Elle a eu le mérite de précéder de quatre générations la fille cadette dans l'accession à la royauté du peuple juif. Les descendants de Ruth la Moabite ont régné sur le peuple juif pendant quatre générations: Oved, Yichaï, David et Salomon, avant le règne de Rehavam, fils de Salomon, dont la mère était Naama l'Ammonite.
זָכְתָה וְקָדְמָה אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לַמַּלְכוּת.
Mishna 1
MICHNA: Une femme qui a fait le vœu d'être nazir et a séparé ses animaux [destinés aux offrandes] de pureté à la fin de son terme, et qu'ensuite son mari a annulé son vœu — de sorte qu'elle n'est en fait pas nazir — qu'advient-il de ces animaux? Si l'animal lui appartenait [à lui], il sortira paître dans le troupeau [jusqu'à ce qu'il devienne impropre], comme un animal ordinaire non consacré.
מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ. אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה הַבְּהֵמָה — תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.(משנה)
Et si l'animal lui appartenait [à elle], des halakhot différentes s'appliquent selon les offrandes: celui qu'elle avait mis à part comme 'hatat [offrande expiatoire] doit être laissé à mourir, enfermé et privé de nourriture et d'eau, comme cela sera expliqué dans la Guemara. Celui destiné à l'ola [offrande consumée] est sacrifié sur l'autel comme ola, puisqu'on peut toujours apporter une ola volontaire. Celui désigné pour un chelamim [offrande de paix] est sacrifié comme chelamim volontaire. Et ce chelamim se mange un seul jour, conformément à la halakha du chelamim du nazir, bien que les chelamim ordinaires se mangent deux jours. Mais l'offrande ne nécessite pas de pain, c'est-à-dire de pains et de galettes, contrairement à celle du nazir.
וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה הַבְּהֵמָה, הַחַטָּאת — תָּמוּת, וְעוֹלָה — תִּקְרַב עוֹלָה, שְׁלָמִים — תִּקְרַב שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
Si elle avait de l'argent non spécifié — c'est-à-dire qu'elle avait mis de côté de l'argent pour ses offrandes sans préciser quelles pièces étaient destinées à quelle offrande — tout cet argent sera affecté aux offrandes communautaires volontaires. Si elle avait de l'argent spécifié — c'est-à-dire qu'elle avait déterminé quelles pièces serviraient au paiement de chaque offrande, même si elle n'avait pas encore acheté les animaux — l'argent destiné au 'hatat est pris et jeté dans la mer Morte, c'est-à-dire qu'il doit être détruit, soit en le jetant à la mer, soit par un autre moyen. On n'a pas le droit d'en tirer profit, car il possède un certain degré de sainteté, mais on ne commet pas non plus de me'ila [détournement de bien consacré] avec lui. Autrement dit, si quelqu'un en a tiré profit, il n'est pas tenu d'apporter une offrande pour détournement de bien consacré.
הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִין — יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁין, דְּמֵי חַטָּאת — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח. לֹא נֶהֱנִין, וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן.
Quant à l'argent destiné à l'ola, on apporte une ola avec ces pièces, et celui qui en tire profit est passible de me'ila, car il est sacré puisqu'il peut servir à l'achat d'une offrande volontaire. De même, pour l'argent destiné à un chelamim, on apporte un chelamim avec ces pièces, et il se mange un seul jour et ne nécessite pas de pain.
דְּמֵי עוֹלָה — יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים — יָבִיאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵין טְעוּנִין לֶחֶם.
Guémara
GUEMARA: Qui est le tanna qui a enseigné que le mari n'est pas redevable envers son épouse, c'est-à-dire qu'il n'est pas tenu de lui fournir ses offrandes obligatoires? Il apparaît que le tanna de la michna soutient cela, puisqu'il statue que l'animal ne reste pas sacré s'il appartenait au mari. Rav 'Hisda dit: C'est l'opinion des Rabbanan. Car s'il te venait à l'esprit que c'est l'opinion de Rabbi Yehouda, pourquoi l'animal ayant appartenu au mari sortirait-il paître dans le troupeau [jusqu'à devenir impropre]? Après tout, le mari est redevable et tenu de lui donner les offrandes dont elle a besoin, ce qui signifie que sa consécration serait valide même si elle a utilisé les animaux de son mari.
גְּמָ׳ מַאן תְּנָא דְּבַעַל לָא מִשְׁתַּעְבַּד לַהּ? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבָּנַן הִיא. דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, אַמַּאי תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר? הָא מִשְׁתַּעְבַּד לַהּ.
Comme il est enseigné dans une baraïta: Rabbi Yehouda dit: un homme apporte l'offrande du riche pour son épouse. Si une épouse est tenue d'apporter une offrande qui diffère selon qu'elle est riche ou pauvre — par exemple celle de la femme après un accouchement — alors même si elle-même ne possède pas assez pour être considérée comme riche, si son mari en a les moyens, il doit apporter pour elle l'offrande du riche.
דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם מֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר עַל אִשְׁתּוֹ.
Et de même, il apporte toutes ses offrandes qu'elle est tenue d'apporter, même celles dont l'obligation précédait leur mariage. La raison en est qu'il lui a écrit dans sa ketouba ainsi: « J'accepte sur moi toute garantie que tu as sur moi depuis auparavant. » Ces obligations incluent ses offrandes.
וְכֵן כׇּל קׇרְבְּנוֹתֶיהָ שֶׁהִיא חַיֶּיבֶת, שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ: ״כׇּל אַחְרָיוּת דְּאִית לִיךְ עֲלַי מִן קַדְמַת דְּנָא״.
Rava dit: Tu peux même dire que la michna est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda, et néanmoins le mari n'est nullement obligé s'il a annulé son vœu. La raison en est la suivante: quand est-il tenu d'apporter ses offrandes? Uniquement dans le cas d'une chose qui lui est nécessaire d'apporter. En revanche, dans le cas d'une chose qui ne lui est pas nécessaire, il n'a aucune obligation de ce genre. Ici aussi, une fois qu'il a annulé son état de nazir, elle n'a plus besoin de cette offrande.
רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, כִּי מְשַׁעְבַּד לַהּ — בְּמִילְּתָא דִּצְרִיכָא לַהּ, בְּמִילְּתָא דְּלָא צְרִיכָא לַהּ — לָא.
Certains disent une version différente de cette discussion: Qui est le tanna? Rav 'Hisda dit: c'est Rabbi Yehouda, et son opinion est la suivante: quand est-il redevable de financer ses offrandes? C'est dans le cas d'une chose qui lui est nécessaire d'apporter, mais dans le cas d'une chose qui ne lui est pas nécessaire, il n'a aucune obligation de ce genre. Car si c'était l'opinion des Rabbanan, il ne serait absolument pas redevable envers elle à cet égard.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְכִי מְשַׁעְבַּד לַהּ — בְּמִילְּתָא דִּצְרִיכָא לַהּ, בְּמִילְּתָא דְּלָא צְרִיכָא לָהּ — לָא. דְּאִי רַבָּנַן — לָא מְשַׁעְבַּד לַהּ כְּלָל.
Mais alors, quels sont les cas où il est tenu de fournir son offrande, selon l'opinion des Rabbanan? Par exemple, s'il lui a transféré la propriété de l'animal. Mais dans ce cas, puisqu'il le lui a transféré, celui-ci lui appartient en propre, ce qui signifie qu'elle a effectivement séparé l'offrande de ses propres biens à elle. La michna ne peut donc pas viser cette situation, car l'animal ne retourne pas au statut profane dans un cas de ce genre. De toute évidence, la michna est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda.
אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי דִּמְשַׁעְבַּד לַהּ — כְּגוֹן דְּאַקְנְיַיהּ לַהּ, וְכֵיוָן דְּאַקְנֵי לַהּ — הָוֵה דְּנַפְשַׁהּ.
Rachi
זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל - עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא אתת בישראל עד רחבעם דהוה מנעמה העמונית:
מתני' החטאת תמות - אותה הבהמה שהפרישה לשם חטאת תמות וכי ההיא טעמא דפרשינן לעיל דצריכה כפרה והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלה:
מעות סתומין - שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים הרי אלו יפלו לנדבה ולוקחים בהן עולות הבשר למזבח והעורות לכהנים:
שלמים יביאו שלמים - ואצ"ל דאין מועלים בהן וכדמפרש בפ"ק דמסכת מעילה (דף ו:):
גמ' מאן תנא דלא משעבד לה - מאן הוא תנא דתני דקסבר שאם היתה הבהמה שלו לא חייל עליה קדושה כלל דאמר תצא ותרעה בעדר משום דבעל לא משעבד לה להביא קרבנותיה כלל וכי מפרישה לה היא לנזירות הרי הוא כמו שמקדיש דבר שאינו שלו דאין בדבריו כלום:,אמר רב חסדא רבנן היא דאי ס"ד ר' יהודה היא אמאי תצא - הא כיון דמשעבד בקרבנותיה אישתכח דכי הקדישה שפיר הקדישה דהא שמעינן ליה בב"מ בפ' [המקבל] (דף קד.) שהיה דורש לשון הדיוט:
דתניא ר' יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו - שאם היתה עניה ונתחייבה קרבן עני ולא הספיקה להביא קרבן עני עד שניסת לו ה"ז מביא קרבן עשיר על אשתו וכן בכל קרבנות שהיא חייבת קודם לכן ואפי' קרבן קבוע שאינו בעולה ויורד:
שכך כתב לה בכתובתה כו' - והלכך דהואיל ומשתעבד לה אמאי לא הוי בהמה שלו כבהמה שלה ואם היתה חטאת תמות ואם עולה תקרב עולה:
במילתא דלא צריכא לה - כגון הכא דהיפר לה בעלה לא משתעבד לה ומש"ה לא קדשה ותצא ותרעה בעדר:
אמר רב חסדא ר' יהודה היא - דאמר אדם מביא קרבן אשתו וקמשמע לן דכי משתעבד כו' דאי לרבנן לא מבעיא למימר דכי הפר לה דתצא ותרעה בעדר אלא אפי' כי לא הפר לה נמי תצא דלדידהו לא משתעבד לה כלל:
ואלא היכי דמי דמשעבד - ובעי לאוקמא כרבנן כגון דאקנייה ניהלה לנזירותה אכתי לא מיתוקמא כרבנן דכיון דאקנייה לה הוה דנפשה וחטאת תמות ואנן בעינן דתצא ותרעה בעדר והלכך לא מיתוקמא כלל כרבנן:
Tossafot
ארבעה דורות בישראל - עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הות בישראל עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית:
האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה - שלשה בהמות כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים שהן קרבן נזיר טהור ואח"כ הפר לה בעלה אם משלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר דכיון דהיפר לה בעלה אין כאן נזירות כלל והבהמה שהפריש דין חולין עליה כדאמר בגמרא כי אקני לה מידי דצריכא לה מידי דלא צריכא לה לא אקני לה ונמצא שלא היתה קודש כלל:
ואם משלה הבהמה - ובגמרא מפרש מאין תבא לה שלא יהא לבעלה רשות בו:,החטאת [תמות] - אע"ג דהפר לה כדמפרש לה טעמא דמתניתין כיון דבעיא כפרה הויא כחטאת שמתו בעליה:,והעולה תקרב עולה - וא"ת ולר' ישמעאל דאמר לעיל (נזיר דף יט:) דעולה לאו דורון הוא ולא קריבה כי הפר לה בעלה אטו פליג נמי אמתני' דהכא דתני בהדיא דעולה קריבה עולה אע"ג דהיפר לה בעלה וי"ל דאפי' רבי ישמעאל מודה בנזיר טהור דעולת בהמה דורון הוא דדוקא גבי נזיר טמא דכתיב ביה וכפר וכתיב עולה בההיא קרא משמע ליה דעולה נמי באה לכפרה:,שלמים (נמי) יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד - כחומר שלמי נזיר ואפי' למ"ד בעל מיעקר עקר [כיון] שהיא קדשם לדין שלמי נזיר יאכלו בכל החומר שבהן והא דקאמר בגמרא שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן (היינו) אין להם זרוע ומדמה ליה להכי היינו אין להם זרוע כמצותו שיטעון בתנופה אבל מ"מ הזרוע מיתסר כחומר שלמי נזיר ועוד אומר ר"ת דאין להם זרוע היינו דאין להם דין זרוע בשילה שיתבשל עם האיל אלא לבדו אסריניה:,ה"ג ואינם טעונין לחם - כשאר דכתיב על כפי הנזיר ואין כאן כפי הנזיר דהפר לה ואם הקדישו כבר טעון פדייה ואפילו אי מיעקר עקר גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדייה ואי מיגז גייז נמי מצי לפדות דאין לו קדושת הגוף עד שישחט עליו הקרבן:
ה"ג היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה - היכא דהפר לה בגמרא מפרש דהנהו סתומים יפלו לנדבה לחולין ולמזבח דהיינו עולת נדבה ונסכיה באין משל ציבור וכן פי' בכל דוכתי דתנינא יפלו לנדבה ולא חש למיתני הכא אם שלו הן חולין כדתני ברישא:,מפורשים - שפירש אלו דמים לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים:,דמי חטאת ילכו לים המלח - כיון דאילו היתה הבהמה הוה אזלה למיתה ולא [נהנין] מאותן מעות מדרבנן ולא מועלין דכיון דלים המלח אזלו לא קרינן ביה קדשי [ה'] וה"ה דלעיל גבי בהמה מצי למיתני לא נהנין ולא מועלין:
דמי עולה יביאו עולה - דדורון הוא ומועלין בהם כיון דקריבין למזבח: ,דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם - כדפרישית:
גמ' מאן תנא דלא משתעבד לה - ולכך יש סברא לחלק בין בהמה דידיה דתני תצא ותרעה בעדר ואם [שלה] חטאת תמות דאי משתעבד לה לא היה סברא לחלק בין בהמתו לבהמתה:,אמר רב חסדא רבנן היא - וכדמפרש ואזיל ומ"מ אם לא הפר לה היתה מקריבתה לחובתה כיון דאקני לה וכדמפרש בסמוך (הפר לה לא אמר דהא הוו בהמות דידה כדמפרש בסמוך) כי . מקני לה מידי. דצריכא לה במידי דלא צריכא לה כגון דהיפר לה לא אקני לה:,דאי ס"ד רבי יהודה היא אמאי תצא ותרעה בעדר הא [משועבד לה בתנאי כתובה] - כדמפרש ואזיל וס"ד דתנאי כתובה עדיף ואפי' במידי דלא צריכא לה נמי משועבד לה:,דתניא ר' יהודה אומר מביא אדם קרבן עשיר על אשתו - פי' אם עשיר הוא [והיא חייבת קרבן עולה ויורד] צריך להביא קרבן עשיר עליה ולא יוכל לומר והלא אין לה כלום ותביא קרבן עני וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת להביא קרבן בעבורה ודווקא חובות שהיא חייבת כגון יולדת וזבה אבל נדרים ונדבות לאו כל כמינה לידור אלף עולה ליום ואומר ר"י דדוקא אותן שנתחייבה משנשאת ואילך ולא שנתחייבה קודם שנשאת:
הכי גריס רש"י שכך כותבת [ליה] כל אחריות דאית לי עלך מקדמת דנא - והכי איתא [בתורת כהנים פרשת מצורע] ופירוש דאשה שגרשה בעלה לאחר ששילם לה בעלה כתובתה כותבת לו שובר התקבלתי כתובתי וכל אחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא הכל מחלתי אלמא [דמשום] דמשועבד לה צריכה לפוטרו בשעת גירושין:
אפי' תימא ר' יהודה כי משעבד לה במילתא דצריכא [לה במידי דלא צריכא] - כגון דהפר לה לא משעבד לה כלל ואע"ג דמשועבד לה בתנאי בית דין הלכך בהמה שלו תצא ותרעה בעדר דהוו חולין גמורין ולא הוו כבהמתה:
איכא דאמרי מאן תנא רבי יהודה היא וכי משעבד לה בתנאי כתובה במילתא דצריכא לה כו' - דאי לרבנן לא משעבד בתנאי כתובה והיכי דמי שמשתעבד לה שיכולה להקריב מבהמותיו אם לא הפר לה כגון דאקני לה שנתן לה במתנה מבהמותיו וכיון דאקני לה הויא לה דנפשה והוה לן למימר דחטאת תמות כמו [בשלה] כי אקני לה במילתא דצריכא לה כגון אם לא הפר לה במילתא דלא צריכא לה כגון שהפר לה לא אקני לה ופי' הר"ם דלא מיירי שנתן לה עתה לקרבנות נזירות דא"כ קיים לה נדרה ושוב לא יוכל להפר אלא כגון דאמר לה קודם לכן ימים רבים אם תצטרכי לקרבנות תקחי מבהמותי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.