Rabbi Éliézer considère que dès qu'on devient impur après l'achèvement du terme de nazirat, mais avant d'avoir apporté ses offrandes, seuls sept jours sont annulés, le trentième jour étant après l'achèvement du terme. Or la Michna enseigne que celui qui a dit: « Me voici nazir pour trente jours », et qui est devenu impur le trentième jour, voit tout le compte annulé. Rabbi Éliézer n'est pas en désaccord dans ce cas, puisqu'il s'agit d'un cas où l'on a explicitement accepté sur soi le nazirat pour trente jours complets, de sorte que son impureté survient bien pendant sa période de nazirat.
קָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל אַחַר מְלֹאת שִׁבְעָה — סוֹתֵר. ״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, וְנִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל, לָא פְּלִיג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר שְׁלֵימִין.
[La Michna enseigne également que] celui qui a dit: « Me voici nazir pour cent jours », et qui est devenu impur le centième jour, voit tout le compte annulé. Rabbi Éliézer dit qu'il n'annule que trente [jours]. Et toute cette Michna doit être expliquée comme nous l'avons discuté précédemment, conformément aux opinions de bar Pada et de Rav Matna (5a–6b).
״הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם״, וְנִטְמָא יוֹם מֵאָה — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. וְכוּלָּהּ כְּדַהֲוֵינַן בָּהּ אַלִּיבָּא דְּבַר פַּדָּא וְרַב מַתְנָא.
Mishna 1
MICHNA: Celui qui a fait un vœu de nazirat alors qu'il se trouvait dans un cimetière, même s'il y est resté trente jours entiers sans en sortir, ces jours passés au cimetière ne comptent pas dans son décompte, puisque son nazirat n'est pas encore entré en vigueur. Il n'apporte donc pas l'offrande d'impureté, [celle] qu'apporte un nazir rendu impur par contact avec un cadavre, malgré son séjour au cimetière. S'il est sorti puis rentré [à nouveau], ces jours comptent alors dans son décompte, c'est-à-dire que le nazirat entre en vigueur, et il apporte l'offrande d'impureté pour être rentré au cimetière.
מַתְנִי׳ מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. יָצָא וְנִכְנַס — עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וּמֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה.(משנה)
Rabbi Éliézer dit: cette halakha ne s'applique pas à celui qui est entré dans le cimetière le jour même où il en est sorti, comme il est dit à propos des halakhot du nazir devenu impur: « Et les jours précédents seront annulés » (Bamidbar 6, 12), ce qui indique qu'il n'apporte pas les offrandes tant qu'il n'aura pas eu de « jours précédents » de pureté, durant lesquels il a observé son nazirat.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ״, עַד שֶׁיְּהוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים.
Guémara
GUEMARA: Il a été enseigné que les amoraïm sont en désaccord au sujet de celui qui a fait un vœu de nazirat alors qu'il se trouvait dans un cimetière. Rabbi Yohanan dit: le nazirat entre en vigueur pour lui. Rech Lakich dit: le nazirat n'entre pas en vigueur pour lui. La Guemara précise leurs positions respectives: Rabbi Yohanan, qui dit que le nazirat entre en vigueur pour lui, considère que dès qu'il accepte le nazirat sur lui, [le vœu] reste en suspens, de sorte que lorsqu'il se trouve en état de pureté, il entre immédiatement en vigueur. Le vœu s'enregistre dès qu'il le prononce, mais il ne peut entrer en vigueur dans les faits tant qu'il se tient dans un lieu impur. Et Rech Lakich dit que le nazirat n'entre pas du tout en vigueur pour lui. Par conséquent, s'il redit, après être sorti du cimetière, qu'il accepte un vœu de nazirat, celui-ci entre en vigueur pour lui; mais s'il ne répète pas son vœu, il n'est pas nazir.
גְּמָ׳ אִיתְּמַר, מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נְזִירוּת חָלָה עָלָיו, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין נְזִירוּת חָלָה עָלָיו. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נְזִירוּת חָלָה עָלָיו, סָבַר: מִיתְּלָא תַּלְיָא וְקָיְימָא, כֵּיוָן דְּמַשְׁכְּחָא טׇהֳרָה, חָיְילָא. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין נְזִירוּת חָלָה עָלָיו. אִי הָדַר וְאָמַר — חָיְילָא עֲלֵיהּ, וְאִי לָא — לָא.
Rabbi Yohanan objecta à Rech Lakich à partir de la MICHNA : celui qui a fait un vœu de nazirat alors qu'il se trouvait dans un cimetière, même s'il y est resté trente jours entiers sans en sortir, ces jours ne comptent pas dans son décompte, puisque son nazirat n'est pas encore entré en vigueur. Il n'apporte donc pas l'offrande d'impureté, malgré son séjour au cimetière. Rabbi Yohanan en déduit: c'est seulement l'offrande d'impureté qu'il n'apporte pas, mais quant à la question de l'entrée en vigueur du nazirat, celui-ci entre bel et bien en vigueur pour lui! Rech Lakich lui répondit: cela signifie qu'il n'est pas soumis à la loi de l'impureté interdite, et donc qu'il n'est pas soumis à la loi de l'offrande. Il n'est pas nazir du tout.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵין עוֹלִין מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. קׇרְבַּן טוּמְאָה הוּא דְּלָא מַיְיתֵי, הָא מֵיחָל — חָיְילָא עֲלֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ בְּתוֹרַת טוּמְאָה, וְאֵינוֹ בְּתוֹרַת קׇרְבָּן.
[Rabbi Yohanan] lui objecta [encore]: celui qui était impur et a fait un vœu de nazirat, il lui est interdit de se raser, de boire du vin, et de se rendre impur au contact des morts. Et s'il s'est rasé, ou a bu du vin, ou s'est rendu impur au contact des morts, il reçoit les quarante coups de fouet. S'il en est ainsi, si tu dis que [le nazirat] entre en vigueur, voilà la raison pour laquelle il reçoit les quarante coups; mais si tu dis qu'il n'entre pas en vigueur, pourquoi recevrait-il les quarante coups?
אֵיתִיבֵיהּ: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא וְנָזַר, אָסוּר לְגַלֵּחַ וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטָּמֵא לְמֵתִים. וְאִם גִּילַּח וְשָׁתָה יַיִן וְנִטְמָא לְמֵתִים — הֲרֵי זֶה סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חָיְילָא — הַיְינוּ טַעְמָא דְּסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא חָיְילָא, אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים?
Rachi
נטמא יום שלשים סותר את הכל ולא פליג ר' אליעזר דהא קאמר שלימין - ואפילו לבר פדא דאכתי תוך מלאת קרינא ביה:
נטמא ביום מאה סותר את הכל - דתוך מלאת קרינא ביה:,רבי אליעזר אומר לא סותר אלא שלשים - כדאמר ר"ל בפ"ק (לעיל נזיר ד' ו:) דטעמא דר' אליעזר משום דקאמר קרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת התורה אמרה נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ואפי' בנזירות מרובה:,וכולה - טעמא דמתניתין עד השתא כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב מתנא בפ"ק (ד' ה וד' ו):
מתני' מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא עומד שם שלשים יום אינן עולין לו מן המנין - כלומר אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא ואין מביא קרבן טומאה:,יצא ונכנס - כגון שהזה ושנה וטבל כדמפרש בגמרא ואח"כ נכנס עולים לו למנין נזירות דכיון [שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו מביא קרבן על הטומאה:
רבי אליעזר אומר לא בו ביום - כשהזה ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא קרבן טומאה עד שיעבור עליו ב' ימים בטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו אימתי לכשאני קורא מקרא זה שיהיו לו ימים הראשוני' דטהרה ואין ימים פחותים משנים:
גמ' איתמר מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חל עליו - דקסבר דהאי מאן דמקבל נזירות בבית הקברות מיתלא תליא וקיימא וכיון דמשכחת טהרה דהיינו לאחר שיצא והזה ושנה וטבל חיילא עליה אע"ג דלא הדר אמר אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי עומד בבית הקברות:,ור"ל אמר - אי הדר אמר אהא כמו שקבלתי בבית הקברות חייל עליה ואע"ג דלא מפרש אהא נזיר ואי לא לא שאם נטמא למתים ושותה יין אין בכך כלום:
א"ל - מסקנא דמתניתין בהכי הוי דמי שנזר בבית הקברות אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן טהרה ליסתור ולהביא קרבן טהרה לפי שאין נזירות חל עליו כלל:
מי שהיה טמא ונזר - דהיינו נמי מי שעומד בבית הקברות:
Tossafot
גמ' קסבר ר"א כל אחר מלאת ז' סותר - ולכך אומר דהריני נזיר סתם ונטמא יום שלשים [דאינו] סותר דלאחר מלאת הוא לרב מתנא משום דאמר מקצת היום ככולו ולבר פדא מיום כ"ט נשלם נזירותו:,לא פליג ר"א דאמר שלימים - לרב מתנא חשיב ליה כאילו אמר שלימים ולא אמר מקצת היום ככולו הילכך סותר הכל ולבר פדא נמי כי אמר שלשים בפירוש חשיב כאילו אמר שלימים דלא אמר מקצת היום ככולו הילכך לא פליג ר"א כלל:
מי שנדר והוא בבית הקברות - וה"ה אם היה טמא ונדר ובגמ' מדמה להו:,ואפי' היה שם ל' אין עולין לו מן המנין - לענין דמונה והולך דאינו מביא קרבן טומאה דרחמנא מיעטיה מקרבן [כדמפרש] בגמרא אבל הא פשיטא דהימים אינן עולין דאפי' מנה בטהרה ונטמא סותר את הראשונים וכ"ש שאין עולין לו כי טמא מעיקרא:,יצא ונכנס עולה לו מן המנין - מפרש בגמ' יצא ונכנס והזה ושנה ונכנס בו ביום שטבל בשביעי עולין מן המנין לענין זה כשנטמא סותר אותו מנין ומתחייב (אותו) קרבן טומאה דבאותו יום עצמו מתחיל נזירות טהרה ובגמרא פליגי ר' יוחנן ור"ל כשנטהר אם צריך לחזור ולקבל נזירות או סגי ליה במה שקיבל בימי טומאתו:
ר"א אומר לא בו ביום - כלומר אם נכנס בו ביום שנטהר אין מביא קרבן טומאה עד יום שני שהתחיל הטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו דבעינן בסותר שיסתור ב' ימים דאז מביא קרבן טומאה וה"ה דמצי למיתני פלוגתייהו בנזיר טהור שנטמא ביום ראשון של קבלת נזירותו וביום נטמא בתחילה דלרבנן מביא קרבן טומאה ולר"א אינו מביא קרבן טומאה אלא מונה ז' ימי טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כ"ט יום ליום הראשון שמנה ומגלח ביום ל' שהוא ל' ואחד לנזירותו:
רבי יוחנן אמר נזירות חלה עליו - לכל מילי ולוקה בעודו שם אטומאה אם התרו בו לצאת ממנו (יוצא) ואתגלחת ואשתיית יין וכשיטהר אין צריך לחזור ולקבל עליו נזירות:,מיתלא תליא וקאי - ומ"מ נ"ל דאסור:,וכי משכחת טהרה חייל - פירוש דין נזירות טהרה לענין הבאת קרבן מיתלא תליא וקאי עד שיצא משם ויטהר וכי יטהר חייל ממילא עליה לענין הבאת קרבן ובקיצור הוה מצי למימר דחייל עליה נזירות מהשתא ולקי על תגלחת ויין וטומאה:,וריש לקיש אמר אין נזירות חייל עליה - בעודו טמא עד שיטהר ואז יצטרך לחזור ולקבל עליו הנזירות ובקונטרס פי' דבקבלה מועטת סגי לומר יחול עליו הנזירות אומר הריני כמו שנדרתי ובפ"ק דנדרים (דף ד.) אמרי' לר"ל דעובר בבל תאחר אם אינו מקבל נזירות עליו מיד כשיטהר:
קרבן טומאה הוא דלא מייתי - דמעטיה קרא לקמן הא מיחל חייל עליה נזירות לענין דלקי אטומאה אתגלחת ואיין:,א"ל אינו בתורת טומאה - דלא חייל נזירות כלל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.