Traité Meilah

Étude de Meilah 3a

Étude de la Guémara 3a

Guémara

de dire : puisqu'une offrande pour le péché est apportée pour l'expiation, les gens ne s'en éloignent pas après sa mort, car ils savent qu'elle n'est plus apte à expier. Les Sages ont donc décrété qu'on est passible de sa mé'ila. Mais pour les autres animaux sacrificiels du ordre des saints des saints, puisqu'ils ne sont pas apportés pour l'expiation, les gens s'en éloignent encore après leur mort — on pourrait donc penser qu'il n'est pas nécessaire de décréter qu'ils sont soumis aux halakhot de mé'ila. C'est pourquoi Oula nous enseigne que même les autres animaux sacrificiels morts sont soumis à la mé'ila par décret rabbinique.

אָמֵינָא: חַטָּאת, הוֹאִיל וּלְכַפָּרָה קָא אָתְיָא – לָא בְּדִילִין מִינַּהּ, אֲבָל קָדָשִׁים, הוֹאִיל וְלָאו לְכַפָּרָה קָאָתֵי – בְּדִילִי מִנְּהוֹן, וְלֵית בְּהוּ מְעִילָה, קָא מַשְׁמַע לַן.

La Guemara demande : et une offrande pour le péché morte est-elle soumise aux halakhot de mé'ila ? Mais n'avons-nous pas appris dans une baraïta : au sujet des offrandes pour le péché laissées à mourir parce qu'elles ne sont plus aptes à l'autel, dont on est interdit de tirer profit, et de même l'argent dont on est interdit de tirer profit et qui est jeté dans la mer Morte pour être détruit — on ne doit pas en tirer profit a priori, mais si l'on en a tiré profit, on n'est pas passible de mé'ila ?

וְחַטָּאת שֶׁמֵּתָה מִי אִית בַּהּ מְעִילָה? וְהָתְנַן: חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת וּמָעוֹת הַהוֹלְכוֹת לְיָם הַמֶּלַח – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין!

Ils répondent à cette question : pour les offrandes pour le péché laissées à mourir, puisque même de leur vivant les gens s'en éloignent — elles n'étant plus aptes au sacrifice —, les Sages n'ont pas eu besoin d'instituer une prohibition de mé'ila. Cela exclut une offrande pour le péché qui était apte de son vivant : les gens ne s'en éloignent pas, et les Sages ont donc jugé bon d'instituer une prohibition de mé'ila après sa mort.

אָמְרִי: חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת – בְּחַיֵּיהֶן בְּדִילִין מִנְּהוֹן, לְאַפּוֹקֵי הֵיכָא דְּמֵחַיִּים – דְּלָא בְּדִילִין מִינֵּיהּ.

§ La Guemara revient au différend sur les offrandes égorgées au mauvais endroit puis montées sur l'autel. Rabba maintient que de telles offrandes sont retirées de l'autel, tandis que Rav Yossef règle qu'une fois montées elles n'en descendent pas et sont brûlées. Rav Yossef souleva une objection à Rabba — une source tirée d'une autre, et celle-ci d'une autre encore, c'est-à-dire que son objection repose sur la combinaison de plusieurs sources.

אֵיתִיבֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַבָּה חֲדָא מִגּוֹ חֲדָא, וַחֲדָא מִגּוֹ חֲדָא:

La Guemara développe : la michna de Zevachim 66b, qui traite des offrandes d'oiseaux disqualifiées parce que la nuque a été pincée ou le sang aspergé au mauvais endroit, enseigne : et toutes les offrandes mentionnées dans cette michna ne rendent pas impurs les vêtements de celui qui en avale la viande au moment où elle est dans la gorge [abbeit habeli'a]. Bien que l'offrande soit disqualifiée, puisque la nuque a été pincée dans le cadre du rite, on n'est pas rendu impur en avalant un olive de sa viande, contrairement à la carcasse d'un oiseau casher. Et celui qui tire profit de ces offrandes est passible de mé'ila.

וְכוּלָּן, אֵין מְטַמְּאִים בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן,

Telle est la halakha pour toutes les offrandes d'oiseaux, sauf l'offrande d'oiseau pour le péché que l'on a traitée en dessous de la ligne rouge, selon la procédure d'une offrande d'oiseau pour le péché et pour le nom d'une offrande pour le péché. Puisqu'elle a été sacrifiée correctement, sa viande est permise aux Cohanim et n'est plus soumise aux halakhot de mé'ila.

חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעָשָׂה לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטַּאת הָעוֹף לְשֵׁם חַטָּאת.

Et il est enseigné dans une autre michna (Zevachim 68b) au sujet des mêmes offrandes d'oiseaux disqualifiées : pour chacune d'elles dont la disqualification a eu lieu dans la zone sacrée, c'est-à-dire la cour du Temple — par exemple si la nuque a été pincée de nuit —, elle ne rend pas impurs les vêtements de celui qui l'avale au moment où la viande est dans la gorge. Et pour chacune dont la disqualification n'a pas eu lieu dans la zone sacrée, elle rend impurs les vêtements de celui qui l'avale au moment où la viande est dans la gorge.

וְקָתָנֵי עִילָּוֵיהּ: כׇּל שֶׁהָיָה פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ – אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה, וְכׇל שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ – מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה.

Et il est enseigné dans une autre michna encore (Zevachim 84a) : pour toute offrande dont la disqualification a eu lieu dans la zone sacrée, la zone sacrée rend l'offrande acceptable, et si de telles offrandes sont montées sur l'autel, elles ne doivent pas en descendre. La première michna établit que les oiseaux disqualifiés parce que leurs rites ont été accomplis au mauvais endroit sont soumis aux halakhot de mé'ila. La seconde enseigne que ces mêmes oiseaux sont considérés comme des objets dont la disqualification a eu lieu dans la zone sacrée. La dernière établit que si de tels objets montent sur l'autel, ils n'en descendent pas. En citant toutes ces michnayot, Rav Yossef démontre qu'une offrande égorgée au mauvais endroit n'est pas retirée de l'autel, contrairement à l'avis de Rabba. La Guemara conclut : la réfutation de l'avis de Rabba est bien une réfutation concluante.

וְקָתָנֵי: כׇּל שֶׁהָיָה פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ – אִם עָלוּ, לֹא יֵרְדוּ. תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה! תְּיוּבְתָּא.

§ La Guemara remarque : et cette question sur laquelle Rabba et Rav Yossef divergent est évidente pour Rabbi Elazar, car Rabbi Elazar dit : dans le cas d'un holocauste consacré pour être sacrifié sur un autel privé, à l'époque où cela était permis, que l'on a amené à l'intérieur de la cour du Temple,

וְהָא דִּפְלִיגִי בַּהּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹלַת בָּמַת יָחִיד, שֶׁהִכְנִיסָהּ לִפְנִים –

Rachi

ובדילין מינה - והשתא נמי כשהיא מתה בדילי מינה ולא אצטריך למגזר בה מעילה:,קמ"ל - תנא דמעל וכ"ש בהנך דלאו לכפרה אתו ואית בהו מעילה הואיל ומחיים לא בדילי מינייהו אינשי כולי האי:

חטאות המתות - כגון חמשה חטאות המתות:,ומעות ההולכות לים המלח - הנך שנמצאו לאחר כפרה:,לא נהנין מהן - מדרבנן דאיסורא איכא:,ולא מועלין - אפילו מדרבנן דהא ליכא למימר לא מועלין מדאורייתא אבל מועלין מדרבנן דלא מיתריץ למימר הכי דכיון דתנא ליה ברישא לא נהנין מדרבנן דליכא אלא איסורא בעלמא היכי מיתריץ למימר אבל מועלין אלא הכי מיתריץ למימר לא נהנין מדרבנן ולא מועלין נמי מדרבנן דאיסורא בעלמא איכא ולא מעילה וקשה לעולא:

אמרי חטאות המתות - כיון דלא קיימי להקרבה אלא למיתה בדילי מינייהו אינשי אפילו מחיים וכ"ש לאחר מיתה דמאיסי ולא אתי לאיתהנויי מינייהו הילכך לא איצטריך למיגזר בהו מעילה לאפוקי שאר חטאות דלהקרבה קיימי דלא בדילי מינייהו מחיים איצטריך למגזר בהו מעילה לאחר מיתה:

איתיביה רב יוסף לרבה חדא מגו חדא וחדא מגו חדא - כלומר שלא מצא לו קושיא ממשנה אחת עד שדקדק ג' משניות זו מזו וזו מזו והעמיד השלישית בשנוי מקום שחיטה וקתני בה אם עלו לא ירדו. ואלו המשניות במסכת זבחים תרי מינייהו הוו בפ' חטאת העוף (זבחים דף סו: ודף סח:) והשלישית בפרק הסמוך לו. והכי קתני התם חטאת העוף שעשאה כמעשה עולת העוף ועולת העוף שעשאה כמעשה חטאת העוף וכו' ואוקמינן התם בגמ' דכל הני דתני התם היינו ששינה במקום מליקה ושינוי הזאה וקתני התם וכולן אע"ג ששינה בהן לא חשיבי כנבלה אלא דינן כמליקה ואינן מטמאין בגדים אבית הבליעה ומועלין בהן דלא יצאו מקדושתן חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה מחוט הסיקרא כמעשה חטאת העוף לשם חטאת דהיינו כמצוותה דמצוותה הוי למטה מחוט הסיקרא דאין מועלין בה שהרי יש לה עכשיו שעת היתר לכהנים ואע"ג דתנא בההיא משנה עצמה עולת העוף שעשאה למעלה דהיינו כמצוותה לא תני דאין מועלין בה משום דעולה כליל ואע"פ שנעשית כמצוותה אין בה היתר לכהנים הילכך מועלין בה:

וקתני - בההיא משנה עצמה כל שהיה פסולו בקדש כגון הני דשינה במליקה והזאה אינו מטמא בגדים אבית הבליעה. והיינו חדא מגו חדא כלומר דהכי דייקינן דכי היכי דההיא דקתני וכולן אינן מטמאין בגדים מיירי בשינוי מקום מליקה כדמוקמינן התם אף הא נמי דתני כל שהיה פסולו בקדש אינו מטמא בגדים מיירי בשינוי מקום מליקה:,וכל שלא היה פסולו בקדש - כגון שעבר זמנו או שיבש גפה או נקטעה רגלה דהיינו פסול דשלא בקדש אלא שאירע לה קודם שהוקדשה ונמלקה מטמא בגדים אבית הבליעה:

וקתני - בפרק הסמוך לו כל שהיה פסולו בקדש אם עלו לא ירדו. והיינו אידך וחדא מגו חדא דכי היכי דהאי כל שהיה פסולו בקדש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה מיירי בשינוי מקום מליקה דהיינו תחילת עבודה אף האי דקתני נמי כל שהיה פסולו בקדש אם עלו לא ירדו בשנוי מקום מליקה מיירי וקתני אם עלו לא ירדו וכי היכי דבשנוי מקום מליקה לחוד דהיא התחלת עבודה קתני אם עלו לא ירדו הוא הדין במתניתין בשנוי מקום שחיטה לחוד דהיינו התחלת עבודה אם עלו לא ירדו. והיינו תיובתא דרבה תיובתא:

והא דפליגי (עלה) רבה ורב יוסף - בשנוי מקום שחיטה לית ליה לרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר עולת במת יחיד שהכניסה לפנים דהכי תנינן תמן במס' זבחים בפ' בתרא (דף קיב:) מה בין במת יחיד לבמת צבור דהיינו מזבח במת יחיד אינה טעונה צפון ולא תנופה ולא הגשה ולא ריח ניחוח ואינו נפסל ביוצא כו'. אם הקדיש בהמה להקריבה עולה בבמת יחיד בשעת היתר הבמות ונמלך והכניסה לפנים לעזרה להקריבה במזבח:

Tossafot

חדא מגו חדא וחדא מגו חדא כו' - שלשה בבות הביא כדמפרש ואזיל וכולן אין מטמאין בגדים כו' משנה היא בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף סו:) וקאי אבבא דלעיל מינה ששונה כל פסולי מליקה והשתא קאמר אע"ג דנעשית מליקתן בפסול מ"מ מהניא מליקה לאפוקינהו מידי טומאת נבלת העוף טהור ומועלין בהן חוץ מחטאת כו' האי חוץ מחטאת לא קאי אלא אמועלין בהן משום דבעולה מועל בה אף כי נעשית כדינה קאמר חוץ מחטאת שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דהרי היא נעשית כדינה הילכך אין מועלין בה שהרי יש בה שעת היתר לכהנים וקאמר עלה כל שפסולו בקדש אינו מטמא כו' פירוש כל שיש לו הכשר במקום אחר כגון כל שינוי מליקה דקאמר ברישא אלמא קרי פסולו בקדש לכל דאין מטמא בגדים אבית הבליעה והתם קתני עולת העוף שעשאה למטה פסולה ואין מטמא בגדים אבית הבליעה ובפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) תנן במילתיה דר' שמעון כל שפסולו בקדש הקדש מקבל ואם עלו לא ירדו אלמא דשנוי עולת העוף שעשאה למטה כלומר שמלקה למטה קאמר ר' שמעון אם עלו לא ירדו והיינו כמו דשינוי דדרום בבהמה דמליקת עוף כשחיטה בבהמה אבל מחטאת שעשאה למעלה לא מייתי דהא אמר בחטאת מלקה בכ"מ במזבח כשרה והא דתניא פר' חטאת העוף (זבחים דף סו.) חטאת שעשאה למעלה פסולה ר"ל דשני בהזאה ומשינוי דנתינת דם מצי למיפרך דהא לא דמי כלל לשינוי דרום דשחיטה אבל פריך שפיר מעולה שעשאה למטה דאמר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח הילכך מלקה למטה פסולה והאי שינוי דמליקה הוי כמו שינוי דשחיטה וא"ש דקרי חדא מגו חדא הא דאם עלו לא ירדו שלא היה יכול להוכיח פירוש דפסולו בקדש אלא מכח דכל שפסולו בקדש דפרק חטאת העוף (זבחים דף סח:) הרי לך מגו חדא וגם מההיא דכל שפסולו בקדש דפ' חטאת העוף אינו יכול להוכיח אלא מההיא דלעיל בסמוך דעולת העוף שעשאה למטה והרי לך מגו חדא אחריתי ויש ספרים גורסים חדא מגו חדא וחדא מגו תרתי וקרי חדא מגו חדא ההיא דכל שפסולו בקדש דפרק חטאת העוף לפי שצריכה לבבא דלעיל מינה וההיא דמזבח מקדש קרי חדא מגו תרתי לפי שצריכה לההיא דפרק חטאת העוף (זבחים דף סו:) דאיכא תרתי בבי כל שפסולו בקדש ורישא עולת העוף שעשאה למטה כמו שפירשנו לעיל:

והא דפליגי רבה ורב יוסף פשיטא ליה לר"א - כלומר מתוך דברי ר"א ניכר שפשוט לו אי כרבה אי כרב יוסף דאמר ר"א עולת במת יחיד כו' כלומר עולה שהוקדשה ליקרב בבמת יחיד כגון לאחר שבאו לנוב ולגבעון וגלגל שהותרו הבמות והרוצה לעשות במה בראש גגו עושה:,שהכניסה לפנים - פירש"י בפרק בתרא דזבחים (דף קיט:) כגון לאחר שחיטה וקשה דר"א היכי קאמר מחיצה לכל דבר הא לא שייך בה צפון כיון דנשחטה אלא נראה לפרש שהכניסה חיה לפנים אחר שהוקדשה ליקרב בבמת יחיד שהכניסה לבמת צבור קלטה מחיצה לכל דבר לענין כל הדברים האמורים בפ' פרת חטאת (זבחים דף קיב:) דתנן התם מה בין במת יחיד לבמת צבור כיהון וכלי שרת ושחיטת צפון כו' ובעי ר"א עלו מהו שירדו כו' האי עולת במת יחיד דאמר שדינה לשחוט בצפון לפי שהכניסה לפנים אם שחטו בדרום ועלו מהו שירדו והשתא דייק מינה הש"ס מדקא מיבעיא ליה האי כלומר שמן הדין לא היה מקומן בצפון שהיא במת יחיד הא אידך פשיטא ליה כלומר אבל עולת במת צבור דאפליגו ביה רבה ורב יוסף פשיטא ליה דאי ס"ד דמספקא ליה איבעי ליה הא ברישא אלא שמע מינה דפשיט ליה ומפרש הש"ס הכי אתיא הבעיא בין לרבה בין לרב יוסף חדא מגו חדא קא מבעיא ליה כלומר קבעי בעולת במת יחיד שהוא מסופק מגו עולת במת צבור שהוא פשוט לך עד כאן לא קאמר רבה התם אם עלו ירדו אלא משום דמחיצה כתיקנה פסלה כלומר שנדר העולה להקריב בבמת צבור דהשתא הוי מחיצה של במת צבור כתיקנה וכששינה המקום לשחוט בדרום פסלה אבל שלא כתיקנה כלומר כגון עולת במת יחיד שנשחטה בבמת צבור בדרום דהוו להו מחיצה שלא כתיקנה כלומר שלא נדר להקריב בבמת צבור ואפילו לרב יוסף דאמר אם עלו לא ירדו איכא למיבעי הכא שיש לחלק דהתם מחיצה כתיקנה קלטה שהקדישה כל כך שקלטה שאם עלתה לא תרד אבל מחיצה שלא כתיקנה כי הכא בעולת במת יחיד לא קלטה וכו':

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Meilah 3a

100%

מעילה ג׳ אמַסֶּכֶת מְעִילָה