Guémara
Car s'il te venait à l'esprit qu'il s'agit du rasage dû à l'impureté [du nazir], et qu'on oppose le nazir au lépreux [en disant]: les jours d'enfermement de ce dernier ne nécessitent-ils pas de rasage? En effet, le lépreux doit se raser lorsqu'il se purifie de son état, alors comment pourrait-il être décrit comme inapte au rasage? Force est donc de dire que la baraïta traite du rasage de pureté [du nazir], comme suggéré plus haut (17b). La Guemara réfute cela: Non, il se peut que la baraïta traite du rasage dû à l'impureté du nazir, et quand elle énonce que le lépreux est inapte au rasage, la baraïta enseigne à propos du rasage de naziréat, disant que le lépreux est inapte à tout rasage de nazir, puisqu'il doit d'abord se raser pour sa lèpre.
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תִּגְלַחַת טוּמְאָה, יְמֵי חִלּוּטוֹ מִי לָא בָּעֵי תִּגְלַחַת? לָא, תִּגְלַחַת דִּנְזִירוּת קָתָנֵי.
Viens et entends: « Il a rendu impure la tête de son abstinence » — le verset parle d'un [nazir] pur devenu impur, qui doit passer le rasoir sur ses cheveux et apporter des oiseaux [en offrande]. Et cela vient exempter le nazir [ayant fait vœu] dans une tombe, qui n'a pas besoin de passer le rasoir ni d'apporter des oiseaux.
תָּא שְׁמַע: ״וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ״, בְּטָהוֹר שֶׁנִּטְמָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהוּא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין. וְלִפְטוֹר אֶת הַנָּזִיר בְּקֶבֶר — שֶׁאֵין טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין.
Or ces choses ne pourraient-elles pas se déduire par un raisonnement a fortiori [inverse]? Si le [nazir] pur devenu impur doit passer le rasoir et apporter des oiseaux, celui qui était impur dès le début [ayant fait vœu dans un cimetière] ne devrait-il pas, à plus forte raison, devoir passer le rasoir et apporter des oiseaux?
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין, מִי שֶׁהָיָה טָמֵא מִתְּחִלָּה — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין?
L'enseignement du verset vient dire: « Il a rendu impure la tête de son abstinence » — le verset ne parle que de celui qui était pur et est devenu impur, [c'est] lui [seul qui] doit passer le rasoir et apporter des oiseaux; et cela vient exempter le nazir [ayant fait vœu] dans une tombe [qui était impur dès le début]. Déduis-en [la réponse à la question de Rav Achi].
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ״, בְּמִי שֶׁהָיָה טָהוֹר וְנִטְמָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין, וְלִפְטוֹר אֶת הַנָּזִיר בְּקֶבֶר. שְׁמַע מִינַּהּ.
Qui est le tanna qui a enseigné ce que les Sages ont enseigné [précédemment]: il n'y a de différence entre un impur ayant fait vœu de naziréat et un nazir pur devenu impur que ceci: pour l'impur ayant fait vœu, son septième jour [de purification] entre dans le compte [de son naziréat], tandis que pour le nazir pur devenu impur, son septième jour n'entre pas dans le compte?
מַאן תְּנָא הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, אֶלָּא שֶׁטָּמֵא שֶׁנָּזַר — שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן?
Rav Hisda dit: c'est l'opinion de Rabbi [Yehouda HaNassi], comme l'a dit Rabbi: le naziréat de pureté ne prend effet qu'à partir du huitième jour. Car si tu disais que c'est l'opinion de Rabbi Yossi fils de Rabbi Yehouda, n'a-t-il pas dit que le naziréat de pureté prend effet dès le septième jour?
אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי הִיא, דְּאָמַר רַבִּי: אֵין נְזִירוּת טׇהֳרָה חָלָה אֶלָּא עַד שְׁמִינִי. דְּאִי תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, הָאָמַר נְזִירוּת דְּטׇהֳרָה מִשְּׁבִיעִי הוּא דְּחָיְילָא.
Quelle est l'opinion de Rabbi et quelle est celle de Rabbi Yossi fils de Rabbi Yehouda? Comme il est enseigné dans une baraïta: « Il consacrera sa tête ce jour-là » — le jour de l'apport de ses offrandes, [ce sont les] paroles de Rabbi. Rabbi Yossi fils de Rabbi Yehouda dit: le jour de son rasage.
מַאי רַבִּי וּמַאי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה — דְּתַנְיָא: ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״ — בְּיוֹם הֲבָאַת קׇרְבְּנוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיוֹם תִּגְלַחְתּוֹ.
Et ce que nous avons appris dans la MICHNA : un nazir qui a contracté de nombreuses impuretés n'apporte qu'une seule offrande — qui est le tanna [de cet enseignement]? Rav Hisda dit: c'est Rabbi Yossi fils de Rabbi Yehouda, qui a dit que le naziréat de pureté prend effet dès le septième jour. Et tu trouves cela [applicable] dans un cas où il est devenu impur le septième jour, puis est redevenu impur le septième jour [suivant] — (et de qui est-ce l'opinion? De Rabbi Yossi fils de Rabbi Yehouda) — puisque l'heure propice à l'apport de l'offrande n'était pas encore arrivée, il n'est tenu que d'une seule offrande.
וְהָא דִּתְנַן: נָזִיר שֶׁנִּטְמָא טוּמְאוֹת הַרְבֵּה — אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד, מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: נְזִירוּת טׇהֳרָה מִשְּׁבִיעִי חָיְילָא. וּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי. (וּמַנִּי, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא) כֵּיוָן דְּלֹא יָצָא שָׁעָה הָרְאוּיָה לְהָבִיא קׇרְבָּן — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד.
Car si tu disais que c'est l'opinion de Rabbi [Yehouda HaNassi]: s'il s'agit de celui devenu impur le septième jour, puis redevenu impur le septième jour (puis redevenu impur le septième jour), toutes ces impuretés ne forment qu'une seule et longue impureté [selon lui, puisqu'il n'a jamais atteint le huitième jour]. Et s'il s'agit de celui devenu impur le huitième jour, puis redevenu impur le huitième jour, l'heure propice à l'apport de l'offrande était déjà arrivée [et il serait alors obligé d'apporter une nouvelle offrande].
דְּאִי תֵּימָא רַבִּי הִיא, אִי דְּנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי (וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי) — כּוּלְּהוּ טוּמְאָה אֲרִיכְתָּא הִיא. וְאִי דְּנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי — הֲרֵי יָצְתָה שָׁעָה שֶׁרְאוּיָה לְהָבִיא קׇרְבָּן.
Quelle est la raison de Rabbi? Le verset dit: « Et [le cohen] fera pour lui l'expiation de ce en quoi il a péché à cause du mort », puis ensuite: « Et il consacrera sa tête ». Et Rabbi Yossi fils de Rabbi Yehouda [répond]: si tel était le cas, que le verset dise simplement: « Et il consacrera sa tête ».
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? אָמַר קְרָא ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״, וַהֲדַר ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ״. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אִם כֵּן — לֵימָא קְרָא: ״וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ״.
Rachi
דאי סלקא דעתך תגלחת טומאה ימי חלוטו מי לא בעי תגלחת - והכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגו' וההוא דינא דקא מייתי ומה נזיר בקבר כו' היכי קאתי והא זה וזה ראויין לתגלחת: לעולם אימא לך תגלחת דטומאה כיון שהוזה ושנה וטבל מתגלח בשביעי שלו והאי דקא פריך ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת בתגלחת דנזירות קאמר דאילו נזירות בקבר כשהוא מגלח מעכשיו מתגלח על נזירות אבל נזיר מצורע כשמתגלח תחילה מתגלח על שנתרפא מצרעתו והכי קתני ימי חלוטו שאין ראוי לתגלחת טומאה דנזיר אלא לתגלחת דצרעת לא כל שכן שאין עולין מן המנין דנזירות דטהרה ולעולם אימא לך היכא דנזר והוא בבית הקברות טעון גילוח דטומאה:
תא שמע - וכי ימות מת עליו בפתע פתאום בטהור שנטמא כו':,נזיר בקבר - שהיה טמא מתחילת נזירות:
אינו דין כו' - מדקתני ולפטור את הנזיר בקבר שאין טעון העברת שער שמע מינה דאין טעון גילוח שער ש"מ:
אלא טמא שנזר שביעי שלו - שטובל בו עולה לו מן המנין דהואיל ואינו בר קרבן מתחיל למנות מבו ביום:,ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין - דאין לו טהרה עד יום שמיני שמביא קרבנותיו כו':
דתניא וקדש את ראשו - שיתחיל למנות לענין נזירות ביום הבאת קרבנותיו שהוא שמיני כדכתיב וביום השמיני יביא שתי תורים:,ביום תגלחתו - שהוא שביעי כדכתיב וגילח את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו:
והא דתנן נזיר שנטמא כו' מאן תנא - חשיב להו טומאות הרבה ואפ"ה לא מייתי עלייהו אלא קרבן אחד:,אמר רב חסדא ר' יוסי ברבי יהודה היא - דאמר נזירות טהרה משביעי שהוא יום תגלחתו חיילא עילויה:,ומשכחת לה - דתיהוי טומאות הרבה:,כגון שנטמא - ומנה ששה כדי להזות עליה בשלישי ובשביעי וחזר ונטמא ביו' ז' דטומאה אחריתי איקרי הואיל וטבל בו ביום אבל בקרבן אינו חייב אלא אחד שכל זמן שלא יצתה שעה שראויה להביא קרבן שעדיין לא הגיע ליום ח' אינו חייב אלא קרבן אחד אבל אם נטמא וחזר ונטמא בששי אינו קורא לו טומאות הרבה לפי שעדיין לא חל עליו טהרה כלל ודמי לטומאה אריכתא דאי אליבא דרבי לא משכחת לה דמיקרי טומאות הרבה ולא ליחייב אלא קרבן אחד דאי אמרת משכחת לה כגון שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו חייב אלא קרבן אחד לסוף ימי טהרתו כיון דנזירות דטהרה לא חיילא עליה עד יום שמיני כולה חדא טומאה אריכתא היא וליכא בהו טומאות הרבה ואי אמרת כגון דנטמא בשמיני והויין להו טומאות הרבה הא נמי לא מיתרצתא דלא יביא אלא קרבן אחד דאי אליבא דרבי כיון דנטמא יום שמיני שיצתה שעה שראויה להביא בה קרבן נתחייב על כל אחד הילכך לא מיתוקמא אלא כרבי יוסי ברבי יהודה ש"מ:
מאי טעמא דרבי - דאמר לא חיילא עליה נזירות דטהרה עד יום הבאת קרבנותיו:,דאמר קרא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו' - דמשמע אימתי וקדש את ראשו שיתחיל למנות בו בזמן שכיפר עליו דהיינו בשמיני:
Tossafot
ימי חלוטו מי לא בעי תגלחת - בסוף ימי חלוטו כדכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו אבל תגלחת דטהרה לית ביה במצורע דגם תגלחת שניה שמגלח אחר ימי ספרו מתוך טומאה הוא מגלחה שגם בימי ספרו מטמא אדם במגע:,לא תגלחת טומאה דנזירות קתני - כלומר לעולם אימא לך תגלחת דטומאה ודקאמרת דבימי חלוטו נמי איכא תגלחת דטומאה לא תגלחת דנזירות קתני דנזיר בקבר ראוי שערו לתגלחת מחמת נזירות ובימי חלוטו לא בעי תגלחת דטומאה מחמת נזירות אלא מחמת צרעתו וזה אין שייך לנזירות כלל הילכך לא יעלו לו ימיו לנזירותו:
בטהור שנטמא הכתוב מדבר - כלומר שהתחיל למנות נזירות בטהרה ואחרי כן נטמא כדכתיב והימים הראשונים יפלו:,ולפטור את הנזיר בקבר שאין טעון העברת שיער והבאת ציפרים - והוא הדין דממעט ליה מאשם דכתיב בההוא עניינא והיינו דקאמר במתני' בנזיר בקבר אינו מביא קרבן טומאה דמיעטיה קרא כדדרשינן הכא:
והלא דברים ק"ו - פירוש אי לא מיעטיה קרא ומה טהור שנטמא טעון כו' כלומר שטומאתו הזקיקתו לכך כל שכן היכא דנטמא מתחילתו שטמא ביותר שהזקיקתו טומאתו לכל ת"ל וטמא ראש נזרו מיותר דמצי למימר וכי ימות מת [עליו] בפתע פתאום וגלח ראשו:
ביום הבאת קרבנותיו - דכך כתיב בקרא ביום השמיני יביא שתי תורים וכו' וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש ראשו ביום ההוא שמעינן ביום שמיני שהוא הבאת קרבנותיו כדמפרש לקמן בסמוך:,ביום תגלחתו - הכתוב מדבר דהיינו בשביעי בסמוך מפרש טעמא:
והא דתנן - פ' קמא דכריתות (דף ט.):,משביעי הוא דחיילא - משביעי שמתחיל לימנות נזירות משביעי:,ומשכחת טומאות הרבה כגון שנטמא ביום שביעי וחזר ונטמא בשביעי לסוף שביעי אחר שהזה ושנה וטבל דמיד כשהזה וטבל חל עליו באותו יום נזירות טהרה שיום שביעי הוי ממנין שלשים כי נטמא ביום שביעי כיון דחל עליה נזירות טהרה כבר חשיב ליה טומאה אחריתי ולא הוה כנטמא בששי דההיא ודאי טומאה אריכתא היא דאכתי לא חל עליה נזירות טהרה ומכל מקום פוטר עצמו מקרבן טומאה אחר כיון שנטמא בשביעי ולא יצא שעה אחת ליום שראוי הוא להביא קרבנות דהיינו ביום שמיני:
דאי רבי - דאמר דאינו מתחיל למנות נזירות טהרה עד יום שמיני כולה טומאה אריכתא היא דלא נראה עדיין להתחיל נזירות והוי כאילו נטמא בששי ואמאי קרי ליה טומאות הרבה ואי דנטמא בשמיני כו' כיון דיצא לשעה שראוי להביא קרבנותיו והוי כנטמא אחר הבאת קרבנותיו דודאי צריך להביא קרבן טומאה אחר:
דכתיב מאשר חטא על הנפש - וכתיב בההוא קרא לאלתר וקדש ראשו ביום ההוא פי' ביום שכיפר עליו דהיינו בשמיני:,אם כן לימא קרא וקדש את ראשו - ופשיטא דאשמיני דקיימינן ביה איירי ביום ההוא למה לי אם אינו ענין לשמיני תנהו לשביעי דאייתור למשדי אשביעי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.