Rava dit: quelle est la raison de l'opinion de Rabbi Eliézer, selon l'explication d'Oulla? Le verset dit: « Mais les premiers jours seront nuls, car son naziréat a été souillé » (Bamidbar 6, 12), ce qu'il explique ainsi: pourquoi ses premiers jours sont-ils annulés? Ils sont annulés parce qu'il a fait le vœu de naziréat, se consacrant, alors qu'il se trouvait en état d'impureté rituelle.
אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא: ״כִּי טָמֵא נִזְרוֹ״ — מִשּׁוּם דִּבְטוּמְאָה נְזַר.
Abaye lui opposa une objection, tirée d'une baraïta qui n'est pas conforme à l'opinion d'Oulla: Celui qui a dit: « Me voici nazir pour cent jours », et qui est devenu impur dès le début des cent jours — on aurait pu penser que cela annule le temps déjà passé en naziréat. Le verset enseigne donc: « Mais les premiers jours seront nuls » (Bamidbar 6, 12), ce qui indique que cette halakha ne s'applique que lorsqu'il a déjà eu des « premiers jours » de naziréat, alors que celui-ci n'a pas de premiers jours [accomplis], puisqu'il est devenu impur immédiatement.
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: ״הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם״, וְנִטְמָא בִּתְחִלַּת מֵאָה, יָכוֹל יְהֵא סוֹתֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ״ — עַד שֶׁיְּהוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים, וְזֶה אֵין לוֹ רִאשׁוֹנִים.
La baraïta poursuit: S'il est devenu impur à la fin des cent jours, c'est-à-dire le centième jour, on aurait pu penser que cela annule les jours déjà comptés. Le verset enseigne donc: « Mais les premiers jours seront nuls », ce qui indique par déduction qu'il existe d'autres jours qu'on peut appeler les derniers, alors que ce nazir-là n'a pas de derniers jours, puisqu'il a déjà achevé le compte de son naziréat. S'il est devenu impur le quatre-vingt-dix-neuvième jour, on aurait pu penser que cela n'annule pas les jours comptés. C'est pourquoi le verset dit: « Mais les premiers jours seront nuls », ce qui indique par déduction qu'il existe des derniers, et celui-ci a des premiers et des derniers [jours].
נִטְמָא בְּסוֹף מֵאָה, יָכוֹל יְהֵא סוֹתֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא אַחֲרוֹנִים, וְזֶה אֵין לוֹ אַחֲרוֹנִים. נִטְמָא בְּיוֹם מֵאָה חָסֵר אַחַת, יָכוֹל לֹא יְהֵא סוֹתֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ״ — מִכְּלָל דְּאִיכָּא אַחֲרוֹנִים, וְזֶה יֵשׁ לוֹ רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים.
Abaye conclut alors son objection à Rava: Or, tu ne peux pas dire que cette halakha de la baraïta concerne celui qui, étant impur, a fait le vœu de naziréat, car il est enseigné: « Me voici nazir pour cent jours », et il est devenu impur au début des cent jours — ce qui indique qu'il s'agit de quelqu'un qui est devenu impur après que son terme a déjà commencé [alors qu'il était pur]. Et il est encore enseigné: « jusqu'à ce qu'il ait des premiers jours », ce qui prouve que Rabbi Eliézer énonce sa halakha même pour un nazir pur devenu ensuite impur. C'est là une réfutation concluante d'Oulla, et son opinion est rejetée.
וְהָא, בְּטָמֵא שֶׁנָּזַר לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, מִדְּקָתָנֵי ״הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה״, וְנִטְמָא בִּתְחִלַּת מֵאָה, וְקָתָנֵי ״עַד שֶׁיְּהוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים״, תְּיוּבְתָּא.
Rav Pappa dit à Abaye: Ces « premiers jours » dont nous parlons, selon Rabbi Eliézer — s'agit-il d'un jour qui s'est achevé et d'un second qui a commencé, de sorte que s'il devient impur le second jour cela annule son compte, ou bien s'agit-il de deux jours achevés et d'un troisième commencé, ce qui signifierait que cela n'annule le compte que s'il devient impur après le début du troisième jour? Il n'avait pas de réponse. Il alla donc interroger Rava, qui lui dit: Il est écrit « yippelou » [seront nuls] au pluriel, ce qui signifie qu'au moins deux jours doivent s'être écoulés.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: הָלֵין יָמִים דְּקָאָמְרִינַן, דְּנָפֵק חַד וּמַתְחִילִין תְּרֵין, אוֹ דִּלְמָא דְּנָפְקִין תְּרֵין וּמַתְחִילִין תְּלָתָא? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ, אֲתָא שַׁיְילֵיהּ לְרָבָא. אֲמַר לֵיהּ: ״יִפְּלוּ״ כְּתִיב.
La Guemara commente: Et il était nécessaire d'écrire « jours » [au pluriel], et il était également nécessaire d'écrire « seront nuls » [au pluriel]. Car si le Miséricordieux avait écrit dans la Torah seulement « jours » sans écrire « seront nuls » [au pluriel], j'aurais dit que la halakha ne s'applique que si deux jours se sont achevés et qu'un troisième a commencé; c'est pourquoi le Miséricordieux a écrit dans la Torah la forme plurielle de « seront nuls ». Et s'Il avait écrit « seront nuls » sans écrire « jours », j'aurais dit que même un seul jour [suffirait], c'est-à-dire que la halakha s'appliquerait même s'il devient impur le premier jour. C'est pourquoi le Miséricordieux a écrit dans la Torah « jours », indiquant qu'il doit avoir observé au moins une partie du second jour.
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״יָמִים״ וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״יִפְּלוּ״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״יָמִים״ וְלָא כְּתַב ״יִפְּלוּ״, הֲוָה אָמֵינָא: עַד דְּנָפְקִין תְּרֵין וְעָיְילִין תְּלָתָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״יִפְּלוּ״. וְאִי כְּתַב ״יִפְּלוּ״ וְלָא כְּתַב ״יָמִים״, הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ חַד, כְּתַב רַחֲמָנָא ״יָמִים״.
Mishna 1
MICHNA: Celui qui a fait le vœu d'un long naziréat [hors d'Eretz Israël], et qui a accompli son naziréat, puis est ensuite venu en Eretz Israël [pour apporter les offrandes de fin de naziréat] — Beit Chamaï disent: il doit être nazir [encore] trente jours, afin d'avoir observé une période de naziréat en pureté rituelle en Eretz Israël; et Beit Hillel disent: il est nazir depuis le début, c'est-à-dire qu'il doit observer à nouveau tout son naziréat.
מַתְנִי׳ מִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת הַרְבֵּה, וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבֵית הִילֵּל אוֹמְרִים: נָזִיר בַּתְּחִלָּה.(משנה)
Il arriva un fait avec la reine Hélène, dont le fils était parti à la guerre, et elle dit: « Si mon fils revient de la guerre sain et sauf, je serai nazirite pendant sept ans. » Et son fils revint sain et sauf de la guerre, et elle fut nazirite pendant sept ans. Et à la fin des sept ans, elle monta en Eretz Israël, et Beit Hillel lui enseigna, conformément à leur opinion, qu'elle devait être nazirite encore sept autres années. Et à la fin de ces sept années, elle devint impure, et fut donc tenue d'observer encore sept années supplémentaires de naziréat, car l'impureté rituelle annule le compte du nazir. Et il se trouva qu'elle fut nazirite pendant vingt et un ans. Rabbi Yehouda dit: elle ne fut nazirite que quatorze ans, et non vingt et un.
מַעֲשֶׂה בְּהֵילֵנִי הַמַּלְכָּה שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לְמִלְחָמָה, וְאָמְרָה: אִם יָבוֹא בְּנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְּשָׁלוֹם — אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים. וּבָא בְּנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים, וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ, וְהוֹרוּהָ בֵּית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת. וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
Guémara
GUEMARA: Il est enseigné dans la première partie [de la Michna]: Beit Chamaï disent: il est nazir [encore] trente jours, et Beit Hillel disent: il est nazir depuis le début. La Guemara suggère une explication possible de leur désaccord: Dirons-nous qu'ils divergent sur ce point, que Beit Chamaï estiment que lorsque les Sages ont déclaré impur le pays des nations en dehors d'Eretz Israël, ils n'ont décrété cela qu'à propos de sa terre [elle-même, mais non de son air],
גְּמָ׳ קָתָנֵי רֵישָׁא: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נָזִיר בַּתְּחִלָּה. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: אֶרֶץ הָעַמִּים מִשּׁוּם גּוּשָׁהּ גָּזְרוּ עָלֶיהָ,
Rachi
אמר רבא מאי טעמא דר' אליעזר - אליבא דעולא:,אמר קרא והימים הראשונים מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים - לפיכך אינו סותר כולן אלא שלשים ורבי אליעזר לטעמיה כדאמרינן בפירקא קמא (לעיל נזיר דף ו:) זאת תורת הנזיר:
נטמא ביום מאה חסר אחת - דהשתא איכא תרי מקצת יום צ"ט וכל יום מאה:
ומדקתני הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחילת מאה - דהיינו בו ביום וקתני שיהו לו ימים הראשונים אלמא שמעינן מהא דבנזיר טהור שנטמא נמי אמר ר' אליעזר דבעינן ימים הראשונים ותיובתא דעולא:
הלין ימים דבעינן - אליבא דרבי אליעזר מפיק חד ומתחילין תרין שעומד ביום שני כשנטמא:,או נפקין תרין ומתחילין תלתא - דבעינן שני ימים שלימין:,אמר ליה יפלו כתיב - דמשמע דליהוון תרין בנפילה וכגון דנפקין תרין ועיילין תלת:
ואי כתב רחמנא ימים ולא כתב יפלו - אלא והימים הראשונים יעזוב ה"א האי דכתיב ימים משמע כגון דנפיק חד ועיילין תרין ואפילו הכי אקיים ימים דהא כבר עייל יום שני כתב רחמנא יפלו דמשמע ימים שלימים:,ואי כתב יפלו ולא כתב ימים הוה אמינא אפילו חד - כלומר הוה אמינא דהאי דכתיב יפלו משמע אכולהו ימים שכבר מנה או ארבעה או תלתא או תרין או חד ואית דמפרשי אי כתב יפלו ולא כתב ימים ה"א האי דכתיב יפלו אפילו חד משמע והאי דכתיב יפלו אנזירים דעלמא קאי כלומר ונפיק חד ועיילין תרין ואיקיים לו יפלו. לשון אחר דאי כתב רחמנא ימים ולא כתב יפלו הוה אמינא עד דנפקין תרין ועיילין תלת דב' ימים שלימין בעינן ואי כתב יפלו ולא כתב ימים הוה אמינא דאפילו חד דיפלו משמע נפילה והאיכא נפילה דחד יומא להכי כתב רחמנא ימים דבעינן דנפיק חד ועיילין תרין:
לימא בהא קמיפלגי דב"ש סברי משום גושה גזרו - ולא משום אוירא והויא קלישא טומאתה ומשום הכי סגי לה בשלשים יום:
Tossafot
הכי גרסינן ונטמא בתחילה - פירוש ביום ראשון וזה אין לו [ראשונים] הילכך יום שנטמא ממנין נזירותו הוא וימנה צ"ט לזה ויגלח ביום מאה שהוא יום ק"א למנינו נטמא בסוף מאה ביום אחרון יכול יהא סותר הכל ת"ל והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים לבא עליו כשנטמא ומסתמא שנים בעינן דומיא דראשונים ולכך אינו סותר הכל ואם תאמר והא תנן (לעיל נזיר דף טז.) במתניתין (כו') נטמא ביום מאה סותר שלשים לר"א וי"ל דהכי נמי קאמר יכול יסתור הכל ת"ל והימים הראשונים יפלו וזה אין לו אחרונים ולכך לא יסתור הכל אבל שלשים מיהא סותר מדרשא דדרשינן בפ"ק (דף ו:) וזאת תורת הנזיר ביום מלאת נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר וצריכי הני תרי קראי דאי לאו זאת תורת הנזיר ה"א דכי נטמא ביום אחרון שהוא יום מלאת לא יסתור כלל ואפילו שלשים יום כתב רחמנא זאת תורת הנזיר וא"ת א"כ לכתוב זאת תורת הנזיר ולשתוק מוהימים הראשונים יפלו וי"ל א"כ הוה אמינא דיום מלאת היינו יום ק"א כמו ובמלאת ימי טהרה (ויקרא י״ב:ו׳) דהוי לאחר שמלאו ימי טהרה שהוא יום התגלחת שמלאו ימיו כבר וההוא סותר שלשים יום אבל נטמא יום מאה יסתור כולם כתב רחמנא והימים הראשונים יפלו דאפילו נטמא ביום מאה [אינו] סותר כולם ועוד דלא סגי דלא לכתוב והימים לאפוקי תחלת המאה שלא היו לו ראשונים:
ה"ג וזה יש לו אחרונים - יום טומאה ויום מאה שאחריו שהוא כולו ממנין הנזירות כל כמה שלא הביא קרבנותיו דאפילו לרב מתנא דאמר מקצת היום ככולו מצוה עליו להשלים לכתחלה כדאמר בפ"ק (דף ו.):
מדקתני הריני נזיר ק' יום ונטמא - אלמא שנדר בטהרה והדר נטמא:
אמר ליה רב פפא לאביי הלין ימים - הראשונים דקאמר ר' אליעזר דנפק חד ומתחילין תרין דהיינו ביום שני לנזירותו או דלמא דבעינן יום אחד שלם כי היכי דבימים אחרונים איכא חד יום שלם דהיינו יום המאה ה"נ בימים הראשונים כי מתחיל תלת אבל כי נטמא ביום שני דפעמים אינו אלא שני חצאי ימים כגון דקבל נזירות אתמול בחצי היום והיום נטמא בחצי היום ואם תאמר ונפשוט ליה ממתניתין דקתני ר"א [אומר] לא לבו ביום מכלל דיום שלאחריו סותר וי"ל דלא חש ר' אליעזר להזכיר רק ממה דפליג אדרבנן דאמרי בו ביום מביא קרבן טומאה ואמר להו ר' אליעזר לא לבו ביום וה"ה נמי לא ביום שני עד שלישי ואם תאמר ולפשוט ליה מברייתא דאייתי לעיל גופא נטמא בתחילת מאה יכול יהא סותר וכו' מכלל דכי נטמא ביום שני ודאי סותר וי"ל תחילת מאה היינו נמי יום שני [קרא] תחילת מאה ועי"ל דמשום דלרבנן סותר אפילו ביום ראשון קאמר להו ר"א [דאינו] סותר וא"ת ונפשוט ליה מסיפא דקאמר כי נטמא ביום מאה חסר אחת דסותר אלמא דבתרי יומי סגי ליה וה"ה בתחילת נזירות דמסתמא אחרונים דומיא דראשונים וי"ל דאחרונים פשיטא ליה דבתרי יומי סגי ליה לפי שיש שם יום שלם דהיינו יום מאה אבל בתחילת נזירות פעמים דליכא אלא שני חצאי ימים כגון אם נדר בחצי יום לכך מספקא ליה אי לכך בעינן דנפקא תרין וקאי בתלת אבל קשה דליפשוט ליה מברייתא דלעיל דמתחיל ומונה מיד פי' משביעי וכי נטמא בשמיני דליכא אלא ב' ימים מביא קרבן טומאה (לו) לר"א וצריך לומר דלא שמיע ליה לההיא ברייתא דלעיל אי נמי שמיע ליה וקבעי טעמא מקרא א"נ י"ל כדפרישית לעיל דהא דבעינן דנפקא תרין וקאי אתלת משום דבעינן יום שלם שחל עליו נזירות דומיא דאחרונים אבל לעיל כיון דנזירות חל עליו משביעי דנטמא בשמיני יש כאן שביעי שלם ולכך כיון דנטמא בשמיני מביא קרבן טומאה וקצת קשה הא שביעי אינו שלם שצריך להזות ולטבול קודם שיחול הנזירות: לשון הג"ה א"ל יפלו כתיב משמע נפילה כל דהו לרבות שלא בא נמי יום שלם ואיצטריך למיכתב ימים ואיצטריך למיכתב יפלו דמצי למיכתב הכי וקדש ראש נזרו ביום ההוא מלבד ימים הראשונים ולשתוק מיפלו עד דנפקי תרין ועיילי תלת דימים משמע הכי דבעינן דומיא דאחרון דאיכא יום שלם כתב רחמנא יפלו דמשמע כל דהו דנפק חד וקאי בתרין ואי כתב רחמנא יפלו הראשונים ולא כתב ימים דמצי למיכתב והראשונים יפלו ה"א ואפילו לבו ביום כת"ק ולשון יפלו קאי אנזירות דעלמא כתב רחמנא ימים:
מי שנדר בחוצה לארץ נזירות הרבה מל' יום והשלים נזירותו בחוצה לארץ ואח"כ בא לארץ - לאו דוקא במקרה בעלמא דלא סגי דלא אתי לארץ ישראל להקריב קרבנותיו ולהשלים נזירותו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:,נזיר שלשים יום - בגמרא מפרש דמדרבנן קנסא בעלמא הוא שגזרו בארץ העמים דגזרו עליהם טומאה ומן התורה ודאי טהור ויצא ידי נזירותו:,נזיר בתחילה - לחזור ולהתחיל כל מניינו גם דברי ב"ה קנס ומדרבנן והכי מפורש בגמרא:
ובסוף שבע שנים באה ואחר כך נטמאת - וי"מ בגמרא דלא נבלעו [אלו] באלו [מדמנינן] אחת ועשרים שנה:,אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה - בגמ' מפרש לה:
קתני רישא ב"ש כו' - כל זה לא היה צריך דודאי ברישא קיימינן ולשון נזיר משונה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.