Guémara
Mais l'argent de la 'hatate ne se trouve-t-il pas mêlé à cet argent [non affecté]? Rabbi Yo'hanan a dit: c'est une halakha reçue concernant le nazir. Rech Lakich a dit: [le verset dit] « Pour tous leurs vœux et pour toutes leurs offrandes volontaires », la Torah enseigne que le surplus d'un vœu doit servir à une offrande volontaire. Ici aussi, [si le vœu de nazirat ne peut être accompli en raison du décès de celui qui a fait le vœu, l'argent sert à une offrande volontaire].
וַהֲלֹא דְּמֵי חַטָּאת מְעוֹרָבִין בָּהֶן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם״, הַתּוֹרָה אָמְרָה: מוֹתַר נֶדֶר יְהֵא לִנְדָבָה.
Cela va bien selon Rabbi Yo'hanan, qui a dit que c'est une halakha reçue concernant le nazir: c'est pour cette raison que si les fonds étaient non affectés, oui, [l'argent sert à des offrandes volontaires], mais s'ils étaient affectés, non, [ils ne peuvent servir à cet usage], car c'est la halakha transmise par tradition. Mais selon Rech Lakich, [qui déduit la halakha] du verset « pour tous leurs vœux et pour toutes leurs offrandes volontaires », pourquoi viser spécifiquement les fonds non affectés? Même les fonds affectés [devraient servir à des offrandes volontaires]!
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר, אַמְּטוּ לְהָכִי סְתוּמִין — אִין, מְפוֹרָשִׁין — לָא. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ ״לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם״, מַאי אִירְיָא סְתוּמִין? אֲפִילּוּ מְפוֹרָשִׁין!
Rava a dit: tu ne peux pas dire que cette halakha s'applique aux fonds affectés, car le tanna de l'école de Rabbi Yishmaël l'a déjà tranché. [Il a expliqué le verset suivant, qui traite de l'obligation d'apporter les animaux consacrés au Temple]: « Seulement tes choses saintes que tu auras, et tes vœux » (Devarim 12, 26) — c'est des petits nés d'animaux consacrés [en offrandes de paix] et de leurs substituts que le verset parle.
אָמַר רָבָא: מְפוֹרָשִׁין לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, כְּבָר פַּסְקַהּ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״רַק קׇדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ״ — בְּוַלְדֵי קָדָשִׁים וּבִתְמוּרָתָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Quel est leur remède? [Le verset dit]: « Tu les prendras et tu iras au lieu que l'Éternel choisira » (Devarim 12, 26). On aurait pu penser que cela signifie qu'il faut les monter au Temple, mais sans les sacrifier, en leur retenant l'eau et la nourriture pour qu'ils meurent. C'est pourquoi le verset dit: « Et tu feras tes offrandes d'élévation, la chair et le sang » (Devarim 12, 27).
מָה תַּקָּנָתָן — ״תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳״. יָכוֹל יַעֲלֵם לְבֵית הַבְּחִירָה, וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּתוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״.
[Le tanna explique que ce verset vient] te dire: de la même manière que tu traites une offrande d'élévation, traite son substitut [c'est-à-dire qu'il doit être entièrement sacrifié]; de la même manière que tu traites une offrande de paix, traite ses petits [dont les parties internes sont sacrifiées sur l'autel, le reste étant mangé par les propriétaires]. On aurait pu penser que le petit d'une 'hatate et le substitut d'un acham [offrande de culpabilité] doivent être traités de même. C'est pourquoi le verset dit « Seulement » [ce qui exclut ces cas]. Ce sont les paroles de Rabbi Yishmaël.
לוֹמַר לָךְ: כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בָּעוֹלָה — נְהוֹג בִּתְמוּרָתָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בַּשְּׁלָמִים — נְהוֹג בְּוַלְדֵיהֶם. יָכוֹל אַף וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת אָשָׁם כֵּן, — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק״, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Rabbi Akiva dit: cela n'est pas nécessaire [pour l'acham], car il est dit: « C'est un acham » (Vayikra 5, 19) — dans son état [d'origine] il sera [sacrifié], mais pas son substitut. [Cette baraïta enseigne explicitement que l'argent en surplus d'une 'hatate ne peut servir à une autre offrande. Par conséquent, l'argent réservé à la 'hatate d'un nazir doit être jeté dans la mer Morte au décès de son propriétaire, plutôt que d'être utilisé pour une offrande volontaire, même selon l'opinion de Rech Lakich.]
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אָשָׁם הוּא״ — בַּהֲוָיָיתוֹ יְהֵא.
Il est enseigné: on aurait pu penser qu'il faut les monter au Temple et leur retenir l'eau et la nourriture pour qu'ils meurent. Le verset dit: « Et tu feras tes offrandes d'élévation ». Mais pourquoi aurait-on pensé agir ainsi? N'est-ce que pour le petit d'une 'hatate que nous avons appris qu'il doit être laissé pour mourir, et non pour les autres offrandes? [Pourquoi alors est-il nécessaire de tirer d'un verset l'exclusion du petit des autres offrandes et du substitut des autres offrandes?] Si ce n'était le verset, j'aurais dit que le petit d'une 'hatate [peut être tué] en tout lieu, [c'est-à-dire qu'il n'aurait pas besoin d'être amené au Temple pour y être laissé mourir],
קָתָנֵי: יָכוֹל יַעֲלֵם לְבֵית הַבְּחִירָה וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיָּמוּתוּ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ״. אַמַּאי? הָא וְלַד חַטָּאת הוּא דִּגְמִירִין בָּהּ מִיתָה? אִי לָאו קְרָא, הֲוָה אָמֵינָא וְלַד חַטָּאת בְּכׇל מָקוֹם,
Rachi
א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר - כך דהואיל וסתומין הן אע"פ שמעורבין הן יפלו לנדבה:,מותר נדר יהא לנדבה - והכא נמי כיון דהני מעות לא צריכי שכבר מת הוו להו מותר ויפלו לנדבה ואין חוששין לדמי חטאת שבהן:
אמטו להכי סתומין - תנן דיפלו לנדבה דאין הלכה בידינו אלא מסתומין:,אלא לר"ל - דמפיק ליה מן קרא מאי איריא סתומין אפילו מפורשין כיון דמת הוה ליה מותר ואמאי תני דמי חטאת ילכו לים המלח:
כבר פסקה תנא דבי ר"י - דלמיתה אזלא:,רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' - מי הן אותן קדשים שהן עכשיו ועתידים להעמיד אחרים תחתיהם שריבה הכתוב אשר יהיו לך הוי אומר ולדי קדשים ותמורתן ומה הן תקנתן כמו שנאמר לאחריו:
תשא ובאת אל המקום - שלא שינה בהן הכתוב משאר קדשים שעולים אל המקום כדכתיב בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד וכך כתוב בזבחי שלמים:,יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון - שיכניסם לכיפה בשביל שימותו ת"ל לאחריו ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח וגו' ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל לומר לך כשם שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה כדרך שנוהג בשלמים נהוג בולדותיהם ולדותיהן לגבי עולה לא חשיב דאין עולה באה אלא זכר אבל שלמים אם זכר אם נקבה כתיב וכן נמי באשם ליכא ולד דאינו בא אלא זכר:
ת"ל רק - שאין הכתוב מדבר אלא בתמורת עולה ולדות שלמים ולא בולד חטאת ותמורת אשם ודם זבחיך ישפך דכתיב בקרא היינו שלמים:
ר"ע אומר אינו צריך - למעט אשם שהרי הוא אומר אשם הוא בהוייתו ולקמן מפרש מאי קאמר:
קתני יכול יעלם - כמו אמר מר יכול יעלם ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם טעמא דכתב רחמנא ועשית עולותיך משום הכי לא יומתו ולדי שלמים ותמורת עולה הא אי לא כתב קרא אזלי למיתה:,אמאי הא גבי ולדות חטאת הוא דגמרי מיתה - בלבד במס' תמורה (דף כא:) ולא גבי שאר ולדות קדשים ותמורותיהם:,אי לאו קרא - ועשית עולותיך הוה אמינא ולדי חטאת מתים בכל מקום שהן:
Tossafot
הלכה היא בנזיר - הלכה למשה מסיני הוא [דסתומין] יפלו לנדבה אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהן ואדרבה לקמן מוכחא כשדמי חטאת דוקא מעורב בהן [אז] (נדר) נתקבלה הלכה שיפלו לנדבה אבל אם דמי עולה ושלמים לבד מעורבין יחד לא נאמר בהן שיפלו לנדבה אלא יביא חציין עולה וחציין שלמים:,רבי שמעון בן לקיש אומר לכל נדריהם ולכל נדבותם התורה אמרה מותר נדר יהיה לנדבה - וכל קרבנות נזיר בנדר הם באין ע"י שנדר בנדור ואפילו החטאת וסברא הוא לאוקומי במותר כי האי דבשאר מותר לא משכחת לה דאם הפריש [מעות] לעולה ונתותרו שהוזלו הבהמות יכול להקריב מהם עולה וכן שלמים כמו שהפריש מתחילה וסברא להעמידם במותר סתום כי האי חטאת עולה ושלמים מעורבין יחד:
בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי סתומין אין מפורשין לא - שכן נשנית הלכה למשה מסיני אלא לרבי שמעון בן לקיש אפילו מפורשין דנימא מקרא מלא דבר הכתוב ואמאי תני במתניתין מפורשין לא:
מפורשין לא מצית אמרת - דיפלו לנדבה דכבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דולד חטאת מתה ולא לנדבה וה"נ נימא במותר שלה דלאיבוד אזיל ולא לנדבה דהכל נקרא מותר חטאת בין ולד חטאת בין תמורת חטאת כי הכא דמפריש מפורשין והיפר לה בעלה או ההיא דתנן במסכת מעילה (דף יא.) היכא דהפריש מעות לנזירותו ומת והיו לו מעות מפורשין כל אלה שאינן חטאת עצמן שם מותרות עליהם וה"ה דמצי למימר דהלכה גמירי לה חטאת מתה אלא ניחא ליה לאתויי תנא דבי רבי ישמעאל [דתנא] חטאת מתה עולה ושלמים יקריבו שלמים כל אחד כדיניה כמו במשנתינו דקאמר עולה תיקרב עולה:,רק קדשיך אשר יהיו לך - בתמורה בריש פ' אלו קדשים דריש רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות דלעולה ושלמים גופייהו לא איצטריך שהרי כבר מפורש בויקרא זאת תורת עולה ותורת שלמים:
ומאי תקנתן תשא ובאת בירושלים יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו - כלומר יכניסם כדרך שעושין בולד חטאת ובתמורת חטאת דאזלו למיתה:,ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם - סיפא דהאי קרא ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל והיינו שלמים וסמיך ליה האי קרא רק קדשיך לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה כלומר שקריבין למזבח נהוג בתמורתן וכדרך שאתה נוהג בשלמים דסיפיה דקרא איירי בשלמים דכתיב והבשר תאכל נהוג בולדה ונקט תמורה לגבי עולה דזכר לא שייך ביה ולד וגבי שלמים דנקבה נקט ולד:
יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם וכו' - גבי חטאת נקט ולד שהיא באה נקבה וגבי אשם תמורה שהוא בא זכר והכי קאמר יכול אף בולד חטאת תנהוג בו דין חטאת ובתמורת אשם דין אשם כלומר שיקרב לשם חטאת ולשם אשם תלמוד לומר רק למעוטי ולד חטאת ותמורת אשם דאכין ורקין מיעוטין:
ר"ע אומר [אינו צריך] - דאינו מביא לאשם אלא אשם עצמו:
קתני יכול יעלם - כמו אמר מר:,ואמאי הא גבי ולד חטאת הוא דגמירי מיתה - דהילכתא גמירי לה דחמש חטאות מתות ואלו הן [ולד] חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה באחר ושעברה שנתה והואיל ולא איירי בשלמים ועולה מהיכא תיתי שימותו:,אי לאו קרא הוה אמינא ולד חטאת בכ"מ - שירצה בגבולין שימותו אבל מעולה ומשלמים יביאם לבית הבחירה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.