Guémara
Il faut plutôt comprendre la question de Rava ainsi: par exemple, quelqu'un est entré [dans un cimetière] à l'intérieur d'un coffre, d'une caisse ou d'une armoire — c'est-à-dire de grands récipients en bois qui ne reçoivent pas l'impureté rituelle. On peut ainsi entrer dans un cimetière sans devenir impur. S'il fut porté dans un cimetière à l'intérieur d'un tel récipient, puis fit un vœu de nazirat, et qu'un autre vint retirer le couvercle [ma'aziva] au-dessus de lui, il deviendrait impur du fait de sa présence dans le cimetière.
אֶלָּא: כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, וּבָא חֲבֵירוֹ וּפָרַע מֵעָלָיו מַעֲזִיבָה.
Si on l'a alors averti de sortir du cimetière, la question se pose ainsi: lorsque nous avons appris par tradition qu'on est passible de coups de fouet pour avoir retardé sa sortie, cela s'applique-t-il seulement au Temple, mais en dehors du Temple — comme lorsqu'un nazir se trouve dans un cimetière — la halakha ne s'applique-t-elle pas, de sorte qu'il serait passible même s'il n'a pas retardé sa sortie? Ou bien peut-être n'y a-t-il pas de différence, et un nazir dans un cimetière n'est fouetté que s'il y reste un temps déterminé? Que la question reste sans réponse [teïkou].
כִּי גְּמִירִין שְׁהִיָּיה, בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל אַבָּרַאי — לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.
Rav Achi soulève une question: si quelqu'un a fait un vœu de nazirat alors qu'il se trouvait dans un cimetière, est-il tenu de se raser en devenant pur, avant de commencer son décompte de nazirat, ou non? La Guemara explique les deux côtés de la question: lorsqu'on exige d'un nazir impur qu'il se rase avant de commencer son décompte, cela concerne-t-il seulement le nazir pur devenu impur, qui a ainsi rendu impur son nazirat? Mais un impur qui a fait son vœu [alors qu'il était déjà impur], et dont le nazirat n'a pas encore commencé, est-il tenu de se raser? Ou bien peut-être n'y a-t-il pas de différence?
בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נָזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, טָעוּן גִּילּוּחַ, אוֹ לָא? כִּי בָּעֵי תִּגְלַחַת טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, דְּקָא מְטַמֵּא לִנְזִירוּתֵיהּ, אֲבָל טָמֵא שֶׁנָּזַר — לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?
Viens et entends une preuve [de la Michna]: celui qui a fait un vœu de nazirat alors qu'il se trouvait dans un cimetière, même s'il y est resté trente jours entiers, ces jours ne comptent pas dans son décompte, puisque son nazirat n'est pas encore entré en vigueur, et il n'apporte donc pas les sacrifices d'impureté. La Guemara en déduit: c'est seulement le sacrifice d'impureté qu'il n'apporte pas, mais il doit se raser! La Guemara rejette cette preuve: peut-être la Michna veut-elle dire: « Quelle est la raison » qu'il n'apporte pas le sacrifice d'impureté? Parce qu'il n'a pas besoin de se raser. Cela indique que le nazirat n'a pas encore commencé, et c'est pourquoi il n'apporte pas non plus les sacrifices.
תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. קׇרְבַּן טוּמְאָה הוּא דְּלָא מַיְיתֵי, אֲבָל גַּלּוֹחֵי בָּעֵי! ״מַה טַּעַם״ קָאָמַר: מַה טַּעַם אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה — מִשּׁוּם דְּלָא בָּעֵי גַּלּוֹחֵי.
Viens et entends une autre preuve d'une baraïta: la seule différence entre celui qui était impur et a fait un vœu de nazirat et le nazir pur devenu impur est la suivante: pour celui qui était impur et a fait un vœu, son septième jour de purification compte dans son décompte du nazirat, tandis que pour le nazir pur devenu impur, son septième jour de purification ne compte pas dans son décompte. Qu'en déduit-on? N'est-ce pas que, concernant le rasage, les deux cas sont équivalents [et qu'il doit se raser dans les deux cas]? Non — c'est concernant les coups de fouet que les deux cas sont équivalents, mais celui qui a fait son vœu dans un cimetière n'a pas à se raser.
תָּא שְׁמַע: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, אֶלָּא טָמֵא שֶׁנָּזַר — שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. מַאי לָאו, הָא לְתִגְלַחַת זֶה וָזֶה שָׁוִין? לָא: הָא לְמַלְקוּת זֶה וָזֶה שָׁוִין.
Mais la Guemara questionne cette réponse: quelle est alors la halakha concernant le rasage? Celui-ci se rase, et celui-là ne se rase pas? Qu'on l'enseigne donc explicitement! La Guemara répond: le tanna a enseigné « son septième jour » et tout ce qui s'y rapporte, y compris la halakha du rasage. Puisqu'il est dit que le septième jour compte dans le décompte du nazir impur devenu pur, on en déduit qu'il n'apporte pas les sacrifices d'impureté le huitième jour, et c'est pourquoi il ne se rase pas le septième jour.
אֲבָל תִּגְלַחַת מַאי — זֶה מְגַלֵּחַ, וְזֶה אֵינוֹ מְגַלֵּחַ? לִיתְנְיֵיהּ! תְּנָא שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ וְכׇל מִילֵּי.
Viens et entends une preuve de la baraïta suivante: je n'ai appris que les jours d'impureté du nazir ne comptent pas dans son décompte; d'où sait-on que les jours de sa lèpre confirmée [lorsqu'un nazir devient lépreux pendant son terme] ne comptent pas non plus dans son décompte de nazirat? Et il semblerait logique qu'il en soit ainsi: de même qu'à la fin de ses jours d'impureté le nazir se rase et apporte des sacrifices, de même à la fin de ses jours de lèpre confirmée la halakha est qu'il se rase et apporte des sacrifices pour sa lèpre. Et cette comparaison peut s'étendre: de même que les jours de son impureté ne comptent pas dans son décompte, de même ses jours de lèpre confirmée ne comptent pas dans son décompte.
תָּא שְׁמַע: אֵין לִי אֶלָּא יְמֵי טוּמְאָתוֹ שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, יְמֵי חִלּוּטוֹ, מִנַּיִן? וְדִין הוּא: מָה יְמֵי טוּמְאָתוֹ מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן — אַף יְמֵי חִלּוּטוֹ מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן, וּמָה יְמֵי טוּמְאָתוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן — אַף יְמֵי חִלּוּטוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.
La baraïta poursuit: non, si tu dis cela concernant ses jours d'impureté, c'est parce qu'ils annulent les jours précédents [de nazirat observés en pureté]; c'est pourquoi ces jours ne comptent pas dans son décompte. Mais diras-tu la même chose concernant ses jours de lèpre confirmée, qui n'annulent pas les jours précédents? Si trente jours — temps suffisant pour que ses cheveux repoussent — restent dans son terme de nazirat après sa purification de la lèpre, les jours précédant la lèpre ne sont pas annulés. On pourrait donc soutenir qu'ils comptent bien dans son décompte.
לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ, שֶׁכֵּן מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין — לְפִיכָךְ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, תֹּאמַר בִּימֵי חִלּוּטוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְבַטֵּל אֶת הַקּוֹדְמִין — לְפִיכָךְ עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.
La baraïta poursuit: mais tu peux dire aussi que, tout comme pour le nazir qui se trouvait dans la tombe [c'est-à-dire un cimetière], dont les cheveux sont propres au rasage, ces jours passés dans le cimetière ne comptent pas dans son décompte — ses jours de lèpre confirmée, qui ne sont pas propres au décompte requis pour le rasage puisqu'il doit d'abord se raser dans le cadre de la purification de sa lèpre, à plus forte raison ne comptent-ils pas dans son décompte? Ainsi se conclut la baraïta.
אָמַרְתָּ: וּמָה נָזִיר בְּקֶבֶר שֶׁשְּׂעָרוֹ רָאוּי לְתִגְלַחַת — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, יְמֵי חִלּוּטוֹ שֶׁאֵין רָאוּי לְתִגְלַחַת, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן?
La Guemara tente maintenant de prouver de cette baraïta que celui qui a fait un vœu de nazirat dans un cimetière doit se raser à la fin de son processus de purification: n'est-ce pas que lorsque la baraïta mentionne le rasage, elle fait référence au rasage d'impureté, enseignant ainsi que celui qui a fait un vœu dans un cimetière doit se raser à la fin de son processus de purification? La Guemara rejette cela: non, il s'agit du rasage de pureté, c'est-à-dire le rasage effectué après l'achèvement du terme de nazirat, où il se rase alors tous ses cheveux, y compris ceux qui ont poussé pendant qu'il était impur du fait de sa présence dans le cimetière. La Guemara ajoute: ainsi, en effet, cela semble raisonnable,
מַאי לָאו, תִּגְלַחַת טוּמְאָה? לָא, תִּגְלַחַת טׇהֳרָה. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא,
Rachi
אלא - היכי דמי שאילתא דרבא:,כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל - בבית הקברות שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור ואח"כ בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל ראשו:
ה"ג כי גמירי שהייה בפנים אבל אבראי לא - כי גמירי שהייה כשנטמא בבית המקדש בפרק ידיעות הטומאה נטמא בבית המקדש ושהה כדי השתחויה חייב:,אבל אבראי - כגון בבית הקברות לא בעי שהייה וכיון שפרע מתחתיו את המעזיבה אע"ג דלא שהה חייב:,או דילמא לא שנא - דהכא והכא בעי' שיעור כדי השתחויה תיקו:
בעי רב אשי נזר והוא בבית הקברות טעון גילוח - ביום השביעי שלו או לא:
קרבן טומאה הוא דלא מייתי - משום דלא מייתי קרבן אלא מאן דמטמא ליה לנזירותיה אבל גילוח בעי:,מה טעם קאמר - אינו מביא קרבן לפי שאינו מגלח:
מאי לאו הא לתגלחת זה וזה שוין - דזה וזה מגלחין בשביעי שלהן:,לא למלקות זה וזה שוין - וכדר' יוחנן לעיל:
ליתנייה תנא שביעי שלו וכל מילי - דהכי משמע שביעי שלו עולה לו מן המנין לפי שאינו מביא קרבן ומה טעם אינו מביא קרבן לפי שאינו טעון גילוח טומאה בז' וזה אין שביעי שלו עולה לפי שיש לו לגלח בשביעי ולהקריב קרבן בשמיני ומאותו יום שמקריב קרבן חל עליו נזירות כדכתיב (במדבר ו׳:י״א) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע מאותו יום ואילך נזירות דטהרה:
ת"ש אין לי - שלא יהו עולין לו מן המנין:,אלא ימי טומאתו - כדכתיב והזיר לה' את ימי נזרו וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע מאותו היום ואילך שהביא קרבנותיו יתכפר ויתחיל למנות לימי נזרו:,ימי חלוטו מנין - שאם נצטרע בימי נזירותו והוחלט שלא יהו עולין למנין נזירותו:,מה ימי טומאתו מגלח - תגלחת טומאה ומביא קרבן צפרים: ,אף ימי חלוטו - דכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו (ויקרא יד) וכתיב וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' אין עולין לו:
שכן מבטל בהן את הקודמים - כדכתיב והימים הראשונים יפלו:,תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהן את הקודמין - כגון בנזירות מרובה כדלקמן בפרק כהן גדול ונזיר (נזיר דף נו:) תנן לה והואיל ואינו מבטל את הקודמין יהו עולים לו ימי חלוטו מן המנין:
אמרת ומה נזיר בקבר - נזיר והוא בבית הקברות ששערו ראוי כו':
מאי לאו תגלחת דטומאה - דכיון שהזה ושנה וטבל מגלחין אותו וש"מ דטעון גילוח והכי משמע מה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת ז' אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת טומאה אלא לתגלחת צרעת לא כל שכן דאין עולה לו:,לא תגלחת דטהרה - שאם לא נכנס לקבר א"נ נכנס לקבר ונטהר ואח"כ השלים ימי נזרו שהוא טעון גילוח לסוף שלשים דהכי משמע ששערו ראוי לתגלחת טהרה שאין מגלח תגלחת טומאה אלא תגלחת לסוף מיירי אבל בימי חלוטו אינו מגלח תגלחת טהרה אלא תגלחת צרעת לסוף ז':
Tossafot
אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל - תחילת כניסתו במקום טמא בהיתר ולא לקי אכניסה [אלא] כי מתרין ביה שיצא בשידה וכו' פרע לו עליו המעזיבה מספקא ליה דלמא [לא] בעי שהייה או דלמא ל"ש דכל היכא דאירעה טומאה התם בעי שהייה:,ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה - דווקא באונס דאי מרצונו אי נמי אם הוא עצמו פרע כי האי גוונא לא איבעיא לן אי בעי שהייה דבפ"ב דשבועות (דף יז.) קאמר אהך בעיא דנזיר טמא או דילמא באונס גמירי לה שהייה ל"ש בחוץ ול"ש בפנים:
הגה"ה טעון גילוח או אין טעון גילוח - פי' תגלחת דטומאה ביום שיוצא ויטהר מטומאה דקרבן ודאי לא בעי כדתנן במתני' דמיעטיה קרא לקמן אבל בתגלחת מספקא ליה אי בעי לגלח בלא קרבן טומאה או לא דלא בעי גילוח בלא קרבן: הגה"ה אבל תגלחת של טהרה ודאי בעי כשימנה נזירות של טהרה יגלח ויביא קרבנות טהרה כדין נזיר טהור:
קרבן טומאה הוא דלא מייתי - דמיעטיה קרא לקמן (נזיר דף יח.) הא גלוחי בעי מדלא קאמר ואינו מגלח בשביעי שלו:,מה טעם קאמר - כלומר כיון דתנן אינו מביא ממילא ידעינן דאינו מגלח דהא בהא תליא דהפסוקים קרובים זה לזה אע"ג דגילוח ביום ז' וקרבן טומאה ביום שמיני משמע ליה דכיון דאינו מביא קרבן טומאה דאינו מגלח:
הא לתגלחת זה וזה שוין - פירוש תגלחת דטומאה מדלא תנא זה מגלח וזה אינו מגלח:
תנא שביעי שלו וכל מילי - וכיון דתנא שביעי שלו עולה לו מן המנין היינו משום שאינו מביא קרבן וממילא ידעינן דאינו מגלח כיון דאינו מביא קרבן:
ימי טומאה שאין עולין לו מן המנין - פירוש כשנטמא במת שהרי אם מנה בטהרה כמה ימים ונטמא סותר אפילו מנין הראשון כדכתיב והימים הראשונים יפלו וכ"ש שאותן ימים אין עולין לו כדכתיב וכפר עליו וגו' והיינו כשיטהר וקדש ראשו ביום ההוא שיתחיל מנין נזירות טהרה: ימי חלוטו שיושב מחוץ למחנה והחליטו ומנה מקצת נזירות שקבל עליו קודם שנצטרע ושוב נרפא וגילח לצרעתו מנין שיחזור למנות להשלים נזירות למנין שמנה קודם צרעת וימים שבימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין נזירות אבל ימי הסגרו דודאי עולין לו לפי שאין זקוק לגלח כמו מוחלט ואין [נחשב] לימי טומאה כמו מוחלט:,הגה"ה אף ימי חלוטו - שוין לימי טומאתו דאין עולין לנזירות ה"נ ימי חלוטו אין עולין לו לנזירותו:
לא אם אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בו את הימים הקודמים - כדכתיב והימים הראשונים יפלו וא"ת והיא גופא נילף בהאי דינא דימי חלוטו יבטלו הקודמים וי"ל דאיכא מיעוטא לקמן בפ' שלשה מינין (נזיר דף מד.) על טומאתו סותר ואינו סותר על תגלחת הכי נמי נימעוט ונימא דאינו סותר על החלטו:
נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת - ודמי לנזיר אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת ולכך לא דמי [לנזיר] לא כל שכן שאין עולין לו מן המנין:
מאי לאו תגלחת דטומאה [לא תגלחת דטהרה] - והכי קאמר [ומה נזיר בקבר] ששערו ראוי לתגלחת דשיער שעליו עומד להתגלח לכי ישלים נזירות דטהרה שהרי אינו מגלח בשביעי אין עולין ימי חלוטו שאין שערו עומד להתגלח לנזירות טהרה שהרי זקוק לגלח לכשיתרפא מצרעתו לא כל שכן שאין עולין לו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.