זכריה ט׳:י״ז) ותירוש ינובב בתולות הילכך מצי מפר אע"פ שנזרקו עליה כל הדמים:
Tossafot
אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו - לעבירה זו ויביאנו לעבירה אחרת:
שהרי לא מעל - בשוגג אם שגג והקריב קרבן על הדם קרבן של חלב דאכתי בקדושתייהו קאי כיון דבהמה קדושה קדושת הגוף ולא נפק לחולין בהכי כיון שלא נהנה ממנה לא כיפר במזיד דלא עשה כלום שאינו יכול להתכפר בקרבן של דם כלל לא מעל אם עשה (בו) בשוגג הואיל ואינו מוציאו מרשות הקדש אלא מהקדש זה להקדש אחר ומתוך שלא מעל לא כיפר והכי מפרש ליה בפרק בתרא דכריתות (דף כז:) ואחרי שאנו רואין בשוגג דלא כיפר דין הוא כשנתכוון לעקר חטאת חלב ולעשות חטאת דם דלא כיפר:
על חטאתו - וכפר הכהן על חטאתו בכבשה דיחיד כתיב אלמא דבמזיד אינו יכול לשנות אפי' במעות וכן תניא בתוספתא דכריתות [פ"ד] הפריש מעות לחטאת חלב והביאום על חטאת דם לחטאת דם והביאום לחטאת חלב בשוגג מעל לפיכך כיפר במזיד לא מעל לפיכך לא כיפר [אלמא] במזיד אף במעות לא כיפר וכ"ש בהמה דלא מצי משנה ולפי' זו התוספתא משמע דנסיבא קרא אחרינא על חטאתו ולא פסוק ראשון שדרש כבר: ה"ג שהרי מעל וכפר שהמעות אין בהם קדושת הגוף ויוצאין מקדושתן בקל וכשמשנה אותו לקרבן אחר נפקי המעות לחולין והרי הן חולין ביד מוכר הבהמה דאי לא נפקא לחולין לא מעל ולכך נמי כפר בשוגג ולכך במזיד נמי נימא דכפר הואיל ושייך בהו שנוי בשוגג אמר ומעל וכיפר ולא במזיד ומיהו אי לא הוה ילפי' [קרא ה"א] מזיד וכפר אע"ג שדרשנו וכפר על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו תרתי שמעינן מיניה כדאמרינן בעלמא (גיטין דף נב.) אתם ולא שותפין אתם ולא אפוטרופסים אתם ולא התורם את שאינו שלו וכולהון דרשינן מחד אתם:
קתני מיהא - לעיל דאינו מגלח על בהמת אביו מאי לאו אפילו בעלת מום אלמא כמפורשין דמיין דאי כסתומין לגלח כמו על מעות סתומין ומדמי הילכתא דה"ה דלענין אותה ההלכה נתקבלה דמעות סתומין יפלו לנדבה נימא דוקא מעות ולא בהמה ואפילו בעלת מום וליכא למידחי דהא דקתני לעיל דאינו מגלח על בהמת אביו היינו במפורשין דאם כן היכי מסיק אבל יוצא במעות אביו שהרי מגלח על מעות אביו והא אין מגלח אלא על מעות סתומין של אביו כדקתני בהדיא במתניתין (לקמן נזיר דף ל.):,לא תמימים - עליהם אינו מגלח דהויא כמפורשים:
נזרק עליה אחד מן הדמים - כגון שגמרה נזירות בטהרה והביאה קרבנות נזירות טהרה שהן ג' בהמות כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים ונזרק עליה אחד מן הדמים חטאת או עולה או שלמים אינו יכול להפר נדרה לענין שלא תצטרך לגלח ולהביא שאר קרבנות דלפי שאין כאן עוד עינוי נפש דביין מותרת ואי משום שצריכה לגלח ומטו עליה אשה מתגלחת אפשר לה בפאה נכרית הכי מפרש בגמרא אבל אי לא נזרק הדם עדיין דאסורה [ביין] מיקרי שפיר עינוי נפש אע"ג דלא מיתסרא אלא שעתא פורתא:,רבי עקיבא אומר אפילו נשחט - ולא נזרק הדם אינו יכול להפר בגמרא מפרש משום הפסד קדשים ומסיק בגמרא כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השריפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יוכל לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה יש להסתפק אם היפר לה אם מופר או שמא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה:
בד"א - שאינו יכול להפר אחר שנזרק אחד מן הדמים בתגלחת טהרה כדפי' שגמרה נזירות בטהרה אבל בתגלחת טומאה כגון שנטמאת בנזירותה והביאה קרבנותיה בטומאה אע"פ שנזרקו דמים יכול להפר מפני שאפשר לומר לה אי אפשי באשה מנוולת כלומר שהיא צריכה למנות מעתה נזירות טהרה ותאסר ביין ויש כאן עינוי נפש וה"נ בגמרא מצינו לשון ניוול שר"ל עינוי וקשה לישנא (דעינוי) דאי אפשי דהוי ליה למימר משום עינוי וצ"ל דקאי אדר"ע דקאמר שנשחטה אחת מן הבהמות אינו יכול להפר מפני שאפשר [לבוא] להפסד קדשים אע"ג דאסורה ביין עד שישחטו שאר הבהמות ויזרוק דמן ויש כאן ענוי נפש פורתא בשביל ההוא פורתא אינו יכול להפר בשביל הפסד קדשים אבל בתגלחת דטומאה דאיכא עינוי נפש גדול שסותרת ובעי למימני נזירות אחרת [מודה] שיכול לומר לה אי אפשי [בעינוי] גדול א"נ משום דר"מ קאמר האי לישנא אי איפשי קאמר ת"ק נמי אי אפשי:,ה"ג אי אפשי באשה מגלחת - שצריכה לגלח בסוף נזירות טהרה כדכתיב בהדיא ולת"ק אפשר בפאה נכרית הכי מפרש בגמרא:
תגלחת מעכבת - מלשתות ביין וכיון דאי לא גילחה אסורה ואית לה ניוול. פי' צער עינוי נפש שצריכה להיות מעונה מן היין עד שתגלח מצי מיפר בעבור ההיא שעתא פורתא דאסירה ביין:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.