Traité Nazir

25b

Étude de Nazir 25b

Étude de la Guémara 25b

Guémara

Mais la progéniture d'autres animaux sacrés, destinée aux offrandes de paix, doit être amenée au Temple et abandonnée pour y mourir. Le verset nous enseigne donc qu'on ne laisse pas mourir la progéniture des offrandes de paix. Elle est au contraire sacrifiée sur l'autel.

וּוַלְדֵי קָדָשִׁים בְּבֵית הַבְּחִירָה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

§ La guemara poursuit l'examen de la baraïta. La baraïta enseigne: on aurait pu penser que la progéniture d'une offrande expiatoire et l'animal substitué à une offrande de culpabilité devraient être traités de même, c'est-à-dire qu'eux aussi devraient être sacrifiés sur l'autel comme les offrandes expiatoires et les offrandes de culpabilité. C'est pourquoi le verset dit: « Seulement » (Devarim 12, 26). La guemara demande: pourquoi ai-je besoin d'un verset pour cette halakha? Après tout, cette halakha est apprise comme une tradition [transmise], [selon laquelle] la progéniture d'une offrande expiatoire va vers la mort! La guemara répond: en effet, cela est exact en ce qui concerne la progéniture d'une offrande expiatoire, et le verset vient enseigner que cette halakha s'applique également à une offrande de culpabilité.

קָתָנֵי: יָכוֹל אַף וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת אָשָׁם כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״. לְמָה לִי קְרָא? הִילְכְתָא גְּמִירִי לַהּ: וְלַד חַטָּאת לְמִיתָה אָזֵיל! הָכִי נָמֵי, וּקְרָא לְאָשָׁם הוּא דַּאֲתָא.

La guemara demande: en ce qui concerne également l'offrande de culpabilité, cette halakha est apprise comme une tradition [transmise]: tout cas qui, s'il se produisait avec une offrande expiatoire, entraînerait la mort [de l'animal] — dans le cas d'une offrande de culpabilité, [l'animal] est laissé à paître! [Pourquoi donc un verset est-il nécessaire pour enseigner cette halakha?]

אָשָׁם נָמֵי הִילְכְתָא גְּמִירִי לָהּ: כֹּל שֶׁאִילּוּ בְּחַטָּאת מֵתָה, בְּאָשָׁם רוֹעֶה!

Il s'agit plutôt de ceci: si l'on n'avait appris cette règle que de la halakha [transmise] susmentionnée, celle donnée à Moché au Sinaï, je dirais: certes, la halakha veut que la progéniture d'une offrande expiatoire doive mourir et que le substitut d'une offrande de culpabilité soit laissé à paître, mais si on l'a néanmoins sacrifié, on ne serait passible d'aucune punition pour cela. Le verset nous enseigne donc que si l'on sacrifie la progéniture ou le substitut d'une offrande de culpabilité, on transgresse une mitsva positive par cet acte, comme cela est dérivé du verset: « Seulement tes choses saintes que tu as, et tes vœux, tu les prendras et tu iras au lieu que l'Éternel choisira » (Devarim 12, 26).

אֶלָּא: אִי מֵהִילְכְתָא, הֲוָה אָמֵינָא: הִילְכְתָא, וְאִי אַקְרְיבֵיהּ — לָא לִיחַיַּיב עֲלֵיהּ וְלֹא כְּלוּם, קָא מַשְׁמַע לַן קְרָא דְּאִי מַקְרֵיב לֵיהּ — קָאֵים עֲלֵיהּ בַּעֲשֵׂה.

§ La même baraïta enseigne que Rabbi Akiva dit: concernant l'offrande de culpabilité, cette exégèse n'est pas nécessaire, car il est dit: « C'est une offrande de culpabilité » (Vayikra 5, 19), ce qui indique: elle seule sera sacrifiée dans son état actuel, mais pas son substitut. La guemara demande: pourquoi ai-je besoin d'un verset pour cette halakha? Nous l'avons apprise comme une halakha [transmise]: tout cas qui, s'il se produisait avec une offrande expiatoire, entraînerait la mort [de l'animal], dans le cas d'une offrande de culpabilité, [l'animal] est laissé à paître! Si tel est le cas, il est clair que cette offrande de culpabilité ne peut pas être sacrifiée.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אָשָׁם הוּא״ — בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא. לְמָה לִי קְרָא? גְּמָרָא גְּמִירִין לַהּ: כׇּל שֶׁבְּחַטָּאת מֵתָה — בְּאָשָׁם רוֹעֶה!

La guemara répond: en effet, cela est exact, et lorsque le verset vient enseigner une halakha, c'est pour ce qui a été dit par Rav. Comme l'a dit Rav Houna au nom de Rav: concernant une offrande de culpabilité qui a été affectée au pâturage — c'est-à-dire qu'il a été statué que l'animal doit être laissé à paître jusqu'à ce qu'il développe une tare, ne pouvant plus être sacrifié comme offrande de culpabilité, moment où il est vendu afin que le produit de la vente serve à acheter des offrandes d'élévation volontaires — et que l'on a transgressé en égorgeant l'offrande de culpabilité elle-même pour une offrande d'élévation, plutôt que d'utiliser un animal acheté avec l'argent de sa vente, [cette offrande] est valide.

הָכִי נָמֵי, וְכִי אֲתָא קְרָא — לִדְרַב. דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּיה, וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם עוֹלָה — כָּשֵׁר.

La guemara déduit de la déclaration de Rav: la raison de cette règle est qu'il s'agit d'une offrande de culpabilité qui a été affectée au pâturage, d'où l'on peut déduire que si elle n'avait pas été ainsi affectée, elle ne serait pas valide comme offrande d'élévation. Cela est dû au fait que le verset dit: « C'est [elle] », ce qui indique qu'elle restera dans son état actuel, et que si on la sacrifiait comme une offrande différente, elle serait invalide.

טַעְמָא דְּנִיתַּק, הָא לֹא נִיתַּק — לָא. דְּאָמַר קְרָא ״הוּא״ — בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא.

§ La guemara revient à la question des offrandes du nazir: le Maître, Rabbi Yohanan, a dit plus haut: c'est une halakha concernant le nazir que ses fonds non affectés, y compris la valeur de son offrande expiatoire, servent à l'achat d'offrandes volontaires. La guemara demande: cette formulation indique que cette halakha ne concerne que le nazir, mais n'existe-t-il pas d'autre cas où le surplus sert à l'achat d'offrandes volontaires? Mais n'est-il pas enseigné dans une baraïta: et le reste de ceux qui sont tenus par la Torah d'apporter des nids [d'oiseaux] — c'est-à-dire ces pauvres qui sont tenus d'apporter seulement une offrande d'oiseau, par exemple un lépreux pauvre, qui doit apporter deux tourterelles, l'une pour une offrande d'élévation et l'autre pour une offrande expiatoire, au lieu d'une brebis ou d'une agnelle,

אָמַר מָר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָתַנְיָא: וּשְׁאָר חַיָּיבֵי קִינִּין שֶׁבַּתּוֹרָה,

Rachi

אבל וולדי קדשים - יעלו לבית הבחירה וימותו כדכתיב תשא ובאת:,קמ"ל - ועשית עולותיך דשרו להו לעולה ושלמים:

אלא אי מהלכתא - ולא קמ"ל מקרא ה"א הילכתא דלמיתה אזלה ולד חטאת ואשם רועה אבל אי אקריביה לא ליחייב עלה:,קמ"ל קרא - דכתיב רק ואין רק אלא למעט דהני הוא דמפרש בהו קרא ועשית עולותיך מקריב אתה ולדותיהן ותמורותיהם אבל ולד חטאת ותמורת אשם אי מקריב להו קאי עלייהו בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה:

ע"א ניתק ושחטו לשם עולה כשר - לזרוק דמו לשם עולה אבל לא ניתק פסול משום דלשם אשם לא מצי זריק ליה שהרי נתכפרו בעליו ולשם עולה לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא דכשם שקודם שנתכפרו אם שחטו לשם עולה אינו אלא לשם אשם הכי נמי כי נתכפרו הואיל ולא ניתק אכתי הוי בחזקת אשם ואינו זורק לשם עולה ולשם אשם נמי לא דהא נתכפרו אלא הדם ישפך והבשר ישרף אבל שאר קדשים כגון פסח שזקוק לרעייה אפילו לא ניתק מפסח לשם שלמים כשר לזרוק דמו לשם שלמים ולהקטירו לשם שלמים ואי קשיא לר"ע נמי איכא למימר אי מהילכתא ה"א כו' דנימא נמי אשם הוא קרב ואין תמורתו קריבה ולאו הבא מכלל עשה עשה לר"ע ליכא למימר הכי דבשלמא לת"ק דקא יליף מועשית עולותיך דהא כתיב עשה בקרא ועשית להכי איכא למשמע דקאי עליה בעשה אבל לר"ע ליכא למימר הכי דהא לא כתיב עשה בקרא ולא כתיב הוא קרב בקרא אלא הוא לחודא:,אשם שניתק לרעייה - כגון תמורת אשם או שעברה שנתו או שנתכפרו בעליו או שמתו וניתק לרעייה שיצא וירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שהקדיש ושחטו לשם עולה:,כשר - הואיל וסופו לכשיפול בו מום הוא נמכר ומביאין בדמיו עולת נדבה וקמ"ל טעמא דניתק הא לא ניתק אף שלא שחטו לשם עולה אלא ששחטו סתם אינו כשר:

טעמא דניתק הא לא ניתק לא שרי לזרוק דמו ולעשותו כליל כעולה דאמר קרא הוא בהוייתו יהא אבל גבי שאר זבחים דלעולם אסור לעשותן עולה שאע"פ ששחטן לשם עולה אסור לשנות ולזרוק דמן לשם עולה כדאמר במסכת זבחים (דף ב.) כל הני לישני [וליזול] הילכך לא איצטריך למיכתב הוא בהוייתו יהא: ,דאמר קרא הוא בהוייתו יהא - דכל זמן שלא ניתק תורת אשם מעליו פסול. ע"א אשם שניתק כגון שהפרישו ואבד והפריש אחר תחתיו ואחר כך נמצא ובא גזבר ואמר ינתק זה לרעייה ועבר ושחטו לשם עולה כשר לזרוק דמו לשם עולה ולעשותו כליל כעולה אפילו לכתחילה משום דזה זכר וקדשי קדשים וזה זכר וקדשי קדשים דבאשם ועולה ליכא נקבה אבל שאר קדשי קדשים ששחטן לשם עולה אסור לזרוק דמן לשם עולה ואינן כליל כעולה דכשרין הן כי שחטן לשם עולה אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אבל אין יוצאין מתורתן הראשונה אלא בחזקתן קיימו:

אמר מר הלכה היא בנזיר - דאע"פ שדמי חטאת מעורבים בהן יפלו לנדבה:,ותו ליכא - אלא בנזיר והאיכא הא דתניא:,ושאר חייבי קינין שבתורה - שהן בעולה ויורד:

Tossafot

קתני יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן ת"ל רק הא למה לי קרא - [דלא] יקריבו כו' לאשם הוא דאתא לומר שאינו קרב אשם דאי לאו קרא הוה אמינא תנהוג בתמורת אשם [כדין תמורת עולה ופריך הא נמי הילכתא] דכל שבחטאת מתה באשם רועה לפי' ר"ת דפירש כל שבחטאת מתה באשם עולה פריך הכי דמשמע [דאי לאו קרא ה"א דדין תמורת אשם] כדין שנוהג בתמורת עולה דין עולה וליתא דהלכה דתמורת אשם לא קריבה אשם אלא עולה ומשני דודאי לחטאת נמי צריך קרא לומר [שאם קרב] חטאת ואשם קאי עלה בעשה דהכי משמע קרא תמורת עולה וולד [שלמים] יקרב כל אחד במינו האי לשם עולה והאי לשם שלמים כדכתיב תשא ובאת ועשית עולותיך הבשר [הא] ולד חטאת ותמורת אשם לא תשא ותקריב לשם חטאת ותמורת אשם לשם עולה אלא ולד חטאת מתה מהילכתא ותמורת אשם מהילכתא קריב לשם עולה לפירוש רבינו תם דבסמוך לאו הבא מכלל עשה עשה דאי מהילכתא הוה אמינא הילכתא שלא יקריב חטאת ואשם דאי מקריב ליה לא מיחייב קא משמע לן קרא ואי מקרא ה"א לא יקריבה חטאת ואשם אבל יקריבה עולה ושלמים אם ירצה קמ"ל הילכתא חטאת מתה ותמורת אשם קריבה עולה דוקא:

רבי עקיבא אומר אין צריך הרי הוא אומר אשם הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה הא ל"ל קרא - וא"ת לישני ליה דאיצטריך קרא למיקם עליה בעשה כדשני לעיל לרבי ישמעאל וי"ל דהוא לא משמע עשה [כ"כ] כמו רק דהוי מיעוטא וא"ת ומאי קאמר ר"ע לר' ישמעאל אינו צריך הא איצטריך שפיר קרא דר' ישמעאל לעשה דלא משמע מהוא וצ"ל דר"ע מיטעא קטעי במילתיה דר' ישמעאל דס"ד דלית ליה לר' ישמעאל הילכתא דחמש חטאות ולא מייתי ר' ישמעאל קרא דרק ללמד אעשה אלא אמיעוטא שאינו קרב ומש"ה [אמר] אינו צריך הרי הוא [אומר וכו'] דמשמע שפיר מיעוטא דאינו קרב וא"ת ואכתי מאי קא"ל ר"ע אינו צריך [הא] ר"ע גופיה לא דריש הוא להאי דרשא אלא לכדרב הונא אמר רב ס"ל א"כ גם לר' ישמעאל איצטריך ליה לכדרב הונא ומאי קא"ל ר"ע דאינו צריך רק הא צריך וצריך כיון דהוא אתא לדרשא אחרינא כדרב הונא וי"ל דלמאי דפרישית אתי שפיר דר"ע טעה בדברי ר' ישמעאל וסבר דלית ליה הילכתא דחמש חטאות ולא אייתי קרא דרק אלא למעוטי מהקרבה ולה"ק ולדידך דלית לך ההלכה ומצרכת רק לומר דלא קרב אינו צריך רק דשפיר מצי למידרש מהוא באשם גופיה בשלמא לדידי דאית לי הילכתא בחמש חטאות מתות ובאשם לא צריכא לי קרא דהוא למעוטי אשם מהקרבה דנפקא ליה מהילכתא דלא קרב אשם ודרשינן הוא לכדרב הונא וכי אתא קרא דרק לעשה אלא לדידך דלית לך הילכתא אלא דרשא מקרא דרק לאיסור הקרבה אינו צריך לרק דטוב שתדרוש משפט תמורת אשם מהוא הכתוב באשם גופיה יותר משתדרוש לכדרב הונא:

וכי אתא קרא לאשם שניתק לרעייה - דקי"ל חטאת שמתו בעליה נתכפרו בעליה עברה שנתה תמות וכל שבחטאת מתה באשם רועה והיינו ניתק לרעייה שנמסר לרועה כגון אשם [שנאבד] ונתכפרו בעליו באחר ואחרי כן נמצא רועה דאיצטריך שירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה [וקאמר] רב הונא דאם אחר שנתקו ונתנו למרעה הבהמות לקחו ושחטו [סתם] כשר והוי עולה כיון שלבסוף דמיו היו נופלין לעולה:

ניתק אין לא ניתק לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא - והוייתו אשם ופסול פירוש מהוא משמע מדלא קאי להכי אתא הוא לאשמועינן דבעי ניתוק וקשה להאי גירסא דלמה לי קרא דהוא הא הילכתא הוא דכל שבחטאת מתה דהיינו נתכפרו בעליה באשם רועה אלמא דבעי ניתוק ותו דבפ"ק דשבועות (דף יב.) קאמר א"ה כי לא ניתק נמי ומשני גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה אלמא דניתוק לא הוי אלא מדרבנן בעלמא והכא מפיק ליה מקרא דהוא ואהתם נמי קשה והא הלכה היא דבעי ניתוק ופי' ר"ת [דהילכתא] נישנית [כל שבחטאת מתה] באשם עולה בלא שום ניתוק והא דקאמר הש"ס באשם רועה משום דגזרו רבנן דבעי [רעייה] משום גזירה דלאחר כפרה אטו לפני כפרה והכא אומר ר"ת דלא גרסינן ניתק אין לא ניתק לא דודאי לא מקרא הוא דבעי ניתוק אלא רבנן גזרו דבעי ניתוק לרעייה כדמוכח בפ"ק דשבועות (שם) דקאמר גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ובפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף עג: ושם.) איכא למ"ד דרב הונא בעי עקירה ותני במילתיה דרב הונא שחטו לשם עולה כשר וגרסינן מ"ט ולדידיה הכי פירושו מ"ט בעי עקירה שצריך שישחטנו לשם עולה בפירוש והלא סוף סוף עומד דמיו לעולה כשיסתאב אמר קרא הוא בהוייתו יהא הוויית אשם עד שיעקרנו בפירוש לשם עולה הא מהלכתא ה"ה בלא עקירה נמי כשר לעולה ואיכא למ"ד התם בפסחים דרב הונא לא בעי עקירה ותנא במילתיה דרב הונא שחטו סתם כשר לעולה ולדידיה נמי גרסינן מ"ט והכי פירושא מ"ט לא בעי עקירה הואיל והיה שם אשם עליו דאי משום הילכתא דנישנית [דקרב] עולה אימא דווקא ע"י עקירה ומשני (הוא) דאמר קרא הוא בהוייתו יהא [שיהא לאחר כפרה עומד לעולה (והיה) אף לפני עקירה] כמו שעתיד להיות כשיסתאב היינו עולה יהיה בלא שום עקירה בין למר בין למר ניתוק לרעייה לא בעי אלא מדרבנן בעלמא כדפרשינן:

אמר מר הלכה היא בנזיר - פירוש דסתומים יפלו לנדבה ותו ליכא והתניא ושאר חייבי קינין שבתורה כגון מצורע שמביא לטהרתו חטאת העוף ועולת העוף אם דל הוא והפריש מעות לקינו בעודו דל והעשיר [רצה] בכולן להביא חטאת בהמה יביא והעולה יביא מביתו וה"ג וצריך לומר שבשעה שהפריש המעות תחילה אמר הרי אלו לצרעתו והיה בידו להביא בכולן פרידה אחת של חטאת או של עולה ולכן כשהעשיר יביא בהן בכולן נמי אותו חטאת בהמה או עולת בהמה כדפ"ל אבל אמר לקרבנות צרעתו בשעת הפרשה מיד חל מקצת דמיו לחטאת ומקצת לעולה ולכשיעשיר לא יוכל להביא מכולן חטאת בהמה או עולת בהמה דלא אמרינן מפני שראוי להביא בכולן שלמים אלא היכא דאמר לנזירותו אבל אמר אלו לקרבנות נזירות אין בידו להביא בכולן שלמים ובפ' טרף בקלפי (יומא דף מא.) מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואין מוסיף עולתו משמע דאין יכול להביא מכולן חטאת מיירי דאמר [לקרבנות] צרעתו א"נ שהפריש מקצת לחטאת ומקצת לעולה. ע"כ הגה"ה:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Nazir 25b

100%

נזיר כ״ה במַסֶּכֶת נָזִיר