[La Guemara achève d'expliquer le second motif pour lequel on ne fait pas l'éloge funèbre d'un mort dans les trente jours qui précèdent une fête :] c'est parce que le mort ne s'efface pas du cœur ni de l'esprit avant trente jours ; aussi, lorsqu'on déplore la perte d'un proche dans les trente jours qui précèdent la fête, la douleur reste encore vive le jour de la fête [et viendrait en troubler la joie]. La Guemara demande : quelle est la différence pratique entre les deux motifs [celui-ci et celui exposé plus haut, qui craignait que l'argent mis de côté pour la fête ne soit dépensé pour l'éloge] ? La différence entre eux apparaît dans le cas où le faiseur d'éloges (le maspid) opère gratuitement : là, il n'y a plus à craindre que l'argent réservé à la fête soit dilapidé, mais il reste lieu de redouter la douleur persistante qui se fera sentir le jour de la fête.
לְפִי שֶׁאֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב שְׁלֹשִׁים יוֹם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּקָעָבֵיד בְּחִנָּם.
Mishna 1
MICHNA : On ne creuse pas, pendant 'hol hamoéd, de niches funéraires (koukhin) ni de tombes (kevarot) destinées à des gens encore en vie [travail pénible qui n'a pas l'urgence d'un mort présent]. Mais on peut ajuster pendant 'hol hamoéd des niches déjà creusées, afin d'y recevoir un défunt précis. On peut aussi aménager pendant 'hol hamoéd un bassin de lavandier (nivrékhet), car cela ne demande pas un effort excessif. Et l'on peut préparer un cercueil (aron) si l'on se trouve avec le mort dans la même cour, car alors chacun voit bien qu'on confectionne le cercueil pour ce défunt. Rabbi Yehouda l'interdit, à moins que l'on dispose déjà de planches taillées [avant la fête], qu'il ne reste plus qu'à assembler.
מַתְנִי׳ אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד, אֲבָל מְחַנְּכִין אֶת הַכּוּכִין בַּמּוֹעֵד. וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד, וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : que sont les koukhin et que sont les kevarot, et quelle différence y a-t-il entre eux ? Rav Yehouda dit : les koukhin se font par creusement [dans la terre ou la roche], et les kevarot se font par construction [maçonnée]. La Guemara ajoute que cela est enseigné de même dans la baraïta suivante : voici ce que sont les koukhin et voici ce que sont les kevarot — les koukhin se font par creusement, et les kevarot par construction.
גְּמָ׳ מַאי כּוּכִין וּמַאי קְבָרוֹת? אָמַר רַב יְהוּדָה: כּוּכִין בַּחֲפִירָה, וּקְבָרוֹת בְּבִנְיָן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵלּוּ הֵן כּוּכִין וְאֵלּוּ הֵן קְבָרוֹת, כּוּכִין בַּחֲפִירָה, וּקְבָרוֹת בְּבִנְיָן.
[La Michna a enseigné :] « Mais on peut ajuster les niches déjà creusées. » La Guemara demande : comment ajuste-t-on une niche ? Rav Yehouda dit : si la niche était plus longue [que le corps], on la raccourcit. À ce sujet il fut enseigné dans une baraïta : on l'allonge et on l'élargit, pour la mettre à la dimension exacte du défunt en question.
אֲבָל מְחַנְּכִין אֶת הַכּוּכִין. כֵּיצַד מְחַנְּכִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁאִם הָיָה אָרוֹךְ — מְקַצְּרוֹ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מַאֲרִיךְ בּוֹ, וּמַרְחִיב בּוֹ.
[La Michna a enseigné :] « Et l'on aménage un bassin de lavandier (nivrékhet), etc. » La Guemara demande : qu'est-ce qu'une nivrékhet ? Rav Yehouda dit : c'est une fosse creusée dans le sol pour y laver le linge (un baki'a). La Guemara soulève une difficulté : mais n'a-t-on pas enseigné dans une baraïta « la nivrékhet et le baki'a », ce qui indique qu'il s'agit de deux choses distinctes ! Abaye dit, et certains rapportent que c'est Rav Kahana qui le dit : [ce sont] un bassin (giha) et un petit bassin (bar giha) — c'est-à-dire que la seule différence entre eux est leur taille : la nivrékhet est plus grande que le baki'a.
וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת כּוּ׳. מַאי נִבְרֶכֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה: זוֹ בָּקִיעַ. וְהָתַנְיָא: הַנִּבְרֶכֶת וְהַבָּקִיעַ! אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב כָּהֲנָא: גִּיהָא וּבַר גִּיהָא.
[La Michna a enseigné :] « Et un cercueil avec le mort dans la cour. » La Guemara fait observer : nous avons déjà appris cela, car les Sages ont enseigné dans la baraïta suivante : on accomplit pour le mort tous ses besoins [pendant 'hol hamoéd] : on lui coupe les cheveux [s'ils étaient trop longs], on lui lave son vêtement — c'est-à-dire son linceul (takhrikhin) — et on lui fabrique un cercueil à partir de planches qui avaient déjà été sciées depuis la veille de la fête. Rabban Chimon ben Gamliel dit : on peut même apporter du bois et le scier en planches discrètement, dans l'intimité de la maison.
וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: עוֹשִׂין כׇּל צוֹרְכֵי הַמֵּת. גּוֹזְזִין לוֹ שְׂעָרוֹ, וּמְכַבְּסִין לוֹ כְּסוּתוֹ, וְעוֹשִׂין לוֹ אָרוֹן מִנְּסָרִין הַמְנוּסָּרִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף מְבִיאִין עֵצִים וּמְנַסְּרָן בְּצִינְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.
Mishna 2
MICHNA : On ne se marie pas pendant 'hol hamoéd, ni avec des vierges (betoulot) ni avec des veuves (almanot), et l'on ne contracte pas non plus le mariage lévirat (yiboum) avec sa belle-sœur [si son frère est mort sans enfant], parce que c'est pour lui une joie [trop grande, qui ferait concurrence à la joie de la fête]. En revanche, on peut reprendre son ex-épouse divorcée pendant 'hol hamoéd, car cela ne constitue pas pour lui une joie aussi vive.
מַתְנִי׳ אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, לֹא בְּתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת, וְלֹא מְיַיבְּמִין — מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. אֲבָל מַחְזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ.
Et une femme peut se livrer à ses soins de beauté habituels (takhchitin), pour rehausser son apparence, pendant 'hol hamoéd. Rabbi Yehouda dit : elle ne s'enduit pas la peau de chaux (sid), car c'est pour elle un enlaidissement passager [elle est disgracieuse tant que la chaux n'a pas été retirée, et en serait peinée durant la fête]. La Michna poursuit : le profane (hedyot), qui n'est pas tailleur de métier, peut coudre à sa manière habituelle [si c'est nécessaire pour la fête], tandis que l'artisan (ouman) ne fait que des points provisoires (makhliv). Et l'on entrelace les cordes [tendues sur les cadres] des lits, sur lesquelles on pose le matelas. Rabbi Yossi dit : on peut seulement retendre les cordes [déjà en place], mais non les entrelacer [à neuf].
וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּמּוֹעֵד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא תָּסוּד, מִפְּנֵי שֶׁנִּיוּוּל הוּא לָהּ. הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ, וְהָאוּמָּן מַכְלִיב. וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְמַתְּחִין.
Guémara 2
GUEMARA : Il fut enseigné dans la Michna qu'on ne se marie pas pendant 'hol hamoéd, parce que c'est pour lui une source de joie. La Guemara demande : et même si c'est pour lui une source de joie, qu'importe ? N'y a-t-il pas une mitsva de se réjouir pendant la fête [la joie ne devrait donc pas être un motif d'interdiction] ? Rav Yehouda dit au nom de Chmouel, et de même Rabbi Eléazar dit au nom de Rabbi Ochaya, et certains rapportent que Rabbi Eléazar dit au nom de Rabbi Hanina : la raison pour laquelle on ne se marie pas pendant 'hol hamoéd, c'est qu'on ne mêle pas une joie à une autre joie, chacune réclamant sa propre célébration. Rabba bar Rav Houna dit : la raison est qu'il délaisserait la joie de la fête de pèlerinage (régel) pour s'occuper de la joie de son épouse.
גְּמָ׳ וְכִי שִׂמְחָה הִיא לוֹ, מַאי הָוֵי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, וְאָמְרִי לַהּ: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְפִי שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה. רַבָּה בַּר [רַב] הוּנָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחַ שִׂמְחַת הָרֶגֶל וְעוֹסֵק בְּשִׂמְחַת אִשְׁתּוֹ.
Abaye dit à Rav Yossef : cet enseignement de Rabba bar Rav Houna est en réalité un enseignement de Rav, car Rav Daniel bar Ketina a dit au nom de Rav : d'où sait-on qu'on ne se marie pas pendant 'hol hamoéd ? De ce qu'il est dit : « Et tu te réjouiras en ta fête » (Devarim 16, 14). Ce verset souligne que tu dois te réjouir en ta fête (be-haguékha) — et non en ta femme (be-ichtékha).
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא דְּרַבָּה בַּר [רַב] הוּנָא — דְּרַב הוּא. דְּאָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר קַטִּינָא אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״, ״בְּחַגֶּךָ״ — וְלֹא בְּאִשְׁתֶּךָ.
Oulla dit : la raison pour laquelle on ne se marie pas pendant 'hol hamoéd tient à l'effort excessif (tora'h) qu'exigent les préparatifs des noces, lequel est interdit durant la fête. Rabbi Yits'hak Nappaha dit : la raison tient à la négligence de la mitsva de « croître et multiplier » (pirya ve-rivya). Car s'il était permis de se marier pendant 'hol hamoéd, les gens retarderaient leur mariage jusque-là afin d'économiser en évitant d'avoir à préparer deux festins séparés — l'un pour la fête, l'autre pour les noces — et, dans l'intervalle, ils négligeraient la mitsva de procréer.
עוּלָּא אָמַר: מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: מִפְּנֵי בִּיטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה.
La Guemara soulève une objection à partir de la baraïta suivante : « Tous ceux dont les Sages ont dit qu'il leur est interdit de se marier pendant 'hol hamoéd… »
מֵיתִיבִי: כׇּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ אֲסוּרִין לִישָּׂא בַּמּוֹעֵד —
Rachi
לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום - כלומר כיון דמת אין משתכח מן הלב שלשים יום אם מספידו פחות משלשים יום לפני הרגל אתי למספד ברגל דעדיין לא שכחו:,דעביד בחנם - מ"ד משום מעות שזימן לרגל כיון דספדן עביד בחנם שפיר דמי ומ"ד לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום בחנם נמי אסור:
מתני' אין חופרין כוכין וקברות - לצורך מתים שדרכן לחפור כוכין וקברות לזמנן לצורך מתים שימותו דטירחא יתירא הוא:,מחנכין - מפרש בגמ':,נברכת - בריכה של כובסין ולית ביה טירחא כולי האי:,וארון עם המת בחצר - שהמת שם מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים מתחילה לצורך הארון ולעשותו כולו אבל לא בחצר אחרת שלא יאמרו מלאכה אחרת היא:,ר' יהודה אוסר - להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון אא"כ היו מנוסרים בתחילה קודם י"ט:
גמ' גיהא ובר גיהא - בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בו כל השופכים בקיע בר גיהא בריכה קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו המים היוצאין מן הגדולה לקטנה שהיא מליאה ונכנסין לקטנה:
וארון עם המת בחצר - כלומר כשמת בחצר (שפיר דמי) דמוכחא מילתא דלצורך המת עבידא מצי למיעבד ארון ובאותה חצר:,מנסרין המנוסרין - יש עמו נסרין מתוקנין מערב המועד דטורח גדול לעשותן במועד:
מתני' מפני ששמחה היא לו - מפרש בגמ':,מחזיר גרושתו - דאינה שמחה כל כך:
ועושה אשה תכשיטיה - הני תכשיטין דקא מפרש בגמ':,לא תסוד - בסיד מפני שניוול הוא אצלה עכשיו במועד שהיא תסוד בסיד ומצטערת:,ומסרגין את המטות - בגמ' מפרש:
גמ' מאי הוי - וכי שמחה אסורה ביו"ט:,דאין מערבין שמחה בשמחה - כלומר בעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה:
מפני הטורח - ליטרח לצורך נישואין וטירחא במועד אסור:,משום ביטול פריה ורביה - דאי שרי נשואין ביו"ט אין אדם נושא אשה כל השנה כולה אלא ממתין עד המועד שיהא עושה סעודה אחת למועד ולנשואין:
Tossafot
דקא עביד בחנם. ונראה דהלכה כרב באיסורי. ואפילו לשמואל י"ל דלא אסירי אלא ע"י ספדנא אבל הוא עצמו שרי יותר מתאפק מצערו על ידי צעקה וישמח לאחר זמן:
אין חופרין כוכין וקברות במועד. פי' בקונטרס לצורך מתים הוא עושה אפילו כשאין צריך עתה כדתנן בהמוכר פירות (ב"ב דף ק:) המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה רחבה של מערה אבל לצורך המת שמת כבר מותר אפילו ביו"ט שני למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא כדאמר בפ"ק דביצה (דף ו. ושם) כ"ש חול המועד ואע"פ שיש לחלק דחול המועד דאורייתא ויו"ט שני דרבנן כמו יו"ט שני דעצרת ויו"ט שני דשביעי של פסח ושמיני עצרת אין נראה דבכל יום שני קאמר בביצה ועוד כל ענין מלאכה חמיר טפי י"ט שני מחול המועד וכמו שפירש בקונטרס דאיירי בחופר מחיים כך פר"ח אבל לאחר מיתה שרי והא דתנינן כוכין וקברות אפילו בלא מת וארון דוקא עם המת שמא כשחופר הוא רגיל לחפור בבית והוי הכירא דצריך למת נראה לי והא דלא שרי הכא לר' יהודה אלא מנסרים המנוסרים מערב יו"ט והתם שרי למיגז ליה גלימא ואסא שמא נסרים יכולים למצוא מנוסרים הרבה אבל גלימא ואסא לא ימצא עשויים או שמא בנסירת נסרים יש קול ופירסום גדול וי"מ דאין חופרין מיירי אפילו לאחר מיתה דומיא דמחנכין דמשמע לאחר מיתה דמפרש בגמ' שאם היה ארוך מקצרו ומחיים אין רגילות לשנותו כי אינו יודע מי ישים בו ויש לפרש שעושה לצורכו או לצורך אחר וכמו שפירש שהיו עושין והא דשרינן בפ"ק דביצה (דף ו. ושם) למיגז ליה גלימא ואסא היינו דוקא כדפרישית שלא ימצא גלימא ואסא עשוי מערב יו"ט אבל כוכין וקברות ימצא הרבה שהיו רגילים לחפור מחיים ומהאי טעמא יכול להיות מותר בזמן הזה לפי שאין עושין כוכין וקברות מחיים:,ועושין נברכת במועד. תימה ואמאי צריך במועד והלא אין מכבסין במועד וי"ל לצורך כל אותם שהתירו חכמים לכבס לקמן בפרק בתרא (מועד קטן דף יג:) וי"מ לרחוץ את המת ותכריכין:,וארון עם המת בחצר. אמרינן בירושלמי אמר רבי מנא הדא דאמר במת שאינו מפורסם אבל במת שמפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק כהדא דרבי חנינא חברייהו דרבנן דמך בחול המועד עבדי ליה ארון בשוקא ונראה דלדידן שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורסם לכולהו מתים:
גיהא ובר גיהא. פי' ר"ח מחמצן ונדיין דפרק לא יחפור (ב"ב דף יט.) וליתא דהתם תנן מרחיקין את הנברכת שלשה טפחים וקאמרינן בגמ' לא שנו אלא מן החמצן אבל מן הנדיין ארבע אמות ובתוספתא. תני מרחיקין את הנברכת ואת הבקיעה שלשה טפחים:
ומנסרן בצנעא. ואסור בפרהסיא ויש ליתן טעם דלא דמי לההיא (שבת דף קמו:) דכל שאסרו חכמים משום מראית העין כו' ודמי טפי לההיא דפ' אע"פ (כתובות ס. ושם) צינור שעלו בו קשקשים כו':
אבל מחזיר גרושתו. בירושלמי הדא דתימא מהנישואין פירוש גרשה אחר נישואין והחזיר אבל לא מן האירוסין:
לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה:
בחגך ולא באשתך. עיקר דרשה הוא ולא אסמכתא כדאמרינן פ"ק דחגיגה (ד' ח: ושם) ורב אשי האי בחגך מאי דריש ביה:
מפני הטורח. ומתניתין הכי פי' מפני ששמחה היא לו וטורח בה יותר מדאי:,מפני ביטול פריה ורביה. ומתני' ה"פ ... מפני ששמחה היא לו ומשהה אותה ברצון עד הרגל שיהא שמח או שיהיה פנוי והא דקתני אבל מחזיר גרושתו שאין שמחה לו ולא שייך עירוב בשמחה ולא מניח שמחת הרגל וגם אין טורח בה וגם ביטול פריה ורביה אין כאן שהיה לו אשה כבר וסתמא דמילתא יש לו בנים וגם אין רגיל לשהות דבר זה עד הרגל וסעודת ברית מילה מותר לעשות בחול המועד דליכא שמחה כדאמרינן פ' קמא דכתובות (ד' ח.) דלא מברכין שהשמחה במעונו משום דאית ליה צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צריך עיון אם מותר לעשות במועד ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר ונראה לי דקיימא לן כרב אשי דדריש בחגיגה בפ"ק (ד' ח: ושם) בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערב שמחה בשמחה ועי"ל דלא חשיבי שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.