Guémara
§ Un dilemme fut soulevé devant les Sages : dans un cas où un rite a été accompli au mauvais endroit — par exemple des offrandes du ordre des saints des saints égorgées au sud plutôt qu'au nord — si les offrandes sont déjà montées sur l'autel, quelle est la halakha : doivent-elles en descendre ou sont-elles sacrifiées ? Rabba dit : si elles sont montées, elles doivent descendre. Rav Yossef dit : si elles sont montées, elles ne doivent pas descendre.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: אִי עָלוּ, מַהוּ שֶׁיֵּרְדוּ? רַבָּה אָמַר: אִם עָלוּ – יֵרְדוּ, רַב יוֹסֵף אָמַר: אִם עָלוּ – לֹא יֵרְדוּ.
Sur ce dilemme, la Guemara cite un différend pertinent entre Rabbi Yehouda et Rabbi Shimon dans une michna (Zevachim 84a). Rabbi Yehouda maintient que dans certains cas où une offrande a été disqualifiée dans la zone sacrée, c'est-à-dire la cour du Temple, elle était retirée de l'autel. Rabbi Shimon, au contraire, règle que toute offrande disqualifiée une fois déjà à l'intérieur de la cour du Temple n'était pas retirée de l'autel si elle y était montée. La Guemara précise : selon l'avis de Rabbi Yehouda, tu ne devrais pas soulever ce dilemme, car tout le monde — Rabba et Rav Yossef — convient que dans les cas de la michna Rabbi Yehouda dirait que même si les offrandes disqualifiées sont montées sur l'autel, elles doivent descendre. Ils ne divergent que lorsque le dilemme est posé selon l'avis de Rabbi Shimon.
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאִם עָלוּ – יֵרְדוּ. כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
Rav Yossef se range à une interprétation directe de l'avis de Rabbi Shimon : les offrandes énumérées dans la michna ne descendent pas de l'autel, car elles ont été disqualifiées à l'intérieur de la cour du Temple. Rabba, lui, pourrait te répondre : Rabbi Shimon ne dit que les offrandes ne descendent pas qu'au sujet de cas tels que l'offrande d'oiseau pour le péché, dont le sang doit être placé sous la ligne rouge de l'autel et que l'on a placé au-dessus de cette ligne ; ou l'offrande d'oiseau holocauste, dont le sang doit être placé au-dessus de la ligne rouge et que l'on a placé en dessous.
רַב יוֹסֵף כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבָּה אָמַר לָךְ: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בַּנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה אוֹ בַּנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה,
Et donc Rabbi Shimon traite en réalité de cas où l'on a égorgé les offrandes et recueilli leur sang au nord, conformément à la halakha. Mais ici, dans les cas de la michna, puisque l'on les a égorgées au sud, c'est considéré comme si elles avaient été étranglées et n'avaient pas été égorgées du tout. Par conséquent, Rabbi Shimon convient qu'elles doivent être retirées de l'autel.
וּלְעוֹלָם דִּשְׁחָטָן וְקִבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דִּשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם – כְּמַאן דְּחַנְקִינּוּן דָּמֵי.
Nous avons appris dans la michna : au sujet des offrandes du ordre des saints des saints égorgées au sud de la cour du Temple, celui qui en tire profit est passible de mé'ila. Selon l'avis de Rav Yossef, cela s'accorde bien : puisqu'elles demeurent consacrées et ne deviennent pas permises aux Cohanim, elles peuvent rester sur l'autel. Mais selon l'avis de Rabba, c'est difficile : si ces offrandes doivent être retirées de l'autel, pourquoi peut-on être passible de mé'ila ? La Guemara répond : que signifie « on est passible de mé'ila » ? Cela veut dire qu'on est passible de mé'ila par décret rabbinique, mais elles ne sont pas soumises aux halakhot de mé'ila par la Torah.
תְּנַן: קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִין בָּהֶן. בִּשְׁלָמָא לְרַב יוֹסֵף נִיחָא, אֶלָּא לְרַבָּה קַשְׁיָא! מַאי מוֹעֲלִין בָּהֶן – מִדְּרַבָּנַן.
La Guemara demande : quelle différence pratique y a-t-il entre une mé'ila toranique et une mé'ila rabbinique ? La Guemara explique : ceux qui profanent par la Torah doivent payer un cinquième en sus du capital au trésor du Temple ; par décret rabbinique, on n'est pas tenu de payer ce cinquième supplémentaire.
מַאי אִיכָּא בֵּין דְּאוֹרָיְיתָא לְרַבָּנַן? דְּאוֹרָיְיתָא מְשַׁלְּמִין חוֹמֶשׁ, דְּרַבָּנַן – לָא.
La Guemara demande : et existe-t-il une notion de mé'ila par décret rabbinique ? La Guemara répond : oui, car Oula dit que Rabbi Yo'hanan dit : les animaux sacrificiels morts ont été retirés des halakhot de mé'ila par la Torah. Il ressort donc que c'est par la Torah que les halakhot de mé'ila ne s'appliquent pas à eux, mais par décret rabbinique elles s'appliquent. Il en va de même ici, lorsque les animaux sont égorgés au sud : ils sont soumis à la mé'ila par décret rabbinique.
וּמִי אִיכָּא מְעִילָה מִדְּרַבָּנַן? אִין, דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ – יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה, דְּבַר תּוֹרָה. אַלְמָא מִדְּאוֹרָיְיתָא לָא אִית לְהוֹן, בִּדְרַבָּנַן אִית בְּהוֹן. הָכִי נָמֵי – מִדְּרַבָּנַן.
La Guemara soulève une difficulté : dirons-nous que nous avons déjà appris dans la michna ce qu'Oula dit au nom de Rabbi Yo'hanan ? Pourquoi Oula aurait-il eu besoin de répéter cette halakha ? La Guemara répond : même si nous l'avons déjà apprise dans la michna, la déclaration d'Oula était nécessaire : il pourrait te venir à l'esprit de dire qu'ici, pour les offrandes égorgées au sud, les gens ne s'en éloignent pas, car elles ne diffèrent pas en apparence des animaux correctement sacrifiés, et que les Sages ont donc décrété qu'elles sont soumises à la mé'ila par décret rabbinique.
לֵימָא תְּנֵינָא לְהָא דְּעוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן! אַף עַל גַּב דִּתְנֵינָא, אִיצְטְרִיךְ דְּעוּלָּא, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הָכָא לָא בְּדִילִין מִנְּהוֹן,
Mais dans le cas des animaux sacrificiels morts, qui n'ont jamais été égorgés, puisque les gens s'en éloignent, on pourrait penser qu'ils ne sont soumis à la mé'ila même pas par décret rabbinique. C'est pourquoi Oula nous enseigne qu'ils le sont néanmoins.
אֲבָל קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ, הוֹאִיל וּבְדִילִין מִנְּהוֹן, אֵימָא: אֲפִילּוּ מְעִילָה מִדְּרַבָּנַן לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
La Guemara soulève une autre difficulté : n'avons-nous pas aussi appris dans une michna que les animaux sacrificiels morts sont soumis aux halakhot de mé'ila par décret rabbinique ? Car la michna (18a) enseigne : celui qui tire profit d'une offrande pour le péché tant qu'elle est vivante n'est pas passible de mé'ila tant qu'il ne lui a pas causé une détérioration d'une valeur d'un perouta. Mais s'il en tire profit lorsqu'elle est morte, puisqu'elle ne pourra pas être rachetée et ne peut donc pas être endommagée, dès qu'il en tire un bénéfice d'un perouta, même sans l'endommager, il est passible de mé'ila. Cette mé'ila ne peut s'appliquer que par décret rabbinique, car les animaux sacrificiels morts ne sont pas soumis aux halakhot de mé'ila par la Torah. Si tel est le cas, cette halakha est déjà énoncée dans une michna — pourquoi Oula la répéterait-il ?
מֵתוּ – נָמֵי תְּנֵינָא: הַנֶּהֱנֶה מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה – לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. וּכְשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן דְּנֶהֱנָה כׇּל שֶׁהוּא – מָעַל.
La Guemara répond : il pourrait te venir à l'esprit
סָלְקָא דַּעְתָּךְ
Rachi
איבעיא להו - הני דתני במתני' דשינה בהן כגון ששחט בדרום או שקבל דמן בדרום כו':,אם עלו למזבח מהו שירדו - צריך להורידן או לא:
אליבא דר' יהודה - דאמר התם בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) זאת היא העולה הרי אלו מיעוטים פרט לשנשפך דמה ושלנה ושיצאה (וניתנין למעלה שנתנן למטה או הניתנין למטה שנתנן למעלה) שאם עלו ירדו כולי עלמא לא פליגי דהני נמי אם עלו ירדו:,כי פליגי אליבא דר"ש - דפליג עליה דרבי יהודה ואמר זאת תורת העולה ריבה תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו:
רב יוסף כר"ש - דכי היכי דאמר ר"ש הניתנין למטה שנתנן למעלה וכו' דהיינו שינוי מקום מתן דמים שאם עלו לא ירדו ה"ה נמי היכא דשני במקום שחיטה ששחטן בדרום שאם עלו לא ירדו:,רבה אמר לך עד כאן לא קאמר ר"ש - התם אם עלו לא ירדו:,אלא בניתנין למטה וכו' - כלומר דלא אמר דלא ירדו אלא באותו שינוי מקום דמתן דמים הואיל ושחיטה וקבלה הוי בצפון:
אבל הכא וכו' - ואם עלו ירדו:
בשלמא לרב יוסף - דאמר אם עלו לא ירדו הואיל ולא ירדו מקדושתן מש"ה מועלין בהן:,אלא לרבה - דאמר דאם עלו ירדו דיצאו מקדושתן קשיא דאמאי מועלין בהן:,מאי מועלין מדרבנן - אבל מדאורייתא לית בהו קדושה ואם עלו ירדו:
מעילה דרבנן משלם קרן ולא חומש משום דחומש מפני איל אשם מייתי ליה ובדרבנן ליכא קרבן דהוי כמביא חולין לעזרה הילכך לא מייתי נמי חומש אבל במעילה דאורייתא מייתי קרן וחומש ואשם מעילה:,דבר תורה - מדקאמר דבר תורה אלמא מדאורייתא לית בהו מעילה אלא מדרבנן ה"נ לרבה מאי מועלין מדרבנן:
לימא לרבה תנינא להא דעולא א"ר יוחנן - דממתניתין נמי שמעינן לה מי לא אמרינן דקדשי קדשים ששחטן בדרום כמאן דחנקינון דמו והוו כקדשים שמתו וקתני מועלין בהן ואמרינן מאי מועלין מדרבנן דמדאורייתא לית בהו מעילה דקאמרינן אם עלו ירדו דכקדשים שמתו דמו אם כן היינו דעולא ומאי קמ"ל הא דעולא:,ומשני אע"ג דתנינן - ליה במתניתין:,אצטריך הא דעולא דסד"א הכא - במתניתין דקדשי קדשים ששחטן בדרום לא בדילי אינשי מינייהו משום דאע"ג ששינה בהן מ"מ בכשרות נשחטו ולא בדילי מינייהו אינשי להכי מועלין בהן אי לרב יוסף מדאורייתא אי לרבה מדרבנן:
אבל קדשים שמתו - דנבלות נינהו ומאיסי ובדילי מינייהו אינשי אימא אפילו מדרבנן לית בהו מעילה דהא בדילי מינייהו:,קמ"ל - יצאו מידי מעילה דבר תורה אבל מדרבנן אית בהו מעילה בקדשים שמתו:
ואכתי מאי קמ"ל דעולא אי משום דמתו נמי תנינא - דאין מועלין בהן דתנן לקמן בפ' הנהנה ש"פ מן ההקדש (מעילה דף יח.):,הנהנה מן החטאת - בעלת מום:,כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום - עד שיחסר ממנו דכיון דקדושת דמים היא לא מעל עד שיחסר מדמיה כגון שתלש מן הצמר או שחרש בה והכחישה דכיון דבעלת מום היא קיימא לדמיה וקי"ל כל העומד לדמים אין מועלין בו עד שיחסר מדמיו אבל כל שאינו עומד לדמים כגון כוס של זהב של הקדש כיון (שנהנה ממנו) שנהנה בו אע"פ שלא חיסרו מעל וכשהיא מתה דלאו לדמי קיימא דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כיון שנהנה בשוה פרוטה מעל אף על פי שלא חיסרו והאי מעל מדרבנן הוא דלאחר שמתה ד"ה אין בה מעילה מדאורייתא אלא מאי מעל מדרבנן והכא הוא בחטאת מתה דמעל דחמורה קדושתה דלכפרה אתיא אבל בשאר קדשים כגון עולה ואשם ושלמי צבור משום דלאו לכפרה אתו כיון שמתו לית בהו מעילה אפילו מדרבנן וקשה לעולא. אמר לך עולא ה"ה דבכל קדשי קדשים ס"ל לתנא נמי דמעל ומ"ש דנקט בחטאת טפי משאר קדשי קדשים דסד"א הואיל ולכפרה אתיא דכשהיא חיה קיימא לחטאת:
Tossafot
עלו מהו שירדו - ע"כ קאי אדרום דאחוץ לזמנו וחוץ למקומו לא קאי דהא משמע פרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) דלכ"ע לא ירדו וגם לא קאי אלילה דפלוגתא היא בהדיא בין רבי יהודה ור' שמעון:
אליבא דר' יהודה כולי עלמא לא פליגי דאם עלו ירדו - דהשתא גבי נשחט בלילה דלא שחט בדרום קאמר ירדו כל שכן היכא דשחט בדרום דשינה מקומו דירדו כי פליגי אליבא דר"ש דאמר גבי נשחט בלילה לא תרד רב יוסף כר"ש (דאסר) דמדמה שינוי מקום לשינוי זמנו:
ורבה אמר לך עד כאן לא קאמר ר"ש אלא בניתנין למעלה שנתנן למטה כו' - תימה אמאי שבק בלילה ונשפך דמה ויצאה דמה דפליגי בהו רבי יהודה ור"ש ונקט ניתנין למעלה שנתנן למטה דאף רבי יהודה מודה דלא ירדו ופירש הר"י דמיירי הכא בעוף שעולתו למעלה ועשאה למטה והכא לא מודה רבי יהודה משום דהוי כפסול הילכך ירדו דלא דמי ניתנין למעלה שנתנן למטה דקאמר בזבחים (דף פד.) דלא פליג רבי יהודה דהתם מיירי בבהמה שהיתה לה הכשר בשחיטה ובקבלה אבל בעולת העוף שמלקה למטה דלא היה שום הכשר פליג רי יהודה כמו בנשחט בלילה ונשפך דמה ועל זה מחלק רבה דע"כ לא קאמר ר"ש לא ירדו (גבי זבחים) אלא משום דלא שינה בהן אלא במזבח עצמו ולעולם זביחתן וקבלתן בצפון כלומר כל מצותה וכל ענייניה אבל בשחט בדרום מודה ר"ש דכמאן דחנקיה דמי והוי כמו שחוטי חוץ כיון שמשנה מקום שחיטה ובשוחט חוץ לכ"ע אם עלו ירדו מיהו קשה למורי רבינו ה"ר פרץ מהא דמותיב רב יוסף לקמן לרבה חדא מגו חדא כו' פי' דחזינן גבי מליקה דכששינה בה אם עלה לא ירד וה"ה גבי שינוי בבהמה ואיתותב רבה ולפירוש ר"י אמאי איתותב משינוי מקום דמליקה והא איהו מחלק הכא שפיר בין שינוי דעוף לגוף המזבח דבהמה מצפון לדרום לכן נ"ל כדמשמע בפשוט דמיירי בבהמה ואע"ג דמודה ביה ר' יהודה מכל מקום מייתי לה לדומיא לשינוי מקום דהוי כי שינוי דדרום ולסימנא בעלמא נקט וכל זה דוחק לכן נראה למורי רבינו ה"ר פרץ דהוצרך רבה להביא הא מילתא דניתנין למעלה שנתנן למטה דאי לא אייתי אלא נשחטה בלילה בהא ודאי איכא לפלוגי שפיר דהתם שינוי זמן והכא שינוי מקום ולא דמו כלל אהדדי ועדיין היה קשה לו לרבה מניתנין למעלה שנתנן למטה וכ"ת מה ענין שינוי זריקה לשינוי שחיטה דגבי דרום דהא בהא דניתנין למעלה שנתנן למטה אף ר"י מודה משום דהוי פסול בזריקה אבל הכא גבי דרום הוי פסול בשחיטה הא לאו מילתא דלר"ש מהני פסול בשחיטה כמו בזריקה לר' יהודה דהא בנשחט בלילה דא"ר יהודה ירדו קאמר ר"ש לא ירדו וא"כ מהשתא יש לנו לדמות שחט בדרום לר"ש לניתנין למעלה שנתנן למטה וא"כ תיקשי לרבה לכך הוצרך לחלק בין ניתנין למעלה לניתנין למטה בין שחט בדרום אבל בין נשחט בלילה לשחט בדרום לא הוצרך לחלק דאותו חילוק פשוט הוא וידוע לכל דהתם שינוי זמן והכא שינוי מקום:
אלא לרבה קשיא - דאמר כמאן דחנקיה דמי וא"כ הוה ליה כי קדשים שמתו:
ומאי איכא בין דאורייתא לדרבנן - הוה מצי למימר דמדרבנן לא מייתי אשם מעילה ועדיפא מיניה קא משני דאפילו חומש ליכא וכ"ש [דלא מייתי] אשם דהוה חולין בעזרה:
ומי איכא מעילה מדרבנן - תימה מאי קא מתמה אין איכא טובא כגון גבי דם דתנן לקמן (מעילה דף יא.) יצא לנחל קדרון מועלין בו כו' ורוצה לומר מדרבנן וכן גבי אפר חטאת (בריש) [בסוף] התכלת (מנחות דף נב.) וי"ל דשאני התם דלא בדילי מינייהו הילכך יש להן לתקן מעילה אבל הכא גבי קדשים ששחטן בדרום בדילי מינייהו ועל זה מתמה איכא מעילה בכה"ג ומשני אין כדאמר עולא ואף בקדשים שמתו דבדילי יש מעילה מדרבנן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.