Guémara
Comment peux-tu dire que celui-ci, [qui a été mis à part] pour un ‘hatate, sera sacrifié comme 'ola? Ici, [pour le 'hatate], seule une femelle peut être offerte, alors qu'ici, pour la 'ola, il faut un mâle. Il est donc comme si [le père] avait affecté chaque animal à une offrande précise. Par conséquent, on ne peut comparer ce cas à celui d'objets qui ne sont pas intrinsèquement destinés à un usage particulier, comme un animal tacheté ou un lingot d'argent, qui ont le statut de fonds non affectés.
מִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָדֵין דְּחַטָּאת תִּקְרַב עוֹלָה? הָכָא נְקֵבָה, הָכָא זָכָר.
Rav Hamnouna souleva une objection contre la parole de Rav Na'hman: Dit-on vraiment qu'un animal tacheté est considéré comme des fonds non affectés? Viens et entends une preuve contraire tirée de la baraïta suivante, qui commence ainsi: Dans quel cas a-t-on dit que le fils se rase, c'est-à-dire apporte les offrandes sacrifiées à la fin d'une période de nazirat, pour le nazirat de son père? La Guemara cite une partie de cette baraïta qui rapporte un cas où le fils n'apporte pas les offrandes pour le nazirat de son père: Lorsque lui et son père étaient tous deux nazirs, et que son père avait mis de l'argent de côté pour les offrandes de son nazirat puis était mort, et que le fils avait dit: Me voici nazir à condition de me raser au moyen de l'argent mis de côté par mon père — dans ce cas, il ne peut pas se raser pour le nazirat de son père.
מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: וּמִי אָמְרִינַן בְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם כִּסְתוּמָה דָּמְיָא? תָּא שְׁמַע: כֵּיצַד אָמְרוּ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו? בִּזְמַן שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים, וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ וָמֵת, וְאָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אַבָּא״.
S'il avait de l'argent non affecté, celui-ci échoit aux offrandes communautaires volontaires. S'il avait des animaux déjà mis à part: celui destiné au 'hatate doit être laissé mourir, comme tout 'hatate dont le propriétaire est mort; celui destiné à la 'ola est sacrifié comme 'ola, et celui destiné au chelamim est sacrifié comme chelamim. N'est-ce pas, même s'il s'agit d'un animal tacheté, puisque la baraïta ne distingue qu'entre l'argent et les animaux? Cela indique qu'un animal tacheté est lui aussi considéré comme affecté, ce qui contredit la décision de Rav Na'hman.
הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמוֹת — יִפְּלוּ לִנְדָבָה. הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מוּפְרֶשֶׁת חַטָּאת — תָּמוּת. עוֹלָה — תִּקְרַב עוֹלָה, וּשְׁלָמִים — יְקָרְבוּ שְׁלָמִים. מַאי לָאו, אֲפִילּוּ בַּעֲלַת מוּם?
Non, il s'agit d'un animal sans défaut. Mais un animal tacheté est-il considéré comme des fonds non affectés? Pourquoi alors la baraïta mentionne-t-elle spécifiquement l'argent? Qu'elle dise plutôt: S'il avait un animal tacheté, [son argent] échoit aux offrandes communautaires volontaires! La baraïta distinguerait ainsi entre deux cas semblables portant sur des animaux, d'où l'on pourrait déduire la halakha concernant l'argent non affecté.
לֹא, תְּמִימָה. אֲבָל בַּעֲלַת מוּם, כִּסְתוּמָה דָּמְיָא? מַאי אִירְיָא מָעוֹת? לֵימָא: הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם — יִפְּלוּ לִנְדָבָה!
La Guemara répond: C'est effectivement là le sens de la baraïta, et il n'y a pas de différence entre un animal tacheté et de l'argent. La Guemara précise cette affirmation: Dans quel but un animal tacheté est-il consacré? C'est pour la valeur de sa vente, et cette valeur est fournie en argent. Par conséquent, cette baraïta ne réfute pas l'opinion de Rav Na'hman selon laquelle la halakha de l'animal tacheté est semblable à celle de l'argent non affecté.
הָכִי נָמֵי, בַּעֲלַת מוּם לְמַאי קַדִּישָׁא — לִדְמֵי, דְּמֵי הַיְינוּ — מָעוֹת.
Rava souleva également une objection contre l'opinion de Rav Na'hman, à partir d'une baraïta traitant des 'hatate. La Torah dit: « Et il apportera son offrande » (Vayikra 4, 23), ce qui indique: c'est par sa propre offrande qu'il s'acquitte, mais il ne s'acquitte pas par l'offrande de son père, si celui-ci était tenu d'apporter un 'hatate et est mort après avoir mis à part un animal à cet effet. On aurait pu penser qu'on ne s'acquitte pas par l'offrande que le père a mise à part uniquement dans le cas où la transgression du fils n'est pas de même gravité que celle du père, par exemple en sacrifiant son offrande à partir d'animaux que son père avait désignés pour expier une faute légère, afin d'expier sa propre faute grave, ou à partir d'animaux désignés pour une faute grave, afin d'expier une faute légère.
מֵתִיב רָבָא: ״קׇרְבָּנוֹ״, בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו. יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּקׇרְבָּנוֹ שֶׁל אָבִיו שֶׁהִפְרִישׁ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה, אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה,
Mais on aurait pu penser qu'on s'acquitte par l'offrande que le père a mise à part si elle provient d'animaux que le père avait désignés pour expier une faute légère et que le fils expie sa propre faute légère, ou d'animaux désignés pour une faute grave et que le fils expie sa propre faute grave. C'est pourquoi le verset dit: « son offrande » (Vayikra 4, 23), et répète: « son offrande » (Vayikra 4, 28), pour souligner que c'est par sa propre offrande qu'il s'acquitte, et qu'il ne s'acquitte pas par l'offrande de son père, même pour des transgressions semblables.
אֲבָל יוֹצֵא בְּקׇרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּנוֹ״, ״קׇרְבָּנוֹ״. בְּקׇרְבָּנוֹ הוּא יוֹצֵא, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּקׇרְבָּנוֹ שֶׁל אָבִיו.
La baraïta poursuit: On aurait pu penser qu'un fils ne s'acquitte pas par l'offrande de son père, c'est-à-dire par un animal que celui-ci avait mis à part, même provenant d'animaux que le père avait désignés pour une faute légère, afin d'expier sa propre faute légère, ou pour une faute grave, afin d'expier sa propre faute grave, comme énoncé plus haut, car une personne ne peut se raser, c'est-à-dire apporter une offrande de nazirat, avec l'animal de son père. Par conséquent, les lois de l'héritage ne s'appliquent pas à cet animal. Cependant, il est néanmoins possible qu'un fils puisse s'acquitter en achetant un 'hatate avec l'argent que son père avait mis de côté pour son propre 'hatate, même avec l'argent que le père avait destiné à une faute grave alors que le fils expie une faute légère, ou avec l'argent destiné à une faute légère alors que le fils expie une faute grave, car une personne peut se raser, c'est-à-dire acheter une offrande, avec l'argent que son père avait mis de côté pour le nazirat,
יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּקׇרְבַּן אָבִיו בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם מְגַלֵּחַ עַל בֶּהֱמַת אָבִיו בִּנְזִירוּת, אֲבָל יוֹצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אָבִיו, אֲפִילּוּ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה, אוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה, שֶׁהֲרֵי אָדָם מְגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אָבִיו בִּנְזִירוּת,
Rachi
מי מצית אמרת דהאיך דהויא חטאת תקרב עולה - הא ההיא דלשום חטאת הויא נקבה והאי דעולה הוי זכר:
מתיב רב המנונא ומי אמרינן דבהמה בעלת מום כסתומה דמיא והתניא כיצד אמרו האיש מגלח כו': ,ה"ג כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו בזמן שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירות ומת כו': ,הריני נזיר ע"מ שאגלח על מעות אבא אין זה מגלח על מעות אביו היו לו מעות סתומין כו' - וסדר המשנה אינה כן דמעיקרא הוה ליה למיתני מגלח על נזירות אבא אלא רב המנונא דבעי לאיתויי פירכא מינה טריחא ליה מילתא למיתני כיצד הוא מגלח והוא מדלג בה ונקיט בסיפא משום דבעי פרוכי מינה אין זה מגלח על מעות אביו הואיל וכבר מת אביו קודם שקיבל עליו זה נזירות אבל בסיפא דברייתא מפרש כיצד מגלח על נזירות אביו כדמפרש בסיפא דמתני':
היתה לו בהמה מופרשת - כלומר שהפריש ג' בהמות אבל לא פי' איזו לחטאת ואיזו לעולה:,מאי לאו אפי' בעלת מום - שהן בעלי מומין וקא חשיב להו כמפורשים דקאמר החטאת תמות והעולה תקרב כלומר תמכר ויביא בדמיה עולה וקשיא לר"נ דאמר בעלת מום כסתומה דמיא ויפלו דמיה לנדבה כדין מעות סתומין:
לא תמימה - הראויה ליקרב ומשום הכי הויין להו כמפורשין:,מאי איריא - דתני מעות כסתומין דמיין ליתני בהמה בעלת מום ואנא אמינא מדבהמה דמיא כסתומה כ"ש מעות:
הכי נמי - קתני דבהמה בעלת מום למאי קדישא לדמי ודמי מעות נינהו וכיון דקתני מעות לא איצטריך למיתני בעלת מום:
מתיב רבא אשר נשיא יחטא וגו' והביא את קרבנו בקרבנו הוא יוצא:,יכול לא [יצא] בקרבן אביו - שהפריש אביו מן עבירה קלה שעבר כגון שבועת העדות ושבועת ביטוי:,על החמורה - שהבן חטא כגון שאכל חלב ודם או שנתחייב בחייבי מיתות בית דין:
תלמוד לומר - ואם נפש אחת תחטא והביא (את) קרבנו:
יכול לא [יצא] בקרבן אביו - שהפריש אביו מן עבירה קלה שעבר כגון שבועת העדות ושבועת ביטוי:,שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות - כדתנן (לקמן נזיר דף ל.) מי שהיה הוא ואביו נזירין והפריש אביו מעות סתומין כו' מדקאמר מעות ולא אמר בהמה שמע מינה דעל מעות הוא דמגלח ולא על בהמה:
Tossafot
מתיב רב הונא - אמרת בעלת מום כסתומים דמיא לר"נ דאמר לעיל הכי פריך והתניא כיצד האיש מגלח לנזירות אביו ה"ג בזמן שאביו היה נזיר והפריש מעות לנזירותו פירוש סתומין ומת ואמר הבן הריני נזיר ע"מ שאני מגלח על מעות אבי דהוא שמגלח על מעות אביו פירוש אע"ג דלקמן מייתינן דאם אביו הפריש מעות לחטאתו שאכל חלב ומת ונתחייב הבן גם הוא חטאת חלב אינו מביא חטאתו ממעות שהפריש אביו חטאת ה"נ הלכה היא בנזיר שמגלח על מעות שהפריש אביו לנזירותו ודוקא שלא נדר הבן בחיי אביו כדמסיק והולך אבל נדר בחיי אביו לא כדקתני אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות פירוש בסתמא ומת ואמר הבן הריני מגלח על מעות אבי אינו מגלח עליהם אלא יפלו לנדבה דכך היא הלכה ואית ספרים דגרסי איפכא וגירסא זו עיקר:
היתה לו בהמה מופרשת [חטאת] תמות עולה תקרב עולה ושלמים תקרב שלמים מאי לאו אפילו בהמה בעלת מום - כלומר מאי לאו אפי' הפריש אביו שלש בהמות בעלי מום ומת דניתן להן דין מפורשות בתערובת ימותו ולא ניתן להם דין מעות סתומין לפדותם ולהביא בדמיהן נדבה דבעלי מום [כמפורשין דמי]:
לא תמימה - כלומר לא משכחת דין מפורשת אלא בבהמה תמימה אבל בעלת מום כסתומין דמיין במעורבין:,מאי איריא דתני מעות כו' - [אמאי נקט ברישא מעות ה"ל למיתני ברישא היתה לו בהמה בעלת מום דהכי הוי שפיר טפי למיתני דין סתומים ומפורש הכל בבהמות] וא"ת ואמאי לא פריך ממתני' דקתני מעות סתומין יפלו לנדבה ואי בהמה בעלת מום כמעות סתומין ליתני בהמה בעלת מום וי"ל דמברייתא פריך שפיר דמשמע דכולה ברייתא בסתומין מיירי וא"כ ליתני כולה בבהמה וליפלוג וליתני בדידה הכל בין בעלת מום בין תמימה אבל במתני' קתני מעות מפורשין להכי קתני בתר הכי מעות סתומין ומחלק הכל במעות להכי ליכא למיפרך ליתני בהמה בעלת מום דהוי כסתומין במקום [מעות]:
מתיב רבא קרבנו - בפרשת אם נשיא יחטא ושלשה קרבנות כתיבי חד בנשיא וחד בכבשה וחד בשעירה:
ואינו יוצא בקרבן אביו - צ"ע דמה איצטריך קרא הא ודאי דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא ומאי האי דקאמר נמי בתר הכי אבל יוצא הוא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה על הקלה וכו':
שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות - כדאמרינן בשילהי פירקין שאינו מגלח על אביו כי אם על מעות סתומין דלא הוזכר בלשון המשנה אלא מעות סתומים דהלכה נשנית במעות סתומין דוקא היה מדקדק הר"ם דאמר בפ"ק דזבחים (דף ט:) חטאת חלב ששחטו לשם חטאת דם כשרה והכא אמר דלא כיפר ויש לחלק דהתם מיירי שלא היה חייב שתיהם כי אם חטאת חלב ולכך עדיף אבל הכא שנתחייב שתיהן הוי עקירה יותר ועוד יש לומר דודאי לענין להתכפר בו בשביל חטאת חלב שהיתה עומדת לכך איכא מאן דאמר כשרה אבל הכא איירי להתכפר בו משום חטאת דם שרוצה לעוקרו ממה שהיה מתחילה לכך לא כיפר:,ת"ל קרבנו על חטאתו - בפרשת אם נפש תחטא וגו' והביא קרבנו שעירת עזים על חטאתו ואע"פ שדרשנו כבר שלשה קרבנות עתה בא לדרוש על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאת ואפי' אדם אחד:,יכול לא יצא - כשמפריש במזיד בהמה המפורשת לעבודה זו ומקריבה לחטאת אחר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.