Guémara
jusqu'au coucher du soleil il est traité comme impur au premier degré [rishon] au regard des aliments saints. En d'autres termes, un aliment saint qu'il touche acquiert le statut de second degré [sheni] ; un second aliment qui entre en contact avec le premier acquiert le troisième degré [chélishi] ; si un troisième aliment entre en contact avec le second, il acquiert le quatrième degré [revi'i] — c'est-à-dire qu'il ne peut pas être mangé mais n'impose pas d'impureté à d'autres objets.
תְּחִלָּה לַקֹּדֶשׁ.
Rabbi Meir dit : celui qui s'est immergé ce jour-là est considéré comme impur au second degré, même au regard des aliments saints, et il rend donc les aliments saints impurs et disqualifie la térouma. Les Rabbins disent : de même qu'il disqualifie seulement les liquides de térouma et les aliments de térouma — sans qu'ils deviennent impurs à un degré transmissible à un autre objet —, de même il ne disqualifie que les liquides saints et les aliments saints. Il ressort donc que la michna ici est conforme à l'avis des Rabbins, et non aux avis d'Abba Shaul et de Rabbi Meir.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁהוּא פּוֹסֵל מַשְׁקֵה תְרוּמָה וְאוֹכְלֵי תְרוּמָה, כָּךְ הוּא פּוֹסֵל מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ וְאוֹכְלֵי קֹדֶשׁ.
Rava rejette cette analyse et dit : la michna peut s'expliquer même selon les avis d'Abba Shaul et de Rabbi Meir, car ils pourraient convenir que par la Torah celui qui s'est immergé ce jour-là ne disqualifie les aliments que sans les rendre impurs. Mais selon Abba Shaul, les Sages ont établi une norme plus sévère au regard des objets consacrés, et ont donc assimilé le tevoul yom à celui qui est impur au premier degré.
אָמַר רָבָא: לְאַבָּא שָׁאוּל מַעֲלָה עָשׂוּ בַּקֳּדָשִׁים, שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן לִטְבוּל יוֹם כָּרִאשׁוֹן,
Rava poursuit : selon Rabbi Meir, les Sages ont assimilé l'impureté du tevoul yom à celle d'un aliment de second degré ; selon l'avis des Rabbins, il n'y a pas d'impureté supplémentaire par décret rabbinique. Leur raisonnement est que puisqu'il s'est immergé, bien qu'il ne soit pas entièrement pur, son degré d'impureté est relativement faible. Il rend donc une offrande pour le péché disqualifiée, mais ne la rend pas rituellement impure.
לְרַבִּי מֵאִיר כְּאוֹכֶל שֵׁנִי. לְרַבָּנַן, כֵּיוָן דִּטְבַל – קְלַשׁ טוּמְאָה, פָּסוּל – מְשַׁוֵּי, טָמֵא – לָא מְשַׁוֵּי.
§ La michna enseigne au sujet d'une offrande pour le péché : une fois que son sang a été aspergé, on est passible du karet pour en manger en raison de la prohibition du piggoul, du notar et de la consommation en état d'impureté — mais il n'y a pas de mé'ila. La Guemara en déduit : il n'y a pas de mé'ila, mais il y a une prohibition de tirer profit. Mais pourquoi une telle prohibition ? N'est-ce pas la propriété des Cohanim après l'aspersion du sang ? Ils devraient donc être permis d'en consommer la viande.
הוּזָּה דָּמָהּ – חַיָּיבִין כּוּ׳. מְעִילָה הוּא דְּלֵיכָּא, אֲבָל אִיסּוּרָא – אִיכָּא. וְאַמַּאי? הָא מָמוֹנָא דְכֹהֲנִים הוּא!
Rabbi Ḥanina explique : la michna vise de la viande qui a été sortie du lieu où elle est permise d'être mangée. Et cette règle est conforme à l'avis de Rabbi Akiva, qui a dit : l'aspersion du sang rend aptes les portions qui ont été sorties du lieu où elles peuvent être mangées — c'est-à-dire que la prohibition de mé'ila ne s'applique plus à elles — mais elles ne sont pas aptes à la consommation.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לַיּוֹצְאִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא, דְּלָאו בַּת אֲכִילָה הִיא.
La Guemara poursuit la discussion sur la halakha d'une offrande d'oiseau pour le péché. Après que la nuque a été pincée et le sang aspergé, le cou de l'oiseau est pressé contre le côté de l'autel pour que le sang soit exprimé et coule jusqu'à la base de l'autel. Rav Houna dit que Rav dit : l'omission du mitsoui [expression du sang] d'une offrande d'oiseau pour le péché après l'aspersion ne disqualifie pas l'offrande et n'empêche pas l'expiation, car Rav enseigne dans sa version de la michna : « une fois que son sang a été aspergé ».
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף – אֵינוֹ מְעַכֵּב. דְּתָנֵי רַב: ״הוּזָּה דָּמָהּ״.
En revanche, Rav Adda bar Ahava dit que Rav dit : l'omission du mitsoui d'une offrande d'oiseau pour le péché après l'aspersion disqualifie l'offrande et empêche l'expiation. Et Rav enseigne dans sa version de la michna : « une fois que son sang a été exprimé ». Ce n'est qu'après l'expression du sang que l'expiation est complète et que l'oiseau peut être mangé.
רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב. וְתָנֵי רַב: ״מִיצָּה דָּמָהּ״.
La Guemara soulève une difficulté à l'égard de la déclaration de Rav Houna. Viens et entends un verset de la Torah : « Il aspergera du sang de l'offrande pour le péché sur le côté de l'autel, et le reste du sang sera exprimé à la base de l'autel : c'est une offrande pour le péché » (Vayikra 5, 9). Selon l'avis de Rav Adda bar Ahava, qui maintient que l'expression du sang est essentielle, c'est conforme à ce qui est écrit : « et le reste du sang sera exprimé à la base de l'autel : c'est une offrande pour le péché » — ce qui indique que ce n'est qu'après l'expression du sang qu'elle est considérée comme une offrande pour le péché valide. Mais selon l'avis de Rav Houna, que signifie le verset lorsqu'il dit : « le reste du sang sera exprimé à la base de l'autel : c'est une offrande pour le péché » ?
תָּא שְׁמַע: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הִיא״. בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה... חַטָּאת הִיא״, אֶלָּא לְרַב הוּנָא, מַאי ״וְהַנִּשְׁאָר״?
La Guemara répond que Rav Houna explique ce verset comme il est enseigné dans une baraïta de l'école de Rabbi Yishmael : le verset enseigne que s'il reste du sang à l'intérieur de l'oiseau, il doit être exprimé — mais il n'est pas requis de veiller à ce qu'il en reste pour pouvoir l'exprimer. Par conséquent, même si l'on n'exprime aucun sang sur le côté de l'autel, l'offrande est valide. Et que signifie l'expression « c'est une offrande pour le péché » ? Elle renvoie à la première clause du verset — c'est-à-dire qu'elle n'est une offrande pour le péché valide que si le sang est aspergé sur le côté de l'autel.
כִּדְתַנְיָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שֶׁאִם נִשְׁאַר. וּמַאי ״חַטָּאת הִיא״? אַרֵישָׁא.
Rav Aḥa, fils de Rava, dit à Rav Ashi : si tel est le cas, considérons ce qui est écrit au sujet d'une offrande de farine : « Mais ce qui reste de l'offrande de farine sera pour Aaron et ses fils ; c'est une chose très sainte parmi les offrandes consumées par le feu de D.ieu » (Vayikra 2, 3). Signifie-t-on aussi ici que s'il reste de l'offrande de farine, elle est donnée aux Cohanim, mais qu'il n'est pas nécessaire de veiller à ce qu'il en reste a priori ? Et si tu disais que c'est effectivement le cas,
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי מִנְחָה דִּכְתִיב: ״וְהַנּוֹתֶרֶת״. הָכִי נָמֵי שֶׁאִם נִיתּוֹתַר? וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי,
Rachi
רבי מאיר אומר מטמא את הקדש - דהוא שני ומשוי לקדש שלישי: ,וחכ"א כשם שפוסל כו' - אבל טמויי לא מטמא והיינו כמתניתין:
אמר רבא לאבא שאול - נמי דאמר תחלה לקדש דקעביד לקדש שני מיתרצא נמי מתני' דודאי טבול יום מדאורייתא פוסל ואינו מטמא ורבנן עשו מעלה בקדשים דהוה טבול יום תחלה לקדש דהוי כי אוכל ראשון ועושה שני ומתני' בדאורייתא קתני דאינו אלא פוסל:
לר"מ - נמי מיתרצא מתני' דהאי דקאמר מטמא את הקדש דעביד ליה שלישי ופוסל את התרומה מדרבנן אבל מדאורייתא אינו אלא פוסל מאחר שטבל:,ורבנן - דאמרי כשם שפוסל וכו' ולא אמרי דמטמא קסברי כיון דטבל קלשא ליה טומאה דפסול משוי ולא טמא:
הא איסורא איכא - כלומר איסור אכילה:,ואמאי הא ממונא דכהנים הוא - מאחר שהוזה דמה שהותרה להם באכילה:
א"ר חנינא ליוצא - כלומר שיצא דהתם איכא איסור אכילה ורבי עקיבא הוא דאמר זריקה מועלת ליוצא לאפוקיה מידי מעילה או לשריפה כדאמרינן לעיל אבל לאו בת אכילה היא כדאמרינן בסוף פירקין אבל לאכילה לא מרצה הא הזאה נהי דמהניא לאפוקיה מידי מעילה אבל להתיר היוצא באכילה לא מהניא והיינו דקא דייק אבל איסורא איכא דלאו בת אכילה היא:
אמר רב הונא אמר רב מיצוי דחטאת העוף - דכתיב והנשאר בדם ימצה לאחר הזאה ימצה:,אינו מעכב - דכיון דהוזה אע"פ שלא מיצה נעשית מצותו ויצא מידי מעילה וחייבין עליו משום נותר וטמא ויצא נמי ידי חובתו דאינו מעכב הכפרה:,דתני רב הוזה דמה - דמדקתני במתניתין גבי חטאת העוף הוזה דמה ולא קתני מיצה דמה אלמא ס"ל לתנא דמתני' דהזאה עיקר ומיצוי לא מעכב:
ורב אדא בר אהבה אמר משמיה דרב מיצוי מעכב - דלא יצא ידי חובתו ולא נתכפר ולא הוקבע החטאת בפיגול ונותר וטמא אע"פ שהוזה עד דעביד מיצוי:,ותני רב מיצה דמה - במתני' גבי חטאת העוף מיצה דמה ולא קתני הוזה דמה דס"ל דמיצוי נמי עיקר מצוה הויא ומעכב:
בשלמא לרב אדא היינו דכתיב והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח וגו' - דההוא דנשאר אחר הזאה דהיינו מיצוי איקרי חטאת אלמא דשיריים דהיינו מיצוי מעכב:,אלא לרב הונא - דאמר מיצוי לא מעכב מאי והנשאר כיון דלא מעכב ל"ל דכתיב והנשאר:
להכי כתיב והנשאר לכדתנא דבי רבי ישמעאל שאם נשאר - כלומר אם נשאר מן הדם מצוה לעשות מיצוי אבל אם לא נשאר לא מעכב דמיצוי אינו מעכב:,ומאי חטאת היא - לאו כדקא בעית למימר דאוהנשאר ימצה קאי דליהוי משמע דבשיריים דהיינו מיצוי הוי עיקר חטאת דמיצוי מעכב:,אלא ארישיה דקרא קאי - אוהזה מדם החטאת באצבעו חטאת היא לומר דהזאה מעכבת ולא מיצוי:
ה"נ שאם ניתותר - שכשקמץ את המנחה אם ניתותר דאיכא שיריים למצוה שפיר ואם לא ניתותר שאם חסרו שיריים בין קמיצה להקטרה לית לן בה:,וכי תימא הכי נמי - דשיריים לא מעכבי והתניא מסלתה ומשמנה דמצי למיכתב קרא מסלת ומשמן מאי מסלתה ומשמנה שיהא כל סלתה ושמנה קיים ואפילו שיריים דהכי משמע מסלתה מן הסלת שהיה בשעת קמיצה שהיה כולו אלמא דחסרון שיריים מעכבי (גבי שיריים נמי אמרינן דחסרון שיריים מעכב) והיכי אמרינן שאם לא ניתותר לא מעכב:
Tossafot
תחלה לקדש - ואם נגע באוכל קדש עושה אותו שני ושני שלישי ושלישי רביעי:
מטמא את הקדש - לעשות עוד אחר ופוסל התרומה שלא תעשה יותר:,וחכמים אומרים [כו'] כך הוא פוסל כו' - דקא סברי דטבול יום אינו רק פוסל בשום דבר ואף במשקה קדש וכוותייהו מוקי מתניתין:
לאבא שאול מעלה עשו בקדשים כו' - וא"ת הכא משמע דטבול יום מדרבנן הוא כדקאמר שוינהו רבנן לטבול יום וכו' ובסוטה פרק כשם (דף כט:) יליף רביעי בקדש מק"ו ממחוסר כפורים ומה מחוסר כפורים שאין פסול בתרומה פוסל בקודש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקדש ופריך אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח ומשני דילמא סבר לה כאבא שאול ומאי קאמר הא דאבא שאול דרבנן הוא וצ"ל דרביעי בקדש דרבנן הוא וכן פי' רש"י בפרק קמא דפסחים (דף יט.) דלא (חשיב) [משכחת] ליה רביעי בקדש למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן הוא מיהו ר"ת פי' דמשכחת ליה ע"י עצים ורביעי בקדש דאורייתא (ואבא שאול ה"ק ליה) היכי קאמר דילמא סבר לה כאבא שאול והא דאבא שאול מדרבנן הוא וי"ל דסוגיא דסוטה (דף כט:) לית ליה הא דרבא אלא אית ליה דטבול יום מן התורה וכדבעא הש"ס הכא לומר דמתני' רבנן היא:
אמר רבי חנינא ליוצאין ור"ע היא - תימה ה"ד אי דיצא לצד הראש א"כ הל"ל מודה ר"ע כדאיתא לעיל ואי דיצא לצד רגליו מ"מ הא אמרינן פרק שני דזבחים (דף כה:) היא בפנים ורגליה מבחוץ ואח"כ חתך פסולה לפי ששמנונית של אבר שיצא חוץ מתערב עם הדם ונמצא שמקריב פסול יוצא ע"ג המזבח י"ל דמיירי שכל הדם נאסף בצואר ואח"כ יצא הרגל דהשתא ליכא למיחש לשמנונית שכל מה שעתיד לעלות בצואר מן האיברים כבר עלה א"נ כגון שיצא כולו וחתך מה שיצא עם העצם שאין זה פסול בעופות אלא א"כ מחוסר אבר ואח"כ מלקה והרב רבינו רחביה פירש דהכי פי' בזבחים (דף כו.) (קאמר) קבל ואח"כ חתך פסולה לפי שזורק את השמנונית שנפסל ביוצא ע"ג המזבח אבל אם כבר זרק כל הדם כשר שהרי קיים מצות זריקה מן הדם אע"פ שכבר עלה שמנונית היוצא שנתערב עם הדם וזרקו על המזבח והכא נמי תנן הוזה דמשמע הוזה כבר הילכך חטאת העוף כשרה דקיים בה מצות הזאה מן הדם אע"פ שעם הדם נתערב השמנונית:
ותני רב הוזה דמה - דמיד שהוזה דם חטאת העוף נעשית מצותו קרינן [ביה] (כו'):
בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דכתיב והנשאר בדם ימצה - אע"ג דנשאר חטאת היא כלומר אע"ג דאין דם אלא מה שנשאר מן ההזאה עדיין היא חטאת ותלויה הזייתה במיצוי שהוא מעכב:
כדתניא דבי רבי ישמעאל שאם נשאר - פי' אם נשאר ימצה ואם לאו לא ימצה וליכא עיכובא:,ומאי חטאת היא ארישא - כלומר לא קאי חטאת היא אמיצוי אלא קאי ארישא דקרא דהיינו הזאה ושאר ענייני מליקה שכתובים קודם והנשאר:
אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת ה"נ שאם ניתותר - כלומר גבי מנחה דכתיב והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו ה"נ שאם ניתותר יאכלו ואם לא ניתותרו השיריים בין קמיצה להקטרה אין בכך כלום וכ"ת ה"נ והא תניא מסלתה וכו' משמע הכא דפשיטא ליה להש"ס שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה פסול וקשיא דפ"ק דמנחות (דף ט.) פליגי רבי יוחנן ור"ל וקסבר חד מינייהו דמקטיר קומץ עליה וי"ל דנהי דמקטיר קומץ עליה מ"מ מודה שאותן השיריים אסורין באכילה כדמשמע לישנא דוהנותרת מן המנחה יאכלו וכו' דכי לא ניתותר (כלום) [כלומר] שחסרו השיריים לא אכלו כהנים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.