Traité Nazir

16a

Étude de Nazir 16a

Étude de la Mishna & Guémara 16a

Et Rabbi Oshaya dit à Rabbi Yohanan: Rabbi Yossi soutient ton opinion, puisque lui aussi dit que dans ce cas, on devient impur à partir de maintenant, et toute impureté survenant après le début du septième jour ne lui fait pas perdre les jours de pureté précédents. La Guemara analyse la déclaration de Rabbi Oshaya: Mais Rabbi Yossi n'a-t-il pas dit que l'impureté est rétroactive, comme énoncé plus haut? Il faut donc comprendre que Rabbi Oshaya soutient ce qui suit: Que signifie la décision de Rabbi Yossi selon laquelle il est impur rétroactivement? Cela signifie qu'il n'est rendu impur que par la loi rabbinique, mais pas par la loi de la Torah.

וַאֲמַר לֵיהּ: רַבִּי יוֹסֵי קָאֵי כְּוָתָיךְ, דְּאָמַר מִכָּאן וּלְהַבָּא מְטַמֵּא. וְהָא רַבִּי יוֹסֵי לְמַפְרֵעַ הוּא דְּאָמַר! מַאי לְמַפְרֵעַ — מִדְּרַבָּנַן.

Et concernant Rabbi Yossi: puisqu'il considère qu'une partie du jour équivaut à un jour entier, comment peut-on trouver une zava confirmée [zava gmoura] qui apporte une offrande? Puisqu'elle voit un écoulement au milieu du jour, l'autre moitié du jour compte pour elle comme un jour entier d'observation, car une partie du jour est considérée comme équivalente à tout le jour. La Guemara répond: Si tu veux, dis qu'elle a un écoulement continu de sang pendant trois jours consécutifs. Et si tu veux, dis qu'elle a vu un écoulement pendant trois jours consécutifs, proche du coucher du soleil. Dans ce cas, elle est impure à chaque fois à la fin d'un jour et au début du suivant, de sorte qu'il n'y a eu aucun moment pour devenir pure le jour suivant, permettant de compter un jour pur correspondant à un jour impur.

וְרַבִּי יוֹסֵי, מִכְּדִי סָבַר מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ, זָבָה גְּמוּרָה דְּמַיְיתָא קׇרְבָּן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ? כֵּיוָן דְּחָזְיָא בְּפַלְגֵיהּ דְּיוֹמָא, אִידַּךְ פַּלְגֵיהּ דְּיוֹמָא סָלֵיק לַהּ לְשִׁימּוּר! אִיבָּעֵית אֵימָא דְּקָא שָׁפְעָה תְּלָתָא תְּלָתָא יוֹמֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּחָזְיָא תְּלָתָא יוֹמֵי סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, דְּלָא הֲוַאי שְׁהוּת דְּסָלֵיק לֵיהּ לְמִנְיָינָא.

Nous revenons à toi, [chapitre] Hareini Nazir

הַדְרָן עֲלָךְ הֲרֵינִי נָזִיר

Mishna 1

MICHNA: Celui qui a dit: « Me voici nazir », sans préciser la durée de son engagement de nazirat, se rase les cheveux le trente-et-unième jour à partir du début de son nazirat, car un nazirat non spécifié dure trente jours. Et s'il s'est rasé le trentième jour, il s'est acquitté de son obligation. S'il a dit explicitement: « Me voici nazir pour trente jours », alors, s'il s'est rasé le trentième jour, il ne s'est pas acquitté de son obligation. Puisque le nazirat aurait duré trente jours même sans qu'il précise « pour trente jours », cet ajout est compris comme indiquant qu'il observera le nazirat pendant trente jours complets.

מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ — מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, וְאִם גִּילַּח לְיוֹם שְׁלֹשִׁים — יָצָא. ״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם״ — אִם גִּילַּח לְיוֹם שְׁלֹשִׁים לֹא יָצָא.(משנה)

Celui qui a fait le vœu de deux périodes de nazirat se rase à la fin de la première période le trente-et-unième jour, et à la fin de la seconde période le soixante-et-unième jour. Puisque sa seconde période de nazirat commence après le rasage du trente-et-unième jour, le soixante-et-unième jour de la première période est le trente-et-unième jour de sa seconde période. Et s'il s'est rasé pour la première période le trentième jour, il se rase pour la seconde période le soixantième jour, qui est le trente-et-unième jour à partir du début de sa seconde période de nazirat. Et s'il s'est rasé pour la seconde période le jour soixante moins un, il s'est acquitté de son obligation, car c'est le trentième jour de sa seconde période.

מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוֹת — מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. וְאִם גִּילַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים — מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים, וְאִם גִּילַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד — יָצָא.

Et voici le témoignage qu'a attesté Rabbi Papeyas, qu'il tenait de ses maîtres, concernant celui qui a fait le vœu de deux périodes de nazirat: que s'il s'est rasé pour la première période le trentième jour, il se rase pour la seconde période le soixantième jour. Et s'il s'est rasé le jour soixante moins un, il s'est acquitté de son obligation, car le trentième jour de la première période de nazirat compte dans son décompte de la seconde.

וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי פַּפְּיָיס, עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוֹת, שֶׁאִם גִּילַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים — מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה לְיוֹם שִׁשִּׁים, וְאִם גִּילַּח לְיוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד — יָצָא, שֶׁיּוֹם שֶׁל שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

Celui qui a dit: « Me voici nazir », s'il est devenu rituellement impur le trentième jour, cela annule tout le décompte. Rabbi Eliezer dit: Cela n'annule que sept jours. [S'il a dit:] « Me voici nazir pour trente jours », et qu'il est devenu impur le trentième jour, cela annule tout le décompte. [S'il a dit:] « Me voici nazir pour cent jours », et qu'il est devenu impur le centième jour, cela annule tout le décompte. Rabbi Eliezer dit: Cela n'annule que trente jours. S'il est devenu impur le cent-unième jour, cela annule trente jours. Rabbi Eliezer dit: Cela n'annule que sept jours.

מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״, נִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה. ״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, נִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. ״הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם״, נִטְמָא יוֹם מֵאָה — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. נִטְמָא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד — סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה.

Guémara

GUEMARA: La michna a enseigné: Celui qui a dit: « Me voici nazir » et est devenu rituellement impur le trentième jour, cela annule tout le décompte; Rabbi Eliezer dit: Cela n'annule que sept jours.

גְּמָ׳ מִי שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ וְנִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה.

Rachi

ואמר ליה - רבי יוחנן רבי יוסי קאי כוותיך:

ורבי יוסי מכדי סבר מקצת היום ככולו - דכל האי דקא משנינן לעיל דמכאן ולהבא מטמא שינויי דחיקי נינהו ומיהו שמעתין איתא כרב:,זבה גמורה - דבעינן ג' ימים רצופים כדאמר מי תלה הכתוב את הזבה בימים היכי משכחת לה:,והא כיון דחזיא בפלגיה דיומא - ביום שני מחצות ואילך אידך פלגא דמבקר עד חצות עולה לה לשימור כאילו נשמר יום אחד בטהרה והוה לה הפסק: ע"א ור' יוסי מכדי שומרת יום כנגד יום כיון דקאמר דטעמא הוי משום דמקצת היום ככולו וכך שמענו כאן מפ"י המור"ה אבל בכיצד צולין במסכת פסחים שמעינן דמכאן ולהבא קמיבעיא לן דלר' יוסי זבה גמורה היכי משכחת לה ולא מפ"י המור"ה:,איבעית אימא בשופעת - כל היום [תלתא יומי] בהדי הדדי:,ואיבעית אימא - שלשה יומי בין השמשות סמוך לשקיעת החמה דכי ראתה בשבת אחר שקיעת החמה הוי טמאה כל יום ראשון וכי חזרה וראתה ביום ראשון שנית סמוך לשקיעת החמה הויא טמאה כל יום שני וכן שלישי דלא הויא שהות דטהרה ביני וביני כלל ולא הוי סליק למניינא דשומרת יום כנגד יום דהא לא הואי שהות:

מתני' מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד - לרב מתנא כדאית ליה דאנזירות סתם קאי ואין נזירות פחות מל' יום ולבר פדא כדאית ליה דמוקי לה כגון דנעשה כאומר שלימים וכולה מתני' הכי מפורש בפ"ק לרב מתנא כדאית ליה ולבר פדא כדאית ליה:

גמ' ר"א אומר אינו סותר אלא שבעה - כדי שיביא קרבנו בטהרה וכדפרשינן בפרק קמא לבר פדא כדאית ליה דקסבר ר' אליעזר אחר מלאת הוא שאין נזירות אלא כ"ט ולכך אינו צריך לסתור אלא ז' וכדאמרינן נמי קים להו לרבנן דאין תגלחת כדי לכוף ראשו לעיקרו בפחות מז' יום ולרב מתנא כדאית ליה דטעמא דר' אליעזר משום דמקצת היום ככולו:

Tossafot

ואמר ליה - פי' ר' אושעיא לר'יוחנן רבי יוסי סבר כוותך השתא מסיק דרבי אושעיא ס"ל אליבא דר' יוסי דמטמא למפרע היינו מדרבנן.

זבה גמורה היכי משכחת לה - דמכאן ולהבא מטמינן לה וכל יומא טומאה באפי נפשה היא וכיון דחזיא היא בפלגא דיומא אידך פלגא דיומא הוא קא סליק לה לשימור ואע"פ שלא טבלה בינתים מכי ראתה ביום י"א וביום י"ג וביום ט"ו דלא הויא זבה ואע"ג שלא טבלה בינתים דבעינן שתראה ג' ימים רצופים: הלשון ק"ק אמאי קאמר אידך פלגא דיומא דבקיצור הוה מצי למימר אידך יומא סליק ליה שימור ובדוחק יש לפרש ראתה י"א דכיון דחזיא ביום ב' בפלגא דיומא אידך פלגא דיומא שהיה לפני שראתה סליק ליה שימור וקשה ואמאי לא משכחת לה דרואה שלשה לילות דהשתא היא טמאה בתחילת היום ופי' בקונטרס בכיצד צולין (פסחים דף פא.) לפי הדברים למ"ד מקצת היום ככולו ותחילת הלילה תהא נמי ככולה לספירה ובתחילת הלילה סליק לה שימור ואין צריך עלות השחר: ולי נראה דמשנה שלימה היא בפרק תינוקת (נדה דף עב.) ושוין ברואה יום י"א וטבלה לערב [ושמשה] שמטמאין משכב ומושב למפרע ומוכח התם דתחילת הלילה לא הוי שימור ונראה לר"ת דכי היכי דלר' יוסי תחילת יום הוי שימור ה"נ ראתה בלילה סוף היום דלמחר שאינה רואה עולה לשימור דכך לי סוף היום כתחילת היום ובהכי ניחא לישנא כיון דחזאי בפלגא דיומא אידך פלגא דאותו יום עצמו בסופו הוה ליה שימור וצ"ל דודאי בזבה גדולה לא אמר ר' יוסי דיום שלישי יהיה ממנין של ז' של טהרה דהא בפרק תינוקת (נדה ד' סט. ושם) קאמר דכותאי יום שפוסקת בו מונה אותו למנין ז' והטעם דמצינו דבסוף הספירה מקצת היום ככולו דזב וזבה טובלין ביום הילכך בזבה קטנה דתחילת הספירה מקצת היום ככולו אבל בתחילת ספירת זבה גדולה שזקוקה לספור ז' אז לא אמרי'בתחילת ספירת' ז' נקיים מקצת היום ככולו: והא דעביד ק"ו (ר"ה דף י.) ומה נדה שאין תחילת יום כסופו דטבלה בלילה מהני סוף יום כתחילתו דלא בעיא כ"א ז' ימים ויום שפוסקת בו [שנה] שתחילתו עולה בסופו אינו דין שסופו עולה בתחילתו לימא זבה גדולה תוכיח דתחילת יום כסופו דטובלת ביום וסופו לאו כתחילתו אלא ודאי רבא לא עביד הקל וחומר אליבא דר' יוסי ומיהו לפירוש רש"י ניחא דלא מצי למימר זבה תוכיח: ,ומשני דחזיא שלשה יומין סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות דסליק לה למניינא - לפי [שהם] מסובבין בטומאה בתחילת היום ובסופו וליכא בהם שימור כלל וכן יום שלישי טמא בתחילתו והרי שלשה ימים רצופין טמאין דמקצת יום שלישי ככולו ואין בהן שימור בינתים:

מתני' מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד - בפרק קמא (לעיל נזיר דף ה:) מייתינן ליה ופי' רב מתנא ובר פדא כדאית להו:

שיום ל' עולה לו מן המנין - לרב מתנא עולין למנין ימי נזירות דראשון דמדאורייתא ל' וכן למנין שני עולה לו מדאורייתא דבעינן שלשים דאורייתא ולבר פדא אין צריך למנות נזירות ראשון שכבר נשלם מיום כ"ט ותגלחת ראשונה נעשית ביום ל' כדין תורה ודקאמר במתניתין דיום ל' עולה לו מן המנין היינו לענין נזירות שני כדי שגם תגלחת שניה תהיה ביום ל' שהרי גילח ביום [ששים] חסר אחד:

הריני נזיר נטמא יום ל' סותר הכל - לרב מתנא סותר מן התורה ומביא קרבן טומאה וחוזר ומונה שלשים יום נזירות טהרה ולבר פדא סותר הכל מדרבנן דיום כ"ט נשלם הנזירות וסותר מדרבנן גזירה להיכא דאמר הריני נזיר ל' יום ואינו מביא קרבנות נזיר טמא:,רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה - לבר פדא לא גזרינן ולרב מתנא אליבא דר"א ס"ל מקצת היום ככולו ואפילו נטמא קודם הבאת קרבנותיו ורבנן אית להו דלא אמרי' מקצת היום ככולו אלא היכא דהביא קרבנותיו בטהרה ביום ל' דיצא כאילו הביאם ביום ל' ואחד:,הריני נזיר ל' יום נטמא יום ל' סותר את הכל - ולא פליג ר"א לרב מתנא דאמר דסתם נזירות ל' יום והכא מיתורא דלישנא דקאמר ל' הוי כאילו אמר שלימים הילכך אפי' לר"א דאמר דמקצת היום ככולו סותר הכל (ולבר פדא דלית ליה מקצת היום ככולו) דהכא אמר ל' הוי ממנין הנזירות כיון שפירש ל' יום וא"ת מ"מ אמאי סותר הכל לר"א הא לר"א דריש לקמן בברייתא דהריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה יכול יסתור הכל ת"ל והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים וה"נ כי נטמא ביום ל' אין לו אחרונים והל"ל דלא סתר הכל ונ"ל דכיון דאמר ל' א"כ יום ל' הוי יום מלאת ודרשינן וזאת תורת הנזיר ביום מלאת נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ולקמן נמי בברייתא גבי נטמא בסוף מאה לא קממעיט להו מוהימים יפלו אלא דאינו סותר כל מאה אבל שלשים יום ודאי סותר כדקתני בסמוך במתני' נטמא יום מאה דלר"א סותר שלשים אבל ברישא כי אמר הריני נזיר סתמא דקאמר ר"א אינו סותר אלא שבעה כי נטמא ביום שלשים לבר פדא ניחא משום דמיום כ"ט פסק מנין נזירותו ויום שלשים אינו יום מלאת כיון דלא אמר שלשים בפירוש וגם לת"ק דסותר אינו אלא מדרבנן לבר פדא ולא מייתי קרבן טומאה ולרב מתנא נמי דקאמר מקצת היום ככולו הילכך יום ל' אינו יום מלאת דהוי כאילו כלה כל אותו יום [כיון] דעשה מקצת בנזירות אבל בסיפא מחשב כאילו אמר שלימים לרב מתנא לא אמרינן מקצת היום ככולו הילכך הוי שפיר יום שלשים מלאת דלכך סותר לר' אליעזר מדרשא דזאת תהיה תורת הנזיר ולתנא קמא דאמר הכל סותר בנזיר סתמא לרב מתנא הוי מן התורה דהוי ממנין הנזירות ומקצת היום ככולו דאמרי רבנן היכא [דלא] נטמא: הגה"ה ובסיפא דהריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר [שלשים] לרבי אליעזר מדרשא דזאת תהיה וגו' וצ"ל לרב מתנא מאי שנא מרישא כי נדר סתם ונטמא יום שלשים דחשבינן ליה לרבי אליעזר אליבא דרב מתנא כנטמא אחר מלאת ומשום מקצת היום ככולו הכי נמי כי נדר מאה יום נחשביה ליום מאה כאחר מלאת דנימא מקצת היום ככולו (הריני נזיר מאה דליכא יתור) ותירצו התוספות לעיל (נזיר דף ו:) דמיירי דאמר הריני נזיר מאה יום שלימים ובזה ניחא דהשתא ליכא למימר מקצת היום ככולו בסיפא והסוגיא מתיישבת בפ"ק (שם) דמייתי הך דנזיר שלשים ונטמא יום שלשים כו' סותר הכל בשלמא לרב מתנא אלא כו' א"ל בר פדא אימא סיפא ר' אליעזר אומר אינו סותר כי אם ז' והשתא היכי מוכח לעולם אימא לך משך נזירות ל' והא דאינו סותר כי אם ז' לר"א [משום] דאין כאן ימים אחרונים ולרב מתנא נמי מאי דוחקיה דסבר דמקצת היום ככולו לימא טעמא דר"א משום דליכא ימים אחרונים ולמאי דפרישי' ניחא דאם היה יום שלשים ממנין הנזירות לבר פדא ולרב מתנא נמי אי לאו דאמרינן מקצת היום ככולו היה סותר הכל מדרשא דזאת תורת הנזיר ע"ד כא"ן הגה"ה: זאת הגה"ה ממורי רבינו יצחק בהר' יצחק זצ"ל. נראה דלכ"ע בין לרב מתנא ולבר פדא קרא דזאת תורת הנזיר וקרא דימים הראשוני' איירי במאה שלימים. נראה דלפי הגה"ה זאת ר"ל דלא בנזירות מועטת דרשא דזאת כדפרישי' בפ"ק (גם זה שם) בשם מהר"ף נ"ע וכן דרשא דקרא דמן הימים הראשונים מכלל דאיכא אחרונים [לא] דרשינן בנזירות מועטת אלא בנזירות ארוך דלמאה יום ובהכי נמי מתיישב הסוגיא:,הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר הכל - שהוא אחרון של נזירותו ולרבנן לא אמרינן מקצת היום ככולו היכא דנטמא ולא הביא קרבנותיו:,ולרבי אליעזר אינו [סותר] אלא שלשים - מן הדין היה לו לסתור הכל לבר פדא דלא אמרינן מקצת היום ככולו ולרב מתנא נמי פרשינן בפ"ק דאמר שלימים והיה לו לסתור את הכל אלא מדרשא דזאת תורת הנזיר גזירת הכתוב הוא דאינו סותר אלא ל' יום:,נטמא ביום ק"א סותר שלשים - מדרבנן בעלמא הוא ולכך אינו סותר אלא שלשים דהואיל ויום ק"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרי' אטו היכא דנטמא ביום שלשים היכא דאמר הריני נזיר סתמא והוי (כמו) יום שלשים יום תגלחת מה"ת לרב מתנא משום דאמר מקצת היום ככולו ולבר פדא שמיום כ"ט נשלם הנזירות וביום שלשים מגלח מה"ת ואם נטמא ביום שלשים סותר לרב מתנא מה"ת וגזרי' יום ק"א אטו יום שלשים ולבר פדא ביום שלשים סותר מדרבנן אטו היכא דאמר הריני נזיר שלשים וכן נטמא ביום אחד ומאה שהוא יום תגלחת גזרו אטו יום ל' דאי לא הא לא קיימא הא שגם יום ל' הוא יום תגלחת וה"ה לעיל הוה מצי למיתני הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל"א דסותר הכל מדרבנן [אבל] ודאי נטמא יום ק"ב אינו סותר שלשים רק [שבעה] שיטהר ויביא קרבנותיו:,ור"א אומר אינו סותר אלא ז' - דלא גזר יום ק"א אטו יום ל' דביום ל' גופיה לא סתר לר' אליעזר ואע"ג דלבר פדא דאמר הריני נזיר סתמא ונטמא יום אחד דנזירותו פסק כבר מיום כ"ט ויום ל' הוי תגלחת מה"ת אבל יום ל' ואחד הוי יום דבתר תגלחת והוי [כמו] ק"ב:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Nazir 16a

100%

נזיר ט״ז אמַסֶּכֶת נָזִיר