Guémara
La Guemara soulève une objection à l'explication de Rav à partir d'une michna (Zevachim 86a) : et toutes ces offrandes impropres — au sujet desquelles il a été enseigné que si elles sont montées sur l'autel, elles n'en descendent pas — dans un cas où elles ont été délogées de l'autel, le Cohen ne les y remet pas. Et de même, au sujet d'une braise délogée de l'autel, le Cohen ne la remet pas sur l'autel. On peut déduire de la michna que si la braise est encore sur l'autel, le Cohen doit la remettre en place.
מֵיתִיבִי: וְכוּלָּן, שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יַחֲזִיר, וְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יַחֲזִיר. הָא עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – יַחֲזִיר.
La Guemara expose l'objection : selon l'avis de Rabbi Yo'hanan, cela s'accorde bien — car il maintient que même après l'enlèvement de la pelle de cendres, une braise sur le tas de cendres conserve encore sa sainteté. Mais selon l'avis de Rav, c'est difficile. La Guemara répond que Rav pourrait te dire : une braise est différente, car elle a de la substance [meshasha] et est donc encore apte à être brûlée sur l'autel.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, נִיחָא, אֶלָּא לְרַב, קַשְׁיָא! אָמַר לְךָ רַב: שָׁאנֵי גַּחֶלֶת, דְּאִית בַּיהּ מְשָׁשָׁא.
Il y a un Sage qui a formulé cette objection dans le sens inverse : la michna indique que la raison pour laquelle le Cohen doit la remettre sur l'autel est qu'il s'agit d'une braise, et qu'elle a de la substance. On peut en déduire que celui qui tire profit de la cendre, qui n'a pas de substance, n'est pas passible de mé'ila même lorsqu'elle est au sommet de l'autel. Selon l'avis de Rav, cela s'accorde bien — mais selon Rabbi Yo'hanan, c'est difficile.
אִיכָּא דְּאָמַר לַהּ לְהָךְ גִּיסָא: טַעְמָא מִשּׁוּם גַּחֶלֶת, דְּאִית בַּיהּ מְשָׁשָׁא, הָא אֵפֶר דְּלֵית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא, אֲפִילּוּ לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ. בִּשְׁלָמָא לְרַב, נִיחָא, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, קַשְׁיָא!
La Guemara répond que Rabbi Yo'hanan pourrait te dire : il en va de même pour la cendre — elle aussi doit être remise en place si elle a été délogée. Et c'est pour cette raison que la michna enseigne spécifiquement une braise, et non de la cendre : elle vient nous apprendre que même dans le cas d'une braise, qui a de la substance, si elle est délogée de l'autel, le Cohen ne la remet pas.
אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ אֵפֶר, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּקָתָנֵי גַּחֶלֶת – קָאָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן דַּאֲפִילּוּ גַּחֶלֶת, דְּאִית בַּהּ מְשָׁשָׁא, כִּי פָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יַחֲזִיר.
§ L'une des halakhot de la mé'ila est que le contrevenant doit payer la valeur du bénéfice tiré et ajouter un cinquième. Il a été énoncé qu'il y a un différend entre les amoraïm au sujet de cet argent : dans le cas de celui qui tire profit de la viande d'une offrande du ordre des saints des saints avant l'aspersion du sang sur l'autel, ou qui tire profit des parties sacrificielles — comme les graisses des offrandes de sainteté moindre — après l'aspersion du sang, Rav dit : la valeur de ce bénéfice est affectée aux offrandes volontaires communautaires [nedavah] ; Levi dit : on doit apporter un objet entièrement consumé sur l'autel, par exemple de l'encens. On n'apporte pas un holocauste avec cet argent, car la peau d'un holocauste appartient aux Cohanim.
אִיתְּמַר: הַנֶּהֱנֶה מִבְּשַׂר קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים, רַב אָמַר: מַה שֶׁנֶּהֱנָה – יִפְּלוּ לִנְדָבָה. וְלֵוִי אָמַר: יָבִיא דָּבָר שֶׁכּוּלּוֹ לַמִּזְבֵּחַ.
Il est enseigné dans une baraïta conformément à l'avis de Levi : cet argent payé pour la mé'ila — où va-t-il ? Les Rabbins appelés « ceux qui étudient devant les Sages » disent : on doit apporter un objet entièrement consumé sur l'autel. Et de quoi s'agit-il ? De l'encens, qui est entièrement brûlé sur l'autel.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּלֵוִי: מְעִילָה זוֹ לְהֵיכָן הוֹלֶכֶת? הַלְּמֵידִין לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים: יָבִיא דָּבָר שֶׁכּוּלּוֹ לַמִּזְבֵּחַ. מַאי נִיהוּ? קְטֹרֶת.
Il est enseigné dans une autre baraïta conformément à l'avis de Rav : dans le cas de celui qui tire profit de l'argent réservé pour l'achat d'une offrande pour le péché ou de l'argent réservé pour l'achat d'une offrande de culpabilité — s'il paie avant que son offrande pour le péché ne soit sacrifiée, il doit ajouter le montant du bénéfice tiré et un cinquième supplémentaire et acheter avec cet argent un animal plus coûteux comme offrande pour le péché. Et de même, s'il paie avant que son offrande de culpabilité ne soit sacrifiée, il doit ajouter le montant du bénéfice tiré et un cinquième supplémentaire et acheter un animal plus coûteux comme offrande de culpabilité. Si son offrande pour le péché a déjà été sacrifiée, l'argent est jeté dans la mer Morte. Si son offrande de culpabilité a déjà été sacrifiée, l'argent est affecté aux offrandes volontaires communautaires.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב: הַנֶּהֱנֶה מִדְּמֵי חַטָּאת וּמִדְּמֵי אָשָׁם, עַד שֶׁלֹּא קָרְבָה חַטָּאתוֹ – יוֹסִיף וְיָבִיא חַטָּאתוֹ. וְעַד שֶׁלֹּא קָרְבָה אֲשָׁמוֹ – יוֹסִיף וְיָבִיא אֲשָׁמוֹ. קָרַב חַטָּאתוֹ – יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח. כְּבָר קָרַב אֲשָׁמוֹ – יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
La baraïta poursuit : celui qui tire profit de la viande d'une offrande du ordre des saints des saints avant l'aspersion du sang sur l'autel, ou qui tire profit des parties sacrificielles des offrandes de sainteté moindre après l'aspersion du sang — la valeur de ce bénéfice est affectée aux offrandes volontaires communautaires. La baraïta résume : le remboursement de la mé'ila sur toutes les offrandes sacrifiées sur l'autel sert à acheter des objets pour l'autel ; le remboursement de la mé'ila sur toutes les offrandes consacrées à l'entretien du Temple est donné à l'entretien du Temple ; et le remboursement de la mé'ila sur toutes les offrandes communautaires est affecté aux offrandes volontaires communautaires.
הַנֶּהֱנֶה מִקׇּדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים – מַה שֶּׁנֶּהֱנָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה. כׇּל קׇרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ – לַמִּזְבֵּחַ. קׇרְבְּנוֹת קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת – לְבֶדֶק הַבַּיִת. קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר – לְנִדְבַת צִבּוּר.
La Guemara remarque que cette baraïta est en soi difficile, c'est-à-dire apparemment contradictoire. Dans la première clause elle enseigne que s'il paie avant que son offrande pour le péché ne soit sacrifiée, il doit ajouter le bénéfice tiré et un cinquième et acheter un animal plus coûteux ; et si son offrande pour le péché a déjà été sacrifiée, l'argent est jeté dans la mer Morte. Mais dans la clause finale de la baraïta il est enseigné : le remboursement de la mé'ila sur toutes les offrandes sacrifiées sur l'autel doit servir à acheter des objets pour l'autel. La Guemara développe la contradiction : on peut déduire de cette dernière affirmation qu'il n'y a pas de différence si le propriétaire a déjà obtenu l'expiation par son offrande pour le péché ou s'il ne l'a pas encore obtenue.
הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא, עַד שֶׁלֹּא קָרְבָה חַטָּאתוֹ – יוֹסִיף וְיָבִיא חַטָּאתוֹ, מִשֶּׁקָּרְבָה חַטָּאתוֹ – יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח. וְקָתָנֵי כׇּל קׇרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ – לַמִּזְבֵּחַ, וְלָא שְׁנָא דְּאִיכַּפּוּר בְּעָלִים, וְלָא שְׁנָא הֵיכָא דְּלָא אִיכַּפּוּר!
La Guemara répond que la première clause est conforme à l'avis de Rabbi Shimon, qui dit : toute offrande pour le péché dont les propriétaires ont obtenu l'expiation par un autre animal doit être laissée à mourir. Par conséquent, si le propriétaire a obtenu l'expiation, l'argent de la mé'ila doit être jeté dans la mer Morte.
רֵישָׁא רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: כׇּל חַטָּאת שֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלֶיהָ – תָּמוּת.
Rachi
וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר - דקתני במסכת זבחים בפ' המזבח (דף פה:) ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים וכו' הצמר שבראשי הכבשים ושער שבזקן התיישים (שמחובר) והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה פרשו לא יעלו וכולן שעלו לראש המזבח ושוב פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר ואין בהן מעילה:,וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח - ולא מיירי בגחלת דאימורים אלא בגחלת דעצים קאמר דאי הוי גחלת דאימורים הוי חייב להחזיר שהרי לא נעשית מצוותן עד שנתרמה תרומת הדשן ומשמע נמי אפילו בגחלת שבתפוח מיירי דא"א שלא היו גחלים מעורבין באפר שצבור בתפוח ואם נפלה הגחלת מן התפוח לאש של מערכה ואח"כ פקעה הגחלת מן האש של מערכה לארץ לא יחזיר ואין בה מעילה:,ומן הארץ על גבי המזבח הוא דלא יחזיר הא על גבי המזבח - כגון שפקע מצד זה של מזבח לצד אחר שבמזבח: ,יחזיר - ומדקא דייקי' דיחזיר משמע דמועלין בו אפילו לאחר תרומת הדשן והיינו כר' יוחנן וקשיא לרב:
אמר לך רב שאני גחלת דאית ביה מששא - משום הכי חשיבא להחזירה ומועלין בה אפילו לאחר הרמת הדשן אבל דשן דלית ביה מששא לית ביה מעילה:
איכא דמותיב להך גיסא טעמא דגחלת דאית ביה מששא - דכי פקעה מעל גבי המזבח יחזיר הא אפר דלית ביה מששא אפילו על גבי המזבח לאחר תרומת הדשן אין בו מעילה קשיא לר' יוחנן אמר לך רבי יוחנן ה"ה דאפילו אפר שפקע מעל גבי המזבח לאחר תרומת הדשן יחזיר דמועלין בו והיינו טעמא דקתני גחלת ולא דשן לאשמועינן דאפילו גחלת דחשיבא כי פקעה מעל גבי המזבח לארץ לא יחזיר:
רב אמר מה שנהנה - כלומר קרן וחומש שחייב לשלם בשביל מה שנהנה יפלו לנדבה לקרבנות צבור וחייב נמי להביא אשם מעילות להתכפר בו בשביל שמעל:,ולוי אמר יביא מאותו קרן וחומש דבר שכולו קרב למזבח - דהיינו קטרת:
מעילה זו - קרן וחומש שחייב להביא בשביל שנהנה מן הקדשים להיכן הולכת:,הלמידין לפני חכמים - דהיינו לוי לרבי איהו קתני הא ברייתא משמיה דרבי יביא דבר שכולו קרב למזבח דהיינו קטרת ואעפ"כ מביא אשם מעילות:
הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם - כגון שהפריש מעות לחטאתו או לאשמו ונהנה מקצתן עד שלא לקח חטאת יוסיף ויביא חטאתו. ה"ק אם נודע לו שנהנה מהן עד שלא קרב חטאתו שעדיין לא קנה החטאת מן הדמים שהפריש מוסיף האי קרן וחומש שחייב בשביל שמעל על הנהו מעות דפיישו שלא מעל בהן ויביא חטאתו מאלו ומאלו והוא הדין נמי לאשם:,אם כבר קרבה חטאתו - עד שלא נודע לו שמעל ושוב נודע לו יוליך האי קרן וחומש לים המלח דאילו לא קרבה חטאתו עדיין היה מוסיף האי קרן וחומש על דמי חטאתו ומביא בהן חטאת מעילה אבל השתא דנודע לו לאחר שקרבה חטאתו הנך מעות דקרן וחומש שהיה צריך להוסיף על דמי חטאת כיון דקרבה חטאתו הוו להו כחטאת שכפרו בעליה דלמיתה אזלא והמעות ילכו לים המלח דהיינו במקום מיתה:,כבר קרב אשמו - נמי יפלו המעות דקרן וחומש לנדבת צבור דקי"ל (תמורה דף יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה:
הנהנה מקדשי קדשים כו' יפלו לנדבה - והיינו כוותיה דרב:,כל קרבנות המזבח - כלומר אם נהנה מקרבנות המזבח יפלו הקרן והחומש לנדבה למזבח:,ואם נהנה מקדשי בדק הבית ישלם קרן וחומש לבדק הבית:,לנדבת צבור - לשופרות:
Tossafot
וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר - בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פה:) איתא והאי אעצמות וגידים וטלפים דקאמר איירי בהו ברישא דהך דהא אם פרשו לא יעלו פירוש פירשו העצמות והגידים מן הבשר שהיו מחוברין ועלה קאי הך סיפא וקאמר וכולן בין מחוברין בין פירשו שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר הא על גבי המזבח יחזיר בשלמא לר' יוחנן דאמר לעיל גבי מעילה דלאחר תרומת הדשן נמי אכתי לא נעשית מצותו הא ניחא דהכא אמרינן יחזיר אלא לרב קשיא אמאי יחזיר כיון דנעשית מצותו דסלקא דעתך דגחלת כמו אפר וא"ת לישני דודאי לאחר תרומת הדשן הוי שפיר נעשית מצותו ולא אמרינן הכא יחזיר משום הוצאת הדשן אלא משום דצריך לתרום הדשן דהא הכא קודם חצות עסקינן שאז שעת תרומת הדשן ותדע מדמפלגי בין קודם חצות בין לאחר חצות בסיפא גבי איברים והכא גבי גחלת לא מפליג וכן משמע בסוגיא דגמרא דהתם גבי גחלת מיירי אף קודם חצות ואומר השר מקוצי דודאי הוזקק לפרש דיחזיר לאו משום תרומת הדשן דהרבה דשן יש לתרום מלבד זה דנהי דגבי מעילה איכא קפידא במה שלא נתרם הדשן כדמשמע לעיל היינו משום דלא נעשה מצותה שעומד הדשן שעל גב התפוח לתרום אבל היכא דפקע גחלת לית לן למימר יחזיר לקיים תרומת הדשן בהך גחלת כיון דאפשר לקיומה בשאר הדשן אבל לרבי יוחנן דאמר בהוצאת הדשן איכא קפידא ניחא שפיר דצריך להחזיר הגחלת משום דרחמנא אמר והוציא את (כל) הדשן:
שאני גחלת דאית בה מששא - כלומר דלא דמיא לאפר דהא יש בה מששא הילכך יחזיר דשייכא בה הקטרה:
הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים - שאז הם קדשים לה' ואכתי לא הותרו לכהנים ומאימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים שאז הם קדשי לה' שהוברר חלק גבוה רב אמר מה שנהנה יפלו לנדבה לעולת קיץ למזבח והעורות הם לכהנים:
הלמידין לפני חכמים - לאו היינו למידין לפני חכמים דסנהדרין (דף יז:) דמפרש התם היינו לוי שלא מצינו לוי שהוזכר מעולם בברייתא ועוד כי אין זו שיטה שיביא ראיה לדברי לוי מלוי עצמו:
לא קרבה חטאתו - אין לפרש כדמשמע שנודע לו שמעל קודם שקרבה חטאת דאם כן בסמוך דקאמר כבר קרבה חטאתו ילכו לים המלח נצטרך לפרש כמו כן דקרבה חטאת קודם שנודע לו ואי אפשר לומר כן דהא רבה קאמר בסמוך דאם נודע לו לאחר כפרה יפלו לנדבה אלא הכי פירושו הכא לא קרבה חטאת שבא לשלם קודם שקרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת כלומר יוסיף הדמים שהוא חייב מקרן וחומש על חטאתו שיש לו ליקרב ויביאנה שמנה אבל לא איירי כלל בברייתא מן האשם של מעילה: ,יוסיף ויביא אשמו - פירוש אשם שמנה כדפרישית גבי חטאת:,כבר קרבה חטאתו - פירוש שנודע לו קודם קריבת חטאתו כדפירשנו לעיל אך לא בא לשלם המעילה עד שיקרב חטאתו ילכו לים המלח שהרי אם היה חטאת היתה מתה כיון שנתכפר באחר הילכך עתה שהם מעות ילכו לים המלח:,כבר קרב אשמו יפלו לנדבה - שאם היה אשם היה רועה דכל שבחטאת מתה באשם רועה (תמורה דף יח.):
כל קרבן המזבח למזבח - ואפילו נתכפרו בעלים באחרים ובסמוך פריך מרישא לסיפא:,קרבנות בדק הבית - כגון אם מעל בקדשי בדק הבית והביא קרן וחומש הם לבדק הבית ואפילו מתו הבעלים שהביאו שאין שם בעלים עליו:,קרבנות צבור לצבור - פירוש אף אם מתו אותו הדור של עולת [צבור] צבור קיימא כי דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳):
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.