Guémara
leurs pères, et se sont égarés après les dieux des peuples du pays, que D.ieu a détruits devant eux » (I Divrei HaYamim 5, 25). De même, celui qui commet une meilah [usage indu d'une chose consacrée] s'écarte de la destination pour laquelle l'objet en question était destiné.
אֲבֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים״.
La baraïta poursuit : on aurait pu penser que la comparaison entre la meilah et l'idolâtrie enseigne qu'on est passible de meilah même s'il a endommagé l'objet consacré sans en tirer de profit — comme c'est la halakha en matière d'idolâtrie, où l'on passe du culte de D.ieu au culte des idoles sans tirer de profit. Ou, à la lumière de la comparaison avec la femme soupçonnée d'adultère, on aurait pu penser qu'on serait passible de meilah s'il a tiré profit de l'objet consacré sans l'endommager — tout comme l'adultère tire profit de l'acte illicite d'unions sans subir de dommage physique.
יָכוֹל פָּגַם וְלֹא נֶהֱנָה, אוֹ נֶהֱנָה וְלֹא פָּגַם,
Et peut-être devrait-on être passible de meilah pour un objet attaché au sol. Et dans le cas d'un mandataire qui a commis une meilah en accomplissant la mission qui lui avait été confiée, on aurait pu penser que c'est le mandataire lui-même, et non celui qui l'a nommé, qui devrait être passible de la meilah.
וּבִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ?
La halakha dans ces cas est dérivée du fait que le verset dit : « s'il commet une faute, et pèche par erreur, sur les choses saintes de l'Éternel » (Vayikra 5, 15). Le mot « faute » (ḥet) est dit au sujet de la terouma, dans le verset : « et vous ne porterez pas de faute à cause d'elle, car vous en avez séparé le meilleur » (Bamidbar 18, 32) ; et « faute » est aussi dit au sujet de la meilah. Plusieurs halakhot sont dérivées de cette analogie verbale (guzerah shavah).
תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְחָטְאָה״. נֶאֱמַר: ״חֵטְא״ בִּתְרוּמָה, וְנֶאֱמַר: ״חֵטְא״ בִּמְעִילָה.
La baraïta précise : tout comme pour le mot « faute » dit au sujet de la terouma, lorsque quelqu'un pèche en consommant de la terouma interdite, il s'agit d'une situation où l'on endommage et tire profit, et celui qui a endommagé la terouma est la même personne qui en a tiré profit ; et pour la terouma, on n'est passible que si l'on tire profit du même objet qu'on endommage ; et on n'est passible pour la terouma que si le dommage et le profit surviennent simultanément ; et le statut de terouma ne s'applique qu'à un objet détaché du sol ; et le statut de terouma prend effet dans le cas d'un mandataire qui a accompli la mission qui lui avait été confiée en désignant un objet comme terouma — il en va de même pour la meilah.
מָה ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּתְרוּמָה, פּוֹגֵם וְנֶהֱנֶה, וּמִי שֶׁפָּגַם נֶהֱנֶה, וּבַדָּבָר שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ נֶהֱנֶה, וּפְגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ –
La baraïta explique davantage : de même, le mot « faute » dit au sujet de la meilah ne s'applique que lorsque l'individu à la fois endommage et tire profit des objets consacrés ; et lorsque celui qui a endommagé en a lui-même tiré profit ; et qu'il tire profit du même objet qu'il endommage ; et que son dommage et son profit surviennent simultanément ; et que la meilah ne s'applique qu'à un objet détaché du sol ; et que la meilah est imputée à celui qui a nommé le mandataire dans le cas d'un mandataire qui a accompli la mission qui lui avait été confiée.
אַף ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּמְעִילָה, פּוֹגֵם וְנֶהֱנֶה, וּמִי שֶׁפָּגַם נֶהֱנֶה, וּבַדָּבָר שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ נֶהֱנֶה, וּפְגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ.
La baraïta poursuit : de l'analogie verbale je n'ai dérivé que le fait qu'on est passible de meilah s'il mange des objets consacrés alors qu'il n'y est pas autorisé, comme dans le cas de la terouma. Mais pour celui qui tire profit d'un objet qui n'a pas la potentialité d'être endommagé, d'où dérive-t-on que cela constitue aussi une meilah ?
אֵין לִי אֶלָּא אוֹכֵל, וְנֶהֱנֶה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם, מִנַּיִן?
De même, si l'un mange d'un objet consacré et en donne à une autre personne pour qu'elle mange — où il y a sa consommation et celle d'autrui ; ou s'il tire profit et en donne à un autre pour qu'il en tire profit — où il y a son profit et celui d'autrui ; et de même son profit et la consommation d'autrui ; et sa consommation et le profit d'autrui — la halakha est que dans tous ces cas, le profit et la consommation se combinent l'un avec l'autre, même sur une longue période le même jour, pour atteindre la valeur d'un pérouta [petite monnaie] qui entraîne la responsabilité pour meilah. D'où dérive-t-on cette halakha ?
אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ, הֲנָיָיתוֹ וַהֲנָיַית חֲבֵרוֹ, הֲנָאָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ, אֲכִילָתוֹ וַהֲנָיַית חֲבֵרוֹ שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אֲפִילּוּ לִזְמַן מְרוּבֶּה, מִנַּיִן?
Le verset dit : « s'il commet une meilah ». Cette clause générale et inclusive enseigne qu'on est passible d'avoir indûment utilisé une valeur de pérouta de biens consacrés en tout cas — c'est-à-dire même s'il l'a donné à un autre et que l'un a mangé tandis que l'autre en a tiré profit, et même si cela a pris un certain temps ce jour-là pour utiliser la valeur d'un pérouta.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְעֹל מַעַל״ – מִכׇּל מָקוֹם.
La baraïta ajoute : s'il y a une comparaison entre la terouma et la meilah, on peut arguer comme suit : tout comme pour le mot « faute » dit au sujet de la terouma, la Torah ne combine pas deux actes de consommation distincts en un seul acte interdit, de même, peut-être, pour le mot « faute » dit au sujet de la meilah, la Torah ne combine-t-elle pas deux actes de consommation en un seul. D'où dérive-t-on que si l'on a mangé la moitié de la mesure minimale d'une olive aujourd'hui et une autre moitié demain — même si beaucoup de temps s'est écoulé —, les actes distincts de meilah se combinent et sont considérés comme un seul acte, ce qui signifie que celui qui l'a fait est passible de meilah ? Le verset dit : « s'il commet une meilah ». Le langage inclusif du verset enseigne qu'il est passible en tout cas.
אִי מָה ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּתְרוּמָה – לֹא צֵירַף שְׁתֵּי אֲכִילוֹת כְּאֶחָד, אַף ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּמְעִילָה – לֹא צֵירַף שְׁתֵּי אֲכִילוֹת כְּאַחַד. מִנַּיִן אָכַל הַיּוֹם וְאָכַל לְמָחָר, וַאֲפִילּוּ לִזְמַן מְרוּבֶּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְעֹל מַעַל״ – מִכׇּל מָקוֹם.
La baraïta poursuit : s'il y a une comparaison entre la terouma et la meilah, on peut arguer comme suit : tout comme pour le mot « faute » dit au sujet de la terouma, le dommage à la terouma et le profit tiré par l'individu surviennent simultanément, il en devrait aller de même pour la meilah d'objets consacrés. D'où dérive-t-on qu'on est passible de meilah pour sa consommation et celle d'autrui, lorsque chaque personne seule a mangé moins que la valeur d'un pérouta, et même si les deux actes de consommation sont séparés dans le temps d'aujourd'hui jusqu'à trois ans plus tard — d'où dérive-t-on que les cas de meilah se combinent ? Le verset dit : « s'il commet une meilah ». Le langage inclusif du verset enseigne qu'il est passible en tout cas.
אִי מָה ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּתְרוּמָה – פְּגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד, מִנַּיִן לַאֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ? וַאֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְעֹל מַעַל״ – מִכׇּל מָקוֹם.
La baraïta poursuit : s'il est dérivé de l'analogie verbale qu'il existe plusieurs halakhot communes à la fois à la terouma et à la meilah, on peut arguer comme suit : tout comme pour le mot « faute » dit au sujet de la terouma —
אִי מָה ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּתְרוּמָה
Rachi
יכול פגם ולא נהנה - כלומר יכול יהא מועל היכא דפגם ולא נהנה כגון שקרע בגד של הקדש דומיא דוימעלו דעבודת כוכבים דאיכא שינוי וליכא הנאה:,או יהא מועל כשנהנה ולא פגם - כי היכי דאשכחן בסוטה דנהנה ולא פגם שהרי פגומה ועומדת שבעולה היא ומעילה היא:
או בדבר שמחובר לקרקע - כגון באילן של הקדש. ובשליח שעשה שליחותו של בעה"ב יכול שימעול השליח כמו שאילו עשה מדעת עצמו:
ת"ל וחטאה ונאמר חטא בתרומה - ולא תשאו עליו חטא מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה ומי שפגם נהנה דהוא עצמו שפגם התרומה הוא עצמו נהנה ממנה:
ובדבר שפוגם בו נהנה - ולא בדבר אחר:,ופגימתו והנאתו כאחד - בשעה אחת כדאמרינן הנאתו וביעורו שוה:,ובתלוש מן הקרקע - דתרומה אינה נוהגת אלא בתלוש דכתיב (דברים י״ח:ד׳) ראשית דגנך היינו דאידגן:, ובשליח שעשה שליחותו - דכי תרם מדעתו של בעה"ב הוא דהויא תרומה:
אף חטא האמור במעילה פוגם ונהנה - מעל לאפוקי פגם ולא נהנה כגון שקרע שיראין של הקדש או לבש חלוק שנהנה ולא פגם ואידך דקתני במתני' דנהנה כחצי שיעור דלא מעל: ,ופגימה והנאה כאחת - למעוטי פוגם האידנא פרוטה ונהנה למחר פרוטה: ,שליח שעשה שליחותו - של בעה"ב דבעה"ב מעל פרט לשליח שלא עשה שליחותו אלא מדעת עצמו שלא מעל בעה"ב:
אין לי אלא אוכל ונהנה - כדאמרן דכיון דיליף מתרומה לא אשכחן אלא אוכל דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו':
אכילתו ואכילת חבירו - כגון שלקח שוה פרוטה מן ההקדש ואכל הוא חציה והאכיל חציה לחבירו או נהנה הוא כחצי שיעור ונתן לחברו החצי האחר ונהנה הוא. והנאתו ואכילת חברו כגון שסך משמן של הקדש בחצי פרוטה ונתן לחברו החצי האחר ואכלו וכן למפרע. והכא לא מיירי בשום פוגם אלא באוכל:,ואפילו לזמן מרובה - כגון שאכל זה חצי שיעור בשחרית וחבירו לערב מנין שמצטרפין ויהא הנהנה חייב ת"ל תמעול מעל ריבה:
אי מה חטא האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחת - אלא אכילה [אחת] בעי בכזית כדכתיב ואיש כי יאכל קדש וגו' דבתרומה קא מיירי אף במעילה לא צירף שתי אכילות כאחת ואנן קי"ל דצירף בה שתי אכילות כאחת ומנין אתה אומר שאם אכל היום חצי שיעור ואכל למחר חצי שיעור דהיינו שתי אכילות ואפילו לזמן מרובה שהוא חייב: הא מילתא איכא בין זמן מרובה דהכא לזמן מרובה דלעיל דהאי דהכא משמע בין לאחר שנים או שלשה ימים דקתני ביה אכל היום ואכל למחר וההוא דלעיל לא משמע אלא ביום אחד דלא תנא אכל היום ואכל למחר:,ואפילו - לא השלים שיעור אכילתו:
מכאן ועד שלש שנים מנין - שהוא חייב:
Tossafot
יכול נהנה ולא פגם [או] פוגם ולא נהנה וכו' - פי' נהנה ולא פוגם [ס"ד] ילפי' מעילה מסוטה שאינה פוגמה בבעילה של זנות שהיא עושה את בעלה ודומיא דהכי נימא גבי הקדש וא"ת מאי [יכול] דקאמר וגם מאי מייתי מתרומה לפטור נהנה בלא פגם דילפינן מעילה מסוטה והא מתני' היא דנתנה קטלא טבעת דנהנה בלא פגם חייב וי"ל דמתניתין בדבר שאין בו פגם שדרך תשמישו והנאתו בלא פגם והכא בדבר שיש בו פגם קאי וה"ק יכול נהנה בלא פגם חייב בכל דבר אף בדבר שיש בו פגם ומייתי נמי מתרומה שדרך הנאה ע"י פגימה דהיינו אכילה לפטור (כמה) דהקדש נהנה בלא פגם (והכא אדבר שיש בו פגם קאי וה"ק יכול נהנה בלא פגם חייב בכל דבר אף) בדבר שיש בו פגם (ומייתי בדבר שתשמישו דרך פגם) כגון קרדום וחלוק וא"ת כיון דבדבר שיש בו פגם מיירי א"כ היכי תיסק אדעתא לחיוביה ממעילה דסוטה והלא סוטה לא דמיא אלא לדבר שאין בו פגם כדפרישית וי"ל דמ"מ אי לאו מיעוטא דילפינן מג"ש דתרומה הוה ילפינן מסוטה כל נהנה בלא פגם אפילו בדבר שיש בו פגם אע"ג דלא דמי לסוטה משום דסברא הוא לומר כיון דאהנאה קפיד קרא לחייבינהו א"כ לא שנא אין בו פגם ולא שנא יש בו פגם להכי אצטריך תרומה לחלק וכה"ג צריך לומר גבי פגם ולא נהנה יכול וכו' פגם ולא נהנה פירוש פגם ולא נהנה תיסק אדעתי' למילף מעבודת כוכבים שפוגם ומחלל שהולך מאלהים חיים והולך אחרי ההבל ואינו נהנה כלל בזה שעובד עבודת כוכבים אף אני אביא במעילה לחייב פוגם בלא נהנה כגון מזיק הקדש ומשליכו לאיבוד כגון שנוטל חפצים של הקדש ומשליכו לאור או במים או משברו וע"כ פגם דקאמר היינו כדפי' דליכא לפרושי כגון שמוציא מרשות הקדש ומכניסו לרשות הדיוט ע"י מכירה ומתנה או שאלה וקרי ליה פגימה לפי שהקדש נפסד וחסר בזה ל"ל הכי דא"כ כי מייתי מתרומה לפטור הא ודאי כיון דאיכא שינוי רשות הוצאה מרשות הקדש והכנסה לרשות הדיוט הרי הוא מועל דהיא גופה ילפי' ממעילה דעבודת כוכבים וגם תנן נמי נתנה לחברו הוא מעל אלא ודאי מיירי במזיק בלא שינוי רשות כדפרישית וא"ת והיא גופה היכי בעי למילף מעבודת כוכבים והלא בפגם עבודת כוכבים איכא נמי שינוי רשות כדפ"ל וי"ל דמכל מקום סלקא דעתך אמינא דעיקר קפידא דקרא לאו משום שינוי רשות אלא אפגמא ופסידא דהקדש קפיד רחמנא ואם כן אפילו בלא שינוי רשות נמי סלקא דעתך אמינא לחיובי להכי אצטריך תרומה לחלק כך דקדק משי"ח:
מה תרומה פוגם ונהנה - דהכתיב כי יאכל ואי אפשר לאכילה בלא פגימה שמפסיד התרומה מן הכהן וגם פוגם בלא נהנה פטור בתרומה לאפוקי נהנה בלא פגם בדבר שיש בו פגם ולאפוקי פגם בלא נהנה היכא דליכא שינוי רשות כגון מזיק ואין להקשות לכתוב תרומה ולשתוק מאידך דהש"ס מצריך לקמן בסמוך:
אכילתו ואכילת חבירו - מיירי שהאכיל את חבירו שנתן לתוך פיו של חבירו דליכא לפרושי אכילת חבירו ע"י שליחות שצוה חבירו לאכול מן ההקדש הא ליתא אע"ג דיש שליחות לדבר עבירה גבי מעילה כדילפינן חטא חטא מתרומה הני מילי במעילה הבאה ע"י הוצאה אבל במעילה הבאה ע"י אכילה והנאה לא כדאמרינן פרק האיש מקדש (קדושין דף מג.) לא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב גבי האומר לשלוחו צא ואכול את החלב וכדפי' שם בתוספתא כך נראה למשי"ח א"נ שמא י"ל גם ע"י שליחות וכגון שצוה את חבירו ליטול ולאכול ומדאגביה קנייה ומעל קודם האכילה כדפירש שם בתוספתא כך נראה למשי"ח:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.