Guémara
GUEMARA : La Michna enseigne qu'un agent est considéré comme s'étant écarté des instructions du maître de maison s'il donne à chaque convive du foie au lieu de la viande, ou vice versa. Cela indique que la viande et le foie sont considérés comme deux types d'objets différents, car on ne donnerait normalement l'un à la place de l'autre qu'après consultation avec le maître de maison. La Guemara demande : qui est le tanna qui a enseigné cette halakha — que tout cas impliquant un objet pour lequel l'agent consulterait normalement s'il doit le donner ou en donner un autre à la place est considéré comme impliquant deux objets séparés quant à la prohibition de meila ?
גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא דְּכׇל מִילְּתָא דְּמִימְּלַךְ עֲלַהּ שָׁלִיחַ תַּרְתֵּי מִילֵּי הָוְיָין?
Rav Hisda dit que cela n'est pas conforme à l'opinion de Rabbi Akiva. Car nous avons appris dans une Michna (Nedarim 54a) : celui qui fait un vœu interdisant les légumes, sans préciser quels types, est autorisé à manger les courges [dilu'in], car les gens n'incluent pas typiquement les courges dans la catégorie des légumes ; mais Rabbi Akiva l'interdit. Rabbi Akiva estime que, comme un agent consulterait le maître de maison avant d'acheter des courges au lieu de légumes, ils sont dans la même catégorie. Il raisonne que s'ils n'étaient pas tous deux dans la même catégorie, l'agent ne prendrait même pas la peine de consulter le maître de maison s'il préférerait des courges. Rabbi Akiva maintient donc que tout objet pour lequel l'agent demanderait est inclus dans la même catégorie que l'objet qu'il a spécifié, et qu'ils ne sont pas deux objets séparés.
אָמַר רַב חִסְדָּא: דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דִּתְנַן: הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק – מוּתָּר בְּדִילּוּעִין, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר.
Abaye dit : on peut même dire que la Michna est conforme à l'opinion de Rabbi Akiva, car Rabbi Akiva ne concède-t-il pas que l'agent doit consulter celui qui l'a mandaté ? Puisque l'agent n'a pas consulté et qu'il a agi de sa propre initiative en donnant du foie au lieu de la viande, il n'est pas considéré comme ayant accompli son mandat. Par conséquent, il est responsable de meila. Autrement dit, la décision de la Michna ne tient pas au fait que la viande et le foie sont considérés comme deux types d'objets différents, mais parce que l'agent n'a pas accompli son mandat. Lorsque les Sages exposèrent cette halakha devant Rava, il leur dit : Na'hmani — c'est-à-dire Abaye — parle bien.
אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, מִי לָא בָּעֵי לְאִימְּלוֹכֵי? כִּי אֲמַרוּ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: שַׁפִּיר קָאָמַר נַחְמָנִי!
La Guemara demande : qui est le tanna qui contredit l'opinion de Rabbi Akiva dans la Michna du traité Nedarim ? La Guemara répond que c'est Rabban Shimon ben Gamliel, car il est enseigné dans une baraïta : celui qui fait un vœu interdisant la viande [basar] est interdit de manger tous types de viande, et interdit de manger la viande de la tête, des pieds, de la trachée, du foie et du cœur — bien que les gens ne mangent pas typiquement la viande de ces parties du corps. Il est interdit de manger la viande des oiseaux, car celle-ci aussi est couramment appelée viande. Mais il lui est permis de manger la viande des poissons et des sauterelles, car leur chair n'est pas appelée viande. Rabban Shimon ben Gamliel lui permet de manger la viande de la tête, des pieds, de la trachée, du foie, du cœur, des oiseaux, et a fortiori aussi celle des poissons et des sauterelles.
מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא, דְּתַנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – אָסוּר בְּכׇל מִינֵי בָּשָׂר, וְאָסוּר בָּרֹאשׁ וּבָרַגְלַיִם, בַּקָּנֶה וּבַכָּבֵד וּבַלֵּב. וְאָסוּר בִּבְשַׂר עוֹפוֹת, וּמוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בָּרֹאשׁ וּבָרַגְלַיִם, בַּקָּנֶה וּבַכָּבֵד, וּבָעוֹפוֹת וּבַדָּגִים וּבַחֲגָבִים.
Et Rabban Shimon ben Gamliel disait de même : les entrailles [kravayim] ne sont pas considérées comme de la viande, et celui qui les mange « n'est pas un homme » — c'est-à-dire que les entrailles ne conviennent pas à la consommation humaine.
וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: קְרָבַיִים לָאו בָּשָׂר הֵן, וְאוֹכְלֵיהֶן לָאו בַּר אִינִישׁ.
Concernant la baraïta ci-dessus, la Guemara demande : selon l'opinion du premier tanna, qu'y a-t-il de différent dans la viande des oiseaux, qu'il la considère dans la même catégorie que la viande ordinaire ? Ce doit être parce qu'une personne dit normalement, lorsqu'elle ne trouve pas de viande et revient vers celui qui l'a mandaté : « Je n'ai pas trouvé de viande d'animal, mais j'ai apporté de la viande d'oiseau à la place. » La Guemara demande : si c'est le cas, alors aussi pour le poisson, une personne est susceptible de dire : « Je n'ai pas trouvé de viande d'animal, mais j'ai apporté du poisson à la place ! » Pourquoi le poisson est-il considéré comme une catégorie séparée ?
וּלְתַנָּא קַמָּא, מַאי שְׁנָא בִּבְשַׂר עוֹפוֹת? מִשּׁוּם דִּרְגִיל אִינִישׁ דְּאָמַר: לָא אַשְׁכַּחִי בִּשְׂרָא דְּחֵיוְתָא, וַאֲתַאי בִּשְׂרָא דְצִיפְּרָא. אִי הָכִי, הָכִי נָמֵי עֲבִיד אִינִישׁ לְמֵימְרָא: לָא אַשְׁכַּחִי בִּשְׂרָא דְּחֵיוְתָא, וַאֲתַאי דָּגִים!
Rav Pappa dit : nous traitons du jour d'une saignée [hakaza], car une personne dans cet état ne mange pas de poisson. Comme il était admis à l'époque que manger du poisson après une saignée est nocif pour la santé, l'agent ne considérerait jamais acheter du poisson au lieu de la viande, et ne consulterait même pas le maître de maison pour savoir s'il devrait en acheter.
אָמַר רַב פָּפָּא: בְּיוֹם הַקָּזָה עָסְקִינַן, דְּלָא אָכֵיל אִינִישׁ דָּגִים.
La Guemara demande : si c'est le cas, il ne mangerait pas non plus d'oiseaux, car Chmouel a dit : celui qui laisse saigner et mange de la viande d'oiseau — son rythme cardiaque s'accélère et vole comme un oiseau ! Clairement, la viande d'oiseau est aussi délétère pour la santé après une saignée. Et de plus, il est enseigné dans une baraïta : on ne fait pas saigner avant de manger du poisson, ni avant de manger des oiseaux, ni avant de manger de la viande salée.
אִי הָכִי, צִיפְּרָא נָמֵי לָא נֵיכוֹל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: דִּמְסוֹכַר וְאָכֵל צִיפְּרָא – פָּרַח לִיבֵּיהּ כְּצִיפְּרָא! וְעוֹד, תַּנְיָא: אֵין מַקִּיזִין דָּם לֹא עַל הַדָּגִים, וְלֹא עַל הָעוֹפוֹת, וְלֹא עַל בָּשָׂר מָלִיחַ.
Plutôt, Rav Pappa dit : nous traitons d'un cas survenu un jour où ses yeux lui faisaient mal, car les gens ne mangent pas de poisson ce jour-là, le poisson étant nocif pour les yeux. L'agent n'achèterait donc ni poisson, ni ne consulterait le maître de maison pour savoir s'il devrait en acheter.
אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: בְּיוֹמָא דְּכָיְיבִין לֵיהּ עֵינֵיהּ עָסְקִינַן, דְּלָא אָכֵיל דָּגִים.
§ La Michna enseigne : si le maître de maison dit à l'agent : « Donne-lui de la viande, une portion pour chaque convive », et que l'agent dit : « Chacun de vous, prenez deux portions », et que chaque convive en a pris trois — tous sont responsables de meila. La Guemara suggère : on peut déduire de la Michna que si un agent ajoute à son mandat, il est toujours considéré comme un agent, et celui qui l'a mandaté est donc aussi responsable, car l'agent n'a pas entièrement supprimé ses instructions.
אָמַר לוֹ: תֵּן לוֹ חֲתִיכָה כּוּ׳. שְׁמַע מִינַּהּ: מוֹסִיף עַל שְׁלִיחוּתוֹ – הָוֵי שָׁלִיחַ!
Rav Sheshet dit que cette inférence n'est pas nécessairement correcte, car la Michna peut s'expliquer comme se rapportant spécifiquement à un cas où l'agent a dit aux convives : « Prenez une portion de viande conformément à l'intention du maître de maison, et une portion conformément à mon intention. »
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: דְּאָמַר שָׁלִיחַ: טוֹל אַחַת מִדַּעְתּוֹ וְאַחַת מִדַּעְתִּי.
Rachi
מאן תנא דכל מילתא דמימלך ביה שליחא תרתי מילי נינהו - ה"ק מני מתני' דמשמע כל מלתא דצריך לשליחא לאימלוכי עליה ולשאול מבעל הבית אם יקחהו במקום אותו שצוהו אם לאו כגון שאם צוהו בעה"ב ליקח לו בשר מן השוק ולא מצא אלא כבד שעכשיו צריך לחזור לו לשואלו אם יקחנו אם לאו דאע"ג דכולו מין בשר הוא כיון דמימלך עליה תרי מילי נינהו דמתני' נמי הכי משמע דתרי מילי נינהו מדקתני השליח מעל דאי חדא מילתא נינהו שליח אמאי מעל הא קא עביד שליחותו של בעה"ב אלא מדקתני מעל אלמא תרי מילי נינהו ומני הא:
אמר רב חסדא דלא כר"ע היא דתנן הנודר מן הירק מותר בדילועין ור"ע אוסר - דקסבר מין אחד הן ואמרינן במס' נדרים אמרו לו לר"ע והלא אדם אומר לשלוחו קח לי ירק והוא בא ואומר לו לא מצאתי אלא דלועין אלמא כיון דמימלך מינא אחרינא הוא להכי מותר בדלועין ואמר להן והוא הדבר כלומר משם אני למד דאע"ג דמימליך חדא מילתא היא כלום הוא חוזר ואומר ירק לא מצאתי אלא קטנית אלא כיון דאמר לא מצאתי אלא דלועין ואינו אומר לא מצאתי אלא קטנית אלמא דדלועין בכלל ירק הן ואע"ג דמימלך עלייהו שליחא ס"ל לר"ע דחדא מילתא נינהו והיינו דלא כר"ע:
אפי' תימא ר"ע היא - והיינו טעמא דכי נתן להן כבד מעל מפני שנתן להן מדעתו דמי לא בעי אימלוכי בבעה"ב אם יתן להם כבד או לא וכיון דלא אימליך מש"ה מעל השליח דכמי שנתן להן מדעתו דמי ולא משום דאמרינן דתרי מילי נינהו אלא חדא מילתא נינהו:,שפיר קאמר נחמני - היינו אביי דתריץ הכי אפילו כר"ע נמי לא בעי לאימלוכי:
מאן תנא דפליג עליה דר"ע - דסבירא ליה דכל מילי דמימלך עליה שליחא תרי מילי נינהו: ,רשב"ג היא דתנן הנודר מן הבשר וכו' רשב"ג מתיר בראש וברגלים ובקנה ובכבד - אלמא דקסבר תרי מילי נינהו:
קרביים לאו בשר ואוכליהון לאו בר נש - כלומר האוכלן וקונה אותם בדמי שאר בשר שאם יכול לקנות ליטרא בשר בזוז ומניח הבשר ולוקח ליטרא קרביים בזוז לאו בר איניש אצל כל אדם:
ולת"ק מ"ש בשר עופות - דאסר טפי מבשר דגים משום דרגיל וכו' ומין בשר הוא ולהכי אוסר:
אמר רב פפא - מש"ה אסור בבשר עופות משום דביום הקזה עסקינן דנדר דכי נדר בכל בשר שראוי לו לאכול בו ביום אבל שאינן ראוין לו בו ביום הקזה ודאי לא נדר כגון דגים:
אי הכי אמאי אסור בעופות ציפרא נמי ניכול דאמר שמואל האי מאן דמסוכר - שהקיז דם בכתפיה ואכיל ציפרא וכו' אלמא דלא אכיל ההוא יומא ולא נדר מיניה. ובהני ספרים דכתיב בהו ציפרא נמי לא ניכול מש"ה ציפרא נמי לא רגיל איניש למיכל ביום הקזה ולא נדר מיניה:,על בשר מליח - במלח שני ימים ולילה אחת דשוב אינו משיב את הנפש:
אלא אמר רב פפא - להכי (אינו) אסור בבשר עופות דנדר מן הבשר ביומא דכייבין ליה עיניה שהוא אינו אוכל דגים שקשים לעינים אבל כל מין בשר אפי' בשר עופות אכיל הלכך נאסר בכל מין בשר שראוי לו לאכול ומותר בדגים. והא דאמרינן במסכת נדרים (דף נד:) סימן נו"ן סמ"ך עיי"ן דמשמע נון סמא לעינא היינו בתחלת עינא כשמתחילין העינים לכאוב אבל בסוף אוכלא קשי להו דגים:
שמע מינה מוסיף על דבריו הוי [שליח] - מדקתני כולן מעלו דמשמע דבעל הבית נמי מעל מכלל דסבירא ליה לתנא דמתני' דשליח לא עקר שליחותו דבעה"ב אלמא מוסיף על דבריו הוא דהוי דאי הוי עוקר שליחותו לא היה הבעה"ב מועל אלא ודאי מוסיף על שליחותו הוא ותפשוט מהכא הא דמיבעיא לן במסכת כתובות (דף צח:) האי מאן דאמר לשלוחיה זיל זבין לי ליתכא דארעא וזבין ליה כורא שהוא פי שנים מי אמרינן מוסיף על דבריו של משלח הוי ולא עקר שליח שליחותיה וקנה (שליח כוליה כורא) או עובר על דבריו הוי ולא קנה הלוקח כלום:
אמר רב ששת - מהכא לא תיפשוט דהכא היינו טעמא דבעל הבית נמי מעל משום דאמר שליח מדעתו דהכי אמר שליחא לאורחים טלו לכם שתי חתיכות האחד מדעתו של בעל הבית ואידך מדעתי ואידך לקחו מדעתן דהכא ודאי מוסיף הוי ואיתעבידא שליחותיה ולכך מעל. וכי תימא (אי הכי) הא פשיטא דבעל הבית מעל:
Tossafot
מאן תנא דכל מידי דמימליך עליה תרי מילי הויין - כגון כבד ובשר שכשבעה"ב צוה לשלוחו להביא בשר השליח נמלך בו אם חפץ בכבד מביא אבל בלא נמלך לא היה מביא והכא דאמר בעה"ב הבא בשר והביא כבד תנן במתני' לא עשה שליחותו א"כ תרי מילי נינהו א"ר חסדא דלא כר"ע דתנן פ' הנודר מן הירק (נדרי נד.) [הנודר מן הירק] מותר בדלועין דקסברי רבנן דדלועין לאו ירק הוא ור"ע אוסר דקסבר ירק הוא והתם מפרש פלוגתייהו אמרו לו לר"ע והלא אדם אומר לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין פירוש אלמא מילתא אחרינא הוא דאי הוה ירק אמאי מהדר שליח לא מצאתי אלא דלועין לא היה לו להמלך אלא היה לו ליקח מיד דקא סברי רבנן דכל מילתא דמימלך עליה השליח תרי מילי נינהו אמר להו כן דברי פירוש השיב להם ר"ע כן דברתם כלומר משם אני מביא ראיה לדברי כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית בתמיה כלומר וכי משיב להם כך ולמה אינו משיב להם אלא לפי שאין זה מנהג העולם שאם שאל אדם מין אחד אין משיבין לו על מין אחר אלא שהדלועין בכלל ירק הן ואין הקטנית בכלל ירק פירוש הרי לך על כרחך לפיכך משיב לו לא מצאתי אלא דלועין לפי שהדלועין בכלל ירק ואינו משיב לו קיטנית לפי שאינו בכלל ירק אלמא קסבר ר"ע דמידי דאימליך עליה שליח נמי לא הוי תרי מילי וא"כ מתני' אתיא דלא כוותיה:
אביי אמר אפילו תימא ר"ע מי לא בעי אימלוכי - פירוש כיון שלא נמלך והביא כבד שלא צוה שינה מדעת בעה"ב הלכך גבי מעילה לא עשה שליחותו:
קרביים לאו בשר נינהו - ונפקא מינה שאם לא היו ראויים לאכילה כי אם לכלבים אין בכך מקח טעות כי אין דרך אדם לאוכלן ואוכליהן לאו בר אינש פירוש האוכלן אינו מבני אדם:
ביומא דכייבין ליה עיניה עסקינן - דלא אכיל דגים והא דאמר פ' הנודר מן הירק (ג"ז שם:) נונא סמא לעינא התם פריך ליה ומשני כאן בתחלת אוכלא כאן בכולה אוכלא יש מפרשים תחלת חולי העין ויש מפרשים אוכלא סעודה כלומר כאן שהדגים בתחלת הסעודה כאן שבאים בכולה הסעודה:
ש"מ מוסיף על שליחותו הוי [שליח] - בכתובות פ' אלמנה ניזונית (כתובות דף צח:) איתא הך בעיא והכי איתא איבעיא להו אמר לשלוחו זבין לי ליתכא ואזל וזבן כורא מאי מוסיף על דבריו הוי וליתכא מיהא קנה או דלמא מעביר על דבריו הוי וליתכא נמי לא קני וה"נ במתני' כי אמר לשלוחו תן להם אחד והוא אומר טלו שתים אי בההיא דכתובות הוי מעביר על דבריו הכא הוה לן למימר לא עשה שליחותו והתם בכתובות (ג"ז שם) מייתי לה לההיא דהכא א"ר ששת דאמר שליח מדעתי פירש להם הראשון לדעת בעה"ב כאשר צוותי והשניה מדעתו והם נטלו שלש הראשון בתורת שליחות בעה"ב והשניה בתורת שליחות השליח והג' לדעתם וכן פירשו בנטילתן מהו דתימא עקר שליח שליחותיה דבעה"ב פירוש אפילו כי אמר מדעתיה קמ"ל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.